האקדמיה ללשון העברית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף האקדמיה ללשון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האקדמיה ללשון העברית
סמליל האקדמיה ללשון העברית
בניין אליעזר בן יהודה בקמפוס האוניברסיטה העברית
בניין אליעזר בן יהודה בקמפוס האוניברסיטה העברית
בניין אליעזר בן יהודה בקמפוס האוניברסיטה העברית
אקדמיה ללשון
תקופת הפעילות שנת 1890 – ועד הלשון העברית
משנת 1953 – האקדמיה ללשון העברית – הווה
קמפוס קריית האוניברסיטה העברית, גבעת רם
בעלי תפקידים
נשיא פרופסור אהרן ממן
סגן נשיא פרופסור יוסף עופר
מנכ"ל טלי בן-יהודה
מיקום
מיקום רחוב דרך ליאון סימון, ירושלים
https://hebrew-academy.org.il/
סמליל האקדמיה ללשון עד 2007

האקדמיה ללשון העברית (נקראת גם בקיצור: "האקדמיה ללשון") היא "המוסד העליון למדע הלשון העברית" במדינת ישראל.[1] האקדמיה היא ממשיכתו של ועד הלשון העברית. על פי החוק, החלטות המוסד ששר החינוך (כיום שר התרבות והספורט) יפרסם ב"רשומות" מחייבות את מוסדות המדינה כולל את השלטון המקומי. ההחלטות אינן מחייבות את הציבור הרחב.

לפי תקנון האקדמיה[2] מטרותיה הן:

(א) לעשות לכינוסו ולחקירתו של אוצר הלשון העברית לכל תקופותיה ושכבותיה;
(ב) לעשות לחקירת מבנה הלשון העברית, תולדותיה וגלגוליה;
(ג)לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה, לפי צרכיה ואפשרויותיה בכל תחומי העיון והמעשה, באוצר המילים, בדקדוק, בכתב, בכתיב ובתעתיק;
(ד) לפעול לשמירת מעמדה של העברית, להעלאת קרנה ולידיעת תולדותיה בקרב הציבור.

הקמת האקדמיה

בשנת 1929 קרא חיים נחמן ביאליק לקונגרס הציוני להפוך את ועד הלשון העברית לאקדמיה ללשון עברית ולתקצב אותה בהתאם[3]. בינואר 1930 קראה לשכת בני ברית, בראשות דוד ילין, ישעיהו פרס ויהודה יונוביץ להקמת אקדמיה ללשון עברית תוך שהיא מבטיחה לממן אותה[4].

באוגוסט 1948 התכנס הוועד המרכזי של ועד הלשון העברית והודיע כי הושלמו ההכנות לייסוד האקדמיה ללשון העברית, הרחבתה והחייאתה, כמוסד שיעמוד לרשותה ובחסותה של ממשלת ישראל.[5] ב-3 בינואר 1949 הוכרז רשמית על הקמת האקדמיה ללשון העברית[6].

עם חקיקת חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953 מונתה ועדה לבחירת הרכב האקדמיה הראשון. ועדה זו הורכבה מ־11 חברים, בהם שישה שמונו בידי הממשלה וחמישה על ידי ועד הלשון העברית.[7] בשלב ראשון מונו לאקדמיה 15 חברים: הסופרים יצחק דב ברקוביץ, ש"י עגנון וחיים הזז, המשוררים יעקב כהן, זלמן שניאור ודוד שמעוני, אנשי המדע נפתלי הרץ טור־סיני, זאב בן־חיים, שמואל ייבין, יוסף יואל ריבלין, יוסף קלוזנר, דוד צבי בנעט, מנחם זולאי, יעקב פולוצקי וחנוך ילון.

מבנה האקדמיה ודרכי עבודתה

בתקנון האקדמיה שאושר ב־1954 נקבע מבנה המוסד. במהלך השנים חלו כמה שינויים מבניים ושינויים בפעילות האקדמיה, והם הובאו לידי ביטוי בתקנון החדש שנקבע בשנת 2006, וזה עודכן שוב בשנת 2008.

בראש האקדמיה עומד נשיא. הנשיאים שעמדו בראשה הם:

מליאת האקדמיה, המורכבת מחברי האקדמיה, היא הגוף בעל סמכות ההחלטה בתחום המנהלי ובתחום הלשוני, והיא הבוחרת חברים חדשים לאקדמיה. בכל שנה מתקיימות כחמש ישיבות מליאה. זיכרונות הדברים של ישיבות המליאה מתפרסמים ב"זיכרונות האקדמיה".[9]

חברי האקדמיה[10] הם חוקרי הלשון העברית, חוקרי הספרות העברית לתקופותיה שתרמו למחקר הלשון העברית, סופרים ומתרגמים, והם נבחרים לכל חייהם. לפי החוק, מספרם הוא בין 15 ל־23 (המניין אינו כולל את מי שמלאו לו 75 ומעלה). לאקדמיה נבחרים גם חברים יועצים. כמו כן יש חברי כבוד, לרוב אישים החיים מחוץ לישראל. חברי האקדמיה נדרשים להשתתף בישיבות המליאה, להשתתף בוועדות האקדמיה, ולמלא תפקידים שונים. עבודתם נעשית בהתנדבות.

לאקדמיה יש כמה ועדות קבועות: ועדת הדקדוק, ועדת המינוח המרכזית, ועדת הפרסומים, והוועדה למילים בשימוש כללי.[11] באקדמיה פועלות ועדות מינוח בתחומים מקצועיים שונים המתמנות עד לסיום משימתן. החלטות הוועדות מובאות לאישור מליאת האקדמיה.

באקדמיה יש עובדים בשכר במדורים שונים:

  • מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית – במפעל מועסקים חוקרים המתמחים בעברית לתקופותיה ובתחומים הסמוכים לה, ומנתחים טקסטים מן הספרות העתיקה, מספרות ימי הביניים ומן הספרות החדשה;
  • המזכירות המדעית – עובדיה הם מומחים ללשון העברית והם מופקדים על העשייה בתחום המינוח והדקדוק, על כתיבת מידע לשוני מקיף ומגוון (כיום בעיקר באתרי האקדמיה), על מתן מענה לפונים לאקדמיה בשאלות לשון ועוד.
  • מערכות המידע (לשעבר מדור המחשוב) – עובדי המדור מפתחים תוכנות ייחודיות ואתרי אינטרנט למילון ההיסטורי ולמזכירות המדעית, והם מומחים ביישום טכנולוגיות חדשות בכל הקשור למאפיינים הייחודיים של השפה העברית.
  • מדור ההוצאה לאור – המדור מפיק את כתבי העת של האקדמיה "לשוננו" ו"העברית" וספרי מחקר ואסופות ומבואות בלשון העברית ובלשונות הסמוכות לה.
  • מדור קשרי קהל – המדור הוקם לקראת סוף העשור השני של המאה ה־21, ומטרתו להנגיש את דבר האקדמיה לכלל הציבור. הוא מופקד על פעילותה הענפה של האקדמיה ברשתות החברתיות, על אתר האקדמיה במרשתת ועל הרצאות ופעילויות מגוונות לציבור הרחב.
  • ייעוץ לשון ברשות השידור ובתאגיד השידור הציבורי (עד שנת 2020).
  • מערך ההשתלמויות – המערך הוקם בשנת 2009, ומאז הוא מציע השתלמויות מגוונות בתחום התקן למשרדי ממשלה, למשפטנים, לעורכי לשון, למורים, לתלמידים ולציבור הרחב; כמו כן ניתנים במסגרתו קורסים מובנים בנושאים מרכזיים בבלשנות, בהם תורת ההגה והצורות, תחביר וסמנטיקה וכן ניקוד.
  • ארכיון האקדמיה והספרייה – באקדמיה שמור חומר ארכיוני רב המתעד את פעולות ועד הלשון והאקדמיה, בשנת 2009 סודר כל החומר הארכיוני וקוטלג. בד בבד נעשית פעולה מקיפה של רישום תוכן התיקים והזנתם למחשב. באקדמיה יש ספרייה גדולה ובה בין השאר שמורות ספרייתו של אליעזר בן־יהודה וספריותיהם של אישים אחרים שנתרמו לאקדמיה.
  • במהלך 2017–2018 קלטה האקדמיה את "אוסף מסורות ישראל" מיסודו של שלמה מורג באוניברסיטה העברית. האוסף כולל הקלטות של מסרנים מכל קהילות ישראל כשהם קוראים במקרא ובספרות חז"ל על פי מסורות הקריאה שהתגבשו בתפוצה היהודית בעולם במהלך כל שנות הגלות. החומר המוקלט עומד לרשות הציבור באתר האקדמיה.[12]

משנת תשע"ה (2014) מובילה האקדמיה את יום הלשון העברית שנקבע בתאריך הולדתו של אליעזר בן־יהודה.

החלטות האקדמיה

מפעל המינוח וחידושי המילים

מפעל המינוח הרחב באקדמיה ולפניה בוועד הלשון שינה את פני העברית במהלך מאה השנים האחרונות. עשרות אלפי מונחים חדשים נקבעו בכל התחומים המקצועיים. מפעל זה כלל את הסדרת המינוח הקיים לצד יצירת חידושים בשיתוף פעיל של אנשי מקצוע המשתמשים בעצמם במונחים. רשימות המונחים שנקבעו בוועד הלשון ובאקדמיה פורסמו במילונים מקצועיים בהוצאת האקדמיה. למן שנת 2000 כל המונחים נגישים לציבור באתר מונחי האקדמיה במרשתת.

מונחים רבים שחודשו לכאורה מחוץ לכותלי ועד הלשון והאקדמיה, נקבעו למעשה בשיתוף נציגיהם, לדוגמה בצה"ל.

בין חידושי האקדמיה שנקלטו במידה זו או אחרת: קלטת ("קסטה"), עיצומים ("סנקציות"), שדולה ("לובי"), מדגש ("מרקר"), מרשם רופא ("רצפט"), סוללה ("בטרייה") ופעלולים ("אפקטים"). הצעות רבות אחרות, כגון "אימונית" (טרנינג), "גלגשת" (סקייטבורד) ו"מרשתת" (אינטרנט) לא נקלטו או נקלטו רק באופן חלקי והציבור משתמש כמעט בלעדית במונח הלועזי. לעיתים מתקבל חידוש מן הציבור הרחב במקום החידוש שהציעה האקדמיה. כך למשל המילה "ממעך" שהציעה האקדמיה לא נקלטה והציבור משתמש ב"כותש שום" (בהמשך אישרה האקדמיה את הצירוף והוא נכלל ברשימת המילים בשימוש כללי, תשס"א).

החלטות בדקדוק

לאורך השנים דנה האקדמיה במסגרת ועדת הדקדוק שלה בסוגיות רבות בתחום הדקדוק וקבעה כללים ותקן. נקבעו כללים שיטתיים בנטיית השם הערוכים לפי סימני הניקוד – הקמץ, הפתח, החולם, הצירי והסגול. בכללים אלו גם החלטות הנוגעות למשקלים. נוסף על כך נדונו משקלים מסוימים לגופם. החלטות רבות נוספות קיבלה האקדמיה בתחום השמות: נקבעו ניקודם ונטייתם של שמות בעלי סיומות; צורתם וניקודם של עשרות שמות, כגון אַבָּהוּת, מַטָּס ותְעוּזָה; צורת הרבים של שמות שונים; כתיבתם של שמות כמו דוגמה ומשכנתה בה"א בסופם; מינם של שמות כגון בֹּהֶן וחֲנִיכַיִם (שתיהן נקבה). האקדמיה קיבלה כמה החלטות בענייני ניקוד ובראשן ההחלטה לקיים בנטייה את הדגש החזק באותיות שוואיות ובהן גם ביו"ד שוואית – שלא כבניקוד הרגיל במקרא, וכן אחרי מ"ם השימוש. בתחום הפועל נקבעו כללים שיטתיים בנטיית פעלים בעלי עיצורים גרוניים, בגזרת ל"א ובגזרות ע"ו והכפולים. בגזרות אחרות נקבעו כללים במידת הצורך. בתחום שימושי הלשון והתחביר האקדמיה ממעטת לפסוק, ובמעט השאלות שנדונו נהגה האקדמיה בדרך כלל להתיר את השימושים המהלכים. האקדמיה קבעה כללים שונים בשימוש ראשי תיבות – המשקפים במידה רבה את הנוהֵג. נקבעו כללים לשימוש שם המספר וכללי ניקוד של מילים לועזיות.

למן שנת 2005 מפרסמת האקדמיה את החוברת "החלטות האקדמיה בדקדוק" במהדורות המתעדכנות מדי פעם. במבוא לחוברת הוצגו העקרונות המנחים את האקדמיה בהחלטותיה, וזה תמציתם: הבסיס לדקדוק, ובעיקר למורפולוגיה, הוא המקרא וניקודו, ועם זאת האקדמיה מתחשבת בממצאים מתקופות הלשון האחרות ובמסורות שבכתב ובעל פה וכן במנהגי הלשון הרווחים בפי דוברי העברית בימינו. לצד אלו האקדמיה שואפת לפשט ולהסדיר את המערכת הדקדוקית במקום שיש ריבוי צורות וחריגים במקורות. החלטות האקדמיה מתקבלות ברוב דעות, ולעיתים גובר שיקול אחד ולעיתים גובר שיקול אחר, ולכן אין בהכרח עקיבות בהחלטות.

באתר האקדמיה מפורסמות כל ההחלטות בדקדוק.[13]

עוד קבעה האקדמיה כללים בכתיב, בפיסוק ובתעתיק:

סמכויות האקדמיה

האקדמיה היא המוסד הפוסק בתחום הלשון, והחלטותיה בענייני דקדוק, כתיב, מינוח או תעתיק שנתפרסמו ב"רשומות" מחייבות את מוסדות החינוך והמדע, הממשלה, מחלקותיה ומוסדותיה והרשויות המקומיות.[14] ההחלטות אינן מחייבות את הציבור הרחב, ולכן השפעתה על משתמשי השפה אינה רבה כל כך, בפרט בכל הנוגע לחידושי מילים, אף על פי שישנם לא מעט חידושי לשון שהתקבלו בציבור.

השימור והטיפוח של הלשון הם תופעות מודרניות, הקשורות לעליית הלאומיות וכינון מדינת לאום. ההשראה להקמת האקדמיה הגיעה מצרפת, שבה הוקמה האקדמיה הצרפתית, למטרות שימור הצרפתית וטיפוחה. אך מטרות מטפחי הלשון העברית, יחידים וארגונים, במיוחד מאז שלהי המאה ה־19, נבעו מן ההיסטוריה הייחודית של העברית: העברית פסקה מלשמש לשון דיבור בקרב היהודים בקהילות שונות ברחבי העולם אך המשיכה לשמש לשון כתב ולשון קודש; היא אף הושפעה מן הלשונות שאימצו היהודים בארצות מגוריהם ובד בבד השפיעה עליהן. עם התעוררות הלאומיות היהודית והקמת התנועה הציונית למן העלייה הראשונה הפכה תחיית העברית והפיכתה ללשון דיבור בארץ ישראל מחזון למציאות, אך לשם כך נדרשה פעולה רחבה של חידוש והתאמה של הלשון העתיקה למציאות החדשה, ועל כן המטלות שניצבו לפני אנשי התחייה ובראשם ועד הלשון העברית ואחר כך האקדמיה ללשון העברית היו גדולות ונרחבות פי כמה מן המוסדות המקבילים באומות העולם.

השם "אקדמיה"

בשנת 1950 ביקש נשיא ועד הלשון העברית, פרופסור נפתלי הרץ טור־סיני, מחברי הוועד להציע שם עברי למונח אקדמיה. לדבריו רוב החברים התנגדו לשינוי השם משום ”שאין אפשרות להביע במילה עברית מחודשת את כל משמעותו של השם הבינלאומי הזה, שנתייחד בשימושו למוסד תרבותי עליון במדינה בכל אומה ולשון בהיסטוריה”.[15] יצחק בן־צבי, אז חבר הכנסת וחבר ועד הלשון הציע את השם "תחכמונה". ראש הממשלה דוד בן-גוריון הציע את השם "תחכמון" והסביר שהשם "אקדמיה" אינו בינלאומי כפי שנהוג לחשוב אלא מקובל רק בקרב האומות יורשות התרבות היוונית־רומאית. (ארכיון המדינה, ג/43/5551/10). במכתב לבן-גוריון כתב יוסף קלוזנר, נשיא ועד הלשון לצד טור־סיני:

”לאומי אני בכל ליבי ונפשי, אבל אין אני פוסל מלות מקובלות בכל לשונות התרבות. אין הלאומיות שלי פוסלת התקרבות בינלאומית במקום שאין התקרבות זו מזקת לאינטרסים לאומיים חשובים.”[15]

בשנת 1953 הוגש לאישור הכנסת "חוק המוסד העליון ללשון העברית", אז נקבע השם "אקדמיה ללשון" באופן רשמי. משה שרת, אז ממלא מקום ראש הממשלה, הציע את החלופות: תחכמון ומילשן. בדיון בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת בנושא, אמר שרת:

כאשר באים להקים מוסד ללשון העברית, הוא צריך להיות זך כגביש. זה לא יכול להיות תחת שם זר, בבחינת טומאה בהיכל הקדושה. במידה שיש לי חוש ללשון, חוש זה סולד מפני כך שדווקא המוסד העליון ללשון העברית ייקרא בשם לא עברי. אני מציע לומר בחוק שמוקם בזה מוסד שימלא את תפקיד האקדמיה למדע הלשון העברית ומוסד זה יקבע אחר־כך את שמו.

הוועדה קיבלה את הצעת שרת והוסיפה לנוסח החוק את המשפט "ושמו ייקבע על ידו". בישיבת המליאה השנייה של האקדמיה ללשון העברית הוחלט ששם המוסד יהיה "האקדמיה ללשון העברית".[16]

באתר האקדמיה במרשתת מובאת השתלשלות הדיון בעניין שם המוסד, ובין השאר נאמר שם כי מאז הוחלט על השם עם קום האקדמיה "הייתה זו בחירתם של נשיאי האקדמיה ללשון העברית וחבריה לדורותיהם לכבד את רצונם של מייסדיה". עוד מצוטט שם פרופ' משה בר־אשר: "אין סיבה לשנות את השם הכה מושרש, כפי ששימרו לפנינו את המילה היוונית 'סנהדרין'".‍‍[17]

מחקרים מאוחרים יותר מציעים כי מקורה של המילה הוא אכן בשורש העברי הקדום – ק־ד־מ:[18]

מקור המילה אקדמיה הוא מיוונית: akademeia כלומר "שייך לאָקָדֶמוֹס". אקדמוס (Akademos) היה גיבור אתונאי ממוצא זר, שלפי המיתולוגיה היוונית היה הבעלים של מטע זיתים בפרברי אתונה... לימים, בסביבות שנת 385 לפני הספירה, הקים אפלטון באותו מטע, גימנסיון שנקרא על שם הבעלים המקורי של השטח: אקדמיה. משמעות המילה אקדמיה התרחבה עם הזמן לתיאור כל מוסד להשכלה גבוהה, על שם המוסד של אפלטון. חלק מהמקורות מזהים את אקדמוס גם עם דמות נוספת במיתולוגיה היוונית, קדמוס. קדמוס, שהיה ממוצא פיניקי... הוא "הבא מן המזרח" (כמו קֶדֶם בעברית) שהביא את האלף־בית ליוון. ככל הנראה, בין היתר בהשראת סיפורו של קדמוס, בתרבויות מסוימות מיוחס למזרח מקור החוכמה, כפי שיעיד הביטוי הלטיני Ex Oriente Lux – האור (הנאורות) המגיע מן המזרח... נראה שהמילה היוונית אקדמיה הגיעה במקורה מהמילה העברית קדם – מזרח.

בנייני האקדמיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

כיום האקדמיה שוכנת בשני מבנים סמוכים בחלק הדרום מזרחי של קריית האוניברסיטה העברית שבגבעת רם.

עד סוף שנות ה־50 שכנה האקדמיה בדירת שלושה חדרים בבית המעלות במרכז ירושלים. בהמשך נבנה בית האקדמיה בגבעת רם בשני שלבים.

קובץ:Academy of the Hebrew Language - 2.jpg
בניין זלצמן – הבניין הראשי של האקדמיה ללשון העברית

הבניין הראשון שנבנה הוא בית שמחה זאב ומלכה זלצמן (זאלצמאן) על שם התורמים למימון בנייתו.[19]

מגילת היסוד לבית האקדמיה

ב"ה
מגילת היסוד לבית האקדמיה ללשון העברית על שם שמחה-זאב ומלכה זלצמן בקרית האוניברסיטה העברית בירושלים היום, יום שני בשבוע, שנים עשר באייר תשט"ז, בשנה התשיעית לעצמאות ישראל בארצו, הניחו כאן חברי האקדמיה, ידידיה ועובדיה את אבן-היסוד לבניין זלצמן בקריתה החדשה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בירת ישראל הנצחית, בנוכחות מר זלצמן ומשפחתו ובמעמד שרי הממשלה, ראשי ההסתדרות הציונית בארץ ובתפוצות, באי כוח האוניברסיטה העברית ומוסדות מדע וכלכלה, נציגי הקרן האמריקאית למוסדות תרבות בישראל ואישי הציבור. האקדמיה ללשון העברית, שתשכון בבית זה ושבניין זה יסייע לה להגשמת מטרתה הנשגבה במדע ובחיים לקידום לשוננו ותרבותנו בארץ ובעולם, מביעה בזה תודה עמוקה לאיש הנדיב ואציל הרוח, שהבניין ייקרא על שמו, ולקרן המסייעת לגמר המצווה, שהוא התחיל בה.
יהיה נא בניין זה מעון וסמל ללשונו ולרוחו של ישראל עם הנצח.
[חתימות]

את הבניין תכננו לאה אטיאס ואהרון קשטן שזכו בתחרות פומבית. הבניין נבנה בסגנון הבינלאומי, והיה מן הראשונים שהוקמו בקריית האוניברסיטה בגבעת רם. אבן הפינה הונחה בי"ב באייר תשט"ז (23 באפריל 1956). בי"ט באייר תשי"ט (27 במאי 1959) התקיים טקס חנוכת הבניין[20] בנוכחות נשיא המדינה יצחק בן־צבי, פרופ' נפתלי הרץ טור־סיני, שר החינוך והתרבות זלמן ארן, נשיא האוניברסיטה העברית בנימין מזר, ראש הממשלה לשעבר וחבר הכנסת באותם הימים משה שרת, ראש עיריית ירושלים גרשון אגרון וראש עיריית תל אביב חיים לבנון.

יריית אבן הפינה לבניין ע"ש זלצמן, 1956

בהמשך נבנה בניין נוסף לאקדמיה, הקרוי גם "יד בן־יהודה", והוא נחנך בשנת תשל"ג (1973).

בין שני המבנים ישנה רצפת פסיפס של בית הכנסת העתיק בבית שאן, שהובאה לאקדמיה באדיבות אגף העתיקות של משרד החינוך והתרבות.

מנווה האקדמיה ללשון העברית[21]
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.
פרק זה עוסק במיזם עתידי
ייתכן שנכללים בפרק פרטים שהם בגדר הערכה, או כאלה שעשויים להשתנות עם התקדמות המיזם.

בשנת 2012 החליטה ממשלת ישראל על הקמתו של בניין חדש שבו ירוכזו כל יחידות האקדמיה.[22] בתחילת שנת 2014 אושרה התוכנית לבנות קריה חדשה לאקדמיה, שתכלול גם מוזאון לשפה העברית, מכוני מחקר וספרייה. הקריה החדשה אמורה לקום בקריית הלאום בירושלים.[23] בחודש מרץ 2020 פורסמה, באיחור של שמונה שנים, תחרות אדריכלים לתכנון המבנה החדש שיקרא "מנווה האקדמיה ללשון העברית".[24]

השיח הציבורי על האקדמיה

רצפת בית הכנסת העתיק

מעת היווסדה של האקדמיה ללשון העברית היא ספגה ביקורת בחוגים שונים. בשנת 1953, זמן קצר לאחר היווסדה, אמרה עליה המשוררת לאה גולדברג (לימים חברת האקדמיה): "מעולם לא בנתה שום אקדמיה את השפה. השפה נוצרת על ידי העם וע"י טובי הסופרים והמשוררים."[25] רבים מתחו ביקורת על כך שמהרכבה הראשון של האקדמיה נעדר אברהם שלונסקי. אמר על כך אברהם חלפי: "זו אקדמיה ללא כינור ראשון. משהו צורם את האוזן למשמע מקהלת השמות המשתתפים בה. הרי שלונסקי הוא אדריכל העברית המודרנית, ואין לתאר את הלשון ללא חידושי השמות, התארים ופעלים על כל צורותיהם שהכניס בה".[26] מאוחר יותר נבחר אף שלונסקי לחבר האקדמיה. יונתן רטוש שאל: "איזו דמות יש לו ל'ועד הלשון העברית' ללא חבר אחד ששפת אמו היא עברית, ללא אחד שהוא יליד הארץ?"[27] ומאמר מערכת בעיתון "משא" קבע: "בהרכבה זה מופיעה האקדמיה כמוסד 'אקדמאי' שהוא אמנם 'מורם מעם', ע"פ השמות הנעלים של משתתפיו, אלא שמורם ממנו גבוה מדי, כשפריר עליון של מלכות הרוח ו...הכבוד. ותחת מוסד מעשי שהוא צורך חיוני לארץ למילוי משימות של קביעת הלכות ומתן גושפנקא רשמית לשפה המתהווה בכל שדרות העם – תהיה לנו 'מועצת זקנים' בבחינת שבת תחכמוני."[27]

חלק מהחלטותיה של האקדמיה ללשון העברית לאורך השנים היו שנויות במחלוקת, ונתקלו בהתנגדות מצד ציבור דוברי השפה, כותבים ולשונאים.

סוג אחד של ביקורת מפנה את חיציו כלפי עצם היומרה של גוף מרכזי כלשהו לקבוע החלטות "מלמעלה" בנוגע ללשון, אשר מטבעה מעוצבת בידי העם. גלעד צוקרמן תוהה: "אחת משלוש המטרות של האקדמיה ללשון העברית היא "לכוון את דרכי התפתחותה של הלשון העברית לפי טבעה". אולם, האם אין זה אלא אוקסימורון? אם אנו רוצים ששפה תתפתח על־פי טבעה, מדוע לכוון אותה?"[28]

סוג שני של ביקורת מצביע נקודתית על כך שהקשר שבין האקדמיה ובין הציבור דובר העברית אינו בהכרח הדוק, וכך רבים מתחדישיה אינם נקלטים בציבור כלל, ובעצם אינם רלוונטיים. כדוגמה אפשר להביא את המילה "hit" ("להיט"): הצעות האקדמיה לחלופה עברית לא התקבלו בציבור, ואילו החלופה שנטבעה ברדיו היא שזכתה לאהדת הציבור, ובסופו של דבר גם אושר באקדמיה עצמה.

כמענה לטענה הראשונה מסבירים דוברי האקדמיה כי אין היא מתיימרת לקבוע את צורתה של הלשון באופן מחייב, אלא להציע תקן למעוניינים בכך. כתגובה לטענה השנייה מצביעה האקדמיה על מילים המשמשות היטב בציבור, ואם כן מבחינתה היא רלוונטית, גם אם חלק מתחדישיה נדחים.

בעבר הייתה נטייה בקרב לשונאים לדבר על צורות "נכונות" ו"בלתי נכונות" בעברית, אך כיום רבים מחזיקים בדעה שאין 'נכון' ו'לא נכון' בשפה טבעית. אפשר לדבר רק על "תקני" ו"לא תקני" במשלב מסוים של הלשון. שינוי תפיסה זה משתקף גם ביחסה המשתנה של האקדמיה במהלך השנים לתחדישיה ולהחלטותיה, שכיום מוצגות יותר כהמלצות.

פרסומי האקדמיה

לאקדמיה פרסומים רבים בתחום השפה העברית, ובהם:

ראו גם

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל

פורטל בלשנות ושפות הוא שער לכל הנושאים הקשורים חקר השפות. הפורטל מציג את תחומי השפה והבלשנות בהם פונולוגיה, מורפולוגיה, כתב, אישים ועוד.

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האקדמיה ללשון העברית
פורטל
פורטל

למושגים, תחומים ומאמרים בנושא עברית, ראו פורטל השפה העברית.

הערות שוליים

  1. ^ כך על פי חוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953
  2. ^ תקנון האקדמיה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ ועד הלשון-אקדמיה ללשון העברית, הארץ, 29 במאי 1929
  4. ^ אקדמיה ללשון העברית, דואר היום, 17 בינואר 1930
  5. ^ הושלמו ההכנות להקמת אקאדמיה לעברית, הארץ, 20 באוגוסט 1948
  6. ^ נפתחה האקדמיה ללשון העברית, הארץ, 4 בינואר 1949
  7. ^ "משאל על האקדמיה והרכבה", משא – במה לספרות אמנות וביקורת 12(28), 1953
  8. ^ נשיא חדש לאקדמיה ללשון העברית באתר האקדמיה ללשון העברית, 21 בספטמבר 2022
  9. ^ "זיכרונות האקדמיה", באתר האקדמיה ללשון העברית
  10. ^ חברי האקדמיה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  11. ^ המליאה והוועדות, באתר האקדמיה ללשון העברית
  12. ^ אוסף מסורות ישראל, באתר האקדמיה ללשון העברית
  13. ^ ההחלטות בדקדוק, באתר האקדמיה ללשון העברית
  14. ^ סעיף 10 לחוק המוסד העליון ללשון העברית, תשי"ג-1953
  15. ^ 15.0 15.1 ועד הלשון העברית בא"י, האקדמיה ללשון העברית, מסמך באתר ארכיון המדינה, ג/43/5551/10
  16. ^ זיכרון הדברים מישיבת המליאה השנייה, באתר האקדמיה ללשון העברית
  17. ^ לשאלת שמו של המוסד העליון ללשון העברית, באתר האקדמיה ללשון העברית
  18. ^ עדי ארבל, מקור עברי אפשרי למילה "אקדמיה", באתר ישראל היום, ‏6/12/2018
  19. ^ האקדמיה ללשון העברית - בית זאלצמאן חנוכת הבית, ירושלים, 27 במאי 1959
  20. ^ חנוכת בית האקדמיה ללשון העברית, ירושלים, 27 במאי 1959
  21. ^ המנווה - בית חדש לאקדמיה ומוזאון לעברית, באתר האקדמיה ללשון העברית
  22. ^ קידום מעמדה של הלשון העברית בישראל ובעולם, החלטת ממשלה מ-18 בנובמבר 2012
  23. ^ אתר למנויים בלבד קשת רוזנבלום, אושרה תוכנית המשכן החדש של האקדמיה ללשון עברית בירושלים, באתר הארץ, 27 בינואר 2014
  24. ^ המוזיאון הלאומי לעברית יוקם במשכן החדש של האקדמיה ללשון בירושלים, באתר xnet
  25. ^ משאל על האקדמיה והרכבה, משא, עמ' 2
  26. ^ משאל על האקדמיה והרכבה, משא, עמ' 2-3
  27. ^ 27.0 27.1 משאל על האקדמיה והרכבה, משא, עמ' 3
  28. ^ גלעד צוקרמן, ישראלית שפה יפה, תל אביב: עם עובד, 2008, עמ' 57


נשיאי ועד הלשון העברית והאקדמיה ללשון העברית
ועד הלשון העברית אליעזר בן-יהודה • דוד ילין • אהרן מאיר מזי"א • חיים נחמן ביאליק • נפתלי הרץ טור-סיני • יוסף קלוזנר
האקדמיה ללשון העברית נפתלי הרץ טור-סיני • זאב בן-חיים • יהושע בלאו • משה בר-אשר • אהרן ממן
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35794169האקדמיה ללשון העברית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=האקדמיה_ללשון_העברית&oldid=2240161"