מפיבושת
ערך זה עוסק במפיבושת בן מְפִיבֹשֶׁת הוא אישיות מהתנ"ך, בנו של יהונתן בן שאול המלך. בשם זה הוא מכונה בספר שמואל, אך בדברי הימים הוא קרוי מְרִיב בַּעַל או מְרִי בַעַל[1]. מפיבושת נחשב לאדם היחיד שמתואר בתנ"ך כנכה[2].
מפיבושת נפגע ברגליו בילדותו לאחר שאומנתו הפילה אותו כאשר ברחה מששמעה על התבוסה במלחמת הגלבוע[3], שבה נפל בקרב אביו יהונתן ובסופה התאבד סבו, המלך שאול. מאז, נותר נכה ברגליו:
וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת.
רקע
לאחר שדוד התבסס במלכותו, הוא חפש את צאצאו של ידיד נפשו יהונתן, "לעשות עמו חסד" ולגמול על היחס הטוב שקיבל מיהונתן. צִיבָא ששימש בעבר כנער שאול דווח לדוד שמפיבושת נמצא בבית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בעיר לוֹ דְבָר. דוד קרא אליו את מפיבושת אשר חשש ממנו, והחזיר לו את שדות סבו שאול, פתח לפניו את בית המלכות לאכול על שולחן המלך, ושמו לאדון על ציבא ועל בניו ועבדיו. ואכן מפיבושת עבר לגור בירושלים סמוך לארמון המלוכה כאחד מבני המלך[4].
במהלך מרד אבשלום לקח ציבא את חמורי אדונו, טענם במנחה לדוד, וטען בפני דוד כאשר מפיבושת נשאר בירושלים, כי הוא סבור שיחזירו לו את מלכות סבו. דוד השתכנע בכך, ופסק שכל רכושו של מפיבושת יעבור לציבא[5]. לאחר שאבשלום נהרג והמרד נכשל, מפיבושת יצא לקראת דוד, עטור בסימני אבלות. דוד שאל את מפיבושת מדוע לא הצטרף אליו בבריחה ("למה לא הלכת עמי, מפיבושת"). מפיבושת טען שציבא רימה אותו והשאיר אותו בביתו בירושלים, בלי אפשרות תנועה. דוד שמע את טענותיו של מפיבושת ופסק ששדותיו של שאול יחולקו בין מפיבושת לציבא[6].
חז"ל ביקרו את החלטת דוד שנבעה מכך שדוד קיבל לשון הרע מציבא על מפיבושת. בפרק לא נאמר במפורש אם ציבא דבר אמת או שמפיבושת באמת רומה. במהלך כל סיפור מרד אבשלום, היחסים בין מפיבושת לבין ציבא הם לא ברורים. ציבא בפני עצמו מוצג כבעל נכסים, ובכל הפעמים שבהם הוא מופיע באים איתו הבנים הרבים שלו. מולו עומד מפיבושת הנכה והחלש, שעל אף שמבחינה רשמית ציבא הוא עבדו, יחסי הכוחות מתהפכים פעמים רבות.
בספר שמואל מסופר, שכאשר הגבעונים דרשו כנקמת דם שבעה מצאצאי שאול, דוד חמל על מפיבושת בגלל השבועה שהוא נשבע ליהונתן (שלא לפגוע בזרעו), ולא מסרו לידי הגבעונים[7].
על פי אחת הגרסאות בגמרא היה רבו של דוד המלך, ושמו המקורי היה איש בושת[8]. ובמקום אחר מזהים אותו עם מריבעל המוזכר בדברי הימים[9].
מפיבושת הוא גם שמה של דמות אחרת בתנ"ך - בנם של שאול ורצפה בת איה, אשר נרצח על ידי הגבעונים[10].
ממשיך השושלת
בנו של מפיבושת, מיכה[11], הוא השריד האחרון לשושלת בית המלוכה של שאול, אחרי שבניה נהרגו במלחמה עם הפלשתים או בעקיפין על ידי דוד. על פי רשימת היחס שבדברי הימים, נכדיו של מפיבושת מבנו מיכה הם פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ, וְתַאְרֵעַ וְאָחָז (דברי הימים א ח, לה).
לקריאה נוספת
- Schipper, Jeremy, Disability Studies and the Hebrew Bible: Figuring Mephibosheth in the David Story, New York: T & T Clark, 2006, מסת"ב 9780567027825
קישורים חיצוניים
- Michael Avioz, The Names Mephibosheth and Ishbosheth Reconsidered, Journal of the Ancient Near Eastern Society 32 (2011), pp. 11-20, באתר Academia.edu
- מרים סקלרץ, מפיבושת - מן המקרא לשירת זלדה, מסכת יב, תשע"ו, 11 - 28.
מפיבושת דמות מקראית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ”וּבֶן-יְהוֹנָתָן מְרִיב בָּעַל וּמְרִי-בַעַל הוֹלִיד אֶת-מִיכָה” (ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק מ').
- ^ אראל סגל הלוי, נאספו עליי נכים
- ^ ספר שמואל ב', פרק ד', פסוק ד'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ט'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ז, פסוקים א'-ד'
- ^ ספר שמואל ב', פרק י"ט, פסוק כ"ה
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ז'
- ^ "לא 'מפיבשת' שמו, אלא 'איש בשת' שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת שהיה מבייש פני דוד בהלכה" (ברכות ד ע"א).
- ^ שבת נו, ב. "וכי מריב בעל שמו והלא מפיבשת שמו אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו".
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ח'
- ^ בשמואל ב ט, יב הכתיב הוא "מיכא"
