בעלת האוב מעין דור
בעלת האוב מעין דור היא אישיות מהתנ"ך. שמה ומוצאה של בעלת האוב לא נכתבו בתנ"ך. לפי ספר שמואל א', פרק כ"ח, מקום מושבה היה עין דור. עיסוקה, העלאה באוב, ידוע לנו מפסוק ז': ”הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב בְּעֵין דּוֹר”. דמותה של בעלת האוב מופיעה בסיפור בספר שמואל א', פרק כ"ח, בחלק הראשון של הפרק בפסוקים ח'-י"ד ובחלק השלישי בפסוקים כ"א-כ"ה.
השתלשלות האירועים ודמותה
חלק ראשון
ערב המלחמה הגורלית עם פלשתים מבקש שאול המלך להיוועץ בה', וה' מחריש: ”וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה', וְלֹא עָנָהוּ ה' - גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים, גַּם בַּנְּבִיאִם.”[1]. באותה שנה מת שמואל הנביא ממליכו של שאול ורבם של הנביאים, ובעקבות כך הסתלקה הנבואה גם משאר הנביאים[2]. בייאושו מבקש שאול מעבדיו למצוא לו בעלת אוב, אף שהעלאה באוב אסורה מהתורה.[3] בעקבות רדיפת שאול את בעלי האוב והידעונים מסתכנת האישה, אם תיענה לבקשת המלך המחופש, בעונש מוות. נראה כי האישה יודעת זאת בדברה אל שאול בפסוק ט': ”ותֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית[4] אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי, מִן-הָאָרֶץ; וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ[5] בְּנַפְשִׁי, לַהֲמִיתֵנִי.” תמיהתה מביעה לא רק את סירובה למלא את בקשתו אלא גם את התמרמרותה לנוכח הקלות בה הוא מבקש להמיט עליה אסון[6], זאת ועוד, כבר בתחילת הסיפור כתוב כי שאול הכרית את האובות והידעונים (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג'), ושאלתה של בעלת האוב אל שאול ממחישה את הניגוד בין פעולתו של שאול בעבר לבין פעולתו כעת, כשהוא הולך לדרוש באוב בחשאי. ניגוד זה מבליט את שפל הייאוש אליו הגיע.[7] וכפי שכתוב במדרש שמואל[8]: ”וכי לילה היה? אלא מלמד אותה שעה היתה אפילה להם כלילה.”
שאול לוקח עימו שני מלווים ובאישון לילה מגיע מחופש אל האישה מעין דור. בילקוט שמעוני מובא כי המלווים היו אבנר בן נר ועמשא בן יתר. בפסוק ח' נאמר ”וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה; וַיֹּאמֶר, קסומי- (קָסֳמִי-) נָא לִי בָּאוֹב, וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ”[9]. שאול נשבע לה כי לא יאונה לה כל רע. שבועה זו מניחה את דעתה של האישה והיא מביעה את הסכמתה. הנביא אינו מתאר את פעולות האישה כדי להעלות את רוחו של המת ומדלג מיד אל לתוצאה - האישה רואה את שמואל.
כאשר היא רואה את שמואל כשרגליו למטה וראשו למעלה, בניגוד לצורת ההעלאה באוב המקובלת, מתגלה לה זהותו של שאול, שכן כך עולה המת כאשר מלך לפניו[10]. בעלת האוב פורצת בזעקה גדולה כלפי שאול בפסוק י"ב: ”לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל”. שאול מרגיע אותה ושואל מה ראתה: ”וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית”. על תשובתה ”אלוהים ראיתי” מסבירים המפרשים כי משה רבינו התבקש על ידי שמואל להצטרף אליו כאשר נקרא אל האוב[11]. שאול מזהה את שמואל לפי תאורה כ"איש זקן עטה מעיל", שהוא מלבוש של אדם גדול וחשוב[12]. רש"י מציין כי מנהגו של שמואל מנעוריו היה ללבוש מעיל[13], כך נקבר וכך יקום לתחייה[14]. מהשיחה בין שאול לאשה למדו חז"ל, שהמעלה באוב רואה את המת, השואל באוב שומע את קולו ואינו רואהו, ואחרים אינם רואים ולא שומעים[15]. שאול מבין כי שמואל לפניו ונופל על פניו ארצה בהשתחווייה.
חלק שני
בין שמואל לשאול מתפתח דו-שיח של ממש. בתחילה שמואל פונה אל שאול בתביעה קשה: ”לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי”.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: תנ"ך וגם 2=שמואל א. שאול מתנצל בפניו, ואומר שצר לו מאד כי הפלשתים לוחצים את מחנה ישראל, וה' אינו עונה לו ” גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת”. שמואל בתגובה שואל את שאול בתמיהה: ”וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי”, ומודיע לשאול שה' סר מעליו, וגם קרע את הממלכה מידו, ונתן לרעהו - דוד. בנוסף, שמואל מבשר לשאול שהוא ובניו ימותו במלחמה. מסגנון ההתבטאות של שאול ושמואל נלמדו בתלמוד כמה ענינים. שאול לא מזכיר ששאל את ה' גם באורים ותומים, מה שמוזכר לעיל מפורשות[16]. חז"ל לומדים מכך ששאול התבייש בחטאו, הרג הכהנים נושאי האורים והתומים בנוב, ומהתנסחותו של שמואל ”וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי” הבינו חז"ל כי כוונתו להודיעו שיהיה מחר "עימו במחיצתו" בגן עדן, ולמדו מכך כי נמחל לו העוון כיון ש”העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו”[17].
חלק שלישי
היעלמותו של שמואל לא נמסרת במפורש. שאול מבוהל אחרי דבריו של שמואל, האישה רואה כי שאול נבהל מאד, ”וַתֵּרֶא כִּי-נִבְהַל מְאֹד”, מכאן ניתן להסיק שברצונה לעזור לו. בעלת האוב מבינה כי הצעד הראשון לעזור לשאול - מזון שיבוא אל פיו, כדי שיהיה לו כח ללכת בדרך. בעלת האוב זקוקה לכוח שיכנוע רב על מנת ששאול יאות לאכול. היא פונה אל המלך ביראת כבוד, נוקטת בלשון: 'שִׁפְחָתְךָ', והיא מציגה את ההיענות להזמנתה כחסד שיגמול לה שאול על האירוח. היא מציגה את דבריה בדרך אנלוגית: ”הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי, וָאֶשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. וְעַתָּה, שְׁמַע-נָא גַם-אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת-לֶחֶם, וֶאֱכוֹל”. פעולות האישה מהירות: ”וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ, וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי-שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ”; היא שוחטת במהירות את עגל המרבק שעימה ואופה בחיפזון מצות, כדי שאורחיה לא יצטרכו להמתין ויוכלו לשוב לדרכם.
פרשנות
מעשה ההעלאה באוב עורר קושי אצל פרשנים שנקטו בגישה רציונליסטית השוללת קיומם של פעולות מאגיות. תמיהה אחרת, המוזכרת כבר בחז"ל, כיצד היה יכול כח האוב לשלוט על נפשו של שמואל הנביא הגנוזה תחת כסא הכבוד ולהרגיזה ממנוחתה[18].
הרד"ק מביא מחלוקת בין הגאונים בפשר המעשה: לדעת הגאון רב שמואל בן חפני, כל מעשיה של האישה היו ברמאות כי באמת לא דיבר שמואל עם שאול וכלל לא עלה מקברו; אלא בעלת האוב שזיהתה את שאול מיד בבואו אליו ושמעה על מעשיו שמה בפי שמואל דברים אלו ועשתה כדרך בעלי האוב "להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך" וכך האמין לה שאול. רב שמואל גאון מוסיף "שאף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחייתה האישה את שמואל, לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל".
הדעה השניה שמביא רד"ק היא דעת רב סעדיה גאון ורב האי גאון שסיפור המעשה התרחש כפשוטו שעלה שמואל מקברו ושוחח עם שאול, אך לא היה זה בכוחה של בעלת האוב אלא ה' החייהו כדי לגלות לו את העתידות והקורות שיהיו עמו. בדרך זו הם מסבירים את בהלתה של האישה בעת ששמואל אכן עלה: ”ותזעק בקול גדול”, שכן בדרך כלל אין בכוחם של בעלי האוב להחיות מתים ולדעת את העתידות, ורגילים לרמות את הבאים אליהם, אך מקרה זה היה חריג ואירע הדבר בפועל. על שיטה זו הרד"ק תמה, שאם רצה ה' לספר לשאול את הבאות עליו היה יכול לעשות זאת באמצעות נביא או אורים ותומים ולמה הזקיקו ללכת לבעלת אוב.[19]
המלבי"ם מביא אף הוא את הדעות שטוענות שמדובר במעשה רמאות, אך כותב ”אולם למה לנו הדחוקים העצומים האלה, הלא חז"ל באגדותיהם ספרו מעשה אוב שהיה נוהג עדיין בימי חכמי המשנה והתלמוד”, ומביא את דברי חז"ל שבשנה הראשונה למותו של אדם נשאר חלק מנפשו בגוף שבקברו, ועל החלק הזה עדין יש שליטה של כוחות חיצוניים[20].
שמה במדרש
לפי ילקוט שמעוני לספר שמואל,[21] היה שמה של בעלת האוב צפניה, והיא הייתה אמו של אבנר בן נר (על פי הרב מנחם עזריה די פאנו בספרו "גלגולי נשמות", שמה היה צפנית). על פי גרסאות אחרות, היה שם בעלה צפניה, והיא נותרת באלמוניותה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ על תפקיד הנביאים בעיתות משבר ראו: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות הנבואה, אקדמון, ירושלים, 1992, עמ' 62-60.
- ^ אברבנאל ומלבי"ם שמואל א כח, ג
- ^ התורה אוסרת העלאה באוב כסוג של כישוף ו"דרישה אל המתים".(ספר דברים, פרק י"ח, פסוקים י'-י"א)
- ^ הכתוב מציין כי "שָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ", בעלת האוב משתמשת בשורש כ-ר-ת המציין הטלת עונש מוות או כריתת ברית להסרת האובות.
- ^ השורש נ-ק-ש קרוב אל השורש י-ק-ש ראו:ישעיהו, ח', ט"ו האישה חוששת שהאיש הזר בא לטמון לה מלכודת. ועל כך רד"ק :'משתדל לתת מוקש בנפשי להמיתני'
- ^ אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 92.
- ^ שמעון בר אפרת, העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא, תל אביב, ספרית פועלים, 1979, עמ' 132.
- ^ פרק כד
- ^ על המילים "ויתחפש שאול" אמרו במדרש שבעוון זה נענש ו"נעשה חפשי מן המלכות" (ויקרא רבה, פרשה כ"ו)
- ^ מפני כבוד המלכות. ראו רש"י על ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק י"ב
- ^ כי חשש שנקרא לעמוד לדין. ראה רש"י על ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק י"ג שמביא בשם התלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ד' עמוד ב'
- ^ מצודות דוד על ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק י"ד.
- ^ שמואל א', ב', י"ט
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק י"ד
- ^ מדרש תנחומא פרשת אמור ב
- ^ בספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ב עמוד ב'
- ^ רד"ק על ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק כ"ד.
- ^ מלבי"ם על ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק י"ב.
- ^ ילקוט שמעוני לספר שמואל, רמז קמ
25817718בעלת האוב מעין דור