מלחמת שאול ונחש העמוני
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
מלחמת שאול ונחש העמוני הייתה מלחמתו הראשונה של שאול באויבי ישראל, תיאור המלחמה מופיע בספר שמואל א', פרק י"א, פסוקים א'-י"ג. מלך עמון מאיים על תושבי יבש גלעד במלחמה ושיעבוד. שליחים נשלחים לרחבי הארץ ולגבעת שאול מקום מושבו של שאול. שאול שמע את דרישת נחש העמוני ורוח ה' צלחה עליו. הוא מגייס למלחמה את כל שבטי ישראל ומוביל את צבאו לניצחון על בני עמון.
תושבי יבש גלעד נכנעים לנחש העמוני וחותמים איתו על ברית חד-צדדית בו הם מסכימים להשתעבד לעמון, ואף בתנאי מבזה בו ינקר את עינם הימנית. מלך עמון מזלזל בכוחם של תושבי יבש גלעד ומאפשר להם לחפש מושיע תוך שבעה ימים. נציגי העם חסרי האונים מגיעים לגבעת שאול ונושאים את קולם בבכי. נראה כי נציגי העם אינם מודעים להמלכתו של שאול שכן אינם פונים אליו מיד. רוח אלוקים צולחת על שאול והוא לוקח צמד בקר ושוחט אותו. הוא שולח את נתחיו של הבקר בכל גבול ישראל תוך איום כלכלי שמי שלא יתגייס למלחמה "כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ"[1]. בתקופת השופטים היציאה למלחמה נעשתה בהתנדבות ושאול מגייס את העם בכפייה[2]. העם מתגייס למלחמה. שאול מחלק את הצבא לאחר מפקד לשלושה חלקים. צבא שאול תוקף את מחנה עמון משלושה צדדים באשמורת הבוקר בה מחנה עמון שרוי בתרדמה ומנצח במלחמה.
לאחר המערכה המוצלחת נגד עמון, עלו קולות שקראו להמתת המתנגדים למלוכת שאול, אך שאול עצר בעדם. העם התכנס בגלגל וחידש את המלוכה בטקס הקרבת שלמים.
קשיים בסיפור
הסיפור מופיע לאחר סיפור המלכתו של שאול, בו אנשים בני בליעל מהעם אינם מאמינים ביכולתו של שאול להושיע את עם ישראל במלחמותיו הרבות. ייתכן והסיפור מתאר חלק קטן ממלחמות שאול[3].
יש הסבורים כי אין זיקה בין שני הסיפורים, המלכת שאול ומלחמתו בנחש העמוני. חוקרים אלו מצביעים על קשיים בטקסט התנכ"י. שאול הומלך בפומבי ובסיפור המלחמה בין שאול לעמונים ניתן להבין כי לא היה ידוע לכל על המלכתו אף על פי שהכתוב מציין כי במעמד ההמלכתו השתתפו "כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" וזאת עולה גם מהצעת זקני ישראל לנחש העמוני ומשליחת מלאכים לכל רחבי הארץ כדי למצוא מושיע[4].
מבנה הסיפור
למבנה הסיפור יש סימטריה ברורה. הסיפור מתחיל בתיאור מצבם של תושבי יבש גלעד בעבר הירדן המזרחי בפסוקים א'-ג'. החלק השני (פסוקים ד'- ט') מתאר את הנעשה בעבר הירדן המערבי במקום מושבו של שאול. חלקו השלישי של הסיפור בו מתוארת המלחמה מתרחש שוב בעבר הירדן המזרחי כששליחי תושבי יבש גלעד עוברים ממקום למקום ומקשרים בין חלקי הסיפור. בר אפרת מציע מבנה מהופך המבליט את המעמד בו שומע שאול על מצוקת אנשי יבש גלעד ונחלץ לעזרתם הסיפור המתחיל בעצב וייאוש מסתיים בשמחה:[5]
- אנשים "בני בליעל" לא מקבלים את מלכותו של שאול[6]
- נחש העמוני מאיים במלחמה על תושבי יבש גלעד
- אנשי יבש מבקשים מנחש שיתן להם שבעה ימים למצוא מושיע
- המלאכים מגיעים לגבעת שאול ונושאים את קולם בבכי
- שאול מכריז על מלחמה ומגייס את עם ישראל
- המלאכים חוזרים ליבש גלעד, שמחים על כך
- המלאכים מגיעים לגבעת שאול ונושאים את קולם בבכי
- אנשי יבש משיבים לנחש כי בעוד יום ייכנעו לדרישותיו
- אנשי יבש מבקשים מנחש שיתן להם שבעה ימים למצוא מושיע
- הפסד נחש העמוני והצלת יבש גלעד
- נחש העמוני מאיים במלחמה על תושבי יבש גלעד
- העם מכיר במלכות שאול
דמיון לסיפורי ספר שופטים
דמיון לדמותם של השופטים
לתיאור דמותו של שאול בסיפור דמיון רב לדמותם של השופטים-המושיעים כפי שמתוארים בספר שופטים. רוח ה' צולחת על שאול כפי שמתואר בסיפורים על גדעון[7], יפתח[8] ושמשון[9]. שאול וגדעון עוסקים בחקלאות כשהם נקראים להושיע את העם. שני המנהיגים שולחים שליחים כדי לגייס את העם ושניהם משתמשים באותה אסטרטגיה צבאית כדי לתקוף את מחנה האויב. בעקבות ניצחונו גדעון מקבל הצעה למלוך על ישראל, ואת מלכותו של שאול מחדשים בגלגל[10].
דמיון לסיפור מלחמת יפתח בבני עמון
מעבר לעובדה כי מדובר בשני מנהיגים מקרב בני ישראל שנלחמו באותו אויב (בני עמון), ישנם קווי דמיון נוספים בין שני הסיפורים: לבני ישראל אין צבא קבע ולכן אין ביכולתם להתמודד עם איום באופן מיידי. בשני הסיפורים נעשה שימוש בטקטיקה של משא ומתן על מנת למשוך זמן ולגייס את העם למלחמה, ובה בעת לשכנע את האויב כי בני ישראל נכונים להיכנע[11].
סיפור פילגש בגבעה
ערך מורחב – פילגש בגבעה
הערים גבעה ויבש גלעד המופיעות בסיפור מופיעות בסיפור פילגש בגבעה המופיע בספר שופטים י"ט-כ"א. ביטויים דומים מופיעים בשני הסיפורים: "בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל", "וַיִּשְׂאוּ כָל-הָעָם אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ."תְּנוּ הָאֲנָשִׁים וּנְמִיתֵם", "כְּאִישׁ אֶחָד". זעקת העם בולטת בשני הסיפורים לאור הסיפור. שאול מבתר את גופות הבקר ושולח את חלקיו "בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל" ובסיפור המופיע בספר שופטים איש הלוי מבתר את גופת הפילגש ושולח את חלקי גופתה ""בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל". הדומה בין הסיפורים מאיר כל אחד מהם באור שונה. בסיפור בספר שופטים נלחמים שבטי ישראל בשבט בנימין ובסיפור בשמואל א' קיימת אחדות בעם והם יוצאים להילחם "כְּאִישׁ אֶחָד"[12]. משה גרסיאל סבור כי העובדה ששאול מבתר את גופות הבקר מתקשרת אסוציאטיבית לסיפור פילגש בגבעה, ובכך פוגעת באהדה אליו בעקבות הניצחון הצבאי[13].
במגילות קומראן
קטע במגילה 4QSam ממגילות קומראן מבהיר כמה חשיבות מייחס נחש העמוני לצבא שאול. הקטע ממגילה מלמד כי נחש העמוני לחץ על עם ישראל באופן קבוע:[14]
ו(נ)חש מלך בני עמון הוא לחץ את בני גד ובני ראובן בחזקה ונקר להם (כו)ל עין ימין ונתן (אי)מה ופחד על (יש)ראל ולא נשאר איש בבני ישראל (ב)עבר הירדן אש(ר) לו(א) (נ)קר לו (נ)חש מלך בני עמון כול עין ימין רק שבעת אלפים איש (נסו מפני) בני עמון ויבאו אל (י)בש גלעד...
אמצעים אומנותיים בסיפור
השורשים המנחים בסיפור הם י-צ-א ו- י-ש-ע. אנשי יבש מבקשים מנחש לחפש מושיע. "וְאִם-אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ"[15]. מי שלא יצא למלחמה יפגע כלכלית והעם יוצא " כְּאִישׁ אֶחָד" למלחמה. בני בלייעל שואלים "מַה-יֹּשִׁעֵנוּ זֶה" ואנשי יבש גלעד אומרים לנחש "מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם". שאול מודיע כי "עָשָׂה-ה' תְּשׁוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל". ולאחר הניצחון מייחס שאול את התשועה לה'[16].
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל א', פרק י"א, פסוק ז'
- ^ שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל:שמואל א', מאגנס, עם עובד, ירושלים, 1996, עמ' 156
- ^ ידידיה שטרן, בנימין פורת, מסע אל האחווה, 2014, ירושלים, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 271
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק כ'
- ^ שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל:שמואל א', מאגנס, עם עובד, ירושלים, 1996, ע"מ 154
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק כ"ז
- ^ ספר שופטים, פרק ו', פסוק ל"ד
- ^ ספר שופטים, פרק י"א, פסוק כ"ט
- ^ ספר שופטים, פרק ט"ו, פסוק י"ד
- ^ ישראל אפעל, ישראל ויהודה בתקופת המקרא (המאה השתים עשרה - 332 לפני הספירה) / ההיסטוריה של ארץ-ישראל, 1998, ירושלים, יד בן צבי, עמ' 112
- ^ חיים גלעד, דיפלומטיה ואסטרטגיה בשתי מלחמות עם בני עמון, באתר דעת - http://www.daat.ac.il
- ^ יאירה אמית, עולם התנ"ך:שופטים, 1994, תל אביב, דוידזון עתי, עמ' 149
- ^ משה גרסיאל, ספר שמואל א': עיון ספרותי במערכי השוואה, באנלוגיות ובמקבילות, 1983, רמת גן, רביבים, עמ' 88
- ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה, 2009, תל אביב, עם עובד, עמ' 148-147
- ^ ספר שמואל א', פרק י"א, פסוק ג'
- ^ שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל:שמואל א', מאגנס, עם עובד, ירושלים, 1996, עמ' 154
