זיארה
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: חסר תוכן על מנהג הזיארה ביהדות ארצות האסלאם.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: חסר תוכן על מנהג הזיארה ביהדות ארצות האסלאם. |
זיארה (בערבית: زِيارة , הפירוש המילולי: "ביקור", "מקום פגישה") היא ביקור באתרים מקודשים לשם תפילה או לצורך עבודה פולחנית אחרת.
באסלאם "זיארה" הוא כינוי לעלייה לרגל לאתרים שאינם הכעבה במכה, שעלייה לרגל אליה מכונה "חג'". האתרים לזיארה קשורים לחייו של הנביא מוחמד, מלוויו, צאצאיו ודמויות חשובות אחרות בהיסטוריה האסלאמית, כדוגמת האימאמים השיעים והקדושים הסופים. האתרים השונים כוללים מסגדים, קברים, ומקומות בהם התרחשו קרבות מפורסמים. הזיארה נפוצה במיוחד בקרב השיעה, וסונים רבים רואים בה כפירה ו"סגידה לקברים".
בנוסף לתיאור ביקור במקום קדוש, משמשת המילה "זיארה" גם לתיאור ביקור כלל.
בקרב יהדות ארצות האסלאם השתרש המושג "זיארה" ככינוי לעלייה והשתטחות על קברי צדיקים.
אטימולוגיה
מקור השם זיארה הוא בשורש הערבי ז.ו.ר (زور) שמשמעותו "לבקר". המילה נהגית ziyārah, עם תא מרבוטה (ة), שאינה נשמעת בסוף המילה. הגייה מקובלת נוספת של המילה היא "זיארת" (על פי הפרסית: زیارت, וגם בטורקית: ziyaret).
מוסלמים באיראן ואף בחלקים של דרום-אסיה משתמשים במילה "זיארה" ככינוי לעליית הרגל למכה (הח'ג) וגם ככינוי לעלייה לרגל למקומות אחרים הקשורים לנביא. האתרים אליהם מבוצעת העלייה לרגל מכונים "זיאראטגאה".
היסטוריה של הזיארה באסלאם
ריבוי אתרי הזיארה נובע מעניינם של משטרים רבים בעבר לקדם את אתרי הזיארה שהיו בשטחם, בשל מספר סיבות. אחת מהן היא רצונם של המשטרים להבטיח שתושביהם יוכלו לבקר באתרים קדושים, בעת בה הם אינם יכולים להגיע למכה, מדינה או אתרים קדושים משמעותיים יותר, בשל סכסוכים בין-שלטוניים ומלחמות (לדוגמה, בתקופת שלטון האימפריה הספווית באיראן במאה ה-16 שלחמה בעות'מאנים שמנעו מהשיעים לבצע את העלייה לרגל לאתרים בעיראק), או בשל סכנות בדרכים (שודדים, פגעי הטבע). כמו כן, היה גם מניע כלכלי משמעותי, לקיומם ובנייתם של אתרים חדשים לזיארה, שעודדו תיירות ומסחר.
למיקומם של אתרי הזיארה הייתה השפעה רבה על היפזרות האוכלוסייה במדינות המוסלמיות. אתרי הזיארה משכו אליהם מאמינים שרצו לחיות בצל המקדשים, שהקימו בתי מדרש, שמשכו אליהם תלמידים חדשים; האתרים גם משכו אליהם עוליי רגל, שמצידם הביאו סוחרים למקום. ערים רבות החלו כמסגד או קבר והורחבו לאחר מכן, עם הגעת התושבים החדשים.
הזיארה לעומת החג'
הזיארה אינה מצווה על המוסלמים, זאת בניגוד לחג' שהוא אחד מחמשת עמודי האסלאם. אולם, העלייה לרגל למקומות שאינם מכה, לעיתים היו היחידים שהתאפשרו למאמינים. חלק מהמוסלמים מאמינים כי אם אין ביכולתם לבצע את החג', הזיארה למקדש או קבר מפורסם, יכולה להוות תחליף לחג'. על כן, מכונה לעיתים הזיארה בשם "החג' של העני"[1].
בסונה
באסלאם הסוני (ולא רק בקרב הסלפים והוהאבים) נאסר להשוות את טקס העלייה לרגל למכה, לטקס הזיארה זאת כדי לא לפגוע בייחוד הדתי וקדושת הכעבה. מבחינה דתית, הטקס הייחודי אך ורק לכעבה הוא טקס הטואף, שבו על המאמין לבצע שבעה סיבובים סביב הכעבה. בכעבה ניתן גם להקריב קורבנות ולידור נדרים. בפועל, שני הטקסים האחרונים קיימים גם בטקס הזיארה, זאת משום אמונת אנשים רבים כי טקסים אלו יכולים להוות תחליף החוסך זמן וכסף, בהשוואה לביצוע העלייה לרגל למכה. ביצוע טקסים אלו שלא במכה פורש על ידי חכמי ההלכה הסונים כפגיעה ישירה באופי הדתי המיוחד לכעבה. לטענת חכמי ההלכה, האסלאם היא דת מונותאיסטית, והקרבת קורבנות לאנשים בשר ודם שהלכו לעולמם ונחשבים לקדושים, מקרבת את דת האסלאם לעידן הפלורליזם האלילי שהיה נפוץ בקרב הערבים בתקופת הג'אהיליה.
מהסיבות שתוארו לעיל, מרבית המסורות הסוניות מגנות את טקס הזיארה ומשוות אותו לפולחן אלילים. קיימת למשל מסורת האומרת כי "אלקים מקלל את האנשים אשר עשו את הקברים כמו מסגדים". חלק מחכמי ההלכה ייחסו למוחמד את האמירה כי "אין לבקר אלא בשלושה מסגדים, מסגד הכעבה, מסגד הנביא, ומסגד אל-אקצא", כאשר המסורת בבירור נועדה לצמצם את הזיארה רק לשלושת המסגדים.
בפועל מסמל טקס הזיארה את האסלאם העממי (ולא זה הפורמלי, אשר עוצב על ידי הוגים וחכמי הלכה), של האנשים הפשוטים, שהתקשו להתמודד עם הפער הגדול בין חייהם הפשוטים לבין תפיסת האלקים המונותיאסטית באסלאם, שנראית בלתי נתפסת להגיון האנושי, ורחוקה מהמציאות המוחשית והחומרית הקיימת. עבור מאמינים אלו, הזיארה יכולה לקרבם לאל באמצעות מתווך (דמות קדושה מוכרת), לו מקריבים קורבנות (קח ותן!), מאשר לפנות באופן ישיר לדמות הבלתי נתפסת (הקל). על כן, דווקא בטקס הזיארה ניתן לראות את הפער הקיים בין האסלאם הפורמלי או הממסדי לבין האסלאם העממי, פער המתקיים גם בזמננו.
מחלוקת
קבוצות סוניות מסוימות, הוהאבים והסלאפים - מאמינים כי סוגים רבים של זיארה הם עבודת אלילים (שִרְכּ), כפירה, או חידוש אסור בדת (בִדְעָה). לאורך ההיסטוריה, התרחשו מקרים רבים בהם סלאפים או והאבים שהגיעו לשלטון אסרו על קיומה של הזיארה, ולעיתים אף החריבו מקומות אליהם המאמינים עלו לרגל.
ממשלת סעודיה תומכת בפירוש הווהאבי של האסלאם. כאחראי על שתי הערים הקדושות לאסלאם - מכה ואל-מדינה, מנסה לעיתים המשטר הסעודי למנוע מהשיעים והסופים לבצע זיארה במהלך ביקורם לשתי הערים לחג'. אתר פופולרי לזיארה, בית הקברות באקי, הוחרב עם יסודה של סעודיה בשנות ה-20, ומאז הוא מוקף במודעות ענק המכריזות על הכפירה שב"סגידה לקברים". במודעות, נקראים המבקרים בבית הקברות, לערוך את הביקור רק בשביל להעריך את אופיים הארעי של החיים.
אתרים מפורסמים
קיימים אלפי אתרי זיארה, במדינות השונות, ובכלל זאת באיראן, עיראק, סעודיה, אפגניסטן, הודו, מרוקו, ישראל, מלזיה, פקיסטן, סינגפור, דרום אפריקה, סוריה, ואוזבקיסטן.
האתרים הגדולים והמפותחים ביותר כוללים את:
- סעודיה:
- מסגד הנביא באל-מדינה סעודיה - נבנה על ידי מוחמד, ולאחר מכן הורחב. מוחמד קבור בו וכך גם הח'ליפים אבו בכר הראשון, ועמר בן אל-ח'טאב השני.
- בית הקברות ג'נת אל-בקי במדינה, סעודיה. במקום קבורות כל נשותיו של מוחמד ורבים ממלוויו של מוחמד, פאטמה בת מוחמד, עות'מאן אבן עפאן הח'ליף השלישי, חסן אבן עלי האימאם השיעי השני, עלי אבן חוסיין האימאם השיעי הרביעי, מוחמד אל-באקר האימאם השיעי החמישי, ג'עפר א-צאדק האימאם השיעי השישי, מאליכ אבן אנאס, מייסדה של האסכולה המאליכית ועוד. המקדשים המפוארים במקום הוחרבו ב-1925 על ידי הוהאבים.
- איראן:
- מקדש פאטמה מעצומה בקום שבאיראן - אחותו של עלי א-רידא קבורה שם.
- מקום קבורתו של עלי א-רידא, האימאם השיעי השמיני במשהד, איראן.
- אימאמזדה סאלח - מקום קבורת אחיו של מוסא אלכאט'ם, בבירת איראן טהראן.
- אפגניסטן:
- ראוז-א-שריף באפגניסטן (המסגד הכחול) - נטען כי עלי אבן אבו טאלב, הח'ליף הרביעי, והאימאם השיעי הראשון נקבר שם.
- הודו:
בהודו יש כמה עשרות אתרי עלייה לרגל, אחד החשובים בהם הוא:
- קברו של סולטאן אל-הינד (חוואג'ה מואין-א-דין צ'ישטי) באג'מר, מייסד המסדר הצ'שטי הסופי.
- עיראק:
- מסגד האימאם עלי - מקום קבורתו של עלי אבן אבו טאלב, בנג'ף עיראק.
- מסגד האימאם חוסיין - מקום קבורתו של האימאם השיעי השלישי חוסיין אבן עלי, בסאמרא, עיראק.
- מקדש שני האימאמים - מקום קבורתם של האימאם השיעי השביעי מוסא אלכאט'ם, ונכדו האימאם השיעי התשיעי מוחמד א-תקי, שכונת כאט'מיה של בירת עיראק בגדאד
- כרבאלא שבעיראק, מקום קרב כרבלא בו נהרג חוסיין אבן עלי, ורבים מבני משפחתו בידי הח'ליף האומי יאזיד.
- סוריה:
- מקדש סיידה זינב בת עלי - מקום קבורתה של זינב בת עלי, בדמשק סוריה.
אתרים בישראל
.jpg)
האתר הראשי לזיארה בישראל הוא מסגד אל-אקצה בירושלים, ממנו מאמינים המוסלמים עלה מוחמד השמימה וכן כיפת הסלע הסמוכה. אתרים נוספים כוללים את מערת המכפלה בחברון, בה קבורים אברהם, יצחק, יעקב ונשותיהם, הנחשבים ל"קדושים" גם באסלאם. קברו של יוסף בשכם וקברה של מריה, אם אותו האיש בירושלים, גם כן מהווים אתרי זיארה פופולריים בישראל. בנוסף להם - נבי מוסא במדבר יהודה, נבי סמואל, קבר שיח' סולטאן באדר בדיר א-שיח', קברי יונה הנביא (יש אחד כזה בחלחול, אחד במשהד (מועצה מקומית) ועוד אחד בח'אן יונס) וכן קבריו של סלמאן הפרסי (יש אחד בלוד, אחד בירושלים ואחד בג'בל סלמן ליד יצהר. הדרוזים מאמינים שקברו בנבי יעפורי ליד ברכת רם).
זיארה בקרב יהודי ארצות האסלאם
קישורים חיצוניים
- יהושע פרנקל, ענייני ארץ-ישראל בספר מסע מגרבי, אל-רחלה אל-מגרביה של אל-עבדרי, קתדרה 31, אפריל 1984
הערות שוליים
25591004זיארה