האישה החכמה מאבל בית מעכה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל.PNG חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא האספקלריה תורנית מספקת.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. נא להמתין לשלב הסינון השני. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
האישה החכמה משליכה את ראשו של שבע בן בכרי מעבר לחומה

האישה החכמה מאבל בית מעכה היא דמות מקראית אשר אינה מזוהה בכתוב בשמה. היא מוזכרת בקשר עם סיפור המצור, שהטיל יואב בן צרויה על העיר אבל בית מעכה במרדף, שערך אחרי שבע בן בכרי.

סיפור המעשה

שבע בן בכרי מרד בדוד המלך ורבים מישראל נהו אחריו. דוד ביקש לרדוף אחריו ולהורגו. בראש הצבא אשר רדף אחר שבע בן בכרי עמד יואב בן צרויה. בעת המרדף מגיעים יואב וצבאו לעיר אבל השוכנת בצפון מזרח הגליל העליון בין מטולה לכפר גלעדי של ימינו, שם הסתתר והתבצר שבע בן בכרי. יואב וצבאו מתכוננים לכיבוש העיר ולשם כך שפכו סוללות עפר מול חומותיה במטרה להפילם ולהלחם בתושביה.

אישה חכמה, ששמה לא פורש במקרא, והיא מכונה חכמה. מחליטה להציל את העיר, בטרם תיפול בידי יואב ואנשיו.

וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה, מִן-הָעִיר; שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ, אִמְרוּ-נָא אֶל-יוֹאָב, קְרַב עַד-הֵנָּה, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ: וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַאַתָּה יוֹאָב וַיֹּאמֶר אָנִי; וַתֹּאמֶר לוֹ, שְׁמַע דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ, וַיֹּאמֶר, שֹׁמֵעַ אָנֹכִי: וַתֹּאמֶר, לֵאמֹר: דַּבֵּר יְדַבְּרוּ בָרִאשֹׁנָה לֵאמֹר, שָׁאוֹל יְשָׁאֲלוּ בְּאָבֵל וְכֵן הֵתַמּוּ: אָנֹכִי, שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל; אַתָּה מְבַקֵּשׁ, לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל--לָמָּה תְבַלַּע, נַחֲלַת ה'.[1] כ וַיַּעַן יוֹאָב, וַיֹּאמַר: חָלִילָה חָלִילָה לִי, אִם-אֲבַלַּע וְאִם-אַשְׁחִית: לֹא-כֵן הַדָּבָר, כִּי אִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי שְׁמוֹ נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ בְּדָוִד--תְּנוּ-אֹתוֹ לְבַדּוֹ, וְאֵלְכָה מֵעַל הָעִיר; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-יוֹאָב, הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה: וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-כָּל-הָעָם בְּחָכְמָתָהּ, וַיִּכְרְתוּ אֶת-רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן-בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל-יוֹאָב, וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר, וַיָּפֻצוּ מֵעַל-הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו; וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הַמֶּלֶךְ.

שמואל ב כ, טז-כב

בפסוק כ"ב מסופר כי בעזרת חכמתה היא משכנעת את כל העם בעיר. המקרא אינו מספר כיצד שיכנעה את אנשי העיר, ומה היו טיעוניה והשיקולים שהביאה בפניהם להרוג את שבע בן בכרי ולהשליך את ראשו אל יואב בן צרויה. יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים, מתאר את נאומה של האישה אל תושבי העיר : "כלום יש ברצונכם למות מיתה מנוולת כרשעים, אתם וטפכם ונשיכם בגלל אדם רע, שאינכם יודעים מי הוא, ולשימ למלך עליכם במקום דוד, שהעניק לכם טובות רבות כל כך, ולהלחם עיר אחת נגד חיל גדול וכבד כזה?" בן מתתיהו מוסיף כי "היא פיתתה אותם לכרות את ראשו של שבע בן בכרי מעליו ולהשליכו אל צבא יואב".[2]

איור מתוך תנ"ך מורגן. מרד שבע בן בכרי. האישה החכמה משליכה את ראשו של בן בכרי מהחלון.

האישה מאבל בית מעכה המוגדרת כ"חכמה", מקבילה לאישה חכמה אחרת - האישה החכמה מתקוע. זו הפעם השנייה, שבא יואב בדברים עם אישה חכמה. השוני בין סיפור זה לבין הסיפור בשמואל ב' פרק י"ד הוא בכך, שבפרק זה פועלת האישה מיוזמתה. שתי הנשים ניחנות בכושר שכנוע ושתיהן רוצות למנוע שפיכות דמים.

זיהוי האישה בספרות חז"ל

במדרשי חז"ל מובאים שתי מסורות בזיהוי האישה החכמה, שלהן מיוחסת אריכות ימים. האישה הראשונה היא שרח בת אשר, שזיהויה מבוסס על המילים בפסוק "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל" שמשמעותו "אני שהשלמתי נאמן לנאמן - יוסף למשה" רמז למדרש לפיו בזמן יציאת מצרים גילתה שרח את מיקומו של ארונו של יוסף למשה. האישה השנייה היא יוכבד, אמם של משה, אהרן ומרים, שאף היא השלימה מניינם של ישראל בכניסתם למצרים.[3]

לקריאה נוספת

  • דליה רביד, יואב בן צרויה, גיבור שנוי במחלוקת, ספריית הילל בן חיים - הקיבוץ המאוחד, 2009.
  • מרטין בובר, דרכו של מקרא, חוכמת נשים ופועלן, ירושלים - מאגנס, 1997, עמ' 135–138.
  • חננאל מאק, ותאמר בלבה - נשים מהמקרא בצומתי חיים, ידיעות אחרונות, 2014, עמ' 229–240.
  • חוה שלום-גיא, אלה תולדות גדעון - מחזור סיפורים מקראי בראי מקבילותיו, תל אביב, רסלינג, 2013, עמ' 221–225.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בשאלה הרטורית והמטפורה: "לָמָּה תְבַלַּע, נַחֲלַת ה'" מהדהד הכתוב בתהילים לג יב "אַשְׁרֵי הַגּוֹי, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהָיו; הָעָם, בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ".
  2. יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, מאגנס, ירושלים, עמ' 254.
  3. בראשית רבה, מהדורת תיאודור-אלבק, צד, ט, עמ' 1180–1185.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0