פסוקי דזמרא
פסוקי דזמרא הם חלק מתפילת שחרית שתיקנו חז"ל הנפתחים בברכת "ברוך שאמר" ומסתיימים בברכת "ישתבח". התפילה במתכונתה כיום מורכבת מפסוקים הלקוחים מהתנ"ך - מספר שמות, משלי, דברי הימים ובעיקר מספר תהילים.
על חשיבותם הגדולה של פסוקי דזמרא, ניתן ללמוד מתשובות הגאונים החדשות (סימן ל"א):
"...אחרי שהם מצווה מן הכתוב הנאמר (דברים, י', כ"א) "הוא תהלתך והוא א-להיך". כן גם כותב הגר"א בביאורו לספרא דצניעותא, שאמירת פסוקי דזמרא היא דאורייתא.
מקור השם
השם פסוקי דזמרא מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי:
אמר רבי יוסי: 'יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום'. איני? (האמנם?) והאמר מר: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף! כי קאמרינן בפסוקי דזמרא.
— שבת קיח, ב
מקור השם הוא כנראה בכך שעיקר גופם של פסוקי דזמרא הוא (בלשון רש"י) "מזמורי הלולים".
יש מקובלים שפירשו, שהשם 'פסוקי דזמרא' אינו נגזר מזִמְרָה (במובן של שיר), אלא מזְמִירָה (במובן של קיצוץ) משום שחלק זה של התפילה, הקודם לקריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, תפקידו לסלק ו"לקצץ" את כל כוחות הסטרא אחרא הרוצים למנוע את קבלת התפילה[1].
אצל הספרדים והאיטלקים לא מקובל השם "פסוקי דזמרא" אלא "זמירות". לעיתים קרובות שם זה כולל את כל קטעי התפילה הנאמרים עד לברכת יוצר (כולל פרשיות הקרבנות).
מבנה "פסוקי דזמרא" בימי החול
הסדר המובא להלן הוא לפי נוסח אשכנז. לפי נוסח הספרדים (ובהשפעתו גם לפי נוסח ספרד) מקדימים את "הודו" לפני "מזמור שיר חנוכת הבית", ומוסיפים פסוקים מסוימים וכן את המזמור "למנצח בנגינות". לפי נוסח תימן הבלדי לפני "ברוך שאמר" יש "המהולל".
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד
ערך מורחב – מזמור שיר חנוכת הבית
פרק ל' מספר תהילים. מקור אמירתו כנראה בנוסח הספרדים, שאמרוהו תוך השמטת הפסוק הראשון של המזמור ("מזמור שיר חנוכת הבית לדוד") והתחלה מן הפסוק השני - "ארוממך ה' כי דיליתני". עם הזמן חדרה אמירת המזמור גם לנוסח ספרד, אלא שנתווספה אמירת הפסוק הראשון (שהושמט בנוסח עדות המזרח). בסידורי האשכנזים לא נמצא המזמור בדפוסים עד שנת תקמ"א, ולא ברור לחלוטין מתי מנהג זה חדר לנוסח אשכנז, ויש קהילות אשכנז המערבי שאין אומרים אותו.[2] בנוסח איטליה ובתכלאל עד היום מזמור זה אינו נמצא, וגם לפי הגר"א לא אומרים אותו.
חלק מהספרדים, וכל קהילות גאורגיה נוהגים בחנוכה להוסיף את הפסוק הראשון, המושמט בשאר השנה, אך בקהילות אחרות לא נהוג כך.
המהולל
זהו קטע קצר שנמצא בסדורי התפילה של יהודי תימן (תכלאל) שמתאר את אחדותו רוממותו וגדולתו של אלוקים, ועוד על אמינותו של עם ישראל ואמונתו בקל, "המהולל" נאמר בשחרית לפני "ברוך שאמר". "המהוּלל לעולם ולעולמי עולמים אנו עבדיך לך מודים יודעים ומעידים ומגּידים שאין א-לוהּ בלתך ואין א-לוהּ זולתך ואין א-לוהּ כערכך ואין א-לוהּ כיוצא בך ואין א-לוהּ אלא אתה לבדך ככתוב בתורתך "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו".
ברוך שאמר
- ערך מורחב – ברוך שאמר
ברכת "ברוך שאמר" פותחת את פסוקי דזמרא. הברכה נזכרת לראשונה אצל ר' משה גאון (שנת 825 בערך). חוקרי ליטורגיה (צונץ, אלבוגן) משערים שזמנה מתקופת הסבוראים. לפי מסורת שכתב רבי דוד בן יהודה החסיד[3], ברכה זו נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, שהעתיקו אותה מפתק בן שמונים ושבע מילים שנפל מהשמים[4].
בסידורי הגאונים וסידור הרמב"ם, וכן בתכלאל, מוסיפים בברכה: ”ברוך מעביר אפילה ומביא אורה, ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, צדיק הוא בכל דרכיו, ברוך הוא וברוך שמו; ברוך זכרו לעולמי עד”. בנוסח הספרדים הקדום (וכך עד היום בקהילות הספרדיות של מערב אירופה), ובנוסח פרס מובאים נוסחאות ארוכים ל'ברוך שאמר'. בנוסח פרס ובנוסח רומניא למשל נמצא נוסח ארוך במיוחד לפי סדר כל האלף-בית, ולאחר כל אות אומרים: ברוך הוא וברוך שמו.
בנוסח ארץ ישראל הברכה עצמה שונה, ולפני פסוקי דזמרה מברכים את הברכה הנוהגת לפני אמירת 'שירי דויד'[5]:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בְּדָוִיד עַבְדּוֹ, וְרָצָה בְשִׁירֵי קָדְשׁוֹ, לְפָאֲרוֹ לְהַלְּלוֹ לְרוֹמְמוֹ לְתָקְפּוֹ עַל כָּל גְּבוּרוֹתָיו. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵי דָוִיד מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה שְׁלֵימָה וקְרוֹבָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.
בעת אמירת ברוך שאמר נהוג לעמוד. יש הנוהגים לאחוז בפתילות הציצית הקדמיות[6], ובתום הברכה לנשקן.
הודו
כאמור, על פי נוסח אשכנז, "הודו" נאמר לאחר ברכת "ברוך שאמר", ואילו על פי נוסחי ספרד, האיטלקים והספרדים והתימנים (בלדי ושאמי), הוא נאמר לפניו.
תפילת "הודו" מורכבת משני חלקים, כאשר החלק הראשון (עד "אמן והלל לה'") לקוח מספר דברי הימים א', פרק ט"ז, פסוקים ח'-ל"ו, בתור תפילה שנאמרה על ידי דוד המלך בעת העלאת ארון הברית לירושלים. על פי סדר עולם רבה[7], תפילה זו המשיכה להאמר בכל יום, עד לבניית המקדש.
החלק השני של "הודו" מורכב מלקט פסוקים מתהילים.
על פי ספר המנהיג ומחזור ויטרי היו אומרים "הודו" בבית המקדש בעת הקרבת קורבן התמיד של שחר, ולכן אומרים אותה בכל יום לעומת זאת, בסדר עמרם גאון ובאבודרהם, "הודו" מופיע בתור תוספת לשבת. בסידורי רס"ג, הרמב"ם ובשיבולי הלקט הוא אינו מוזכר כלל.
מזמור לתודה
- ערך מורחב – מזמור לתודה
בשיבולי הלקט מובאים שני מנהגים הפוכים לגבי אמירת מזמור לתודה - ספר תהילים, פרק ק'. מנהג אחד, המבוסס על המסורת שמזמור זה הושר בעת הקרבת קורבן התודה, ולכן יש לאומרו בכל יום חול, אך לא בשבת, בה אין מקריבים קורבן זה (על סמך דעה זו כותב הלבוש כי יש לשיר מזמור זה).
הדעה השנייה גורסת כי יש לומר את המזמור דווקא בשבת ולא בחול, משום שהשבת היא "יום הודאה" (כדוגמת הפסוק "מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות ...").
דעה שלישית מובאת באבודרהם ולפיה אומרים מזמור לתודה בכל יום, בין בשבתות וחגים, ובין ביום חול, ומסתבר שכך נהגו בספרד בתקופתו.
למעשה נהוג ברוב הנוסחים (אשכנז, ספרד, ספרדים ותימן) לומר שיר זה ביום חול בלבד, ובשבת הוא מוחלף ב"מזמור שיר ליום השבת". לעומת זאת האיטלקים נוהגים לאומרו רק בשבתות ולא בימות החול.
יש שכתבו שאין לאומרו גם בערב פסח, משום שגם אז לא הוקרב קורבן תודה (משום שהוא מוקרב עם חמץ, ובאותו יום אסור להשהות חמץ מאמצע היום). כן יש הסוברים שאין אומרים מזמור זה בערב יום כיפור, מחמת שזמן אכילת קרבן תודה הוא יום ולילה, ואסור להקריב קרבן תודה בערב יום כיפור משום שממעט בזמן אכילתו. כפי דעה זו נוהגים האשכנזים וחלק מן הספרדים, אם כי רוב הספרדים נוהגים לאומרו גם בימים אלו.
יהי כבוד
"יהי כבוד ה' לעולם" - לקט של 21 פסוקים מהתנ"ך, מלבד -'ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד' שאינו פסוק, אלא צירוף של שלשה פסוקים. המזמור מופיע כבר בסדר רב עמרם גאון. יש שכתבו שהוא הקדמה למזמור "תהילה לדוד" (ובעצם הוא מסתיים בפסוקים "אשרי יושבי ביתך" וכו'). לעומת זאת היו שסברו שזהו הגרעין המקורי של פסוקי דזמרא, כנרמז משמם - פסוקים, ולא מזמורים.
בקבלה מובאת חשיבות עצומה למזמור זה כאשר כל פסוק מכוון לאחת מאותיות השם "ש-ד-י" (השם מופיע באופנים שונים שבע פעמים).
אשרי יושבי ביתך ומזמורי "הללוי-ה"
- ערך מורחב – אשרי יושבי ביתך
החלק העיקרי של פסוקי דזמרא הם מזמורי התהילים, שהראשון הוא המזמור "תהילה לדוד" (הידוע יותר בשם "אשרי יושבי ביתך", על שם שני הפסוקים שמקדימים לו) ולאחריו מזמורים פרק קמ"ו - פרק ק"נ, הפותחים ומסיימים במילה "הללוי-ה", במזמור האחרון כופלים את הפסוק האחרון 'כל הנשמה' להודיע שהוא סוף פסוקי דזמרא[8].
לפי פירוש רש"י על שבת קיח, ב, הביטוי "פסוקי דזמרא" מתייחס למזמורי תהילים קמ"ח ו-ק"ח. לפי פירוש המאירי שם, מדובר על תהלים קמ"ה עד ק"נ.
הסיבה לאמירת מזמורים אלו, היא משום שמזמורים אלו עוסקים בגדלות הבורא ועל ידי הכרת גדלותו, מפנים המתפלל לפני מי הוא עומד בתפילתו, וזאת כדי להדגיש שהמטרה העיקרית בתפילה איננה בקשר הצרכים האישיים, אלא ההתקרבות לקב"ה. בגמרא מבואר שמזמור המסודר בסדר הא-ב הוא מזמור חשוב יותר, וכן מזמור שיש בו משבחי הקב"ה על המזונות שהוא מספק לכל חי, ובמזמור תהילה לדוד יש את שניהם ועל כן אומרים אותו שלוש פעמים בכל יום.
בנוסף לכך, חז"ל לומדים שהסדר הנכון של התפילה הוא להקדים דברי שבח לבקשה, ולפיכך בתקנם את הליטורגיה, הם מיסדו זאת.
דרש רבי שמלאי 'לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל'. מנלן? (מנין לנו) ממשה - דכתיב: (דברים ג, כג) "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" וכתיב: "ה' אלקים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" וכתיב בתריה: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"
— תלמוד בבלי, ברכות לב, א
בתקופת התנאים אמירת פסוקי דזמרא נחשבה למנהג חסידות, כמאמרו של רבי יוסי (מצוטט לעיל) אולם במהלך השנים פשט המנהג לומר פסוקים אלו בכל יום בתפילה וכיום הם נחשבים כמנהג המחייב את כל קהילות ישראל.
ברוך ה' לעולם
'ברוך ה' לעולם - הוא צירוף של כמה פסוקים מתהילים, שנאמרים אחר 'מזמורי הללוי-ה', וכיון שמזמורי הללוי-ה הם המזמורים המסימיים את ספר תהילים לכן אומרים אחריהם ליקוט של פסוקים שמופיעים בסוף ספרי התהילים[9], ויש שכתבו שתיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם רמז לברכו, קריאת שמע ושמונה עשרה[10].
"ויברך דוד"
לאחר סיום מזמורי "הללוי-ה" נהוג להוסיף פסוקי שבח, הפותחים בתפילתו של דוד המלך "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל" עד "ומהללים לשם תפארתך" (ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוקים י'-י"ג). לאחר פסוקים אלו פותחים בסדרת פסוקים מספר נחמיה (פרק ט', פסוקים ו'-י"א) "אתה הוא ה' לבדך", המתארים את השתלשלות ההיסטוריה עד לקריעת ים סוף. פסוקים אלו נאמרים כהקדמה ל"שירת הים".
חלק זה תוקן בתפילה על ידי הגאונים[11].
שירת הים
פסוקי דזמרא נחתמים בפסוקים מספר שמות (פרק י"ד, פסוק ל' - פרק ט"ו, פסוק י"ט) שכוללים את שירת הים, השירה שנאמרה על ידי "משה ובני ישראל" לאחר קריעת ים סוף. שני הפסוקים החותמים את סיפור קריעת ים סוף (הפותחים במילים "ויושע ה'") נאמרים תחילה, ולאחר מכן נאמרת "שירת הים", הפותחת במילים "אז ישיר משה ובני ישראל" ומסיימת במילים "ה' ימלוך לעולם ועד", ואת הפסוק האחרון כופלים, ואומרים אותו אף בלשון ארמית. נהוג להוסיף לאחר מכן את הפסוק "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" שאף הוא מהתורה, אכן הגר"א הביא ממקורות ע"פ הקבלה, שצריך להיות עשרים ושמונה שמות הקודש בשירת הים, ועל כן השמיט תוספת זו.
זוהי תוספת מאוחרת, יחסית לשאר פסוקי דזמרא, ויוחסה על ידי הרוקח לר' משה הזקן בן המאה ה-10. הרמב"ם (הלכות תפילה ז,יג) כותב כך: "יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים". בימינו מנהג כל העדות לומר את שירת הים לפני ברכת ישתבח.
חלק זה הוא החלק היחיד של פסוקי דזמרא הלקוח מן התורה.
פסוקים נוספים נאמרים מיד עם סיום שירת הים ולפני אמירת ישתבח והם "כי לה' המלוכה ומושל בגויים" (ספר תהילים, פרק כ"ב). "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה" (ספר עובדיה, פרק א'). "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (ספר זכריה, פרק י"ד).
במנהג האיטלקי נוהגים לדלג את שירת הים בתשעה באב.[12]
שירת מרים
לפי נוסח תימן, לאחר שירת הים נאמרת שירת מרים והמשכה בפסוקים (פרשת מי מרה) ולאחר מכן קטע "רפאני", שהוא עוד רצף פסוקי שבח, בדומה ל"יהי כבוד".
יעידון יגידון
לפי נוסח איטליה, נוהגים לומר בכל יום אחרי שירת הים פיוט המתחיל "יעידון יגידון".[13]
ברכת ישתבח
פסוקי דזמרא נחתמים בברכת ישתבח, שהיא ברכה החותמת את אמירת פסוקי דזמרא, אשר עניינה הוא האמירה שכל השבחים שבעולם ראויים להיות מופנים כלפי הקב"ה.
הברכה מוזכרת כבר במובאה בראשונים בשם התלמוד הירושלמי[14].
מנהג האשכנזים לעמוד בעת אמירת ברכה זו ואילו מנהג הספרדים והתימנים לשבת.
בסיומה נוהגים הספרדים להוסיף אמן ומוזכרת דעה זו בגמרא "כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח" וביארו כמה ראשונים בדברי הגמרא שהכוונה היא אחר סוף סדרת ברכות כגון ברכותיהם של פסוקי דזמרא[15]., וכתבו התוספות שלא נהגו לענות אמן אחר עצמו אלא בברכת בונה ירושלים, וזהו מנהג האשכנזים.
פסוקי דזמרא בשבת וחג
מזמורי תהילים נוספים
בשבת ובחג נהוג להוסיף מזמורים שונים בפסוקי דזמרא, ברוב הנוסחים לפני אמירת "ברוך שאמר" (למעט "מזמור שיר ליום השבת" שנאמר מיד אחרי ברוך שאמר) ובנוסח אשכנז אחרי "ברוך שאמר" ו"הודו" ולפני "יהי כבוד". הסיבה לכך שברוב המנהגים התוספת היא לפני "ברוך שאמר" היא שהוספת המזמורים היא מנהג מאוחר יחסית, ולכן חששו להפסק בין ברכת "ברוך שאמר" ל"נשמת כל חי". ישנם מספר מנהגים באשר לאילו מזמורים נוהגים להוסיף. לפי נוסח ספרד בסיום מזמורים אלו, לפני "ברוך שאמר" מוסיפים את הפיוט "האדרת והאמונה" המושר בחזרת הש"ץ של שחרית של יום הכיפורים. הספרדים נוהגים גם כן להוסיף אותו בראש השנה.
נשמת כל חי
- ערך מורחב – נשמת כל חי
נשמת כל חי הוא פיוט הכלול בתפילת שחרית בשבתות וחגים. תפילת "נשמת כל חי" נאמרת גם בליל הסדר וכלולה בהגדה. תפילת נשמת כל חי נאמרת גם על ידי יחידים אשר ניצלו מצרה. במקורות רבים נאמר שההתחייבות לומר את נשמת כל חי בעת צרה היא סגולה להנצל מצרה.
ידועה גם בתור ברכת השיר (אם כי ישנן פרשנויות נוספות למונח זה, המופיעות במסכת פסחים).
סדר החשיבות
הפוסקים השונים תפסו חלקים שונים של פסוקי דזמרא כבעלי חשיבות רבה יותר, כמו שנובע מהנחיותיהם למאחר לבית הכנסת, אשר צריך לדלג על חלקים מפסוקי דזמרא כדי להספיק להתפלל בציבור קריאת שמע ושמונה עשרה (על פי הקבלה קיימת בעיה לדלג ויש הנוהגים בכל מקרה לומר את כל התפילה על הסדר):
- החשיבות הכי גדולה היא להתפלל שמונה עשרה עם הציבור. לשם כך ניתן לדלג על כל פסוקי דזמרא ולא לאומרם כלל.
- אם יש לאדם מעט יותר זמן יאמר אף את המזמור אשרי יושבי ביתך.
- אם יש לאדם מעט זמן יאמר הברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח", שכן אותם אם לא אמרם קודם התפילה, שוב אינו יכול לאומרם.
- אם יש לאדם יותר זמן - יאמר את כל מזמורי הללויה ואם לא יוכל את כולם שיאמר את המזמור השלישי "הללו את ד' מן השמים" והמזמור החמישי "הללו א-ל בקודשו". (לפי הפוסקים, ראוי שישלים האדם מזמורים אלו לאחר התפילה, אם כי לפי תשובות הגאונים - אין צורך בהשלמה זו, אכן במשנה ברורה לא הביא את דין ההשלמה כלל)
- ואם יש לו יותר זמן יאמר המזמור "מזמור לתודה"
- ואם יש לו יותר זמן שיאמר אף את שירת הים, ויותר יאמר גם "ויברך דוד".
- ואם יש לו יותר זמן יאמר "יהי כבוד".
אמירתם בנחת
השו"ע פסק (או"ח סימן נ"א), כי אין לומר הזמירות במרוצה אלא בנחת. לפי ביאור המשנה ברורה, הכוונה היא שיש לאמרם כמונה מעות.
רבי דוד שלמה משרקי (מזרחי) בספרו שתילי זיתים[16] קרא תיגר על האומרים במרוצה את פסוקי דזמרא. מדבריו שם:
"אותם שאומרים במרוצה כקורין איגרת בלי נעימה ולא שום פיסוק טעמים ובלא כוונה וחיבה...אוי לחלקם הרע, מה יענו ליום פקודה... אם כן תמה על עצמך איך בצפצוף בלי דעת ונחת יעשה דרך לתפילה, אדרבה, דרכי מוות, שנחשב כמדבר דברים בטלים במושב המלך..."
קישורים חיצוניים
- הרב אליעזר מלמד, עניינם הרוחני של פסוקי דזמרא, באתר ישיבה
- הרב אליעזר מלמד, הלכות פסוקי דזמרא, באתר ישיבה
הערות שוליים
- ^ מופיע לראשונה בתחילת "שערי אורה" לרבי יוסף ג'יקטיליה
- ^ מדריך למנהג אשכנז המובהק, עמ' 23.
- ^ ספר "אור זרוע" (לר' דוד בן רבי יהודה החסיד, נכד הרמב"ן) הוצאת אורים עמוד 124. דבריו הובאו בספר הקבלה הנפוץ "תולעת יעקב" לרבי מאיר אבן גבאי.
- ^ להרחבה על כך, ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, פתקים מן השמים, בתוך קובץ הפעמון, גיליון 4, עמודים 62-73
- ^ ברכה זו נהגו בה גם לפני קבלת שבת, לפני ערבית בשבתות וי"ט.
- ^ משנה ברורה סימן נ"א, א'
- ^ סדר עולם רבה, פרק יד: "בשחר היו אומרים: "הודו לה' קראו בשמו וגו'" עד: "אל תגעו במשיחי וגו'", ובין הערבים היו אומרים: "שירו לה' כל הארץ וגו'" עד: "ואמר כל העם אמן והלל לה'". וכך היו אומרים כל מ"ג שנה בציון לפני הארון, עד שהביאו שלמה לבית העולמים".
- ^ רמ"א, אורח חיים, סימן נ"א, סעיף ז'
- ^ אבודרהם
- ^ מטה משה אות נד
- ^ כך מביאים האבודרהם והטור
- ^ מחזור כל השנה כפי מנהג ק"ק איטאלייאני, ליוורנו תרט"ז, חלק א, דף קסח ע"א.
- ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' כז.
- ^ בית המדרש הווירטואלי
- ^ ראו תוספות תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ה עמוד ב'.
- ^ סימן נא ס"ק י"ד
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
