מוזיאון השומרוני הטוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

החדר השומרוני במבנה המוזיאון. ברקע נראה הקירוי שהותקן מעל לכנסייה הביזנטית
פסיפסים באתר
דוכן דרשה, הכנסייה בח'רבת בית סילה
העתק דמות דוד פורט בנבל מבית הכנסת העתיק בעזה

מוזיאון השומרוני הטוב הוא מוזיאון ארכיאולוגי לפסיפסים, השוכן לצד כביש 1, בין ירושלים לים המלח. המוזיאון ממוקם ב"אכסניית השומרוני הטוב", אתר ארכאולוגי שראשיתו בתקופת בית שני, והוא משמש כמוזיאון פסיפסים מרחבי יהודה והשומרון. בנוסף מוצג בו פסיפס בודד מבית הכנסת העתיק בעזה. המוזיאון הוא מוזיאון הפסיפסים היחיד בארץ ישראל.

תולדות האתר

ערך מורחב – אכסניית השומרוני הטוב

באתר התגלו ממצאים מהמאה ה-1 לפנה"ס, וסמוך לו נחשף ארמון מימי הורדוס ובו בית מרחץ, פסיפסים וקירות שעליהם פרסקאות. ייתכן שהארמון שימש עד שלהי בית המקדש השני, ולקראת סוף התקופה הפך לפונדק דרכים ששימש כתפאורה למשל השומרוני הטוב. בדרום-מזרחו של האתר התגלתה מערת מגורים באורך של 10 וברוחב של 6 מטרים, ובה מתקנים חצובים וממצאים מימי הבית השני. מתחת לכנסייה הביזנטית שבאתר התגלו שרידי קירות מקוטעים, מוקדי הבערת אש ובור מים קטן מימי בית שני. ברחבי האתר נמצאו ממצאים נוספים רבים מתקופת בית שני, ובהם חרסים, נרות, כלי זכוכית ומתכת ומטבעות.

לפי הירונימוס, במקום נצבה מצודה צבאית אך הממצאים מתקופתו (המאות ה-4 וה-5) מועטים. במאה ה-6 קמה באתר אכסניה ובה בור מים גדול, כנסייה בזיליקאית באורך של 21.3 וברוחב של 11.6 מטרים, חדרי מגורים וחצר לאכסון בעלי חיים. הכנסייה התגלתה כבר בשנת 1934 אך רוב אבני הפסיפס שלה נשדדו, והיא שוחזרה על בסיס השאריות המקוריות שנמצאו בבמה ובחלק האחורי של האפסיס. נראה כי האכסניה המשיכה ופעלה בתקופה הערבית המוקדמת, ועל כך מעידה אבן מיל משנת 720.

בתקופה הצלבנית ידע המקום תנופת בנייה, ובקצה הצפון-מזרחי שלו הקימו הטמפלרים בשנים 1168-1172 את "המבצר האדום" (Castrum Rouge). עוד הוקם באתר חאן דרכים ונחפרו ברחביו בורות מים הידועים בשם "המאגרים האדומים" (Cisterne Rouge). סמוך לבור המים הביזנטי חפרו הצלבנים בור מים מלבני באורך של 16.6, רוחב של 7 ועומק של 7.5 מטרים. החאן הצלבני המשיך ושימש גם בתקופה הממלוכית. בתקופה העות'מאנית הוצמד לקיר הדרומי של המבנה הצלבני, מבנה חאן מוארך המשמש כיום כמוזיאון.

המוזיאון

מוזיאון השומרוני הטוב נחנך ב-4 ביוני 2009, לאחר כעשר שנות עבודה של קצין מטה לארכאולגיה במנהל האזרחי ושל רשות העתיקות, אשר עמלו על העברת הפסיפסים לאתר ממחסני רשות העתיקות והקמ"ט, ומאתרים בהם היה ברור כי נשקפת להם סכנת שוד או הרס. הפסיפסים קובעו ושומרו באתר, ולפי הצורך גם שוחזרו. המימון להקמת המוזיאון בא משני ארגונים אלה בשיתוף עם משרד התיירות. ביולי 2010 הועבר המוזיאון לידי רשות הטבע והגנים.

המקום הוא אתר בעל חשיבות לנצרות שכן הוא מנציח את משל השומרוני הטוב. מאחר שהמשל מתייחס גם אל היהודים והשומרונים, כל המוצגים במקום מתייחסים לנצרות, ליהדות ולדת השומרונית. במוזיאון ממצאים מבתי כנסת יהודים, בהם בית הכנסת העתיק בעזה ובית הכנסת בהר גריזים, מבתי כנסת שומרונים וממספר כנסיות, בהן הכנסייה בשילה. עוד מציג המוזיאון ממצאים מהתקופה הביזנטית, מוצג רומי בודד ומספר כותרות ומוצגים צלבניים, שריד לשלב הצלבני באתר. כל המוצגים באתר הם אותנטיים, למעט שלושה העתקים שנמצאים בתוך חלל המוזיאון.

פסיפס בית הכנסת העתיק בעזה

פסיפס בית הכנסת בעזה נמצא בחצר המוזיאון. המבנה הוקם בתקופה הביזנטית בסגנון אופייני לתקופה, וסביר שאותם אמנים בנו גם בתי כנסת וגם כנסיות. ולכן מוטיבים דוגמת המדליונים העשויים משריגי גפן, חוזרים על עצמם בכל בתי התפילה. רק פסיפס הסטראה הימנית של בית הכנסת השתמר, ומופיעים בו בעלי חיים הערוכים לסירוגין, טורף ונטרף. בטור האמצעי במדליון השני מהכניסה מופיעה כתובת ביוונית, ולפיה הפסיפס הונח בעת שיפוץ בית הכנסת בשנת 508. במרכז הפסיפס נראה כלוב שבו שרדו רגלי ציפור, פרט שחזר על עצמו בכנסיות ובבתי כנסת. הציפור היא ציפור הנפש הכלואה בכלוב ומנסה להשתחרר ממנו, ובהשאלה ניסיונו של האדם להשתחרר מהחומרניות ומגופו הגשמי ולהתחבר עם הק-ל. בפסיפס אולם התווך של בית הכנסת נתגלה עיטור המתאר את דוד פורט בנבל ולידו הכיתוב בעברית "דוד". המקור נמצא במוזיאון ישראל והעתקו מוצג בתוך מבנה המוזיאון.

התצוגה במבנה המוזיאון

במבנה החאן העות'מאני המשמש את המוזיאון המקורה שישה חדרים המחולקים בהתאם לשלוש הדתות: חדר הכניסה מוקדש לממצאים יהודים, שלושת החדרים המערביים לנוצרים, ושני המזרחיים הם החדרים העוסקים בדת השומרונית:

ראו גם

קישורים חיצוניים