ספר עמוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספר עמוס
ספר עמוס על גבי פפירוס משנת 500 לספירה לערך. ארכיון ספריית אוניברסיטת פנסילבניה
ספר עמוס על גבי פפירוס משנת 500 לספירה לערך. ארכיון ספריית אוניברסיטת פנסילבניה
מספר פרקים 9
מספר פסוקים 146
סדרת ספרים תרי עשר
הספר הקודם יואל
הספר הבא עובדיה
דמויות מרכזיות עמוס הנביא

ספר עמוס, הוא השלישי בקובץ ספרי תרי עשר, והוא קרוי כשם הנביא עמוס המוזכר בפתיחתו.[1] על פי כותרת הספר, עמוס ניבא "בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ."

מקומו בין ספרי תרי עשר

ספר עמוס כולל תשעה פרקים ומאה ארבעים ושישה פסוקים. נראה כי הצבתו של ספר עמוס בין ספר יואל לספר עובדיה באה בגלל הדמיון בניסוח בשני הספרים, ספר יואל וספר עמוס. בתרגום השבעים מופיע ספר עמוס בין ספר הושע לספר מיכה.[2]

מבנה ותוכן

הספר בנוי מאוסף קבצים אשר סודרו לפי תבניות וסגנונות ספרותיים שונים. הספר נפתח במשפט המשמש כמבוא לספר. גם לדעת אברבנאל, פרק א', פסוק ב' משמש כמבוא: "שזה הפסוק הוא הקדמה לדברי עמוס שיבואו בספר". שש הנבואות הבאות מסודרות באופן אחיד, הן נבואות זעם על הגויים. נבואות אלה קשורות אחת לשנייה ומאחדות כל נבואה לזו הקודמת לה. שני הפרקים הראשונים מאופיינים בדרישת הקל.[3] לאחר נבואות אלה מופיעה נבואת זעם על ממלכת יהודה. קובץ זה נחתם בנבואה על ממלכת ישראל. קובץ הנבואות הבא מופיע בפרק ג', פסוקים א'-ה', פרק ד', פסוק א' ובפרק ה', פסוק א'. קובץ זה מורכב משלוש נבואות שעיקרן תוכחת עשירי העיר שומרון. השימוש בשאלות הרטוריות בקובץ זה מדגישות את הציווי האלוקי בתחומים שונים כמו מוסר ומטרתן אחת להצדיק את שליחותו של הנביא. הקובץ השלישי כולל בתוכו שלוש קינות. בקובץ הרביעי מופיעים חמישה חזיונות, נבואות קצרות, ומעט פרטים ביוגרפיים: אחרי אחד החזיונות עמוס מתנבא שבית ירבעם מלך ישראל יוכה בחרב. אֲמַצְיָה כהן בֵּית אֵל מספר זאת למלך וקורא לעמוס לעזוב את ישראל ליהודה ולהתנבא שם. עמוס עונה שלא היה נביא אלא בוקר ובוֹלֵס שִׁקְמִים וה' הוא ששלח אותו להתנבא לישראל. הספר חותם בנבואת זעם על ישראל ובנבואת נחמה, בה מתאר הנביא עתיד בהיר וטוב לישראל.[4]

מסדר עריכת הקבצים יש המשערים, שספר עמוס סודר שלא לפי סדר הופעתם בפי עמוס הנביא, זאת כי בפתיחת ספר עמוס (פרק א', פסוק ב') עומד פסוק זה כיחידה עצמאית: "ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ". פסוק זה מכוון את הקורא לעיקר נבואות עמוס, להזהיר את עם ישראל מפני הפורענות הקרבה. הספר חותם כאמור בנבואת נחמה כדרך הנביאים.[5]

מבנהו של ספר עמוס כאוסף קבצים או יחידות אינו ברור. קיים אי סדר בנושאים המובאים בקבצים אלו, מעבר מהיר בין עניינים שונים, וביטויים הנראים לעיתים לא מתאימים למקומם. מקושי זה שיערו חוקרים הרואים בספר עמוס ברובו כאוסף של פסוקים ויחידות עצמאיות, שנכתבו בזה אחר זה כתוצאה מהקשרים שונים, תוך שמחברים אלו מוסיפים מילות קישור בטקסט כדי ליצור רצף הגיוני. עקב כך סברו חוקרים אלו כי הספר כפי שהוא נכתב הוא תוצאה ישירה של מספר עריכות שקובצו, בין ימי עמוס לימי גלות בבל, שלכל אחת מיחידות אלו נוספו פסוקים ויש הסוברים ששונו סדר הפסוקים, לא בהכרח באופן מובנה ומסודר. עקב כך ישנם חוקרים המחלקים באופן אחר את הספר.[6]

אמצעים ספרותיים

עולם הדימויים בספר עמוס שאוב מעיסוקו כרועה צאן: "וַיֹּאמַר: ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ; וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים, וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל".[7] לאורך הספר קיימים מספר משחקי לשון לדוגמה: "כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה".[8] לעיתים משלב עמוס בנבואותיו אירוניה: "הֲלֹא־חֹשֶׁךְ יוֹם ה', וְלֹא־אוֹר; וְאָפֵל, וְלֹא־נֹגַהּ לוֹ.",[9] סרקזם: " כֹּה אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל־אֹזֶן, כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן, בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ." כמו כן רב השימוש בספר בשאלות רטוריות, שימוש במילים מנחות ומבנים מצטלבים.[10] כמה מדברי עמוס היו לפתגמים שגורים בעברית, כמו "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו, בִּלְתִּי אִם־נוֹעָדוּ"[11], "לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם"[12], ועוד.

כותרת הספר

השם עמוס מופיע בספר חמש פעמים בלבד. שם אביו אינו ידוע לפי כותרת הספר כמו בספרי נבואה אחרים. הכותרת "דִּבְרֵי עָמוֹס" אינה קיימת בספרי נבואה אחרים אלא רק בספר ירמיה.

חז"ל ביארו את התבנית יוצאת הדופן: "שלושה נביאין שהיה נבואתן דברי קנתרין נתלת נבואתן בעצמן, ואלו הן: דברי קוהלת, דברי עמוס ודברי ירמיה". פרשנים כדוגמת רד"ק מפרשים את התבנית "דִּבְרֵי עָמוֹס" במשמעות קורות. בניגוד לרד"ק, שד"ל בהערה על פירושו של רד"ק מפרש את הכותרת כחיזיון מאת ה': "הוא מתיישב יפה בירמיה ואינו מתיישב יפה בעמוס". מתבניות דומות במקרא ניתן לשער כי הכותרות בספרות הנביאים קיבלו את התבנית "דִּבְרֵי" בתוספת שם הנביא או תבנית נרדפת. אלו הסוברים כך לא ראו סתירה בין הכותרת "דִּבְרֵי עָמוֹס" לבין הפסוקים הבאים המובנים כדבר ה'.

המשכה של הכותרת ערוכה בצורה שירית קצרה כתקבולת נרדפת:[13]

וַיֹּאמַר: ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ
וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים, וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל.[7]

דברי הסיום של הספר

ספר עמוס מסיים בשאיפה לחזרת בית דוד לשלטון: "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת־פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם."[14] בכתוב זה משתקפת נבואת נתן הנביא. הפעלים "אקים" ו"בניתיה" והתבנית "עולם" מופיעים גם הם בספר שמואל ב', פרק ז'. המילה "סוכה" המופיעה בעמוס ט' רומזת לביטחון אשר העם יחוש מהמלכת מלכו. מילה זו משווה למלכות פשטות וצניעות. המילים "כימי עולם" מתייחסות אל "תור הזהב" שבתקופת דוד.[15] במילה "פִּרְצֵיהֶן" המופיעה בדברי הסיום של ספר עמוס,[16] משתקפת תחילת שושלת דוד בדמותו של פרץ אשר דוד הוא צאצא שלו.[17]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ספר עמוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פרק א', פסוק א'
  2. ^ שלום מ' פאול, מקרא לישראל: עמוס, ירושלים, מאגנס, 1994, עמ' 3
  3. ^ אנדרה נהר, ובכל זאת...!, ירושלים: ראובן מס בע"מ, 1977, עמ' 103
  4. ^ שלום מ' פאול: מקרא לישראל: עמוס, ירושלים, מאגנס, 1994, עמ' 3–4
  5. ^ עמוס חכם, ספר עמוס, בתוך: תרי עשר עם פירוש דעת מקרא, ירושלים, 1973, עמ' 13
  6. ^ רפאל לוין, עמוס : הנביא מתקוע : עיונים בספר עמוס, ירושלים, ראובן מס, 2015, עמ' 25–26
  7. ^ 7.0 7.1 פרק א', פסוק ב'
  8. ^ פרק ה', פסוק ה'
  9. ^ פרק ה', פסוק כ'
  10. ^ שלום מ' פאול, עמוס: מקרא לישראל, ירושלים, מאגנס, 1994, עמ' 8–9
  11. ^ פרק ג', פסוק ג'
  12. ^ פרק ה', פסוק י"ג
  13. ^ יונתן גרוסמן, האם יש מבנה ספרותי שלם לספר עמוס? בתוך: עורכים: יוסף עופר, משה בר-אשר ונח חכם, תשורה לעמוס: אסופת מחקרים בפרשנות המקרא מוגשת לעמוס חכם, ירושלים: תבונות, תשס"ז, עמ' 346
  14. ^ פרק ט', פסוק י"א
  15. ^ יאיר זקוביץ, דוד: מרועה למשיח, ירושלים, יד בן צבי, 1995, עמ' 163
  16. ^ פרק ט', פסוק י"א
  17. ^ יאיר זקוביץ, דוד: מרועה למשיח, ירושלים, יד בן צבי, 1995, עמ' 166


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23448681ספר עמוס