רצח אבנר
רצח אבנר הוא מאורע מקראי המופיע בספר שמואל ב', בו מסופר על רצח אבנר בן נר, שר צבאו של שאול, בידי יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד כנקמת דם על הריגת אבנר את עשהאל אחיו של יואב.
רקע
המלחמה בגבעון
- ערך מורחב – מלחמת אבנר ויואב
לאחר המלחמה בגלבוע, בה מת שאול, הומלך דוד למלך על שבט יהודה, בעוד איש בושת הומלך למלך על ישראל, על ידי אבנר.[1]
שני חלקי העם היו יריבים, ונלחמו זה בזה. פעם אחת נפגשו שני שרי הצבאות של הממלכות, אבנר ויואב, ליד בריכת גבעון. אבנר הציע ליואב, שיקומו נערים משני הצבאות וילחמו זה בזה: ”וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ.” (ספר שמואל ב', פרק ב', פסוק י"ד). לאחר שנערים הרגו אחד את השני, פרצה המלחמה בין שני הצבאות ביתר עוז. במלחמה, צבאו של אבנר נחל הפסדים, והוא נמלט מהמערכה. עשהאל בן צרויה, אחיו של יואב, רדף אחר אבנר, ואף על פי שאבנר ביקש ממנו להפסיק לרדוף אחריו ולרדוף אחר אחד מן הלוחמים, ואז הזהירו שיהרגו, המשיך עשהאל לרודפו, ואבנר הרג אותו:
וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר, וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר. וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר: "הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל?", וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי". וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר: "נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ, וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ", וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו. וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל: "סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי, לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה? וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ?". וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ, וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת (תחתו) תַּחְתָּיו, וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת, וַיַּעֲמֹדוּ.
לאחר מות עשהאל, אחיו, יואב ואבישי, רודפים אחר אבנר, שבורח למצודה, שם קורא ליואב להפסיק את המלחמה: ”הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב? הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם” (ספר שמואל ב', פרק ב', פסוק כ"ו).
הסכסוך של אבנר עם איש בושת
אבנר פרש מהיות שר צבא ישראל, לאחר שאיש בושת, מלך ישראל, האשימו בלקיחת פילגש שאול, רצפה בת איה, מה שנחשב, ככל הנראה, כמרידה במלכות. עקב כך, אבנר מחליט להעביר את תמיכתו מאיש בושת לדוד.[2] כיוון שאבנר היה ממשפחה חשובה וקרוב משפחתו של שאול, לתמיכתו בדוד הייתה חשיבות פוליטית.[3][4]
דוד הסכים לשיתוף פעולה עם אבנר, אך התנה זאת בכך שאבנר יחזיר לו את אשתו, מיכל, בתו של שאול, שנלקחה ממנו על ידי שאול. אבנר הסכים והחזירה, ולאחר מכן ניסה לשכנע את אנשי בנימין וזקני העם התומכים בבית שאול לתמוך בדוד. אחר כך בא לחברון, אל דוד, שעשה לכבודו משתה.[5]
הרצח
בזמן שאבנר נפרד מדוד ויצא מחברון כדי לשכנע עוד אנשים לתמוך בדוד, הגיע יואב לחברון. מיד עם הגעתו, הוא עודכן על ידי צבאו על כך שאבנר הגיע לחברון, שם נעשה לכבודו משתה, ולאחר מכן שולח בשלום. יואב הלך אל דוד, ותמה על כך ששילחו בשלום, משום שיואב חשב שאבנר בא לרגל בחברון במטרה ללמוד את מצבו של דוד.[6]
לאחר מכן, שלח יואב מלאכים אל אבנר, ששהה אז במקום הנקרא בור הסירה,[7] שהחזירו אותו לחברון, ללא ידיעת דוד. בחברון, יואב לקח את אבנר, וביקש לדבר עמו על דבר שכביכול דוד שכח לומר לו בעת ששהה אצלו[8], בעת ששוחח עמו הכהו והרגו, יחד עם אבישי אחיו, כנקמה על כך שהרג את עשהאל אחיו.[9][10]
בספרו "ויהי בימי שאול: בית שאול המלך", כותב אברהם לבנון שמה שאבנר הרג את עשהאל אינו מצדיק את הריגת אבנר, משום שעשהאל נפל במלחמה, ומקובל שאין גאולת דם על נופלים במלחמה, ולכן חיכה להזדמנות בה יוכל לתרץ את הריגת אבנר.[11]
לאחר רצח אבנר
קללת דוד הראשונה
לאחר שהרג יואב את אבנר, דוד אומר שלא הוא אשם במות אבנר, מקלל דוד את יואב: ”וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם ה' עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר. יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים כ"ט-ל').
קבורת אבנר
לאחר הריגתו של אבנר, קורא דוד ליואב ולכל העם לספוד לאבנר, לקרוע בגדיהם עליו ולחגור שקים.[12] אבנר נקבר בחברון, ולאחר קבורתו, החל דוד לבכות בקול רם, ואתו כל העם.[13]
קינת דוד
- ערך מורחב – קינת דוד על אבנר
לאחר קבורתו, קונן דוד על אבנר:
וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְנֵר וַיֹּאמַר
הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר.
יָדֶךָ לֹא-אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא-לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ
כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה נָפָלְתָּ
וַיֹּסִפוּ כָל-הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו.
בעקבות קינת דוד ועיצבונו על מות אבנר, מבין העם שלא הוא הורה להרוג את אבנר: ”וַיֵּדְעוּ כָל-הָעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל, בַּיּוֹם הַהוּא: כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ, לְהָמִית אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ז).
קללת דוד השנייה
לאחר שקונן על אבנר, שוב קילל דוד את בני צרויה: ”וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי: יְשַׁלֵּם ה' לְעֹשֵׂה הָרָעָה, כְּרָעָתוֹ.” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ט).
ציווי שלמה
כשדוד הזדקן, הוא מינה את שלמה בנו למלך תחתיו. לאחר המלכתו ולקראת פטירתו, הוא מצווה אותו מספר דברים, ביניהם להעניש את יואב על כך שהרג את אבנר, ואת עמשא בן יתר: ”וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי-שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן-נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי-מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל.” (ספר מלכים א', פרק ב', פסוקים ה'-ו'). בניהו בן יהוידע מילא אחרי צו זה, והרג את יואב בן צרויה למרות שאחז בקרנות המזבח.
בדברי חז"ל
חז"ל מתארים דו שיח בין יואב לאבנר לפני הריגתו, בו הוא מאשימו ותובע ממנו את דמי עשהאל שנהרג על ידו. על הפסוק "ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי"[14] מפרשים חז"ל: "שדנו בדין סנהדרין"[15]. אבנר הצטדק שעשאל היה רודפו ומותר לנרדף להציל את עצמו בדם הרודף, אך יואב לא קבל את טענתו שכן הפגיעה המדויקת שפגע בעשהאל שכוונה לצלע החמישית בבטנו[16] הוכיחה שיכול היה לכוון ולהציל את עצמו בפציעת עשהאל ברגליו וכדומה, והריגתו היתה לחינם. מדברי הגמרא עולה, שהאשמת יואב על ידי דוד בהריגת אבנר לא היתה מוחלטת, וכי עיקר התביעה כלפיו היתה על הריגת עמשא.
הרמב"ם פסק להלכה שנרדף המסוגל להציל עצמו בפציעת הרודף ולא עשה כן אלא הרגו, אינו חייב על כך מיתה[17]. הראב"ד השיג עליו מן הגמרא, ממנה משתמע שאבנר היה אמנם חייב מיתה על הריגת עשהאל. הכסף משנה מבאר שמצוואת דוד לשלמה עולה שלא התקבלה תשובתו של יואב על הריגת אבנר[18]. בנוסף לא התקיימו בהריגת אבנר יתר התנאים של דיני נפשות כמו עדים והתראה, ודברי חז"ל הם אסמכתא להמחיש את טענת יואב[19].
עוד דרשו חז"ל: "לדבר איתו בשלי - על עסקי שלו"[20]. בביאור הדרשה נחלקו המפרשים: רש"י מבאר מלשון "של נעלך", ששאלו בערמה כיצד חולצת יבמה גידמת, וכשהתכופף לפניו אבנר להדגים שחולצת בשיניה שלף את חרבו והרגו. לכך רומז הפסוק[21]: "ויתן דמי מלחמה... ובנעלו אשר ברגליו"[22]. היד רמ"ה מפרש מלשון שגגה, שיואב תבע את אבנר על טעותו בהריגת עשהאל לחינם.
קבר אבנר
- ערך מורחב – קבר אבנר בן נר
קברו של אבנר ממוקם בחברון, ליד מערת המכפלה. הקבר ממוקם במבנה עם מספר חדרים, סביב חצר ושער הבנויים בסגנון ממלוכי.
בקבר נקבר גם ראשו של איש בושת, שנכרת על ידי רכב ובענה, לאחר רצח איש בושת.
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל ב', פרק ב', פסוקים ד'-ח'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ז'-י"א
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ו'
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק נ'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים י"ב-כ'
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים כ"א-כ"ו
- ^ מיקום בור הסירה אינו ברור. לדעת חלק מן החוקרים, המקום הוא עין סארה, הממוקם כ-2 קילומטרים צפונית מחברון. לדעת אחרים, המקום הוא סירת אל-בלע, הממוקם כ-4 קילומטרים צפונית מחברון.(מקרא לישראל: שמואל ב / מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא, משה גרינברג ושמואל אחיטוב, עמוד 39)
- ^ מצודת דוד, מלבי"ם, שמואל ב' פרק ג' פסוק כ"ז.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק כ"ז
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל'
- ^ ויהי בית שאול: בית שאול המלך, אברהם לבנון, עמוד 112
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"א
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ב
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק כ"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ט עמוד א'
- ^ "ויכהו אבנר באחרי החנית אל החומש" (שמואל ב', ב', כ"ג)
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק א', הלכה י"ג והלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה ד'
- ^ ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ל"ב
- ^ כסף משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ט', הלכה ד'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ט עמוד א'
- ^ מלכים א', ב', ה'
- ^ רש"י, מסכת סנהדרין, דף מ"ט עמוד א', ד"ה על עסקי שלו
34510505רצח אבנר