תמר (בת דוד)

תָּמָר, אישיות מהתנ"ך, מתוארת בספר שמואל (ב' יג) כבתו של דוד המלך מנישואיו למעכה בת תלמי מלך גשור וכאחות אבשלום. ידועה בשל מעשה העינוי, המתואר במקרא, שעברה על ידי אמנון, אחיה מאב.

תמר במקרא

ערך מורחב – מעשה אמנון ותמר

תמר מיוחסת, בכל אזכורי דמותה במקרא, דווקא אל אחיה אבשלום. אמנון אחיה, בכורו של דוד, בעצת רעהו יונדב בן שמעה, העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ועינה אותה למרות מחאתה. לאחר מכן בקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו ולאסוף את חרפתה, אך הוא שנא אותה וגרש אותה. תמר נותרה פגועה מאוד. היא זעקה ובכתה, שמה אפר על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה. אבשלום אחיה ראה בצערה ואימץ אותה לביתו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום, הרג אבשלום את אמנון וברח לבית סבו שבגשור.

תמר במשנת חז"ל

על אהבת אמנון לתמר נאמר במסכת אבות:

כל אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן.

— מסכת אבות, ה טז

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (כא, ב) דורש רבי יצחק כי אמנון שנא את תמר מכיוון שהפכה אותו ל"כרות שפכה" (סירוס), על ידי כריכת שערה סביב איברו.

בעקבות מעשה אמנון ותמר גזרו חכמים על איסור ייחוד עם אישה לא נשואה: ”אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה [...] גזרו על ייחוד דפנויה.” (מסכת סנהדרין, כא א-ב).

פרשנות המעשה

את מעשה העינוי של תמר יש מפרשים כעונש 'מידה כנגד מידה' על חטא דוד ובת שבע. גם בסיפור של תמר ישנם גילוי עריות ושפיכות דמים, והדבר אירע כעונש לדוד.

פרשנים רבים ניסו להסביר מדוע אומרת תמר לאמנון ”דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ” (שמואל ב' יג, יג). איך ייתכן שדוד ירשה לאחים להינשא? ברובד הפשוט כוונתה להשהות את המעשה או למנוע אותו, ולכן השתמשה בתירוץ זה, אך לא ברור כיצד ניתן להשתמש בתירוץ מופרך מעין זה. חלק מהפרשנים גורסים כי תמר הייתה בתה של מעכה אך לא בתו של דוד. אך הסבר זה נסתר מהכתוב, שכן תמר מכונה מספר פעמים כ'אחותו' של אמנון. אחרים אומרים, על פי חז"ל, שאכן הייתה בתו של דוד, אלא שנולדה למעכה כשעוד הייתה גויה, על פי דין אשת יפת תואר – דין המאפשר לקחת אשה מן האויב במלחמה ולהביאה הביתה – ומכאן שתמר נחשבה לגויה, המיוחסת על-פי התורה רק לאמה ולא לאביה, ולכן התאפשר קשר בין תמר לאמנון.

בהסבר שנאת אמנון אומר הרלב"ג כי: "שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו, ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם, או אמרה לו דברי חרפות, ולזה שנאה".

ראו גם

• מעשה אמנון ותמר
• רצח אמנון

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25308219תמר (בת דוד)