לטרון
לטרון הוא רכס בעמק איילון, במרחק של כ-15 קילומטר מערבית לעיר ירושלים. הרכס שולט על הדרך לירושלים, נחשב ליעד אסטרטגי חשוב ונערכו בו קרבות מרכזיים, מימי התנ"ך ועד למלחמת ששת הימים.
מקור השם הוא שיבוש שמו של מבצר לטרון, מבצר צלבני שנבנה במקום ושנקרא בצרפתית "Le toron des chevaliers" ("מגדל האבירים" בתרגום חופשי). על פי השערה אחרת מקור השם הוא מלטינית Castellum bonu Latronis, מבצרו של הגנב הטוב.
היסטוריה
לטרון שוכנת בצומת דרכים חשוב. מדרום מגיעה אליו הדרך מעזה, ממערב, הדרך מיפו, ממזרח, הדרך מירושלים - שער הגיא[1] ומצפון הדרך מירושלים - מעלה בית חורון או מצפון הארץ דרך רמאללה. עובדה זו הפכה את המקום לנקודת מפתח לכיבוש ירושלים וקרבות רבים התנהלו באזור.
השרידים הקדומים ביותר שנחשפו באזור לטרון הם מתקופת הברונזה התיכונה, כ-2000 לפנה"ס בקירוב[2].
במאה ה-13 לפנה"ס, צבאו של יהושע בן נון הביס את חמשת מלכי האמורי באזור בית חורון. תיאור הקרב מופיע בספר יהושע.
בשנת 165 לפנה"ס, צבאו של יהודה המכבי הביס את היוונים באזור אמאוס ניקופוליס. קרב אמאוס נחשב לאחד הקרבות המוצלחים ביותר שניהל יהודה המכבי.
בתקופת מסעות הצלב נערכו באזור קרבות רבים בין הצלבנים למוסלמים. בלטרון נבנה מבצר שהוחזק על ידי מסדר הטמפלרים וננטש בשנת 1187. המבצר בלטרון הוקם כדי לתת מענה לבעיית חוסר הביטחון בתנועה בדרכים העולות לירושלים. רובו של המבצר נהרס לחלוטין בידי המוסלמים.
בשנת 1890 נבנה בלטרון מנזר השתקנים של מסדר הטראפיסטים.
במלחמת העולם הראשונה, לטרון נכבשה בידי הבריטים. בריגדה של פרשים אוסטרלים שבאה מרמלה תקפה את הטורקים שהתבצרו בצד הדרך, על גבעות לטרון ובמנזר. הצבא הבריטי, עם הפרשים האוסטרלים הקיפו את העמדות הטורקיות וכבשו אותן.
בעקבות המרד הערבי הגדול בשנים 1936–1939, שלטון המנדט הבריטי בנה במרחק קצר ממנזר השתקנים בלטרון תחנת משטרה, ששלטה על הדרך מתל אביב לירושלים. התחנה נבנתה כחלק ממצודות טגארט שבנו הבריטים ברחבי הארץ.
מצבת הפועלים המצרים
ליד לטרון, בצד הכביש לעזה, היום במסעף לקיבוץ נחשון וליישוב נוה שלום, סמוך ל"אנדרטת לטרון" לזכר לוחמי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו במלחמת העצמאות, הייתה מצבה לזכר פועלים מצרים שליוו את הצבא הבריטי בעת כיבוש הארץ מהטורקים ובנו את הדרכים הדרושות לצורכי הצבא ותושבי הארץ, ומתו בסביבה זו בסוף 1917. המצבה הייתה עשויה מאבנים ועליה היה כתוב באנגלית: שישים ושמונה אנשים מפלוגות העבודה המצריות קבורים פה. ובערבית כתוב: "בשם אללה הרחמן והרחום, אין אלוה אלא אללה ומוחמד שליחו"[3]. הם הובאו ארצה על ידי הבריטים בשלהי מלחמת העולם הראשונה לביצוע עבודות סלילה ובנייה. חורשת האקליפטוסים ליד עין חילו, הצד הדרומי של הדרך הישנה מלטרון לשער הגיא, נטעה על ידי הפועלים המצרים[4].
מחנה המעצר בלטרון
ערך מורחב – מחנה המעצר בלטרון
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים מחנה מעצר גדול בלטרון, בו נכלאו במשך השנים אלפי עצורים. תחילה שיכנו בו שבויי מלחמה גרמנים ואיטלקים. כעבור זמן קצר הורחב המחנה וכלל ארבעה אזורים: (1) לנתיני אויב, (2) לחשודים בקשר עם האויב, (3) לערבים חברי הכנופיות מאנשי המופתי הירושלמי חג' אמין אל-חוסייני, (4) לעצורי המחתרות היהודיות.
בין האירועים הבולטים במחנה המעצר בלטרון היו בריחת 20 עצורי הלח"י (1943), הגליית 251 עצורי האצ"ל והלח"י לאפריקה (1944) וכליאת מנהיגי היישוב בשבת השחורה (1946).
בפברואר 1948 פונו מן המחנה העצירים היהודים שנותרו בו והועברו למחנה המעצר בעתלית. בתום המנדט הבריטי ננטש המחנה ונהרס בקרבות לטרון הקשים שהיו באזור במלחמת העצמאות.
במלחמת העצמאות
- ערך מורחב – קרבות לטרון
על פי תוכנית החלוקה היה אזור לטרון בשטח המדינה הערבית. במאי 1948 השתלט הלגיון הערבי על בניין המשטרה הבריטית ששלט על הכביש היחיד המקשר את אזור היישוב לירושלים והקנה לו חשיבות אסטרטגית מרכזית בקרב על ירושלים.
בין ה-12 ל-18 במאי התנהלו במקום קרבות בין ההגנה לבין ערבים מקומיים שנסתייעו ביחידות מצבא ההצלה ובאש משוריינים בריטיים, במסגרת מבצע מכבי. בהמשך, מ-25 במאי ועד 18 ביולי 1948[5] התנהלה במקום סדרה של קרבות עזים בין חטיבות ההגנה וצה"ל לבין הלגיון הערבי במסגרת מבצע בן נון א' וב', מבצע יורם, ואחר כך במבצע דני[6], בהם נהרגו 137 ישראלים ונפצעו רבים[7], אולם כל הניסיונות לכיבוש המקום נכשלו ולטרון נשארה בשליטת ירדן עד למלחמת ששת הימים[8]. בין שתי המלחמות הייתה קיימת רצועת שטח מפורז ברוחב של כקילומטר עד 3 קילומטרים, אך למעשה היה זה שטח הפקר שלא היה בריבונות ישראלית ואף לא ירדנית. בשטח זה הוקמו לימים היישובים נוה שלום, מכבים, כפר רות, לפיד ושילת[9]. מעמדו של השטח נותר לא ברור מבחינה משפטית, ולא ברור האם הוא נכלל בתחומי הקו הירוק או לא.
לאחר 1967
באזור לטרון ישבו שלשת הכפרים עמואס, יאלו ובית נובא[10]. עם תום מלחמת ששת הימים, ב-10 ביוני 1967, גורשו יושבי הכפרים על ידי כוחות צה"ל[11]. על שטח שלושת הכפרים הקימה קרן קיימת לישראל בשנת 1973 את פארק קנדה, אתר נופש שנבנה בתרומת הקהילה היהודית בקנדה. באפריל 1974 ראש ממשלת קנדה לשעבר, ג'ון דיפנבייקר השתתף בטקס בפארק לציון פריצת "דרך דיפנבייקר" בשטחו[12]. במהלך עבודות הפיתוח של הפארק נערכו חפירות ארכאולוגיות בשטחו ובין השאר נחשפה מצודה חשמונאית[13].
ביולי 1978 נחנך מחלף לטרון, עם פתיחתו לתנועה של כביש 1, שכונה אז כביש מספר 10[14] עד להקמת קטע כביש זה, התנהלה התנועה מתל אביב-יפו לירושלים דרך כביש 44 ומשם אל צומת שבשטחו הוקם מחלף שער הגיא[15]. באותה שנה, הוחלט להקים במבנה משטרת לטרון אתר הנצחה לחללי חיל השריון[16] .ב-14 בדצמבר 1982 הונחה אבן פינה לאתר והוא פותח בהדרגה מאז[17]. האתר כולל מוזיאון לתולדות השריון ואוסף של טנקים ורכבים קרביים משוריינים.
אתרים באזור לטרון
במרוצת השנים התפתח אזור לטרון ועמק איילון והפך לאזור תיירותי מפותח בו אתרים רבים העוסקים במורשת ישראל, חקלאות, צה"ל וארץ ישראל. במקום מצויים האתרים הבאים:
- מנזר השתקנים ששוכניו מגדלים באזור גפנים וזיתים.
- אנדרטת לטרון: במסעף לקיבוץ נחשון וליישוב נוה שלום בהסתעפות מהכביש המוביל לנוה שלום הוקמה אנדרטה לזכר בני חטיבת אלכסנדרוני שנפלו במלחמת העצמאות.
- יד לשריון: בשנת 1982 הוקם בלטרון מוזיאון ואתר הנצחה של חיל השריון הישראלי בשם "יד לשריון". האתר כולל גם מוזיאון לתולדות השריון ואוסף של טנקים ורכב קרבי משוריין. משטרת לטרון מהווה חלק מהאתר ועליה לוח עם שמות הנופלים של החיל.
- פארק עוצבות השריון: פארק שהוקם על ידי קק"ל ויד לשריון. בפארק עשרות אנדרטאות של יחידות השריון.
- המרכז הבינלאומי לחקר נדידת הציפורים בלטרון. מיקומו של האתר נבחר, בין השאר, מכיוון שהוא נמצא בלבו של ציר הנדידה המערבי של הציפורים. במרכז הוצב מכ"ם המקיים מעקב אחרי נדידת הציפורים ברדיוס של 50 ק"מ. המכ"ם הובא מרוסיה והוסב בארץ ממכ"ם אנלוגי לדיגיטלי ומקיים מעקב אחרי הציפורים בכל שעות היממה ובכל מזג אוויר[18].
- אמאוס ניקופוליס: אתר ארכאולוגי ובו עתיקות העיר אמאוס ניקופוליס.
- בית השלום: השוכן ליד שרידי אמאוס, משמש מאז 1993 כמנזר של קהילת בני האושר.
- מיני ישראל: פארק מיניאטורות ובו דגמים מוקטנים של אתרים ומבנים חשובים בישראל.
- מבצר לטרון: שרידיו של מבצר צלבני.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אריה יצחקי, עמק איילון ואתריו, הוצאת "תמוז", תל אביב, 1990
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת "תור" ירושלים, 1941, מהדורה שלישית - 1950
- זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, עם עובד - תרבות וחינוך - תל אביב, 1978, הדפסה שלישית, עמוד 4028
- מאיר בן דב, המבצר הצלבני בלאטרון , קדמוניות ז’[3-4], תשל"ד, עמ' 117–120
קישורים חיצוניים
משה גלעד, לטרון: אם כבר לברוח מהמציאות, אז זה המקום, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2022- מיכאל יעקובסון, מוזיאון הלוחם היהודי: הוא לא שריונר, אלא חייל אחר, באתר Xnet, 12 בפברואר 2012
- מפת אזור לטרון, 1944, 1:25,000 (באנגלית) - אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ראו בערך שער הגיא פירוט של כל הדרכים העוברות באזור הזה, לפחות עשר
- ^ אלנה קוגן-זהבי ויוסי נגר, לטרון (צפון-מזרח), באתר "חדשות ארכיאולוגיות", גיליון 129 , 5 במרץ 2017
- ^ מקור:זאב וילנאי, אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל
- ^ מקור: ספי בן יוסף, ארץ קטנה גדולה, הוצאת כרטא ומשרד הביטחון, ירושלים, 1985
- ^ דיוויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 20 יולי 2018
- ^ שלמה גזית, קרבות לטרון וגלוי דרך "בורמה", הארץ, 20 ביוני 1950
- ^ פרטים על קרב לטרון בכינוס "יד לבנים", זמנים, 15 בנובמבר 1954
- ^ פנחס יורמן, בחזרה ללטרון, דבר, 9 ביוני 1967
יונה שמשי, טרמפ ללטרון, למרחב, 7 ביוני 1967 - ^ יישוב חדש עלה על הקרקע באיזור לטרון, דבר, 10 באוקטובר 1977
- ^ יצחק שור, היחס לאוכלוסייה בגדה המערבית ולחיילים המצריים בסיני, על המשמר, 22 ביוני 1967
- ^ עמוס קינן, שהיה עד למעשה כחייל מילואים, כתב על כך דו"ח, הגישו לכנסת ופרסם אותו ב"ידיעות אחרונות" ב-20 ביוני 1967 (ראו כאן, בהערות השוליים); קטע מן הדו"ח מצוטט כאן; הצלם יוסף הוכמן צילם את גירוש תושבי הכפר עמואס והריסת בתיהם (ראו כאן), ואחת התמונות מופיעה כאן.
- ^ דיפנבייקר "פרץ" בטרקטור דרך על שמו, מעריב, 21 באפריל 1974
- ^ א. בן שמואל, מצודה חשמונאית ומרחץ תנאי, דבר, 19 בספטמבר 1977
- ^ הסדרי תנועה בדרך מס' 10 קטע שער הגיא - תל אביב, מעריב, 7 ביולי 1978
- ^ דליה מזורי, בעלי העסקים בכביש הישן מודאגים: מי יקנה יוגורט ומה יהיה עם העציצים?, מעריב, 9 ביולי 1978
- ^ "יד לשריון" תוקם מול משטרת לטרון, דבר, 20 בספטמבר 1978
- ^ יעקב ארז, נורתה אבן פינה ליד לשריון, מעריב, 15 בדצמבר 1982
- ^ מקור: יוסי לשם בהרצאה
37108527לטרון