בתי ראנד

בתי ראנד, 2007

בָּתֵּי רַאנְד היא שכונה בירושלים, בין רחוב בצלאל במרכז העיר לבין שכונת מחנה יהודה הצפונית לה. בתי השכונה נבנו בין השנים ה'תרס"ז - ה'תר"ע (1907–1910) והיא נקראת על שם מייסדה, מנחם מנדל הכהן ראנד מגליציה שבפולין שהשתקע בירושלים.

השכונה נחשבת בירושלים לשכונת חצר אופיינית ובה בתים שיתופיים בני שתי קומות הבנויים מסביב לחצרות פנימיות. את בתי השכונה מייחדים אלמנטים פיסוליים רבים כגון: גרמי מדרגות, שבכות, מעקות, בורות מים והמגדלים החיצוניים של השירותים. לשכונה גם שערי כניסה ולפי השרידים שבה, ניכר שהיו בחצר השכונה גם נטיעות. גבולות השכונה הם רחוב התבור, רחוב הנצי"ב ורחוב השומרון.

תולדותיה

מנחם מנדל הכהן ראנד מחסידי צאנז, חי בגליציה שבתחומי פולין, אז ברוסיה, בעיירה ליטוביסק, שם היה מגבירי העיר ומהאמידים בה, כשבבעלותו מספר אחוזות כפריות שהשכירן, ומפעל ששיווק חלב. בין בני עיירתו נודע בנדיבותו, וזכה לכבוד רב בציבור היהודי, אולם הוא החליט לחסל את עסקיו בגליציה ולעסוק במצוות בארץ ישראל.

מנדל ראנד עלה ב-1901 (תרס"א) עם כל משפחתו לצפת, אחת מ"ארבע ערי הקודש". לאחר שהות בצפת החליט מנדל ראנד לעבור למרכז היישוב היהודי בארץ ישראל - לירושלים. המעבר של בני המשפחה לירושלים לא היה קל ואשתו של מנדל אפילו חלתה בטלטלות הדרך במחלת נסיעה בשל טילטולי העגלה.

בהגיעו בשנת 1901 לירושלים, התגורר תחילה בשכונה המודרנית מאה שערים שמחוץ לחומות, ולאחר מכן עבר יחד עם משפחתו לתוך העיר העתיקה, שם התיישבו בחצר ורשה שבקצה רחוב היהודים. בעיר העתיקה רכש מנדל ראנד חצרות נוספות ובהן הבית שבחצר ראנד ברחוב הגיא, סמוך לשוק מנפצי הכותנה, על גבול הרובע המוסלמי, ולשם עבר עם משפחתו. בשאר הדירות בחצר יישב אברכים עניים בלא שישלמו לו שכר דירה. הבית שבחצר ראנד, היה אז הבית היהודי הקרוב ביותר להר הבית והשקיף על מקום משכנו של בית המקדש. בבית זה שכן היקב היהודי הראשון בירושלים. עד היום הבית נמצא בבעלות "הקדש בתי ראנד".

נראה כי בשלב מסוים החליט מנדל ראנד לייסד מקום נוח יותר מחוץ לחומות. הוא פנה לאזור מתפתח במערב העיר, וב-1909 (תרס"ט) רכש מהיזמים את הקרקע עליה נבנו בתי השכונה. בחלקת האדמה שהוצעה למכירה, היה בית אבן ובו התגורר נוצרי (בבית זה נמצא היום התלמוד תורה של בתי ראנד). את השטח סביב לבית חכרו שני יהודים מהנוצרי לצורך גידול חיטה.

שטחי הקרקע בהם שוכנות השכונות זיכרון טוביה, שבת אחים, כנסת ישראל ובתי מנדל ראנד, הוצעו לבסוף למכירה ועל הקרקע הפנויה ביקשה הכנסייה הקתולית להקים מנזר גדול. שניים ממייסדי השכונות, יוסף ריבלין ומשה מלצר קנטרוביץ, שבתוכניתם היה לרכוש את הקרקע לבניית שכונה יהודית, מיהרו לגייס סכום כסף גדול שהסכימו עליו עם בעל הקרקע, של מאה נפוליאונים זהב. הם זימנו פגישה על החלקה עם בעליה, ראשיד אפנדי, כדי לסיים את העסקה והביאו עמם את כל הכסף במזומן ואת שטרי המכר שלה מוכנים לחתימה. כאשר הגיעו למרום החלקה, ראו כומר המוכר להם עם כמה ממלוויו העושים דרכם לעבר החלקה. הם חששו שמא ייחשפו ובבגדיהם ייעשה חיפוש, ויתגלו שטר המכר והכסף והעסקה החשאית תוכשל, לכן מיהרו והחביאו את שטרי המכר ומטבעות הזהב בנקיק שהיה בסלע שבראש הגבעה (במקום שבו קם לימים בית הכנסת של בתי ראנד), והסתלקו במהירות מהמקום. כאשר הכומר ומלוויו ירדו מהגבעה, שבו וגילו לדאבון לבם כי הכסף נעלם. אך קנטרוביץ וריבלין החליטו לא לוותר. הם גייסו סכום כסף נוסף ורכשו את האדמות לבניין השכונות.

מנדל ראנד שרכש מהיזמים חלק מהקרקע שבידם, ביקש להשקיע את כספו בבניית שכונת גדולה ובה יהיו בית מדרש, בית כנסת וגם בניין גדול בן שתי קומות שבו קבע כי יתגוררו תלמידי חכמים אשכנזים שידם אינה משגת לשלם עבור מגורים. כמנהג הימים ההם הוחל תחילה בכריית בורות המים המרכזיים של השכונה העתידה. בחצר הגדולה של בתי ראנד נכרו שלושה בורות מים. שני הבורות הגדולים נועדו למי שתיה. הבור הקטן נועד למי כביסה.

בבניית הבניינים נעשה שימוש בקורות ברזל ארוכות בחתך H שנודעו בירושלים כ"ריילסים". מנדל ראנד ייבא את הקורות במיוחד מבלגיה, הן הוסעו ברכבת לירושלים, והובלו על גבי גמלים מתחנת הרכבת ועד לגבעת השכונה. כל קורת ברזל נישאה על גב שני גמלים, שצעדו בתיאום מלא, צעד מול צעד, לאורך הדרך כולה. מעקי המרפסת המסוגננים חוברו בעבודת אמן מצטיינת של אז, בחיבור ללא הלחמה.

בניית השכונה

לאחר שנרכשה החלקה פנה מנדל ראנד לבנות את שכונת בתי ראנד לפי חזונו. הבית הראשון בשכונה שנבנה ב-1909 היה הבניין הקטן שבו שוכן המקווה של השכונה. מלבד המקווה נבנו בבית עוד ארבע דירות. לאחר מכן ניגש להקמתו של הבניין המרכזי שבו נבנו 18 דירות, ולבסוף בנה את בניין בית המדרש הידוע בשמו 'זיכרון מנחם', אשר נחנך ביום י"ז באלול תרס"ט, והוא נושא את שם מייסד השכונה (מנדל = מנחם).

כמו בבתי ברוידא הסמוכים, נבנה גם כאן מגדל שירותים הבנוי לצד הבניין הראשי ממערבו, סמוך לפתח הכניסה לחצר ראנד. במרכז חצר בתי ראנד נראים פתחים של בורות המים הישנים של השכונה. פתח הבור הגדול המרכזי שבחצר, חתום במכסה ברזל ועליו הכתובת: "ALIANCE ISRAELITE JERUSALEM - כי"ח". את המכסה ייצרו תלמידי בית המלאכה הסמוך של חברת כל ישראל חברים. הם בחרו בדרך זו כדי לפרסם את תוצרתם בחוצות ירושלים. לטקס חנוכת השכונה שלו, ולסעודת המצווה שלאחר הטקס נשחט צבי. החסידים שהתגוררו בשכונה המשיכו להציג שנים רבות לאחר מכן באחת מדירות בתי ראנד את ראשו המפוחלץ של הצבי, כמקובל בחצרות האצילים באירופה.

איכלוס השכונה

הבית הגדול והבניין שלידו אוכלסו בעשרים ואחת משפחות אשכנזיות מבני הקהילה החסידית, ונודעו בשם 'בתי ראנד'. מנדל ראנד עצמו התגורר בקומה הראשונה, בדירה הנמצאת בצד המערבי של הבניין, עד לפטירתו בשנת 1918. כיום צאצאיו של ר' מנדל מנהלים את ההקדש שעל שמו. אחת מצאצאיו ובני משפחתה מתגוררים עד היום בבניין. מנדל ראנד ביקש לשכן בדירות שבנה רק משפחות חסידיות, אך במשך השנים התמתן העיקרון שקבע המייסד, וכעת נבחרות המשפחות המקבלות כאן דירה על פי אמות מידה אחרות. מתגוררים בדירות תלמידי חכמים בעלי אמצעים מועטים, ושיוכם העדתי או האידאולוגי המדויק אינו חשוב עוד. הדיירים בבתי ראנד שוכרים את הדירות בשכירות מוגנת (דמי מפתח), והדירות אינן מועברות בירושה. את הוצאות המבנים מממנות ההכנסות מהשכרת חצר ראנד שבעיר העתיקה, וכן מהשכרת חנות המכולת שבצִדו החיצוני של הבניין, ברחוב שומרון פינת רחוב התבור.

הווי השכונה

השכונה מפורסמת במדורת ל"ג בעומר הגדולה שמדי שנה מובערת בה ואליה מתקבצים אורחים מכל שכונות העיר. בעבר נמנו עם המבקרים הקבועים גם נשיא המדינה יצחק בן צבי ורעייתו, רחל ינאית.