פרדס (יהדות)
פרדס משמש במליצה ככינוי למקום המיסטי או ההגותי - בתורת "סתרי האלוֹקוּת", המכונה כיום קבלה. (פרדס לא בראשי תיבות[1]). מקור השימוש בביטוי זה הינו בעיקר מהסיפור התלמודי אודות ה"ארבעה שנכנסו לפרדס" ששם נראה שנכנסו למקום רוחני גבוה כלשהו[2]
מקור המילה "פרדס" בשפה הפרסית, בפירוש הפשוט של פרדס – גן עצים. המילה חדרה הן לשפה העברית והן לשפות נוספות, כגון האנגלית, שבה קיבלה המילה "paradise" משמעות של גן עדן[דרוש מקור].
ארבעה שנכנסו לפרדס
סיפור ידוע המופיע בתלמוד במסכת חגיגה (גרסה תמציתית שמורחבת בהיכלות זוטרתי מספרות ההיכלות והמרכבה) ובשינויים קלים בספר הזוהר (חלק ההיכלות דרשב"י), המספר על ארבעה שנכנסו לפרדס:
"תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הם: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. [...] בן עזאי הציץ ומת... בן זומא הציץ ונפגע... אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום."
— מסכת חגיגה י"ד, ע"ב
ארבעה חכמים גדולים מחכמי ישראל נכנסו לעסוק בתורת הסוד, ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא בשלום. באשר לאחרים – אחד מת, אחד נטרפה דעתו, והרביעי, אלישע בן אבויה, הנקרא לאחר אירוע זה "אחר", "קיצץ בנטיעות", כלומר הפך לכופר בעיקרי האמונה היהודית. רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
על פי המסופר בגמרא בהמשך (חגיגה ט"ו), הסיבה לכפירת אלישע היתה הפגישה עם המלאך מטטרון. אלישע שמצא את המלאך במצב של ישיבה (באותה שעה, על מנת לכתוב את זכויותיהן של ישראל) חשב כי הוא במעמד זהה לזה של אלוקים, משום שלמד מרבותיו שאין אצל המלאכים ישיבה[3]. מסיבה זו העמידו את חנוך והכוהו "שישים פולסא דנורא" (מכות מקל או הצלפות אש) בטענה מדוע לא נעמד מייד. על פי התוספות הדבר נעשה בכדי להודיע לו שאין יכולת יתר למטטרון.
באותה שעה נמחקו זכויותיו של אחר ויצא הקול "שובו בנים שובבים חוץ מאחר"[4]. מאותה שעה יצא אחר לתרבות רעה בטענה ש'אם לא העולם הבא, לפחות אהנה מהעולם הזה'.
הגדרה
רש"י ביאר בפירושו על התלמוד בבלי שהכוונה למקום פיזי מסוים ברקיע שאליו עלו על ידי שם קדוש, אך התוספות ביארו שמדובר במחזה רוחני "ולא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם כמו שעלו וכן פירש בערוך"[5].
מהרמב"ם נראה שסבר שמדובר במחקרים פילוסופיים הגותיים אודות טבעו של הקל ומעשיו, ושתורת הסוד מתחלקת לשני חלקים: "מעשה מרכבה" - כינוי מקובל לתאולוגיה וסודות השמים, ו"מעשה בראשית" - סודות בריאת העולם ומדעי הטבע הנובעים מהם. ועליהם כתב "וְעִנְיְנֵי אַרְבָּעָה פְּרָקִים אֵלּוּ שֶׁבְּחָמֵשׁ מִצְוֹת הָאֵלּוּ הֵם שֶׁחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים קוֹרְאִין אוֹתוֹ פַּרְדֵּס כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ לֹא כֻּלָּם הָיָה בָּהֶן כֹּחַ לֵידַע וּלְהַשִּׂיג כָּל הַדְּבָרִים עַל בֻּרְיָן". הוא מזהיר "שאין ראוי להטיל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר"[6]. כשכוונת הדברים היא, שאין לאדם לעסוק בעניינים אלו (המתחלקים למעשה בראשית ולמעשה מרכבה), עד לבקיאות נרחבת בעומקי התורה והלכותיה[7].
רבנו חננאל מבאר שפרדס הכוונה "מעין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום, הוא מקום בערבות (שם אחד הרקיעים הרוחניים) שהנשמות של צדיקים צרורות בו, ומפורש בהיכלות שהיו החכמים הראוין למדה הזו מתפללין, ומנקין עצמן מכל דבר טומאה, וצמין ומטבלין ומטהרין, והיו משתמשין בשמות, וצופין בהיכלות, ורואין [היאך] משמרות המלאכים במעמדם, והיאך היכל אחרי היכל ולפנים מהיכל"}}. גם ברמב"ם במורה נבוכים מבואר שמדובר על מקום הנמצא ברקיע[8].
בכוזרי כינה את המקום "קרוב לנבואה"[9] .
מדברי הרמ"א משמע שכינוי פרדס נכון לכל חכמה חיצונית "וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לִלְמֹד בְּאַקְרַאי בִּשְׁאָר חָכְמוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ סִפְרֵי מִינִים, וְזֶהוּ נִקְרָא בֵּין הַחֲכָמִים טִיּוּל בְּפַרְדֵּס. וְאֵין לְאָדָם לְטַיֵּל בְּפַרְדֵּס רַק לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא כְּרֵסוֹ בָּשָׂר וְיַיִן, וְהוּא לֵידַע אִסּוּר וְהֶתֵּר וְדִינֵי הַמִּצְוֹת"[10]. אך בביאור הגר"א[11] העיר על דבריו כי "לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב״ם".
איסור העיסוק לשאינם ראויים
על האיסור שבחשיפת סתרי תורה לרבים, והיתר ללמדם רק לתלמידים מיוחדים, נאמר במשנה במסכת חגיגה פרק ב': ”אין דורשין בעריות לשלושה, ולא במעשה בראשית לשניים, ולא במרכבה ליחיד...”
הש"ך כתב ש"גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כריסו מהש״ס ויש שכתבו שלא ללמוד קבלה עד שיהא בן ארבעים שנה כמ״ש בן ארבעים לבינה בשגם שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן הראוי קומטו בלא עת כמו שאמרו כל זה בדברי חכמי האמת"[12].
טעם האיסור נאמר מחמת שני עיקרים:
- האפשרות לטעות בדברים מהותיים הנוגעים לאמונה ובפרט ליחוד השם.[13]
- "כבוד אלוקים הסתר דבר"[14]> כתב רש"י "כגון מעשה מרכבה ומעשה בראשית". כלומר, אין ראוי לדברים יקרים ומכובדים הנוגעים להנהגתו של הקל להיות נידונים בבזיון. כמו שאין ראוי לדבר על דברים שבצנעה הנוגעים למלכות. ובודאי כשגם עלולים לפרשם שלא כהוגן.
פשט, רמז, דרש, סוד
מסורת, שמופיעה בתיקוני זוהר, דורשת את המילה פרדס כראשי תיבות של המילים פשט, רמז, דרש וסוד. הדבר מופיע גם בכתבי רבי משה די לאון בשלהי המאה ה־13: ”כפי אשר פירשתי בספר אשר חברתי הנקרא פרד"ס, וקראתי שמו פרדס על עניין ידוע שחברתי אותו בסוד ארבעה דרכים בעניין שמו ממש ארבעה נכנסו לפרדס, פשט רמז דרשה סוד עניין פרדס”[15]. בסדר זה, על פי פרשנות זו, על הלומד להתקדם בלימוד התורה – בתחילה עליו להתעמק בפשוטו של הכתוב, לאחר מכן להבין דברי רמז המצויים בו, לאחר מכן ללמוד דברי דרש, ורק בשלב האחרון (אליו מגיעים רק יחידי סגולה) הוא רשאי להתעסק בדברי סוד.
הראשון מבין פרשני המקרא היהודים שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים האלו יחד היה הרמב"ן בשלהי המאה ה-13.
רבדים אלו מכונים "ארבעת חלקי הפרדס":
- פשט – פרשנות מילולית, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט דברי הכתוב על דרך ההסבר הפשטני.
- רמז – פרשנות טיפולוגית, דהיינו פרשנות שאינה מקישה מכתובים על כתובים, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר, וכלשון הרמב"ן "מעשה אבות סימן לבנים". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.
- דרש – פרשנות אלגורית. בדרך זו מבאר הרמב"ן את דרך ההשגחה האלוקית על האנושות בכלל ועל עם ישראל בפרט לאורך ההיסטוריה.
- סוד – ביאור הפסוקים על פי הקבלה. בלשון הרמב"ן "דרך האמת לאמיתו": ראיית המקרא כחלק ורמז של הנהגות הקל (על פי תורת הספירות).
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: פרד"ס |
| ערך מילוני בוויקימילון: פרדס |
הערות שוליים
- ^ רק מתקופת האר"י בערך נפתר השם כראשי תיבות של פשט, רמז, דרש וסוד, וראו בהמשך הערך.
- ^ בתוספתא חגיגה ב ג, בירושלמי ב׳:א׳, ובבלי יד: במדרש רבה שיר השירים א;ד.
- ^ כנראה על פי הפסוק בזכריה ג ז "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה"
- ^ על פי ירמיהו ג
- ^ חגיגה יד:
- ^ רמב"ם יד החזקה, יסודי התורה ד יג
- ^ "הוּא לֵידַע אִסּוּר וְהֶתֵּר וְדִינֵי הַמִּצְוֹת" לשון הרמא ביורה דעה רמו ב
- ^ מורה נבוכים ב ל:"אמנם שזה אשר למעלה מן ה׳רקיע׳ נקרא ׳מים׳ בשם לבד לא שהוא אלו המים המיניים הנה כבר אמרוהו ה׳חכמים ז״ל׳ גם כן - אמרו באמרם ׳ארבעה נכנסו לפרדס וגו׳׳ ״אמר להם ר׳ עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור - אל תאמרו מים מים - שכך כתוב.... והתבונן אם תהיה מאנשי ההתבוננות כמה באר בזה המאמר ואיך גילה הענין כולו כשתסתכל בו ותבין כל מה שהתבאר במופת בספר אותות השמים ותשקיף על כל מה שאמרו האנשים בכל דבר מהם:"
- ^ וְהִגִּיעַ רַבִּי עֲקִיבָא אֶל גְּבוּל קָרוֹב מֵהַנְּבוּאָה עַד שֶׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעוֹלַם הָרוּחָנִיִּים, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ עָלָיו: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס כוזרי ג סה
- ^ יורה דעה רמו ב, וכבר העירו עליו המפרשים דרישה וש"ך.
- ^ שם
- ^ יורה דעה, סימן רמו ס"ק טו.
- ^ לדוגמה: כידוע שתורת הספירות היוותה עילה גדולה לטענות ופולמוסים רבים בדבר יחוד השם.
- ^ משלי כה ב
- ^ ר' משה די ליאון, שו"ת לר' משה די ליאון בענייני קבלה, ישעיה תשבי, חקרי קבלה ושלוחותיה, חלק א, עמ' 64
25987505פרדס (יהדות)