שילה (יישוב מקראי)
 | |
| תל שילה, משמאל למטה למרגלות התל, שרידי הכנסייה הביזנטית, הבזיליקה, 2005 | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח | 80 דונם |
| גובה מעל פני הים | 715 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות | התרבות הכנענית |
| תקופות |
ברונזה בייניימית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל התקופה הצלבנית בארץ ישראל |
| סוג | תל |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות |
1915 1926–1932 1981–1984 מ-2010 |
| ארכאולוגים |
הנס קייר ישראל פינקלשטיין |
| מצב | הרוס |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מיקום | שילה |
| קואורדינטות | 32°03′21″N 35°17′22″E / 32.05570278°N 35.28953611°E |
|
(למפת דרום השומרון רגילה)   שילה | |
.jpg)
שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון. בתקופה שבין התנחלות השבטים בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת (ב'תק"ב - ב'תתע"א) שכן בה משכן שילה, והיא שימשה כמרכז הרוחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. משכן שילה חדל להתקיים כאשר לקחו הפלישתים את ארון הברית במלחמה. במקרא לא מתואר חורבן של המשכן או העיר, אולם על-פי הממצאים הארכאולוגיים, העיר חרבה אף היא באותה תקופה עשר שנים בטרם יסד שאול את הממלכה. האתר כולל ממצאים ארכאולוגיים מתקופת הברונזה התיכונה, תקופת הברונזה המאוחרת, תקופת הברזל, התקופה הרומית, התקופה הביזנטית והתקופה הערבית הקדומה.
גאוגרפיה
חפירות ארכאולוגיות לאיתור ממצאים הקשורים לעיר שילה מתקיימות באתר תל שילה, בדרום השומרון, מצפון-מערב לעמק שילה, וממזרח לנחל שילה. בין היישובים הסמוכים לתל שילה ניתן למנות את שילה ממזרח, תורמוס עיא מדרום-מערב, עלי מצפון-מערב, קריות (נפת שכם) מצפון וגבעת הראל ממערב.
זיהוי האתר ותולדות המחקר הארכאולוגי
בספר שופטים[1] מופיע תיאור של מיקום: "הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה". על פי הדעה המקובלת, פסוק זה מתאר את מיקומה של שילה, ובהתאם לכך יש המסיקים שהוא נכתב בזמן שמקומה של שילה לא היה ידוע ברבים. ישנם הטוענים שהוא נכתב לאחר חורבן שילה, ואחרים טוענים שאף כשמשכן שילה היה קיים אנשים לא עלו לרגל אליו ולכן לא ידעו את מקומו[דרוש מקור]. לעומת זאת, יואל אליצור טוען שהתיאור הוא של מקום המחולות, ולא של העיר, אשר כלל איננו "מנגב ללבונה", אלא מזרחית ללבונה[2].
בתקופות מאוחרות יותר מיקום האתר מוזכר על ידי הירונימוס, בתרגומו לספר צפניה, ועל ידי אוסביוס מקיסריה, המציין כי היא רחוקה 12 מילין משכם. כן מופיעה שילה במפת מידבא. האתר מוזכר לאחר מכן גם במאה ה-14 על ידי רבי אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח".
במהלך השנים היו שהציגו את שילה באתר של קבר שמואל הנביא כדי להקל על הצליינים לבקר באתר שילה, אולם זיהוי זה נחשב לנעדר ביסוס עובדתי[3].
בשנת 1838 האתר זוהה על ידי אדוארד רובינסון. זיהוי זה נסמך על שם המעין הסמוך, עין סילון, וכינויו של התל הארכאולוגי בפי המקומיים "חרבת סילון". בשנת 1885 תואר המקום "אין בה עתה בלתי חורבה אחת עתיקת ימים ומעין מים"[4].
בשנת 1915 נערכו באתר חפירות בדיקה על ידי א' שמידט. בשנת 1926 באה משלחת ארכאולוגים בראשות הנס קייר, מדנמרק, וחשפה שרידים עתיקים במקום. עונה שנייה התקיימה בשנת 1929[5]. החפירות נמשכו עד שנת 1932 אז הופסקו בעקבות מותו של ראש המשלחת מדיזנטריה[6]. החופרים הקימו שני מבנים מעל כנסיות מהמאות החמישית והשישית שנחשפו[7].
- "מיד בעלותנו על הגבעה, פגשנו במכסה גדול של גלוסקמא (סארקופאג) שהיה מונח סמוך למערה החצובה בסלע שעל פני הקרקע ממש, ולא בצלעות סלעים, כנהוג ברב מערות הכוכים אשר בארץ. ואל מערה זו אין להיכנס זקוף, אלא יורדים תחלה לאדמה. מכאן פנינו לחרבת "ג'מיע אל ארבעין". אלה הן שרידי בנין גדול שקירותיו משופעים כחלקן התחתון של חומות מגדל דוד בירושלים. בין אבני החרבות נציין את שברי העמודים, ובייחוד לוח אבן גדול (שני מטרים בערך) אשר שימש, כפי הנראה, בתור כרכוב אחד הפתחים וחקוק הוא הלוח חקוקי "שוטים" (זרי עלים) כד לאפר עצמות(?) וחקוקי נר אחרים. והקרקע מסביב זרועה כולה חרסיות ואבני פספסין (מוזאיקה) גדולות וזעירות.
- במרחק עשרות צעדים מן החרבה ראינו שריד חומה, ועל ידה, ברכת מים יבשה, המעובדה למחצה. זהו חריץ סלעים מרובע (10+15 מטר) אשר הותקן למקווה מים על-די סדור קירות ציקלופיים. מכאן נכנסנו לבית הרוס החוסה בצל עץ בטנים גדול, ורושם של מסגד ערבי עושה הבית הזה, ופנימיות משונה ומוזרה. עמודים נמוכים עם כתרות קטנות בלתי פרופורציונליות להם, מחזיקים את תקרת החדר; אולם אבני הבגין שבחוץ גדולות מאד הן ומהוקצעות יפה. נוכח הבניין הזה, צפונה, לרגלי גבעה נמוכה אחת משתרעות חרבות שילה ... עלינו עליהן, ונראה את הסלעים החצובים לשם פולחן דתי, וסמוך להם בורות מים חצובים ושרידי קירות בתים. בין החרסיות השונות ושברי הכלים לקטנו שברי רחים אחדים ועוד דברים קלי ערך. החופרים, אשר סדרו את החפירות, טהרו יפה את המקום ולא הותירו בו אלא את הסלעים החצובים אשר אי אסשד היה כנראה לטלטלם עמהם. בהשוותנו חרבת אלו לחרבות תקוע או חרבות ערים עתיקות אחרות, נראה כי דלות הן מאד, גס ביחס לשטחן, וגם בארכיטקטורה של הסלעים."
בכנסייה שנחפרה מתחת למבנה ג'מע אל-יתים נמצאה כתובת פסיפס המזכירה את האפיסקופוס של שילה ואת האפיסקופוס האזורי, הכתובת מוצגת כיום במוזאון השומרוני הטוב והעתק שלה ניתן לראות בתערוכת הממצאים "דברי ימי שילה" הנמצאת באתר "שילה הקדומה".
החפירות הישראליות הראשונות נוהלו על ידי זאב ייבין, בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20.[9] חפירות נוספת נערכו בין השנים 1984-1981, על ידי ישראל פינקלשטיין.[10][11]
החל משנת 2010 החלו באתר "תל שילה" סדרת חפירות ארכאולוגיות שמטרתן לחשוף את שילה העתיקה על כל שלביה. החפירות מנוהלות על ידי קמ"ט ארכיאולוגיה ועל ידי אוניברסיטת אריאל בשומרון. בחפירה משתתפים מכינות קדם צבאיות ובני נוער רבים, תחת ניהולם של אנשי צוות וארכאולוגים מומחים.
במאי 2017 נפתחה עונת חפירות המנוהלת בידי Associates for Biblical Research בפיקוח קמ"ט ארכיאולוגיה יו"ש.[12]
היסטוריה
ערך מורחב – משכן שילה
שילה המקראית
.jpg)
בספר יהושע שילה מוזכרת לראשונה כשם מקום, כאשר יהושע מפיל את הגורלות על חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל. נאמר שם גם שאוהל מועד הוקם בשילה (פרק י"ח). בספר שופטים, פרק י"ח מצוין כי פסל מיכה התקיים כל ימות היות המשכן בשילה. במסכת סנהדרין מסופר כי בית מיכה היה שלושה מילין משילה העתיקה, כנראה באתר חאן א-לובאן, בסמוך לכפר לובאן. בהמשך מסופר על בני שבט בנימין שחטפו את בנות שילה אשר חוללו בכרמים לאחר סיפור פילגש בגבעה, אולי רמז לכך בשמן של שטח עמקים בסביבה: סאהל אל עיד (עמק החג) וסאהל אל בנאת (עמק הבנות).
בתחילת ספר שמואל א' מסופר על מנהג עלייה לרגל למשכן שילה: אלקנה ומשפחתו, היו נוהגים לעלות כל שנה להשתחוות ולזבוח לה'. בשילה התרחשה אז הפגישה בין חנה אשת אלקנה לבין עלי הכהן. כעבור ארבעים שנה יצא עם ישראל למלחמה בפלשתים, מלחמה בה הפסיד. העם לא נכנע, לקח איתו את ארון הברית משילה ויצא להילחם שנית, אך שוב הפסיד, וארון הברית נלקח בשבי. אחד מחיילי ישראל רץ לשילה מן המלחמה על מנת לבשר לעלי הכהן את הבשורה המרה, וכששמע עלי שנשבה ארון ה', נפל מהכיסא, שבר את מפרקתו ומת.
חורבן שילה
לאחר נפילת ארון הברית בשבי (ב'תתע"א), הגיע הקץ למשכן שילה ולהיותה של שילה מרכז רוחני. משערים כי באותה תקופה אירע חורבן שילה, אולם על פי הממצאים הארכאולוגים, החורבן תוארך בין 1050 - 1000 לפנה"ס, כמאה עד מאה וחמישים שנה טרם חרב המשכן.
חורבן שילה מוזכר במקורות תנ"כיים מאוחרים יותר: בנבואת ירמיהו - "לכו נא אל מקומי אשר בשילו...וראו מה עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" ו"כשילו יהיה הבית הזה"; ובתהילים ע"ח - "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ".[13]
העיר שילה מוזכרת בתנ"ך גם לאחר חורבן המשכן. ירבעם בן נבט שלח את אשתו אל הנביא אחיה לשילה[14]. כך גם אחרי חורבן בית המקדש הראשון פגש ישמעאל בן נתניה שמונים איש שהיו בדרכם משכם שילה ושומרון אל בית המקדש[15].
ממצאים ארכאולוגים מעידים על מרכזיותה של שילה טרם החורבן[16] ומצביעים על כך שגם לאחר חורבנה של שילה המשיך להתקיים בה יישוב ישראלי עד לשנת 722 לפנה"ס, עם תבוסת ממלכת ישראל לאשור וחורבן שאר הערים הישראליות. בין תושבי שילה לאחר החורבן הראשון נמנה הנביא אחיה, שנודע בכינויו "השילוני".
בתקופה הפרסית התל מיושב שוב בצפיפות והיישוב היהודי של שילה ממשיך להתקיים עד מרד בר כוכבא.
ימי הביניים - היום
בתקופת הביזנטית הקימו הנוצרים בעיר שתי כנסיות, הבזיליקה וכנסיית הצליינים, ולאחר מכן, בתקופה הערבית הגיעו לעיר המוסלמים, אשר הסבו נזק רב למבנים שהיו במקום, כשלקחו מהם חלקים לבניית בנייניהם. אחד הבנינים שהשאירו אחריהם הערבים הוא "מסגד השישים" (ג'אמיע א-סיתין) אשר נבנה כנראה בסביבות המאות התשיעית והעשירית, ובו חלקים מהכנסיות הביזנטיות, ומשוער כי בית הכנסת שעליו סיפר רבי אשתורי הפרחי משמש כבסיס המבנה, זאת לפי מספר סממנים יהודיים המצויים בו.
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ביקרו בעיר מספר משלחות מחקר ארכאולוגיות, אשר החלו את החפירה במקום. כיום שוכן באתר מרכז מבקרים ארכאולוגי, ומתקיימים בו סיורים מודרכים.
שרידים ארכאולוגיים
בתל שילה נחשפו שרידים המלמדים על קיומו של יישוב באזור זה מתקופת הברונזה התיכונה ועד ימינו, בהם פסיפסים מרהיבים, שתי כנסיות, מסגד עתיק ובית כנסת עתיק. חשיפת השרידים מתקופת הברזל הובילה לזיהוי האתר עם תל שילה המקראית, בו היה המשכן בתקופת התנחלות השבטים.
במאי 2012 התגלו בחפירות מטבעות עתיקים עליהם הוטבע "שנת... לגאולת ירושלים". הארכאולוגים מניחים שהמטבעות הם מתקופת המרד הגדול.[18] בחפירות הצלה שנערכו על ידי קמ"ט ארכאולוגיה בשנת 2014 התגלו שתי גתות שהתקיימו בין התקופה הביזנטית המאוחרת לבין התקופה המוסלמית הקדומה. קיומן של גתות אלו מלמד על ההמשכיות של היישוב האנושי באזור זה.
בשנת 2013 נחשפה במקום כנסייה מהעתיקות בעולם (מהמאה ה-4 לספירה), ובה רצפת פסיפס גדולה. בכנסייה שלושה חדרים, והיא התגלתה ליד הבזיליקה בעקבות שיטפון מי גשמים שחשף אותה. הכנסייה נחשבת לאחת הקדומות בארץ ישראל.[19]
בשנת 2018 התגלה בשילה רימון חרס קדום, מתקופת המשכן[20]
כנסיות בתקופה הביזנטית
בחפירות שהתקיימו בשנים 1932-1926 נחשפו שתי כנסיות ביזנטיות. שרידי הכנסיות נמצאו בצדו הדרום-מזרחי של האתר למרגלות התל. הכנסיות תוארכו על ידי החופרים למאה ה-6 לספירה.
- כנסיית הצלבנים - גודלה 11.70 על 25 מטר לערך. שרידי הכנסייה שולבו במבנה מאוחר יותר, ולכן תוכניתה אינה ברורה. לכנסייה היו אפסיס ובמה מוגבהת מעל האולם. מצפון וממערב לאולם הראשי נחשפו מספר חדרים. להשערת החופרים היה בחזית הכנסייה אולם מבוא (נרתכס) ואטריום. במקום נמצאה רצפת פסיפס וסימני שלושה עמודים. מצפון לאטריום נמצא בור מים שהיה מחובר באמצעות צינור למקור מים שנמצא מצפון לכנסייה. ליד הבור נמצאו שרידים של מספר חדרים קטנים, שאחד מהם החצוב בסלע שימש לקבורה. רצפת האפסיס עוטרה בעלי גפן ואשכולות ענבים. רצפת הפסיפס בתוך אולם הכנסייה עוטרה בצורות גאומטריות, ורצפת הפסיפס של החדר הצפוני (פרותסיס) עוטרה בשתי איילות וביניהן עץ רימון. מאחורי כל איילה נמצא עיטור של דג. ברצפה זו נמצאה כתובת הקדשה בשפה היוונית שכללה חמש שורות, מוקפת במסגרת. בכתובת מוזכרים שמם של שני אחים: פורפריוס ויעקב.[21]
- הבזיליקה - גודלה 18 × 15.10 מטר, והיא סמוכה יותר לתל. מבנה הכנסייה כולל אולם תווך ושתי סיטראות. בצדה המערבי של הבזיליקה נמצא אולם מבוא. רצפת הפסיפס של אולם התווך עוטרה בדגמים גאומטריים ובדגמי צמחים. על פי החופרים, דגם זה דומה מאוד לרצפת הקריפטה שבכנסיית אליהו הנביא במידבא, והם העלו השערה ששתי הרצפות נעשו בידי אותו אמן.
שתי הכנסיות חרבו בתקופת הכיבוש הערבי. נמצא שנעשה שימוש משני בחלק מהפריטים האדריכליים, במבנים הערביים במקום.[22]
התקופה הערבית הקדומה
בתחילת החפירות בשנת 1926 נמצאו בתל שרידי מבנים רבים מהתקופה הערבית הקדומה. בחפירות נמצא מקום פולחן מוסלמי (ללא בניין מעליו). המבנה הוא "ג'אמע א-סיתין" (מקדש השישים). המקום שימש לפולחן עוד לפני תקופת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, אך נעזב לפני שנת 1926. האתר נחפר במספר מקומות. עמודי המסגד וכותרות המבנה נלקחו מהבזיליקה הביזנטית. נמצאו בו נרות ערבים מתקופת ימי הביניים. המבנה הוא ריבועי, ואורך צלעו 8.75 מטר. בכותל הדרומי שלו נמצאה גומחה קטנה ששימשה בשלב האחרון למחראב. הגומחה פונה לכיוון ירושלים, ובשל כך העלו החוקרים השערה שהמבנה היה בעברו בית כנסת שהוסב למסגד. השרידים כללו גם משקוף.[22]
אתר התיירות במקום
שילה הקדומה היא אתר תיירותי של המועצה האזורית מטה בנימין. באתר מתקיימות פעילויות שונות הכוללות סיורים מודרכים, סיורי מטמון ועוד. ב-2013 נפתח בתחומי האתר מגדל הרואה - מגדל תצפית הכולל מוזיאון ארכאולוגי ובו ממצאים מכל התקופות בהן היה האתר מיושב,[23] ואודיטוריום בו מוקרן על קירות שקופים סרט פנורמי המספר את סיפורו המקראי של המקום, והופק באתר עצמו בהשתתפות 150 שחקנים וניצבים.
התוכניות העתידיות של האתר כוללות הקמת אמפיתיאטרון, מרכז מסחרי, גלריות ומלון עם 60 חדרים. תושבים פלסטינים שכנים הגישו למועצה העליונה לתכנון בשטחי המנהל האזרחי התנגדויות לתוכניות אלו, בטענה של פגיעה באדמותיהם. התנגדות נוספת הייתה של עמותת "עמק שווה", שטענה שתהיה פגיעה בשכבות הארכאולוגיות. המועצה דחתה את רוב ההתנגדויות ואישרה את הבנייה, בכפוף למתן פתרון לאיסור המוטל על פלסטינים להיכנס למקום, בהתאם לצו אלוף הפיקוד ומאחר שהוא מצוי בתחום ההתנחלות שילה. עבודות בינוי שהתבצעו באתר בניגוד לחוק לפני האישור, הופסקו על ידי המועצה האזורית מטה בנימין, ואושרו בדיעבד על ידי המועצה העליונה, בנימוק שהן משתלבות בתוכניות הפיתוח שאושרו.[24][25]
עתירה לבג"ץ נגד דרך ניהול האתר על ידי עמותה, נדחתה על ידי בג"ץ[26].
לקריאה נוספת
- ישראל פינקלשטיין, הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים, פרק ה' - חפירות שילה, הוצאת הקיבוץ המאוחד והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 1986.
- "ההר הטוב הזה - מסלולים ואתרים בדרום השומרון" מאת דניאל אלדר ויוסף ירושלמי הוצאת בית אל ירושלים תשס"ט 2009. עמודים 128–135
- הערך "שלה", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ' 1542-1536
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של "שילה הקדומה"
- ישראל בן אריה, סיכום היסטורי - ארכאולוגי על שילה הקדומה
- ישראל פינקלשטיין, שילה: מרכז מקודש לשבטי ישראל, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- תל שילה באתר "עידן התנ"ך"
- תמונות של תל שילה
- Shiloh באתר Pictures from the Holyland (באנגלית)
- רשימת מאמרים על שילה במקרא באתר רמב"י
- רשימת מאמרים על ארכאולוגיה בשילה באתר רמב"י
- רשימת מאמרים על היסטוריה בשילה באתר רמב"י
- מיכאל יעקובסון: חללית היסטורית: מרכז המבקרים "מגדל הרואה" בשילה, 21.7.13, Xnet
- שילה הקדומה באתר הושבילים
- מידע על אתר 'סֵיילוּן' (שילה), בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ כ"א, י"ט
- ^ יואל אליצור, התפיסה הטריטוריאלית בכפר הערבי ובגאוגרפיה המקראית, אתר דעת
- ^ ב. מנחם, קבר שמואל הנביא, המשקיף, 22 במאי 1944
- ^ מסע אחד ועשרים יום, חבצלת, 11 ביוני 1885, הערה 14
- ^ חפירות בסלע ובשילה, דבר, 28 במרץ 1929
- ^ מת בשליחות מדעית, דבר, 7 באוקטובר 1932
- ^ מ. סייר, שילה של המתנחלים, מעריב, 14 באוגוסט 1974
- ^ אל שילה, הארץ, 25 ביולי 1927
- ^ ראו: יוסף אבירם (עורך), ארץ שומרון, ירושלים, תשל"ד
- ^ צבי אילן, נחשפו עקבות החורבן הפלישתי בשילה המיקראית, דבר, 14 באוגוסט 1981
- ^ שמונה קנקני אגירה גדולים (תמונה), מעריב, 28 באוקטובר 1981
- ^ Volunteer to Dig at Shiloh, www.biblearchaeology.org (באנגלית) (ארכיון)
- ^ ספר תהילים, פרק ע"ח, פסוק ס'
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק ב'
- ^ ספר ירמיהו, פרק מ"א, פסוק ה'
- ^ עמיחי מזר, עמיחי מזר עושה סדר בארכיאולוגיה והיסטוריה של בני ישראל, דקות 20:53-10:14
- ^ הכתובת היוונית כתובה בקיצורים ופירושה ככל הנראה: "אדוננו אותו האיש "המשיח", שמור את המקדש הזה, את הבישוף, את גרמאנוס הכומר הזקן, ואת זוסיס, שנתן(?) משלו(?)".
פירוש אלטרנטיבי של הקיצורים: "אדוננו אותו האיש "המשיח", שמור את אוטוניס הבישוף, את גרמאנוס הכומר הזקן, ואת זוסיס, אומן הפסיפס" (פירוש זה מופיע כאן). ראו את הדיון בנושא בוויקיפדיה היוונית ואת סיכום ההצעות לפירוש בדף השיחה של הקובץ בויקישיתוף. - ^ מטבעות מימי המרד הגדול נמצאו בשילה(הקישור אינו פעיל, 19.9.2019)
- ^ עמיחי רובין, בעקבות הגשם: בשילה נחשפה כנסיה מהקדומות בארץ, באתר סרוגים, 24 באפריל 2013
- ^
חבצלת דמארי, דרישת שלום מבית המקדש, באתר "ידיעות אחרונות", 29 נובמבר 2018(הקישור אינו פעיל, 19.9.2019)
- ^ הערך "שלה", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ' 1537
- ^ 22.0 22.1 הערך "שלה", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, עמ' 1538
- ^ "מגדל הרואה - תל שילה", תמונות של הפרויקט באתר הקבלן CompuGraphic
- ^ ניר חסון, המינהל האזרחי: לאפשר לפלסטינים לבקר באתר ארכיאולוגי בהתנחלות שילה, באתר הארץ, 12.08.2015
- ^ עדו בן פורת, המינהל: לאפשר לערבים לבקר בשילה הקדומה, באתר ערוץ 7, 12 באוגוסט 2015
- ^ בג"ץ 6679/15 ראש מועצת הכפר קריות נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, ניתן ב־8 ביולי 2019
30076489שילה (יישוב מקראי)