מהדיה
 | |
| מהדיה בין הים לסבח'ת מוכנין | |
| מדינה |
 תוניסיה |
|---|---|
מהדיה (בערבית: المهدية, אל-מהדיה) היא עיר במרכז חופהּ המזרחי של תוניסיה, כ-90 ק"מ מדרום-מזרח לקירואן בקו אווירי.[1] אוכלוסייתה מנתה 51,833 תושבים במפקד של 2014.[2] עיקר פרנסתה על דיג ועיבוד תוצריו ועל תיירות.
תולדותיה
העיר העתיקה של מהדיה בנויה על לשון יבשה שאורכה כ-1,500 מ' ורוחבה כ-500 מ', באתרהּ של העיר היוונית והרומית אפרודיסיום. קברים חצובים שנחשפו בקצה הכֵּף מעידים על קיום תחנת מסחר פיניקית קודמת במקום. אחרי הכיבוש הערבי במאה ה-7 כונתה "ראס איפריקיה". העיר נקראה בשם מהדיה אחרי השתלטות הפאטמים באיפריקיה על שמו של מייסד השושלת עוביד אללה אל-מהדי שהעתיק אליה ב-921 את בירתו.[3] אל-מהדי ביקש ליצור בסיס ימי שישמש פתח להתפשטות מזרחה, ובתקופתו נבנו ביצורי העיר. אחרי כיבוש מצרים ב-969 העבירו הפאטמים את בירתם לקהיר, אך מהדיה עדיין שמרה על מעמדהּ כאחד הנמלים הראשיים של איפריקיה (תוניסיה של ימינו). הגאוגרף האנדלוסי אל-בכרי במאה ה-11 כינה אותה "הנמל של קירואן". ב-1087 התקיפו ציי הרפובליקות הימיות של ג'נובה ופיזה את מהדיה והעלו באש את ספינות הצי המוסלמי בתוך הנמל. מתקפה זו מילאה תפקיד מכריע בהשתלטות הנוצרית על מערב הים התיכון ופינתה את הנתיבים הימיים עבור מסעי הצלב. הזירים (زيريون) (אנ') קבעו במהדיה את מרכזם במאה ה-11, אך הודחו משם עם הכיבוש הנורמני של העיר ב-1148 והקמת ממלכת אפריקה הנורמנית (אנ'). ב-1160 סילקו המוואחידון את הנורמנים, ואת בירתם העתיקו לעיר תוניס שתהיה בכל התקופות הבאות בירת הארץ.
מהדיה הייתה אחד הבסיסים של שודדי הים הבֶּרבֶּרים שהתחזקו עם ירידת כוחו של השלטון המרכזי בתקופת השושלת החפצית (الحفصيون) (אנ'). ב-1390 הייתה יעד ל"מסע הצלב הבֶּרבֶּרי" (אנ'),[4] שהובילו הצרפתים והגנואזים נגד שודדי הים. הוטל עליה מצור, אך העיר הצליחה לעמוד בו. בתחילת המאה ה-16 פעלו במרחב שודדי הים בהנהגת ח'יר א-דין "ברברוסה" וממשיכו טורגוט ראיס בחסות הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר. במהלך המאה הייתה תוניסיה זירה למאבק הכוחות בין ספרד והאימפריה העות'מאנית. מהדיה נפלה בידי הספרדים ב-1550 שהציבו בה חיל מצב. ב-1553 הציע קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שמלך על ספרד כ-קארלוס הראשון, למסור את העיר בידי ההוספיטלרים, שבחסדו נאחזו ב-1530 במלטה, אך נענה בסירוב שתורץ במיעוט משאבים. הקיסר הורה למשנה למלך בסיציליה, חואן דה וגה (אנ'), להרוס את מבצר העיר ואת חומותיה, למרות יתרונותיה האסטרטגיים.
ב-1574 נכבשה מהדיה בידי העות'מאנים. על אף שיקום ביצוריה והשלטת סדר וביטחון, העיר הלכה ואיבדה את חשיבותה הצבאית והמסחרית. השלטון העות'מאני בתוניסיה כולה בא לקיצו ב-1881 עם כינון הפרוטקטורט הצרפתי.
אתרים היסטוריים
ברובע המדינה של מהדיה מצויים מבנים מהמאות ה-10 וה-11. הבולט בהם הוא המסגד הגדול (אנ'), שנבנה ב-916, בימי הח'ליף הפאטמי הראשון עוביד אללה אל-מהדי. המבנה עבר שיפוצים במרוצת הדורות, ומהמבנה המקורי נותרו האכסדרה הצפונית ושער הכניסה. המבצר ("בּוּרג' אל-כּבּיר") החולש על העיר, שנבנה מחדש על ידי העות'מאנים בשנת 1595 אחרי ההרס שביצעו הספרדים, נקרא גם "בורג' אל-עות'מאני", ובשם זה נקראת דרך החוף המקיפה את העיר העתיקה מדרום. דרך החוף הצפונית נקראת בשם "ראס איפריקיה", כשמה של לשון היבשה שעליה נבנתה העיר ההיסטורית.[5] בתקופת החסות הצרפתית שימש כבית סוהר. השער המבוצר, "סקיפֿה כַּחלָה" (السقيفة الكحلة) או "בּאבּ זֻוֵילָה", שנבנה כחלק מחומות העיר בשנים 916–920 ושופץ במאה ה-16, עדיין משמש כאחת הכניסות לקסבה. סמוך אליו שוכן המוזיאון לארכאולוגיה ולאמנות (אנ') שנחנך ב-1997. מוצגים בו עתיקות וחפצי אמנות מהמחוז כולו, ובין היתר ממצאים מהספינה הטרופה של מהדיה (אנ') שהתגלתה ב-1907 בים בקרבת העיר. הספינה, שמטענהּ כלל יצירות אמנות יווניות, תוארכה למאה ה-1 לפנה"ס.[6]
היהודים במהדיה
הקהילה היהודית במהדיה התעצמה עם ייסוד העיר כמרכז השלטון הפאטמי באיפריקיה בתחילת המאה ה-10. במאה זו, בתקופת הגאונים, מופיעים שו"ת של יהודי מהדיה. במרוצת המאה נוספו ליהודי העיר גם גולים מקהילות דרום איטליה, ובכללם שבויים. אחד השבויים שהועברו למהדיה היה רבי פלטיאל הנגיד, שנעשה למקורבו של הח'ליף הפאטמי אבו תמים מעד אל-מועיז. אחרי ביסוסהּ בימי הפאטמים כאחד הנמלים המרכזיים של איפריקיה, מילאה מהדיה תפקיד דומה לזה אלכסנדריה של מצרים.[7] בגניזת קהיר נמצאו מסמכים המעידים על תנועה מסחרית ערה, יבשתית וימית, בן יהודי מהדיה לערים אחרות בתוניסיה ולארצות השכנות לחוף הים התיכון. במאה ה-11, לאחר חורבנה של קירואן, עבר מרכז הכובד של החיים המדיניים, הכלכליים והרוחניים לעיר מהדיה. שליטי השושלת הזירית (زيريون) (אנ'), שמשלו באיפריקיה ומהדיה בכללהּ בין המאות ה-10וה-12, מינו נציג לקהילה היהודית שכונה "הנגיד", והוא ייצג את יהודי מהדיה ואת יהודי קירואן גם יחד. במאה ה-12, עם עלייתם של המוואחידון, כלתה הרעה גם אל יהודי במהדיה. וכך מקונן רבי אברהם אבן דאוד ב"ספר הקבלה" שלו על הפרעות שגזר עבדאללה אבן תומארת: ”מפני חרב אבן תמורת – – – שגזר להוציא את ישראל מן הכלל, ואמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד וכן לא השאיר להם בכל מלכותו שם ושאר במדינת צלא,[8] מקצה העולם ועד מדינת אלמהדיה”[9] העיר מהדיה נזכרת גם בקינות שנוספו לקינתו של רבי אברהם אבן עזרא (אהה ירד עלי ספרד): ”וגם אכה על לחיי על אלמוהדיא הרמוסה”. קהילת מהדיה, כיתר קהילות ישראל במגרב, החלה להתאושש עם דחיקת המוואחידון ועליית השושלת החפצית (الحفصيون) (אנ'), ששלטה בתוניסיה מהמאה ה-13 עד המאה ה-16. במאה ה-16, בתקופת מאבקי השליטה על העיר מהדיה בין הספרדים לאימפריה העות'מאנית, נאלצו יהודים רבים לעזוב את עירם ולהגר לעיר מוכנין (אנ') (ער') שבמחוז מונסתיר.
לאחר הרגיעה בעקבות השתלטות העות'מאנים, חזרו יהודים רבים לעירם מהדיה. במאה ה-17 מצטרפים אליהם גם יהודים יוצאי ליבורנו (גראנה), צאצאים של מגורשי ספרד שמצאו מקלט באיטליה. ב-1881, בתחילת הפרוטקטורט הצרפתי, חלה התעוררות בהגירת היהודים לעיר מהדיה. עקב כך התפתחה בה תעשייה מקומית על ידי היהודים, כגון בית החרושת לייצור סבון משמן זית שהקים אוגניו לומברוזו. בית הכנסת היחיד במהדיה שכן בעיר העתיקה ושימש כמקום תפילה וכתלמוד תורה וגם כמקום כינוס לצורכי הקהילה. ילדי מהדיה למדו בשעות הבוקר בבית הספר כי"ח ובשעות אחר הצהרים בתלמוד תורה. במהדיה התקיימה גם פעילות ציונית והוקמו בה תנועות נוער "השומר הצעיר", "צעירי ציון ודרור" וארגון "בית"ר". רדיפות הנאצים החלו מיד תפיסת השלטון בתוניסיה מידי ממשלת וישי הצרפתית בנובמבר 1942, ועד שחרור הארץ במאי 1943 נשלחו כ-5,000 למחנות עבודה ולמחנות ריכוז. הנאצים אף הספיקו להקים בתוניסיה יודנראט, לקחו בני ערובה, החרימו את רכוש היהודים והטילו על הקהילות עונשים כספיים כבדים. ייזכר לטובה ח'אלד עבד אל-והאב, מוסלמי שהציל מגירוש וממוות עשרות יהודים מהעיר מהדיה. לאחר הקמת מדינת ישראל, ובייחוד לנוכח התגברות רגשות עוינות בקרב המקומיים, היגרו חלק מיהודי מהדיה לצרפת. לא מעטים מבני הקהילה עלו ארצה.[10]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- ח"ז הירשברג, "מקומה של אפריקה הצפונית בימי הגאונים", חורב י"ג, תשי"ט, עמ' 71–121 (על מהדיה בעיקר בעמודים 117 ואילך)
- יוסי פרי, "מהדיה", אתר תוניסיה – מורשת, 1 בינואר 2013
- Dave Delarosbil, Mahdia: histoire et société, Montréal: Université de Montréal, 2006 (בצרפתית)
הערות שוליים
- ^ כ-50 ק"מ מדרום-מזרח לסוסה ו-90 ק"מ צפונית-מזרחית לספקס
- ^ ב-2020 הוערך מספר התושבים ב-56,200
- ^ רקאדה, בירת האע'לבים, הסמוכה לקירואן, הייתה המושב הראשון של שלטונו
- ^ כונה גם "מסע הצלב של מהדיה"
- ^ הכוונה לאיפריקיה, כלומר לתוניסיה, ולא לכל יבשת אפריקה
- ^ רוב שרידיה אצורים במוזיאון בארדו בתוניס
- ^ ח"ז הירשברג, "מקומה של אפריקה הצפונית בימי הגאונים", חורב י"ג, תשי"ט, עמ' 85
- ^ עיר הנמל סלא שבמרוקו
- ^ "ספר הקבלה" לרבי אברהם אבן דאוד, מהדורת אוקספורד 1888, עמ' 77
- ^ נסים זווילי, שהיה חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה והמזכ"ל שלה, הוא יליד מהדיה
32670344מהדיה