ספר שמואל

מתוך המכלול
(הופנה מהדף ספר שמואל ב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר שמואל


מספר פרקים 55 (שמואל א' - 31 פרקים, שמואל ב' - 24 פרקים)
מספר פסוקים 1506
סדרת ספרים נביאים
הספר הבא ספר מלכים
דמויות מרכזיות שמואל, שאול, דוד

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

רקע

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תקופת השופטים, ספר שופטים

לאחר כיבוש הארץ בידי יהושע בן נון כל שבט התנחל בנחלתו ללא מנהיג אחד לכל העם. בדורות שלפני התקופה המתוארת בספר שמואל, רווחה בשבטי ישראל שיטת המנהיגות הכריזמטית. מנהיגים אלו מכונים במקרא "השופטים". עיקרי השיטה כפי המתואר בספר שופטים:

  • כל שבט נלחם על נחלתו לבדו.
  • בעת צורך, בדרך כלל צורך ביטחוני, קם מהשבט המותקף "מושיע", מנהיג המוביל את העם לעימות עם הגורם המסכן.
  • לעיתים מתאגדים כמה שבטים כדי להלחם יחד.
  • המנהיג ממשיך להנהיג את העם גם אחרי תום העימות המזוין.

כתוצאה משיטת משילה זו, התפתחה מחזוריות היסטורית: אחד השבטים או יותר היו נכבשים בידי גורם זר, בדרך כלל ממלכה זרה, נושעים מהשעבוד על ידי שופט, ושוב משועבדים וחוזר חלילה. המצב הביטחוני היה כל כך קשה שלמשך תקופות ארוכות שבטים איבדו חלקים גדולים מנחלתם לעמים אחרים, ושבט דן אפילו גלה לאזור רמת הגולן.

התקופה אופיינה באנרכיה בעם ישראל וחוסר אחדות. כך למשל התנהלה מלחמת אחים נגד שבט בנימין. כמו כן היו מקרים ששבטים לא באו לעזרת אחיהם במלחמה. ברמה הערכית-דתית-פולחנית-רוחנית, פשה בעם באותה תקופה פולחן האלילים. בספר שופטים מתואר הפולחן כסיבה לשעבודים החוזרים והנשנים. כמו כן מתוארים מעשים המעידים על הידרדרות ערכית, כמו למשל סיפור האונס של פילגש בגבעה.

תוכן הספר

משופטים למלוכה

ראשית הספר (מפרק א' עד פרק ח') מציגה תמונה עגומה בקרב עם ישראל:

בתקופה הזו דורך כוכבו של שמואל הנביא. לידתו של שמואל, בן למשפחת לויים המתגוררת בהר אפרים, אפופה דרמה בדומה לגיבורים אחרים בתנ"ך. חנה, עקרה המתפללת ללידתו, אחת משתי נשותיו של אלקנה, נודרת להשאיל אותו לה' - כלומר להעביר אותו כילד למשכן שילה, שם ישרת בקודש. שמו של שמואל נגזר מנדר זה. שמואל גדל בשילה ככוהן, אינו נוטה לשחיתות כחפני ופנחס בניו של עלי הכהן, ואף מתחיל להינבא. לאחר מפלת ישראל בקרב מול הפלשתים ומות עלי, שמואל הופך למנהיג העם ועושה חיל:

עם הזדקנותו של שמואל מתמנים בניו כשופטים, ושוב חלה התדרדרות:

  • שחיתות פושה בקרב בניו.
  • ההישג מול הפלשתים נשחק ונציב פלשתים יושב בלב ארץ בנימין.
  • נחש מלך עמון לוחץ את שבטי עבר הירדן המזרחי.

התופעות הללו מהוות את הרקע לדרישת העם משמואל להקים מלוכה בישראל. לאחר דין ודברים מפורט בין שמואל למשלחת זקני העם, ולאחר מסר מהאל לפיו דרישת העם אמנם מגונה אך יש לקיימה, שמואל מסכים להמליך מלך על ישראל על פי דיני המלך הכתובים בתורה.

עלייתו ונפילתו של המלך שאול

שאול, בן למשפחת אצולה משבט בנימין, נמשח בתחילה למלך על ידי שמואל בסתר, ואחר כך עולה בגורל לעיני כל העם - אך חוזר לביתו לעבודתו הרגילה (שמואל א', ט'-י). רק לאחר שהעמונים מאיימים בכיבוש יבש גלעד הוא נוקט בפעולתו הראשונה כמלך: הוא בונה לראשונה צבא המורכב מכלל העם ויוצא להושיע את יבש גלעד, פעולה המוכתרת בהצלחה[1]. בין הישגיו של שאול:

  • הקמת צבא מקצועי, בניגוד לנוהג הקודם של גיוס מיליציה עממית בהיקף מוגבל ובעת הצורך בלבד.
  • מלחמה בפלשתים: שאול לא הביס את הפלשתים אבל מתואר כי המלחמה הייתה "חזקה" עליהם כל ימיו. במהלך אחד הקרבות עם הפלשתים מסתכסכים שמואל ושאול סביב ניהול הטקס הפולחני קודם הקרב[2].
  • הכאת העמלק, שאול הכה את העמלקים מכה ניצחת. שמואל מנבא לשושלתו חורבן במעמד זה, משום שלא הרג גם את מלך העמלק אגג, אלא שם אותו בשבי, ומשום שלא השמיד גם את רכוש העמלקים[3].
  • הסרת עבודת האלילים: שאול גירש את המכשפים האליליים ("אבות וידעונים") מן הארץ[4].

שאול פיתח מערכת יחסים מורכבת ביותר עם דוד. הספר מתאר אפיזודות רבות של מפגשים בין השניים. מתואר כי דוד שימש כנגן עבור שאול, במטרה להקל על התקפי הדיכאון שמהם סבל האחרון מדי פעם. עוד מתואר כי דוד התנדב להתמודד לקרב יחידים מול גולית הפלשתי, ובעקבות ניצחונו החל כוכבו לדרוך. שאול השיא לו את בתו לדוד, אשר הלך וצבר פופולריות בקרב העם. היחסים בין השניים הלכו והידרדו, עד כדי ניסיונות רצח מצד שאול, שבעקבותיהם הפך דוד לפליט - ולאחר מכן המליך עצמו בחברון על חלק מצומצם של העם.

שאול נהרג בקרב נגד הפלשתים על הר הגלבוע[5], לאחר שהעלה באוב את רוחו של שמואל ערב הקרב[6]. שאול בחר לצאת לקרב על אף בשורת שמואל לפיה ימות יחד עם בנו יהונתן למחרת.

עלייתו ומלוכתו של המלך דוד

דוד, בן למשפחת רועים מבית לחם יהודה, נמשח למלך על ידי שמואל על רקע אכזבתו של האחרון משאול. דוד יצר רשת של קשרים עם בית המלך שאול (שימש כנגן המלך, שר בצבאו, בן ברית של הנסיך יהונתן בן שאול). הוא התפרסם בעקבות הקרב נגד הענק גולית הפלשתי, וכפרס על תפקודו בקרב זה נשא את מיכל בת המלך שאול לאישה - לא לפני ששילם את המוהר שנקב לו שאול, מאה עורלות פלשתים, אך למרות זאת, דוד הביא לשאול מאתיים עורלות. עם הזמן הסתכסך עם שאול והפך מבוקש בידי המלך. דוד וחבורת לוחמיו ברחו ומצאו מקומות מקלט שונים ברחבי הארץ - בין היתר מצא דוד מקלט בגת הפלשתית. שבע שנים אחרי מותו של שאול, מלך דוד בחברון - ומסתבר שהיו עימותים מזוינים ממושכים בין הצדדים עם נפילת שאול ויהונתן בקרב, קונן דוד את קינתו המפורסמת וכרת ברית עם העם בה התמנה למלך.
בין הישגיו של דוד:

  • הבסת הפלשתים: דוד הכה את הפלשתים מכה ניצחת ואחרי ימיו הם חדלו מלהוות איום על ישראל.
  • הכרעת הקרב על ירושת הארץ: דוד ביסס את הנוכחות העברית בישראל מול הכנענים.
  • ארגון הממלכה: לראשונה מופיעים סופרי מלך, עיר בירה שסביבה נבנים ביצורים, שרי מסים ושאר פונקציות ממלכתיות.
  • בניית ירושלים: דוד כבש את יבוס מידי היבוסים והקים בה את בירתו.
  • הכנת התשתית לבניית המקדש: דוד קנה את גורן ארונה היבוסי, הוא הר הבית שעליו בנה בנו שלמה את בית המקדש. לפי המתואר בספר, דוד רצה לבנות את בית המקדש בעצמו, אך האל לא איפשר זאת בשל הדם הרב שדוד שפך.

אירועים אחרים בימי דוד:

  • בעומדו בראש חבורתו ניסה לגבות דמי חסות מנבל הכרמלי, שסירב לשתף פעולה. לאחר שדוד בא בדברים עם אשת נבל אביגיל, נבל מוצא את מותו ודוד נושא את אביגיל לאשה.
  • שתי מרידות התרחשו בימיו: מרד שבע בן בכרי, ומרד אבשלום, בנו של דוד.
  • הסתבך בפרשת כבשת הרש: שכב עם בת שבע אשת אוריה החתי והכניס אותה להריון. ניסיונו הכושל להסתיר את הפרשה הסתיים במתן פקודה לחיסול בעלה, אוריה החתי, ובנישואים עם בת שבע. הפרשה מוצגת בספר כחטא חמור, עליו נענש דוד במותו של הרך הנולד. הבן השני של דוד ובת שבע הוא המלך שלמה.
  • בארמונו אנס הנסיך אמנון את הנסיכה תמר, בעקבות כך אבשלום רצח את אמנון.
  • הוציא להורג את הצאצאים הנותרים לבית שאול.
  • ערך מפקד בישראל, דבר המוצג כחטא.

האירוע האחרון המתואר בספר הוא הקרבת קורבנות מצד דוד על המזבח בגורן ארונה היבוסי, דבר שהביא לעצירת המגפה שפשתה בעם.

חיבורו של ספר שמואל

על פי חז"ל[7], המתבססים על הנאמר בדברי הימים[8], שמואל כתב את ספר שמואל עד מותו ואז החליפו אותו נביאי התקופה, גד ונתן.

שיטתו של דון יצחק אברבנאל

דון יצחק אברבנאל בחן את ספר שמואל ואת ספר דברי הימים, והצביע על מספר פסוקים שלדעתו לא ייתכן כי נכתבו בידי אחד משלושת הנביאים הנ"ל. למשל,[9]"לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹקִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה" השימוש במילה "לפנים", יחד עם הקביעה שמאז האירועים ועד לכתיבת הספר השתנתה המילה שמשמעותה "נביא" יש בהם כדי להצביע על זמן רב שחלף בין האירועים לכתיבתם. כמו כן מהפסוק "לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה"[10], עולה שכבר מלכו מספר מלכים בממלכת יהודה לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת.

הוא מסיק כי הסיפור נכתב כהידור של שלושת חיבורי הנביאים הללו, וכי המהדיר - לדעתו הנביא ירמיהו - הוסיף הערות ופרשנויות. הוא אף מצביע על פסוקים שלדעתו נוספו על ידי עזרא הסופר.[11]

סגנון הספר

הספר כתוב באופן סיפורי ועלילתי. על אף העובדה שהספר מצייר את דמותם של מנהיגים מן החשובים בתולדות ישראל, אין הוא מתאר אותן כדמויות מופת חפות מכל רע אלא כאנשים בשר ודם. כך למשל, הספר אינו מעלים את ההתפרצויות הבוטות של שאול כלפי סביבתו, או את התסבוכת של דוד עם נבל ואביגיל אשתו. זאת בניגוד מוחלט למנהג הרווח במזרח הקדום לחסוך ביקורת מהמנהיג ולהפליג בשבחיו.

הספר מגלה בקיאות רבה בפרטי הפרטים של האירועים, ותיאור עמוק, מקיף ורב ממדי (ברמה הפסיכולוגית-מחשבתית) של הדמויות החשובות.

ניבים, ביטויים שמקורם בספר שמואל

  • "מנה אחת אפיים"[12] - כפליים. על יסוד כמות האוכל הכפולה שהיה מגיש אלקנה לחנה.
  • "לנער הזה התפללתי"[13] - ציפיותיי התגשמו. על יסוד הבעת שביעות הרצון של חנה אם שמואל.
  • "הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה"[14] - משל לאדם שזכה בדבר יקר ערך מבלי שחיפש אותו. על יסוד סיפורו של שאול שנמשח למלך אחרי שפגש את שמואל במהלך חיפוש אחר אתונות אביו.
  • "נחבא אל הכלים"[15] - מצטנע. על יסוד התחבאותו של שאול בזמן הגרלתו למלך.
  • "הגם שאול בנביאים"[16] - בלשון ימינו משמש הביטוי במשמעות מושאלת, ובא לציין אדם המתחיל לפתע לעסוק בדבר שאינו בקי בו או שאינו ראוי לו. על יסוד שני סיפורים בספר בהם שאול מתנבא לפתע.
  • "איך נפלו גיבורים"[17] - תמיהה או קינה על כישלון של אדם או קבוצת אנשים מוצלחת. מקינת דוד על יונתן.
  • "אין חזון נפרץ"[18] - תופעה שאינה שכיחה, תופעה שאינה נפוצה. בתקופת עלי הכהן עד שמואל, לא היו נביאים.
  • "מימים ימימה"[19] - מדי שנה בשנה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

  • Henry Preserved Smith, Samuel (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1899. Online copy at the Internet Archive

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0