עגלת קניות
עגלת קניות היא עגלה, המסופקת לצרכנים בחנויות, לרוב במרכולים, על ידי הנהלת החנות על מנת שיוכלו להעמיס עליה מצרכים ולהובילם במהלך שיטוט בחנות ועד נקודת התשלום ולעיתים גם להובלת המצרכים אל רכבם של הצרכנים בחניה.
מבנה
הצורה הבסיסית של עגלת קניות כוללת מסגרת ועליה סל עשוי פלסטיק או מתכת, גלגלים המאפשרים תנועה לכיוונים שונים וידית לדחיפת העגלה. למרבית עגלות הקניה, מבנה המאפשר הכנסת עגלות זו לזו בשורה, כך שניתן להניע מספר עגלות כיחידה אחת ולצמצם בשטח האכסון של עגלות ריקות.
עגלות קניה מיוצרות במגוון גדלים, כאשר בגדולות שבהן קיימת אפשרות להושבת פעוט או ילד. חלק מהעגלות מעוצבות להתאמה לכיסאות גלגלים. פציעות רבות של ילדים המובלים בעגלות קניה הובילו לפיתוח עגלות הנראות כמכוניות בהן יושבים הילדים. בעגלות אלו ממוקמים הילדים, מרוסנים פיזית על ידי העגלה, במקום נמוך יחסית ומוגן מנפילות חפצים.
גלגלי העגלה יכולים לפנות, כל אחד בנפרד, לכל כיוון. תצורת גלגלים כזו מאפשרת תמרון קל של העגלה, אלא ששיבוש ביכולת התנועה של אחד הגלגלים פוגע ביכולת לתמרן ולהניע את העגלה כולה. חלק מהעגלות כוללות רק שני גלגלים קדמיים היכולים לפנות לכל כיוון ושני גלגלים אחוריים הקבועים לתנועה בכיוון אחד. לתצורת גלגלים זו יתרונות מבחינת יציבות העגלה ותקינותה לאורך זמן אך תמרונה של עגלה כזו קשה יותר.
היסטוריה
עגלת הקניות הראשונה הוצגה ב-4 ביוני 1937 על ידי סילבן גולדמן, בעל רשת מרכולים באוקלהומה, ארצות הברית. העגלה הייתה עשויה עץ. ארתור קוסטד, מכונאי שראה את העגלה, פיתח שיטה לייצור המוני של עגלות העשויות מכיפוף של תיל מתכת. ב-9 באפריל 1940 נרשמה עגלת הקניות כפטנט אמריקאי מספר 2,196,914. כניסת העגלות נתקלה בחשדנות ובמיוחד סלדו מהן גברים שראו בהן דמיון לעגלות ילדים. אולם אט-אט חדרה ההמצאה החדשה תחת הסיסמה "די לסחיבת סלים". במסגרת המשך התפתחותה של העגלה נוסף מקום לנשיאת ילד, והעגלה עצמה גדלה לאחר שהסתבר לבעלי החנויות כי גודלה משפיע באופן ישיר על כמות הרכישות.
ממרכולים התפשט השימוש בעגלות לחנויות קמעוניות מתחומים נוספים כגון בתי מרקחת וחנויות פטורות ממכס ואף חנויות רהיטים, המבקשים כולם לדמות את הקניה לכזו הנעשית במרכול, שכן קניה במרכול נחשבת לגדולה והמונית.
מערכת הגנה מפני גניבת עגלות קנייה
עגלת הקניות נוחה להובלת משקל רב וניתן להשיגה חינם. לפיכך ישנם עבריינים הנוטלים עגלות לצרכיהם הפרטיים, תוך הסבת נזקים כספיים כבדים לבעלי המרכולים כדי הפסד שנתי בסך 2.5 מיליון דולר למרכולים בישראל בגין גניבת עגלות[1]. לאור זאת פותחה מערכת הגנה מפני גניבת עגלות קנייה ממרכולים, בעיקר אלו הסמוכים לשכונות מגורים.
לכן פותח בשנות ה-90 מתקן שבו קשורות העגלות אלו לאלו בשרשרת קצרה כך שקצה השרשרת של עגלה אחת נעוץ במתקן בידית העגלה שאחריה. על מנת לשחרר את העגלה יש להכניס מטבע (בישראל: 5 ש"ח) לחריץ במתקן. המטבע מוחזר עם החזרת העגלה לשרשרת. אולם מחיר חמישה שקלים עבור עגלה העולה כ-100 דולר אינו מרתיע מפני גניבה. לכן פותחה ב-2002 מערכת הגנה מפני גניבת עגלות קניה המגנה מפני הוצאת עגלות קניה משטח המרכול והחניה שלו.
חברת קרטרוניקס שבסיסה בקליפורניה פיתחה בשנת 2003 פטנט[2] למניעת גניבת עגלות קניות מחניוני המרכולים. הרעיון שבבסיס הפיתוח הוא מתיחת אנטנה קווית אופקית מתחת לפתחי מגרש החניה של המרכול. האנטנה משדרת קרינת רדיו (RF) נמוכת-תדר (נמוכה מ-9KHz) ונמוכת-הספק. על אחד מגלגלי העגלה מותקן גלאי אשר בעת שהוא קולט את הקרינה מוריד בלם על הגלגל ונועל אותו. למנהל המרכול יש ציוד מגנטי לשחרור הנעילה ולהחזרת העגלה לתפקוד.
פתחי החניון שתחתיהם עוברת האנטנה מסומנים בקו כתום בולט. לצד מתקני העגלות מוסבר לקונים שעגלה שתגולגל אל מעבר לקו הכתום תינעל (לעיתים יחויב הגנב בקנס או ייפתחו נגדו הליכים פליליים). בנוסף לכך מותקן תמרור מיוחד בצורה עגולה בצד היציאות מהחניון ובו ציור של עגלת קניות אותה חוצה קו אלכסון כתום, לאמור "אין מעבר לעגלות".
החל משנת 2003 משתמשים במתקן מרכולים גדולים בארצות הברית כגון ברשתות טויס אר אס, וולמארט, הום דיפו ועוד. גם ברשת שופרסל הישראלית נפרסה המערכת החל מ-2006[3].
דימוי
עגלת הקניות, על צורתה הייחודית והברורה, הפכה לסמל של תרבות הצריכה. באתרי האינטרנט העוסקים במסחר אלקטרוני נפוץ מאד דימוי של "עגלת קניות" וירטואלית אליה מוסיפים הקונים מוצרים, ועם העגלה המלאה במוצרים מתקדמים אל עמדת התשלום.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בוקי נאה, מי גונב את העגלות, ידיעות אחרונות, 24.3.2005
- ^ פטנט אמריקאי מספר 6353388
- ^ יהודית יהב, עגלת סופר נגד גנבים, הארץ, 2.3.2006