מרד שבע בן בכרי

מֶרֶד שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי - הוא מרד שחולל שבע בן בכרי למטה שבט בנימין כנגד שלטונו של דוד המלך ושבט יהודה על עם ישראל. המרד הסתיים בהוצאתו להורג של שבע בן בכרי.

תיאור המרד מופיע בספר שמואל ב', פרק כ'.

הרקע למרד

המרד התחולל בזמן ניסיונות השיקום של חצר דוד מהשלכותיו של מרד אבשלום. במהלך הקרב שבו נהרג אבשלום (שהתרחש ביער אפרים), שהה דוד בעיר מחנים (בעבר הירדן המזרחי). לאחר שהסתיים הקרב ואבשלום נהרג, חצה דוד את הירדן (מערבה) בלווית פמליה מבני שבטו, שבט יהודה. הדבר עורר תרעומת בקרב שאר השבטים. לאחר ויכוח על יחס יתר של דוד לשבט יהודה, שמסתיים בנצחונו של שבט יהודה, מורד שבע בן בכרי באומרו ”אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה־לָנוּ בְּבֶן־יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל”.

היותו של שבע בן בכרי בן שבט בנימין, שבטו של המלך שאול, שהמלוכה פסקה משושלתו לדוד, היתה מהגורמים מהמרכזיים למרד.

חז"ל מספרים כי שבע בן בכרי היה נבט, אביו של ירבעם בן נבט, ומה שהמריץ אותו למרוד היה חזיון ניסי על מלכותו של בנו, מה שהטעה אותו לחשוב כי הוא עצמו ימלוך. חז"ל מזהים אותו באותה הזדמנות גם כמיכה, מייסדו של פסל מיכה.

התפתחות המרד

קריאת המרד של שבע בן בכרי נפלה על אוזניים קשובות, ושבטי ישראל מקבלים עליהם את מנהיגותו של שבע בן בכרי. דוד שב לארמונו בירושלים, קורא לעמשא בן יתר (שלאחר מרד אבשלום מונה לשר הצבא במקום יואב בן צרויה) ומצווה עליו לגייס את אנשי יהודה תוך שלשה ימים כדי להילחם במורדים. עמשא מתמהמה במילוי המשימה ומאחר את המועד שקבע דוד. הגמרא מסבירה כי עמשא ניגש לגייס את אנשי יהודה, אך משראה שהם עסוקים בתלמודם הגיע למסקנה כי אין בהוראת המלך היתר לבטל אותם מתורתם, ועל כן התמהמה.

כשדוד רואה כי עמשא בושש מלבוא, הוא ממנה את אחיינו, אבישי, לצאת לפזר את המרד מיידית כדי שלא יצא מכלל שליטה. אבישי, בראש צבא הגיבורים של דוד, יצא למרדף אחר שבע בן בכרי כשלצידו שר הצבא המודח יואב בן צרויה, אחי אבישי. בהגיעם לגבעון הצטרף עמשא לכח הלוחם, יואב ניגש אליו ובמסווה ידידותי מכה אותו למוות ומשאיר את גופתו בתוואי הדרך. אבישי ויואב ממשיכים בדרכם כשהם משאירים לצד גופתו של עמשא את אחד מאנשי יואב כדי לזרז את הלוחמים שנתקלים בגופה לבל יתעכבו בגללה, כאשר רואה האיש כי הוא אינו מצליח למנוע את ההתקהלות סביב הגופה, הוא משליך אותה מן המסלול ומכסה אותה בבגד כדי למנוע עיכוב נוסף.

במקביל, מצליח שבע בן בכרי לאסוף אליו את שבטי ישראל ובוחר להתבצר עימם באבל בית מעכה. צבאו של יואב מגיע לעיר, צר עליה ומתחיל לפרק את חומותיה. אישה חכמה עולה מן העיר לראש החומה ומנהלת משם משא ומתן עם יואב בו היא מוכיחה אותו על כך שהוא עומד להרוג עיר שלמה בגלל חטאו של אדם אחד. יואב מקבל את דבריה, והיא משכנעת את אנשי העיר להרוג בעצמם את מנהיג המרד, ולבסוף מושלך ראשו של שבע בן בכרי מעבר לחומה, המרד נכשל והמצור מופסק.

השלכות המרד

בערוב ימיו יצווה דוד על בנו ויורשו שלמה להוציא להורג את יואב בן צרויה, בין היתר משום שהרג את עמשא בן יתר במהלך המרד.
עם זאת, הקריאה אותה השמיע שבע בן בכרי "אֵין-לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה-לָנוּ בְּבֶן-יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל" הידהדה שני דורות אחר כך בעת פילוג ההמלכה, אירוע שהיווה צימצום משמעותי בכוחו של בית דוד.

משמעויות

הגמרא מביאה כראיה את מעשיו של עמשא בן יתר שלא רצה לבטל תורה מישראל ולא נחשב כמורד במלכות למרות שהתמהמה עם פקודת דוד להילחם בשבע בן בכרי. לכך שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו.

ערך מורחב – אין דוחים נפש מפני נפש

מסיומו של המרד, נלמדת הלכה בעניין הסגרת אדם אל מותו לצורך הצלת רבים. הרמב"ם אף מזכיר את שמו של שבע בן בכרי, ופוסק שמותר להסגיר רק אדם שחייב מיתה כמו שבע בן בכרי.

מרד שבע בן בכרי ותיקון הסופרים

הקריאה האמורה של שבע נכללת במסורות בדבר תיקון סופרים. לגרסת מסורות אלו, הקריאה הייתה ""אֵין-לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה-לָנוּ בְּבֶן-יִשַׁי אִישׁ לְאלקיך יִשְׂרָאֵל".

ראו גם

• ספר שמואל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0