אבנר בן נר

אבנר בן נר

וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר, וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם. — ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק כ"א

אַבְנֵר בֶּן נֵר (או אֲבִינֵר) הוא אישיות מהתנ"ך. הוא מופיע בתנ"ך בעיקר בספר שמואל. אבנר היה שר צבאו של שאול המלך, ושר הצבא הראשון של ממלכת ישראל המאוחדת. על פי הכתוב בשמואל א' היה בן דודו של שאול. כשר צבא, אבנר הוביל את צבאו של שאול לכיבושיו בעבר הירדן, למלחמות הקשות מול הפלשתים בתקופת מלכותו של שאול ולמלחמה הפנימית נגד תומכיו של דוד והיה אחד האנשים הקרובים אליו ביותר.

אבנר מתואר בספרות חז"ל כתלמיד חכם] וכאדם צדיק, ועושה צדקה וחסד. מבחינה חיצונית מתואר כאדם חזק, שכאשר הורג את עשהאל הוא הורגו בעץ החנית, אבל עוצמת המכה הורגת את עשהאל והחנית יוצאת מאחורי גבו. על חוזק גופו נאמר במדרש "נוח לאדם להזיז כותל שש אמות ולא להזיז רגלו אחת של אבנר".

פועלו של אבנר כיד ימינו של שאול לא מתואר בתנ"ך בפרטים. לאחר מות שאול הופכת דמותו של אבנר למשמעותית יותר, תחילה כתומכו של איש בושת בן שאול, ולאחר מכן בניסיון ההצטרפות הטראגי שלו למחנה דוד.

על פי אגדה תימנית אבנר הוא בנם של שם בן נח ובכל, בתו של אברהם.

בתקופת מלכותו של שאול

פרק זה בקורות חייו לא מפורט במקרא בהרחבה. מסופר על אבנר שישב ליד המלך בחגיגה לכבוד ראש חודש וששמר על שאול במסעותיו. במהלך המרדף של שאול אחרי דוד, לאחר שדוד מתגנב למחנה שאול ולוקח ממנו את החנית וצפחת המים, קורא דוד לאבנר ומאשים אותו בכך שפשע בשמירה על שאול משיח השם.

בתלמוד בבלי מסופר שאחרי הצלחתו של דוד במלחמתו עם גליית הפלישתי שאל שאול את אבנר לזהות הנער. דואג האדומי התערב בשיחה והטיל ספק בכשרותו של דוד לבוא בקהל משום שהוא צאצא של רות המואביה, זאת על פי האיסור לקבל לקהל ה' עמוני ומואבי. ענה לו אבנר: ”תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית”. גמרא זו משקפת את גדלותו התורנית של אבנר בכך שהשיב כהלכה לדואג שמוזכר בחז"ל כגדול בתורה וכאב בית דין.

המלחמה עם אנשי דוד

לאחר מות שאול בקרב מול הפלשתים בגלבוע, הומלך דוד בחברון על ידי אנשי יהודה, בעוד אבנר המליך בעיר מחניים את איש בושת, בנו של שאול, למלך על יתר שבטי ישראל. הסיבה למעשיו מובאת במפרשים, אבנר דרש את הפסוק שנאמר ליעקב אבינו "ומלכים מחלצייך יצאו" (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק י"ב) שעתידים לצאת שני מלכים מבנימין ועל כן המליך את איש בושת. שני חלקי העם לחמו זה בזה. כשנפגשו שני המצביאים, אבנר ויואב בן צרויה, שר צבא דוד, ליד בריכת גבעון, אבנר הציע: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". לאחר שהנערים הרגו זה את זה, פרצה המלחמה ביתר עז. במלחמה זו נחל אבנר מפלה ונמלט עם חילו מן המערכה. עשהאל, אחיו של יואב בן צרויה, המשיך לרדוף אחרי אבנר. אבנר ניסה לשדל אותו לסגת, אך עשהאל לא רצה להרפות ממנו, עד שאבנר דן בו דין רודף והרגו - "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תחתו תַּחְתָּיו" (שמואל ב', ב', כ"ג).

אבנר ואנשיו הוסיפו לברוח מפני אנשי דוד עד שלבסוף, כשעמדו שני המחנות זה מול זה, ביקש אבנר מיואב להפסיק את מלחמת האחים: ”הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב? הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם” (שמואל ב', ב', כ"ו). דברים אלו הפסיקו את המלחמה באותו היום, אף על פי שהיא נמשכה שוב מאוחר יותר.

בשנים שלאחר מכן התחזק מעמדו של אבנר בבית המלוכה, עד שהפך להיות המנהיג הלא רשמי של הבית והממלכה.

סכסוך עם איש בושת ותמיכה בדוד

אבנר פרש מתפקידו כשר צבאו ויד ימינו של איש בושת לאחר סכסוך שהיה ביניהם. איש בושת האשים את אבנר בכך שבא אל רצפה בת איה פילגשו של שאול. האשמה זו חמורה ביותר, שכן משמעותה של לקיחת פלגש המלך היא, כנראה, מרידה במלכות וניסיון לתפוס את מקומו של המלך (כפי שניתן לראות בסיפור על אבשלום ואדוניה), ואסורה גם לפי דין תורה משום ביזוי כבוד המלכות. לנוכח האשמה זו הזכיר לו אבנר את חסדיו עמו והעביר את תמיכתו לדוד. אבנר הציע לו את תמיכתו ואת עזרתו בגיוס תמיכה בדוד משאר חלקי העם. מכיוון שאבנר היה מנכבדי שבט בנימין, וקרוב משפחה של המלך, לתמיכתו בדוד הייתה חשיבות רבה. דוד הסכים, והתנה את קבלתו של אבנר למחנהו בכך שיחזיר לו את אשתו, מיכל בת שאול, שנלקחה ממנו וניתנה לאיש אחר. ייתכן שתנאי זה נועד להיות מבחן לנאמנותו של אבנר.

אבנר החזיר את מיכל וניסה לשכנע את אנשי בנימין וזקני העם התומכים בבית שאול לתמוך בדוד, ואחר כך בא לחברון, אל דוד, שם התקבל בכבוד רב.

מות אבנר

ערכים מורחבים – קינת דוד על אבנר, קבר אבנר בן נר

אבנר יצא מהמשתה אצל דוד, כדי להמשיך ולגייס עבורו תומכים. יואב יצא לרדוף אחרי אבנר, בטענה שאבנר בא לרגל אחרי דוד. כאשר השיג אותו הוא העמיד פנים שהוא רוצה לדבר איתו בארבע עיניים, אך לאחר שמשכו אל השער לשם כך, הכהו בחרבו והרגו. המקרא מציין כי יואב הרג את אבנר כנקמה על הרג עשהאל אחיו. בגמרא מפורט דין ודברים שהיו בינהם טרם הרצח, בו מאשים יואב את אבנר בהמתתו של עשהאל אחיו ואבנר מצידו מגן על מעשהו ומצדיק אותו.

מעשהו זה של יואב בן צרויה הכעיס מאד את דוד. הוא קונן על אבנר וקרא לאבל על מותו של אבנר. אבנר נקבר בחברון, והמסורת מראה את קברו במבנה הסמוך למערת המכפלה.

חז"ל מונים מספר סיבות למות אבנר:

• ”אמר רבי אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג” רש"י מפרש שהכוונה היא לצפחת המים שלקח דוד משאול וכריתת כנף מעילו של שאול בידי דוד. בשני המקרים אבנר פטר את העובדה שהפריטים נמצאים בידי דוד בסיבות מקריות, ולא ניסה ללמד זכות על דוד בפני שאול (דוד היה יכול להרוג את שאול אך לא עשה זאת). באותם מעמדות דוד עצמו מכנה את אבנר "בן מוות" על שהתרשל בשמירה על שאול המלך.
• ”מפני מה נענש אבנר? שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה” כשהמדובר הוא על הריגת נוב עיר הכהנים, שבה אבנר אמנם סירב לבצע את המעשה בעצמו אך כשר צבא היה עליו גם למחות בשאול.
• ”רבי יהושע בן לוי אומר על שעשה דמם של הנערים שחוק נענש ונפל בחרב” גמרא זו מתייחסת לאמירתו של אבנר ליואב ”יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו” כמובא לעייל.

משפחתו

יעשיאל, בנו של אבנר, מונה על ידי דוד לשר על שבט בנימין (ספר דברי הימים א', פרק כ"ז), והיה אחד מגיבורי דוד (ספר דברי הימים א', פרק י"א).

לפי מסורת חז"ל, הייתה בעלת האוב, שאיתה נפגש שאול ערב מותו, אמו של אבנר, והנדבן העשיר בן ציצית הכסת, אשר חי בסוף ימי בית שני, היה מצאצאיו.

בגלל המעשה של יואב בן צרויה, ביקש דוד משלמה בנו שינקום את מותם של אבנר בן נר ועמשא בן יתר. לשם כך שלמה המלך שלח את שר צבאו בניהו בן יהוידע להרוג את יואב בן צרויה. טרם הריגתו אחז יואב בקרנות המזבח, מתוך תקוות שווא שבניהו יימנע להורגו בעודו אוחז בהם.

ציטוטים מפורסמים של אבנר בן נר

• "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ" - אבנר אומר ליואב בן צרויה - שמואל ב, פרק ב, פסוק יד.
• "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?" - אבנר אומר ליואב בן צרויה - שמואל ב, פרק ב, פסוק כו.

שלט רחוב על שם אבנר בן-נר בירושלים

קישורים חיצוניים

• אבנר בן נר באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• אבנר (בן נר), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36942949אבנר בן נר