רבי יהודה בן פזי
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
|---|---|
| תקופת הפעילות | הדור השלישי לאמוראים. – הדור הרביעי לאמוראים. |
| רבותיו | רבי יוסי בר חנינא |
| תלמידיו | רבי יהודה בר טיטס |
| בני דורו | רב אייבו בר נגרי, רבי הונא, רבי אחא |
רבי יהודה (בריה דרבי שמעון) בן פזי (או רבי יהודה בן סימון) היה כהן[1], מן האמוראים המפורסמים בין אמוראי ארץ ישראל, שהשתייך למשמרת דליהו[2]. ברחבי התלמוד הירושלמי נמצאים מאות מאמרים בנושאי הלכה ואגדה שנאמרו מפיו.
אישיות "פזי"
בעל סדר הדורות חוקר אם השם פזי היה שם אביו (או שם סבו) של רבי יהודה או שם אמו, אם שלא ניתן להחליט התשובה בבירור, ידוע כי אביו של רבי יהודה היה רבי שמעון בן פזי (או רבי סימון).[3] בניגוד אליו, על רבי יוסי בן פזי מסופר בזוהר[4] ששם זה נובע ממעשה שאירע עמו.
מתורתו
בברייתא מוסבר כיצד ניתן להקטיר את לוג שמן של מצורע על גבי המזבח, מכיון שדינו מוטל בספק, ומוסבר שהוא מתנה שאם הוא מחוייב בהבאתו מדין מצורע - הרי הוא מקדישו להשתמש בו כדין לוג שמן של אשם מצורע, ואם אינו מחוייב בהבאתו הרי הוא מקדישו כדין נדבת שמן (שמן שקרב כקרבן נדבה בפני עצמו).
בגמרא[5] מובאת שאלה כיצד ניתן לקיים את החובות המנוגדות של שני הקרבנות, שכן אם הלוג משתייך לקרבנות מצורע יש להזות ממנו על המצורע, ואם הלוג הינו קרבן יש לקומצו ולהקטיר את הקומץ על המזבח. ואם יקטיר את הקומץ אחרי ההזאה, יפסל הקרבן מדין שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואסור להקריב את הקומץ, ואם יקטיר את הקומץ לפני ההזאה יאסר עליו להזות על המצורע מדין "כל שממנו לאישים הרי הוא בל תקטירו", מכיון שהזאת השמן על המצורע נחשבת כהקטרה[6].
הפיתרון לבעיה זאת הוצע על ידי רבי יהודה בן פזי במילים "דמסיק להו לשם עצים". הכוונה היא שאם מצורע הוא, ואין הקטרת הקומץ הקטרה, הרי הקטרת הקומץ להרבות בעצי המערכה בלבד ולא לשם קרבן, וממילא יכול הוא להזות מהנותר מכיון שאינו נחשב לשייריים. ואם אינו מצורע והקטרת הקומץ הקטרה, והרי שייריו בכלל האיסור של כל קרבן ש"יש ממנו לאישים", הרי הזאות האלו כאילו הם מים שהרי רשאי להעלות שירי מנחה על המזבח.[7]
באגדה
שני מאמרים שלו המשולבים זה בזה[8] הם: א. מדוע תקנו חז"ל יהיו לרצון לאחר שמונה עשרה ברכות תפילת העמידה ולא לפניהם? ”אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר שמונה עשרה פרשיות, לפיכך תקינו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות”. מקשה הגמרא: והלא יהיו לרצון מופיע במזמור י"ט? ומתרצת: אשרי האיש ולמה רגשו גוים פרשה אחת היא.
ב. וכפי שאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: ”מאה ושלש פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה, עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה, הני מאה ושלש? מאה וארבע הויין?” אלא מכאן, ש"אשרי האיש" ו"למה רגשו גוים" הם מזמור אחד.
לקריאה נוספת
- מרדכי מרגליות (עורך), הערך "ר' יהודה בר סימון", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יבנה וספרי חמד, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, 2006, כרך ב, עמ' 172.
קישורים חיצוניים
- יהודה בר סימון, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ד'.
- ^ תלמוד ירושלמי מסכת יום טוב
- ^ ובכך מסתבר שפזי היה שם אשה ולא איש, וכן כפי המובא במסכת יבמות (סה, ב) אודות שתי האחיות טווי ופזי, בנותיו של רבי חייא
- ^ פרשת לך לך דף פח:
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע"ו עמוד ב'.
- ^ לשון רש"י: והנך הזאות במקום הקטרה קיימי
- ^ רש"י
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט' עמוד ב'.
רבי יהודה בן פזי29892676