מידה כנגד מידה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל.PNG חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא האספקלריה תורנית מספקת.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. נא להמתין לשלב הסינון השני. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מידה כנגד מידה (ידוע כ"עַיִן תַּחַת עַיִן") הוא עיקרון מוסרי, הנהגתי ומשפטי שהוא מהמובילים בתורה, ונחשב לעקרון יסוד בהבנת תורת הגמול בתורה. מהותו של עיקרון זה שה' מתנהג וגומל לבני אדם באותו האופן שבו הם מתנהגים, ואף בית דין צריך להתייחס ולענוש את המובאים לפניו, ביחס ישר למעשיהם ובהתאם לאופן שבו התנהגו כלפי האחרים. ענישה של מידה כנגד מידה הייתה מקובלת בתרבויות הקדומות, ונראה ששימשה כאמת מידה ברורה לגילום של מושג הצדק. מקור הביטוי העברי הוא בדברי רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן: "דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מניין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה"[1].

בהנהגה האלוקית

בחטא עץ הדעת הנחש שהיה עָרום מכל חיית השדה, וניצל את עורמתו להחטיא את האדם, נענש בכך שהוא הופך לארור מכל חיית השדה, בכך שכלי התנועה שלו מוסרים ממנו. הוא ביקש להתקרב אל האישה ולשוחח איתה ואילו הקב"ה מרחיק אותו ממנה ויוצר איבה בינו לבין האישה וצאצאיה. (בראשית ג' א'-ט"ו)

גם אצל קין והבל עונשו של קין האיכר שגולה ממקומו, והופך להיות נווד מוסבר בכך: "וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ; נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ." (בראשית ד' י"א-י"ב) באותה מידה שהאדמה קיבלה את דמי אחיו שנרצח והבליגה כביכול על הרצח, כך האדמה לא תתן לו את יבולה.

"שֹׁפֵךְ                        יִשָּׁפֵךְ
דַּם                    דָּמוֹ
הָאָדָם   בָּאָדָם

ניתן לראות שצלעותיו של הפסוק שוות ושני חלקיו עומדים כבבואה אחד למול השני, במבנה של מנורה.

מיד לאחר המבול נקבע כלל ברור במקרא בהתייחסות למעשה רצח: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם - בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט' ו'). מידה כנגד מידה, דם של שופך דם אדם הוא בעצמו ישפך.

במבול ניתן לראות כי העונש ניתן מדה כנגד מידה: אלוקים משחית את הארץ שנשחתה.

"וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ."
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. (בראשית ו' י"ב-י"ג)

גם במגדל בבל ניכר החותם של מידה כנגד מידה, האנושות שמנסה להתאחד כנגד האל כעונש מפוזרת, והשפה הכלי שבו הם משתמשים להתאחד, נבללת לשפות רבות.

במקרא מכת בכורות של מצרים מוצדקת, בשל התעללות מצרים בישראל, מידה כנגד מידה: "וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. כג וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ."[2]

המקרא מנחה קו ענישה אינדיבידואלי, ואוסר על ענישה משפחתית. באותה מידה שבה האדם פשע - האדם נענש. לא יוענש אב בגלל חטאי בנו, ולא יוענש בן בשל חטאי אביו. "לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת, אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ." (דברים כ"ד ט"ז)

בספר מלכים (ב', פרק כ"א י"א-י"ב) הקב"ה מודיע שהוא ישלם לישראל "רעה" תחת "רעה".

"יַעַן אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה, הֵרַע מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר לְפָנָיו; וַיַּחֲטִא גַם-אֶת-יְהוּדָה, בְּגִלּוּלָיו. לָכֵן, כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה, עַל-יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה:"

באופן דומה ניתן למצוא בספר משלי שיש לאדם להשיב טובה בטובה, ומי שמשיב ברעה על טובה, והוא כפוי טובה, ואיננו פועל לפי הכלל של מידה כנגד מידה, הרעה לא תעזוב אותו: "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תמיש {תָמוּשׁ} רָעָה מִבֵּיתוֹ." (משלי י"ז י"ג)

בספר מלכים (א' כ' ל"ה-מ"ג) מסופר כי לאחר שאחאב מנצח את אויבו בן הדד מלך ארם, הוא כורת עמו ברית במקום להורגו. אחד מבני הנביאים מחופש לחייל בודה סיפור שבו הוא התבקש לשמור על אדם ועונשו הוא ש'נפשו תהיה תחת נפשו' במקרה שיתן לו לברוח (עם אפשרות לכופר), ולבסוף כאשר המלך אומר לו שהוא למעשה חרץ את משפטו שלו, הוא מגלה את עצמו כנביא ואומר למלך את דבר ה': "יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ". מידה כנגד מידה.

בחוקי התורה

על פי חוקי התורה, מי שפגע באחר יש לפגוע בו באותו האופן, "כאשר עשה - כן יעשה לו".

"וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם, מוֹת יוּמָת. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ." (ויקרא כ"ד י"ז-כ')

עיקרון זה מובע באופן הברור ביותר בפרשת משפטים, במקרה שבו אנשים רבים ופוגעים באישה הרה:

"וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן - עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן בִּפְלִלִים. וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה, וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה." (שמות כא, כב-כז)

אמנם חז"ל פירשו את הפסוק בשונה ממשמעותו הפשוטה[3], וקבעו שאין להבין את הפסוק כפשטו באופן מילולי אלא באופן רעיוני. לפי תפיסתם אין לפגוע באיבר של הפוגע ממש, אלא יש לפצות את הנפגע בתמורה כספית שוות ערך לאבר שנפגע.

בדין עד זומם שבמשפט העברי, שוב בא לידי ביטוי העיקרון של "מידה כנגד מידה". עד זומם הוא עד שהעיד שקר במטרה לגרום לנזק לזולת, ועונשו הוא שעושים לו בדיוק מה שזמם לעשות לזולת, מידה כנגד מידה.

"וְהִנֵּה עֵד-שֶׁקֶר הָעֵד, שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. וְהַנִּשְׁאָרִים, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ. וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ: נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, עַיִן בְּעַיִן, שֵׁן בְּשֵׁן, יָד בְּיָד, רֶגֶל בְּרָגֶל." (דברים י"ט)

בחז"ל

במשנה נכתב: "במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו"[4]. היבט אחר של מושג זה שבו המוקד עובר לאלוקים נמצא בתלמוד ובמדרש "כל מידותיו של הקב"ה - מידה כנגד מידה."[5]

ככלל מדרשים ופרשנים שונים, רואים בהרבה מההתנהלות של אירועים ואישים בתנ"ך ביטוי לתפיסה הזו של מידה כנגד מידה. כך למשל גורלו של יעקב, שלאה ובניו מרמים אותו באפיזודות שונות, מוסבר בכך שהוא רימה את אביו יצחק ונטל את הברכות שהיו מיועדות לעשיו במרמה.[6]

דוגמאות נוספות למידה כנגד מידה, מובאות על מחריבי עם ישראל. סנחריב נתגאה לפני המקום על ידי מלאך ולכן נענש בידי מלאך.[7] נבוכדנצר אמר: אין באי העולם כדאי לדור ביניהם אלא אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה...אני מורידך לבאר שחת"[8] עיקרון זה אף הנחה אותם בהסבר על צורת מותו של אדם: "שמשון הלך אחרי עיניו ולפיכך ניקרו פלשתים את עיניו, אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו".מסכת סוטה, דף ט', עמוד ב' לפי המדרש המצרים לקו בעשר המכות, מידה כנגד מידה, מפני שחטאו באופן דומה כלפי ישראל.[9]

הלל המחיש את ההתגלמות של מידה כנגד מידה, כאשר במסכת אבות אמר לגולגולת שצפה על המים "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון" (=על שהטבעת הטביעוך, וסוף מטביעך שיטביעום). כנראה על סמך הפסוק[10] "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", שפורש על ידיו לא רק כאזהרה והנחיה משפטנית אלא אף כהבטחה אלוקית לכל הרוצחים. עיקרון הפוך אף הוא מובא במדרש, על שגמלת חסד, יגמלו לך חסד, וסוף גומליך שגם להן יגמלו. "יוסף התעסק בקבורת אביו ולפיכך זכה שמשה התעסק בקבורתו. משה התעסק בקבורת יוסף, ולפיכך זכה שהקב"ה התעסק בקבורתו". ניתן לראות שבמידה כנגד מידה אף צורת הגמול דומה, מי שהרג בהטבעה סופו שיהרג בהטבעה, ומישהו חשוב שהתעסק בקבורה, סופו שמישהו חשוב ממנו יתעסק בקבורתו שלו.

כאשר הלל התבקש לתמצת את כל התורה כולה הוא בחר לומר את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" בסוג של צורה של מידה כנגד מידה: "דעלך סני - לחברך לא תעביד" (="מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך")[11]. כלומר באותה מידה שבה אינך רוצה שיתנהגו כלפיך, כך אל תתנהג כלפי אחרים.

התוספתא אף מוסיפה שמידה כנגד מידה נוהגת לא רק במידת פורענות אלא אף במידת ההטבה, ומביאה דוגמאות ממאורעות שעברו על ישראל בעקבות מעשיו הטובים של אברהם. על פי הפסוק "ועושה חסד לאלפים" מידת ההטבה ונמשכת עד אלף דור והיא פי חמש מאות ממידת הפורענות שממשיכה עד הדור החמישי בלבד[12].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יהונתן יעקבס,‫ מידה כנגד מידה בספור המקראי, הוצאת‫ תבונות, תשס"ו
  • יעל שמש, "מידה כנגד מידה בחוק המקראי, בהשוואה לחוקי המזרח התיכון ולחוקי הבדווים", בית מקרא מה (תש"ס), עמ' 146–167.
  • מנפרד אומיג, "'מידה כנגד מידה' כעיקרון משפטי בחוק המקראי: לשון, הקשר ותולדות המסורת", בית מקרא ס (תשע"ה), עמ' 183–201.
  • אהרן קירשנבאום, "בית דין מכין ועונשין. הענישה הפלילית בעם ישראל - תורתה ותולדותיה", כרך שלישי: "הפנולוגיה היהודית באספקלריה של הפוגע והנפגע", הוצאת מאגנס, תשע"ג
  • רונן פנקס, ״בין הגנגס לירדן: בין קארמה לעקרון הגמול 'מידה כנגד מידה': דיון בהנחות יסוד למפגש תאולוגי-השוואתי סיפורו של יעקב כמקרה בוחן״. דעת: כתב-עת לפילוסופיה יהודית וקבלה 84 (תשע״ח), 474-443

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מסכת סנהדרין, דף צ', עמוד א'.
  2. (שמות ד' כ"ב -כ"ג)
  3. בבלי, בבא קמא פג-פד
  4. סוטה, פ"א, משנה ז'
  5. בבלי, סנהדרין צ, ע"א, ואוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תפו
  6. ראו בראשית רבה, פרשה ע', פסקה י"ט
  7. מסכת סנהדרין, דף צ"ד, עמוד ב'
  8. תוספתא, סוטה ג' ו'
  9. מדרש רבה, שמות, ט'
  10. ספר בראשית, פרק ט', פסוק ו'
  11. (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, ע"א)
  12. (תוספתא, סוטה, פרק ד' משנה א)
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0