אמנון (אישיות מהתנ"ך)

אַמְנוֹן היה בנו הבכור של דוד המלך, מאחינועם היזרעאלית. ידוע במיוחד בשל עינוי אחותו תמר.

מעשה העינוי

ערך מורחב – מעשה אמנון ותמר

אמנון חשק בתמר, אחותו מאב. על אהבת אמנון לתמר נאמר במסכת אבות: "כל אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן." בעצת רעהו, יונדב בן שמעה, התחזה אמנון לחולה, הוביל את תמר למגוריו, עינה אותה - וגירש אותה מביתו בבושת פנים.

לאחר היוודע המקרה לדוד, מצוין כי הוא כעס על אמנון אך מעבר לכך לא נקט שום פעולה מעשית כדי להעניש את אמנון. את מקומו תפס אבשלום. הוא הכניס את תמר לביתו ונמנע ממגע עם אמנון. המלבי"ם כתב בפירושו, כי לא דיבר אבשלום עם אמנון מרע ועד טוב, בגלל רוב השנאה שהייתה בלבו על הדבר הזה, שאם היה מוכיחו היה לבסוף גם מפייסו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום אירגן אבשלום חגיגה לרגל הגז בבעל חצור, אליה הזמין את כל אחיו הנסיכים למשתה. קודם לכן נתן אבשלום ל"נעריו" הוראה להרוג את אמנון בעת שהוא יהיה שיכור. לאחר שביצע את זממו ברח אבשלום לבית סבו המלך תלמי בגשור.

בפרשנות המקרא

על הסיבה להתהפכות אהבת אמנון לשנאה ישנה פרשנות כי תמר פגעה באמנון בדרך זו או אחרת. רש"י כתב על פי חז"ל: "נימא נקשרה לו ועשאתו כרות שפכה", כלומר באמצעות שערה שנקשרה לאיברו היא הצליחה לסרס את אמנון. הרלב"ג אומר כי: "שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו, ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם, או אמרה לו דברי חרפות, ולזה שנאה". הרד"ק מפרש את שנאת אמנון כמעשה האלקים: "זאת השנאה הייתה סבה מאת השם כדי להגדיל החרפה בשלחו אותה מביתו ויהיה אבשלום יותר שונא אותו עד מות עד שחשב להורגו". המאורע מקושר לסיפור הקודם - מעשה דוד ובת שבע - כתיאור אימות נבואת נתן הנביא לדוד "ועתה, לא תסור חרב מביתך" ובתור מקושר לסיפורים הבאים אחריו.

הגרי"ד סולובייצ'יק כותב על אמנון:

כבר בתנ"ך מוצאים אנו סיפור המתאר איך נהפך החטא לתועבה, ואיך נרדף החוטא ומתייסר לא על ידי יצר הטוב החלש ורפה האונים, אלא על ידי יצר היופי שהוא רב עוצמה, אגרסיבי ורב-תחבולות. כוונתי למסופר בשמואל ב' פרק יג.: "ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד" (פסוק א'). אם המקרא מעיד עליה שיפה הייתה, אין לנו כל ספק שיפה הייתה באמת, ואנו יכולים לתאר לעצמנו עד כמה קסמה לו תמר לאמנון בן דוד. רגע אחד לפני החטא עוד חשב אמנון בוודאי כי תמר היא המייצגת יופי שאין למעלה הימנו, הדר ותפארת. הללו מלאו אותו באהבה עזה כל כך שבגללה חטא ועשה אותה "נבלה … כאחד הנבלים" (פסוקים י"ב-י"ג). כל זה היה לפני החטא, אבל מיד לאחריו (פסוק ט"ו): "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד, כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה". הוא שנא אותה עתה שנאה גדולה מאד לא מחמת ייסורי מצפון שנתייסר בהם, אלא מחמת כך שפתאום ראה עד כמה איננה יפה, עד כמה כעורה היא ומאוסה היא. החטא היה לו תועבה. בגללו הוא בא לשנוא את עצמו – וממילא שנא אותה. לחטא השפעה מאזוכיסטית. אמנון שנא את עצמו והעביר את שנאתו לתמר העלובה על לא אשם בכפה. אותה תמר היפה להפליא – נהפכה בעיניו לסמל התועבה והשנאה. כל כך שנואה ומאוסה נעשתה בעיניו, עד שלא הסתפק בכך שקרא לה: "קומי לכי" אלא "ויקרא את נערו משרתו ויאמר אליו: שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה" (פסוק י"ז) גם שמה של תמר חמודת נפשו נעשה לו לתועבה "את זאת"! – הוא אינו יכול להעלות את שמה על שפתיו, רגשות התועבה והטומאה המקיפים אותו, חונקים אותו, "ונעל הדלת אחריה"! – הוא נתקף פחד מפניה. רק לפני שעה אחת כה העריץ אותה וכה אהב אותה – והנה עתה כולו תיעוב מפניה.

רצח אמנון

ערך מורחב – רצח אמנון

רצח אמנון מתרחש בספר שמואל ב' פרק יג'. אבשלום, אחיו של אמנון מאב, רוצח אותו.

הרקע לרצח

אבשלום היה אחיה של תמר מצדו אמו ואביו, ואחיו של אמנון מצד אביו. לאחר המקרה, לקח אבשלום את תמר לביתו כדי להגן עליה, ואחרי שנתיים שבהן שהתה בביתו, החליט להוציא לפועל מעשה נקמה. אבשלום ארגן סעודה לכל אחיו, בני דוד, כדי לחגוג את חג הגז. לפני כן הורה אבשלום לאנשיו להרוג את אמנון כשיהיה שיכור מיין. אנשיו הוציאו את התוכנית לפועל ורצחו את אמנון.

המניע לרצח

לכאורה, ניתן היה לחשוב כי מאחורי רצח אמנון עומד מניע פוליטי: אבשלום מעוניין להרוג את אמנון משום שהדבר יהפוך אותו מועמד למלוכה. אולם בפועל, נראה שהדבר אינו כך: המקרא מדגיש וחוזר שכוונתו של אבשלום הייתה אך ורק להגן על טובתה של תמר, והוא הונע מתוך סלידה מחוסר הרגישות והצדק סביב מקרה העינוי.

השלכות הרצח

מיד לאחר הרצח, בני המלך דוד שהיו בסעודה ברחו מהמקום כי חששו שאבשלום עומד להרוג גם אותם. לדוד הגיעה שמועה שכל בניו מתו בסעודה, ובתגובה הוא ועבדיו החלו להתאבל על מות בניו. יונדב שומע על כך ומוסר לדוד את החדשות המדויקות, לפיהן אמנון לבדו מת.

אבשלום בורח לבית סבו, תלמי מלך גשור, מתוך פחד מתגובת אביו. לפי אחת הפרשנויות, הוא מעדיף להסתתר בגשור מחוץ לבית סבו, מכיוון שהוא חושש שסבו יסגיר אותו לדוד.

בני דוד חוזרים אל דוד המלך ומתאבלים ביחד אתו על מות אחיהם אמנון. לאחר שלש שנים התנחם דוד. הוא רוצה לראות את אבשלום שוב, ואינו מעוניין להעניש אותו.

הרצח כביטוי לעונש שניתן לדוד

בספר שמואל ב', פרקים יא'- יב', מופיעה פרשת דוד ובת שבע. הפרשה מסתיימת בהופעת נתן הנביא המכריז על שלושה עונשים שבהם ייענש דוד בשל חטאיו בפרשה זו: הבן שייוולד לדוד ובת שבע ימות, בניו של דוד ימותו בחרב, ונשותיו של דוד יילקחו ממנו ויינתנו לאחר. רצח אמנון מהווה ביטוי לעונש השני: אבשלום בנו של דוד רוצח את אמנון אחיו.

יחס משפחתי

לפי חלק מהדעות בחז"ל, הייתה תמר בתו של דוד המלך מאשת יפת תואר שהיא גויה שבוית מלחמה שהתגיירה מאוחר יותר. במקרה כזה לפי ההלכה תמר איננה מתייחסת אחר אביה, והיא אחות אבשלום מאמו; על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית. דעה זו בחז"ל באה להסביר את דברי תמר האומרת ”דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ” (שמואל ב' י"ג, יג).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25012983אמנון (דמות מקראית)