הרב מלמד פעיל במוסדות ערוץ שבע, והיה מעביר את פינת ההלכה היומית ברדיו של הערוץ. חלק מפינות ההלכה ששודרו עובדו וראו אור בכרכים הראשונים של ספרי 'פניני הלכה'. הרב מלמד כותב טור קבוע בשם 'רביבים' בעיתון בשבע, בו הוא עוסק בעניינים אקטואליים והלכתיים ונוגע בנושאים חברתיים, משפחתיים, קהילתיים ולאומיים. חלק מהטורים קובצו לפי נושאים ויצאו בשלושה כרכים.
הרב מלמד רואה בהלכה מקור מחד וביטוי מאידך לערכי המוסר היהודי ולקשר בין האדם לבוראו. בשיעוריו ובספריו הוא מדגיש את הקשר שבין טעמי המצוות לבין הפרטים ההלכתיים. חשיפת הקשרים הללו מסתייעת בהגדרת כלל היסוד של הסוגיה.
בהצגת טעמי ההלכה הוא עושה שימוש במקורות מגוונים מן ההגות היהודית, כמו ספרות המדרש, הקבלה והחסידות, המהר"ל וכתבי הראי"ה קוק.
סדרה זו מבטאת את שיטתו ההלכתית של הרב מלמד, הבאה לידי ביטוי גם במאמריו בטור "רביבים" בעיתון "בשבע" וגם בשיעורים בעל פה. בשבטהתשע"ו, 2016, צוין צאת הכרך החמש מאות אלף[11][12]. הסדרה יוצאת על ידי מכון הר ברכה.
בנוסף להצגת ההלכה מן הכלל אל הפרט ובקישור ההלכה לטעמיה הרוחניים מאופיינים הספרים בהתייחסות למנהגי כל העדות. דרכו כפוסק הלכה היא שרק באותם המקומות שבהם יש מנהג עדתי מובהק יש להציג את הדבר כמחלוקת. פסיקתו ברוב המקומות (בהם אין מנהג מובהק) תתייחס למנהג האשכנזים והספרדים. הרב דוחה את הטענה שכל עדה צריכה לנהוג על פי פסיקות של רבנים בני העדה בלבד, גם במקומות שאין מנהג עדתי מובהק.
פסיקותיו
לדעת הרב מלמד ישנה חובה ללמוד תורה בשבת ובחול המועד במשך שש שעות לפחות[13]. הוא למד זאת מהגמרא (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ח עמוד ב') שלפיה צריך לחלק את זמן השבת, חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. הוא מביא ראיות בעניין גם משורת פוסקים. לימוד זה, לדעתו מהווה גם מענה לבעיות חינוך של הנוער[14].
לגבי מניעת הריון, מצדד הרב מלמד בחשיפת המידע ובהשארת רוב מרחב שיקול דעת לבני הזוג. במאמר בנושא נמנע הרב מקביעה שיש איסור הלכתי במניעת הריון, והוא כותב שבלא מעט מקרים דחיית היריון היא האפשרות העדיפה לכתחילה.
סוגיית הפלות עוברים החולים במחלה קשה מצויה במחלוקת עמוקה בין פוסקי ההלכה. הרב מלמד פוסק כי מותר לבני זוג לבחור לשאול רב המקל במקרים אלה[15]. בטור "רביבים" כתב כי היו רבנים שהתרעמו על שפרסם את הדעה המקילה בהבלטה והורה שאפשר לסמוך עליה. בעמדתו זו הוא מסתמך על מה ששמע לדבריו מהרב אברהם שפירא. בעמדתו בנושא הפלות נעשה שימוש אף בין כותלי בית המשפט[16].
נשים בהלכה
הרב מלמד מתיר לנשים ללמוד גמרא בעיון. אך הוא ממליץ לנשים שאין להן חשק מיוחד להתעמק בתורה, ללמוד ספרי הלכה מעשיים ולהעמיק ביסודות האמונה והמוסר. לדעתו עם התפתחות ההשכלה הכללית וההתמחות המקצועית של נשים בתחומים שונים בזמן המודרני, נשים צריכות ללמוד תורה הרבה יותר מכפי שלמדו בעבר.
הרב מלמד אינו שולל אפשרות שאשה תשמש בתפקיד מורת הלכה או אף כדיינית, אולם לשם כך דרושה לדעתו הקמת מערך לימודי מתאים להצמחת נשים שתעמודנה בקריטריונים הנדרשים לכך, ובאופן מתון והדרגתי שלא יעורר התנגדות או יסב נזק לתהליך זה[17].
הרב מלמד קבע כי ראוי ששלוש נשים שאכלו כאחת יזמנו לפני ברכת המזון אף בנוכחות שני גברים שאינם מבני משפחתן, והגברים יענו לזימון[18].
עליה להר הבית
הרב מלמד תומך בעלייה להר הבית בטהרה ובמקומות המותרים, בנימוק שיש בכך תועלת לשמירת הריבונות הישראלית במקום[19]. תלמידי הישיבה ותושבי היישוב בראשם הוא עומד עולים בקביעות להר הבית. הוא עצמו עלה להר לראשונה ביום ירושליםה'תשנ"ז. בדצמבר 2017 עלה שנית להר[20] ומאז ביקר בו מספר פעמים.
דעותיו
הציבור הדתי לאומי והיחס לציבור החרדי
הרב מלמד עושה שימוש במונח "תורני" לתיאור הזרם החרדי לאומי שהוא משתייך לו. לדבריו זרם זה אינו תת-זרם של הציבור החרדי, מאחר שהוא נבדל מהציבור החרדי בחשיבות שהוא מייחס ללימודי חול ולהמנעות מהתפרנסות מדברי תורה, ובחשיבות שהוא מייחס לשרות הבטחוני והלאומי.
מנגד, לפי הרב מלמד הזרם התורני אף אינו חלק מהציונות דתית הישנה, אף על פי שהמאפיינים המעשיים של זרמים אלו דומים מאוד זה לזה, היות שלדבריו בסיס המוטיבציה של הציונות־דתית זה רק הרצון להשתוות לציבוריות הישראלית החילונית או לקבל לגיטימציה בקרב הציבור החילוני, ואילו המוטיבציה של הזרם התורני, זה המחויבות ההלכתית למצוות השירות בצבא ולמצוות יישוב הארץ, והשאיפה ליטול חלק משמעותי בקביעת סדר היום הלאומי, הפוליטי והציבורי, לרבות הנהגת המדינה.
אחוזים גבוהים מפעולות ההסברה של הרב מלמד מוקדשים לחידוד ייחודיות הדרך התורנית, ולדבריו מדובר בתופעה חברתית משמעותית, שהיקפה גדול יותר מן המצטייר בתקשורת. במדיום הפובליציסטי[21] הרב מלמד מרבה להתייחס לסוגיות אקטואליות ולהציג את עמדתו ביחס אליהן.
היחס לציבור החרדי
במאמר שפרסם בעיתון בשבע[22] טען ש"בציבור החרדי קיימת תפיסת עולם שמתעלמת מערך אהבת הבריות וכבוד הבריות", במאמרו האשים את רבי עמרם בלוי ואת הרב מבריסק ב"תרבות הרשע הביזוי והמחלוקת" שמצויה לדבריו בציבור החרדי. את הביטויים הקשים שנקטו גדולי ישראל נגד הרפורמים ("עבודה זרה" ו"עוכרי ישראל") תלה ב'שנאה' ו'שיטת ההחרמה' שיחס לציבור החרדי, באותו מאמר כינה את נטורי קרתא "חבורת פורעים".
דברים אלו נאמרו על ידו בכדי להאשים את בכירי הרבנים מהציבור הדתי לאומי בכך שהם לומדים מהציבור החרדי את תרבות השנאה שלו, לאחר שמחו בו על מעשים שונים שלו.[דרוש מקור]
היחס לרבני צוהר
הרב אליעזר מלמד פרסם מאמר תמיכה במיזם הכשרות של צהר וכתב ש"רבני צהר אינם יראי שמיים פחות מרבנים אחרים" ו"ראוי שגם לחוג רבני צהר תהיה מערכת כשרות".[23]
תורה ומדע
הרב מלמד רואה בשילוב תורה ומדע ערך חשוב, ודוגל בהכנסת לימודי החול בבתי הספר ובבחינות הבגרות. הוא תולה, בין השאר, את חשיבות לימודי החול בדברי הגר"א: "כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה"[24]. שילוב תורה ומדע במשנת הרב מלמד יונק מן השאיפה הכללית להציג את חכמת התורה בכל תחום מתחומי המציאות, ולהפוך אותה ל"תורת חיים" שאיננה מצומצמת בין כותלי בית המדרש בלבד[25].
הרב מלמד רואה באתגר השילוב הנכון שבין תורה למדע משימה המוטלת על כתפי הציבור התורני, כחלק מחזון הגאולה לתיקון עולם. בכלל זה חשיפת עמדתה הערכית-מוסרית של התורה בסוגיות משפט, כלכלה, ביטחון ויחסים בינלאומיים. עם זאת הרב מלמד נוקט עמדה ביקורתית מאוד כלפי השיח האקדמאי הישראלי. כך לדוגמה מבקר הרב את הכפיפות וההתבטלות של מוסדות חינוך לתוכניות לימודים חדשות שמכתיב משרד החינוך בהשפעת האקדמיה. הרב מדגיש את ערכו של הניסיון רב השנים ושל החיבור הבלתי אמצעי לתלמידים, שחסרים לחוקרי חינוך אקדמיים רבים. לדבריו, הדבר בא לידי ביטוי, בכשלונן של תוכניות חדשניות להקניית שפות ולהוראת מתמטיקה.
גישת הרב מלמד לשילוב תורה ומדע מקבלת ביטוי במספר תוכניות הפועלות במוסדות הר ברכה, בהן תוכנית 'שילובים', המאפשרת לבוגרי ישיבות המשך התפתחות תורנית-רוחנית במהלך לימודיהם המקצועיים-אקדמיים, בעזרת שיעורים מותאמים, מלגות ועוד.
עמדתו ביחס לרפורמים
כאשר בסיון התשע"ה ניסתה מועצת הרבנות הראשית להפסיק את כהונתו של שלמה ריסקין, רבה של אפרת, בשל דעותיו, התנגד לכך הרב מלמד. הוא כתב על כך בטורו:
לעיתים רבנים אחרים, ואף אני בכללם, מעדיפים פתרונות אחרים [...] חילוקי הדעות והמנהגים הם בעיקר בשאלות חינוכיות וחברתיות, ולא בשאלות הלכתיות מובהקות. הזמן ילמד אותנו מה המעלה והיתרון שבכל דרך. בכל אופן, אסור לנו לבטל את דרכו של הרב ריסקין, שהיא אחת מהדרכים החשובות לגילוי התורה בדורנו [...] פגיעה ברבנותו של הרב ריסקין כמוה כעקירת פרשיות שלמות בתורה[26].
בטור נוסף הגיב על טענות בדבר יחס לא ראוי לדבריו של ריסקין לנצרות וקרא לאנשים להזהר מקבלת טענות לא בדוקות נגדו[27]. כך גם קרא שלא להחרים את נציגי הרפורמים[28].
להגנתו של הרב מלמד יצאו ארגון רבני צהר, יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה הרב רונן לוביץ, הרב אילעאי עופרן, הרב חיים נבון, הרב אברהם סתיו ותלמידו של הרב אליעזר - צוריאל חלמיש[35], אשר טען שגם אביו של הרב יצחק יוסף, הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, נפגש עם רבאיים רפורמים.[36] על דברים אלו השיב ראש ישיבת מרכז הרבהרב יעקב שפירא כי אין קשר בין פגישה של מנהיגי הדור איתם לפי צורך השעה למען שמירה על היהדות הנאמנה מפניהם, לבין פגישה שבוחר אדם לעשות לצורך קירוב לבבות ונתינת לגיטימציה, כפי שעשה הרב מלמד[37].
בטור שהתפרסם מאוחר יותר האשים את מי שכינה את הרפורמים בכינויים חריפים כדוגמת "עוכר ישראל" ו"עבודה זרה" (בין היתר הרב גרשון אדלשטיין והרב אלישיב) בשנאה ו"תרבות של החרמה". וטען כי רבני הציונות הדתית החולקים עליו "למדו מהציבור החרדי את תרבות המחלוקת שלו".
בשנת 2022 התפרסמו מספר מכתבים של עשרות רבנים בציבור הדתי לאומי כנגד פסיקותיו, בעיקר בספרו פניני הלכה על טהרת המשפחה, וכן כנגד דעותיו ביחס לרפורמים ולמתווה הגיור[38].
בין השאר נכתב כי הרב מלמד פוסק פסיקות שאינם לפי מסורת הפסיקה וכנגד רוב גדולי ישראל.
פמיניזם
הרב מלמד רואה בפמיניזם תנועה שטרם הבשילה לתפיסת עולם מאוזנת, דבר שלדבריו יוצר עיוותים, כדוגמה הוא מביא את התקנה המחייבת מינוי אישה לדירקטור כאשר כל חברי הדירקטוריון האחרים הם גברים[39]. הוא מצדד בקידום נשים בשוק העבודה על ידי מתן אפשרות הולמת לעבודה בתנאים שיאפשרו להשאיר את המשפחה בראש סולם הערכים, כגון: עבודה במשרה חלקית ובשעות המתאימות לאימהות, וחקיקה תואמת בתחום חופשות לידה.
שירות צבאי
הרב מלמד מעביר שיעור בישיבת הר ברכה
ישיבת הר ברכה שבראשותו היא ישיבת הסדר, והוא רואה בשירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר דרך לכתחילה ללא תלות במשימות הצבא ובפיקודו. הוא מנמק זאת בכך שיש מצווה להגן על חייהם ושלומם של יהודים ומשום מצוות יישוב ארץ ישראל. עם זאת יש לו ביקורת רבה על דרגי הצבא הבכירים[40].
הרב מלמד מותח לעיתים בטוריו בעיתון "בשבע" ביקורת על חלק מגורמי השלטון במדינת ישראל. כך למשל, לאחר מלחמת לבנון השנייה האשים את הנהגת המדינה ואת ראשי הצבא בשחצנות, בהטעיית הציבור ובהעדפת הקידום האישי, גורמים שהובילו לדבריו למחדל המדיני-צבאי[41]. בטור אחר ציין כי אף על פי שהוא בטוח כי ברמה העקרונית ראש הממשלה ושר הביטחון (נתניהו וברק) חשים מחויבות לביטחונה של מדינת ישראל ואף היו מוכנים למסור את נפשם עבור קיומה של המדינה, יש לחשוש שגם מניעים אישיים מדרבנים אותם לפעול נגד איראן[42].
עוד כתב שהרבנים הצבאיים הראשיים לאחר הרב שלמה גורן אינם בגדר "מרא דאתרא", משום שהם תלויים במפקדיהם ואם יפסקו שלא לפי דעתם הם עלולים להיות מודחים[43].
לדבריו העצמאות הבאה לידי ביטוי במוכנות ללכת נגד הזרם ואף לשלם על כך מחיר אישי של הליכה לכלא או הדחה משירות קרבי וקצונה, היא זו שתאפשר את הצבתו ומימושו של חזון אלטרנטיבי לזה של התרבות החילונית-ליברלית השלטת[45]. לדבריו, סירוב הפקודה ישיב את הצבא לערכיו המקוריים של נאמנות למורשת ישראל והתמקדות במלחמה באויבי ישראל, ולא בניסיון למצוא חן בעיני הגויים[46].
תומך בהתעקשות של חיילים על עמדתם בעניינים שונים, כמו הוצאת הציציות[47], קבלת זמנים ותנאים ראויים לתפילה[48],
וכן בניגוד לעמדת הרבנות הצבאית, תומך הרב מלמד ביציאת חיילים דתיים מאירועים שבהם מופיעה זמרת, אף אם יקבלו פקודה להישאר[49].
כנגד הטענה שסירוב פקודה יפגע באחדות הצבא ועשוי להוביל להתפרקותו, טוען הרב מלמד שההפך הוא הנכון, כי רוב עם ישראל – כולל החרדים והמתנחלים – יזדהה יותר עם הצבא, אם יהיה ברור שפקודותיו אינן סותרות את ההלכה וסמכותו אינה מנסה להתחרות בסמכותה[50]. לדבריו גם רוב המשרתים בצבא שאינם שומרי מצוות, מזדהים יותר עם ערכי השמירה על העם והארץ ועם מורשת ישראל שביסודו של הצבא, מאשר עם החובה הפורמלית לציית, ורק מיעוט שמאלני איננו מזדהה עם הערכים הללו[51].
בתגובה לעמדותיו בנושא סירוב פקודה ביטל שר הביטחון אהוד ברק את מסלול ה"הסדר" מישיבת הר ברכה. בתמוז ה'תשע"ג חידש מחליפו של ברק, משה יעלון, את המסלול בישיבה[52].
שירות לאומי
הרב מלמד קורא לחשיבה מחודשת בנושא שירות לאומי לבנות, שנפוץ בקרב בנות דתיות כתחליף התנדבותי לשירות צבאי. לדברי הרב מלמד, מול התרומה הציבורית בשירות הלאומי, ישנם גם חסרונות, כגון: פגיעה בבנות למשפחות עניות המתקשות לממן השכלה גבוהה לאחר נישואיהן, הקטנת הסיכויים להשלמת לימודים גבוהים ולמיצוי כישרונות והגשמה עצמית של הבנות וכן דחיית גיל הנישואין ודחיית הולדת ילדים[53]. לדבריו כתוצאה ממשך הזמן של השירות הלאומי, בנות רבות מוותרות על קריירה משמעותית[54].
נוער הגבעות, ותג מחיר
הרב מלמד מתנגד לפעולות נקם פרטיות, וסובר שיש לנהל את המלחמות של עם ישראל רק במסגרת צה"ל. בשנת 2015, לאחר הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא, שיוחסה לפעילי 'תג מחיר' והרצח במצעד בירושלים, כתב[55]: ”ביממה האחרונה אירעו שני מעשים מזעזעים ומתועבים של רצח וניסיון לרצח. אדם הלך, כביכול, בשם התורה והטהרה והקדושה, לבער את הטומאה, וזאת על ידי מעשה שהוא הנורא מכול, והוא עצמו אבי אבות הטומאה – רצח בזדון”.
באדר ב' ה'תשע"א נשאל, באתר ישיבה, האם הביע תמיכה בפגיעה בערבים במסגרת "מדיניות תג המחיר", מושג שכלל באותה תקופה פעולות מחאה מרובות מוקדים. הוא השיב כי הביע תמיכה בהפגנות שארגנו ועדי המתיישבים בצמתים, שנועדו להעסיק כוחות צבא רבים ככל האפשר, אך אמר כי מעולם לא הביע תמיכה בפגיעה של אנשים פרטיים בערבים או ברכושם[56]. גם לאחר רצח משפחת פוגל באיתמר כתב: "איננו שואפים לנקם פרטי, אלא לנקמה ממלכתית שצה"ל וכל מערכות השלטון יובילו"[57]
במאמר בעיתון "בשבע" הביע אהדה לנוער הגבעות: "ראשי הצבא שנכשלו בניהול המלחמה נגד האויב הערבי, יחד עם ראשי המשטרה שנכשלו בהשלטת ביטחון ברחבי הארץ, נעשו גיבורים כלפי יהודים יקרים, שמקום מגוריהם לא הוסדר רשמית רק בגלל שיקולים פוליטיים. לכן צריך עתה לדבר בשבחם של נערי הגבעות היקרים, שמוסרים עצמם למען יישוב הארץ והפרחת השממה"[58].
סדרה בת תשעה עשר כרכים בשם פניני הלכה בנושאים הלכתיים שונים. מטרת סדרה זו לכלול את כל ההלכות הנצרכות לימינו והסדרה טרם הושלמה. לסדרת זו נספחת סדרה נוספת ששמה 'הרחבות לפניני הלכה', ובה הוספות להלכות, יסודותיהן והטעמים המחשבתיים שלהן. בסדרה זו יצאו שישה ספרים: ברכות, שבת, ימים נוראים, מועדים, סוכות, ושמחת הבית וברכתו.
כריכת הספר המסורת היהודיתהמסורת היהודית - חיבור המציג את היהדות כמכלול אחד - חזון ערכי לתיקון העולם, באמצעות ההשגחה האלוקית על ישראל והעולם, האידיאלים והערכים היהודיים, ההיסטוריה של עם ישראל בתקופותיו הטובות ובמשבריו הקשים, שיבת עם ישראל לארצו ותהליך התגשמות נבואות הגאולה, מצוות התורה על הערכים והרעיונות הצפונים בהן, וההלכה על כל מרחביה. הספר יצא לאור בשנת תש"פ (2020)[59].
טור פופולרי קבוע בשם "רביבים" בעיתוןבשבע, שעוסק בעניינים שונים מנקודת מבט תורנית והלכתית. מסקר שנערך ב-2009 עולה כי מספר הקוראים כ-270,000, שהופכים אותו למדור הנקרא ביותר בציבור הדתי[60]. חלק מן המאמרים נקבצו לאחר עריכה והרחבה בסדרת ספרים בת אותו שם. החלק הראשון עוסק בענייני חינוך, משפחה, נישואין וקריירה; החלק השני בענייני מדינה וצבא; והחלק השלישי מאגד בתוכו מאמרים על גדולי ישראל ודמויות מופת.
עריכה
למד כאברך צעיר בכולל עוז והדר שבמסגרתו ההדירו מהדורה חדשה של ספר השל"ה, ירושלים: עוז והדר, תשנ"ג (5 כרכים).
ערך את שני הכרכים הראשונים בסדרת ספרי רבי צדוק הכהן מלובלין במהדורה החדשה, וסייע בהשלמת הסדרה כולה, הר ברכה: מכון הר ברכה, תשנ"ח-תשס"ט (8 כרכים).
↑אביו וכן הרב אליעזר ולדמן מספרים שכאשר נולד אליעזר מלמד הלך אביו, הרב זלמן ברוך מלמד לרב צבי יהודה הכהן קוק על מנת לבשר לו על הולדת בנו הבכור. הרב צבי יהודה אמר לו שהוא בדיוק חלם ש"אליעזר בא" ומשום כך ניתן לו שם זה (הרב חיים אביהוא שוורץ, בדרך התורה הגואלת, עמ' שס-שסא).
↑מצוטט בהקדמה לספר "אקלידוס" (בתרגום לעברית שנעשה על ידי ר' ברוך בן יעקב שיק משקלוב, האג תק"ם - 1780; צוטט בשינויים קלים בהקדמה ל"פאת השולחן". פירוש הדברים: אדם הלומד תורה ולא יודע את חכמות הטבע לא יוכל להבין חלקים נרחבים של התורה, אשר ידיעת חכמות אלו מבהירה.
ערך מורחב – פניני הלכה
יאיר שלג, כך הפך הרב אליעזר מלמד לדמות התורנית המשפיעה בציונות הדתית, בעיתון מקור ראשון, 24 ביוני 2020