רפרם (אמורא בדור השביעי)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רפרם (השני))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רפרם
מקום פעילות בבל
תקופת הפעילות הדור השביעי לאמוראי בבל
השתייכות ישיבת פומבדיתא
רבותיו רב אשי
בני דורו רבינא האחרון, רב אחא בר רב, רב אבהו האחרון
ראש ישיבת פומבדיתא ה־15
ד'קצ"גד'ר"ג

רפרם (מכונה גם רפרם השני) היה אמורא בדור השביעי, עמד בראש ישיבת פומבדיתא במשך 10 שנים.

ביוגרפיה

היה תלמידו של האמורא רב אשי, מחכמי חותמי התלמוד הבבלי וחברו של רבינא האחרון[1]. השתדל לפייס את ראש הגולה ולהסביר לו מדוע לא הגיע חברו רבינא לדרשת הפירקא שלו[2].

נחלק כמה פעמים עם רב אחא בר רב, ביניהם במי שקידש אלמנה או גרושה מינקת בתוך 24 החודשים לפטירת הבעל או הגירושין, שבדרך כלל כופים אותו ליתן גט, אך במקרה שמיד לאחר הקידושין ברח, נחלקו רב אחא ורפרם, לרב אחא - עדיין כופים אותו לגרשה, ולרפרם - בריחתו מוכיחה שרוצה הוא לציית להוראה שלא לישא אותה עד תום 24 חודש[3].

לאחר פטירת רב גביהה מבי כתיל בשנת ד'קצ"ג (433) מונה לראש ישיבת פומבדיתא. תחתיו כיהן רב אבהו האחרון כריש כלה.

בתלמוד מסופר שהיה לו פעם בכור בהמה טהורה ונתנו לכהן, הלך הכהן והטיל מום בבכור בניגוד להלכה שאין להטיל מום בבכור בידיים, והמתין להזדמנות שבו יוכל לקבל היתר מראש הישיבה, רפרם, שיתיר לו לשחטו. כעבור זמן חלה רפרם בעיניו, ניצל הכהן את ההזדמנות והציג לפניו את הבכור בטענו שישראל נתנו לו במומו. אך על אף מחלת עיניו של רפרם - פתח את עיניו והכיר בשקריו ואסר עליו לשחוט את הבכור כתוצאה ממום זה[4].

הוא כיהן בתפקיד ראש הישיבה כעשור, עד פטירתו בשנת ד'ר"ג (443). את מקומו מילא רב רחומי השני.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו עוד אצל מרדכי מרגליות (עורך), הערך "רפרם", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת יבנה וספרי חמד, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, 2006, כרך ב, עמ' 321.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ח עמוד א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ז עמוד א'.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל"ו עמוד ב'.


ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.