בית מחסיר
 | |
| שרידים של בית מחסיר במאי 2008 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז ירושלים |
| נפה | נפת ירושלים |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 16,268 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 11 במאי 1948 |
| יישובים יורשים | בית מאיר, מסילת ציון |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 2,400[1] (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   בית מחסיר | |
בית מחסיר (בערבית: بيت محسير) היה כפר ערבי בהרי ירושלים בגבול שפלת יהודה, 2.5 קילומטר דרומית מזרחית לבאב אל ואד (היום "שער הגיא"). בתי הכפר היו בגובה של כ-575 מטרים מעל פני הים, השטח החקלאי של הכפר היה בדרך כלל בשפלת יהודה. במלחמת העצמאות שימש בסיס להתקפות ערביות על הדרך לירושלים. הכפר נכבש במסגרת מבצע מכבי ביום 11 במאי 1948, עם כיבושו נמלטו ממנו כל תושביו. בשנת 1950 הוקמו על אדמות הכפר המושבים בית מאיר (בסמוך להריסות הכפר) ומסילת ציון.
תולדות הכפר
בית מחסיר היה אחד מהכפרים תחת תחום ההשפעה של הכפר המרכזי באזור עד למלחמת העצמאות - אבו גוש. באמצע המאה ה-19 היה סכסוך בין בית מחסיר לאבו גוש על אדמות דיר מוחיסין (היום מושב בקוע), שהסתיים (אחרי שנת 1872) לטובת אנשי בית מחסיר. סכסוך נוסף היה בשנת 1885 בין בני בית מחסיר לבני ח'ולדה (היום משמר דוד) על שטחי ח'רבות בין לטרון וח'ולדה[2]. בשלהי המאה ה-19 שכן הכפר בין מסילת הרכבת יפו-ירושלים לבין דרך המלך לירושלים, ונגישות גבוהה זו תרמה רבות להתפתחותו. אנשי בית מחסיר עיבדו קרקעות בשטח כולל של 16,268 דונם[1], שחלק ניכר מהם היה בשפלה ממערב לכפר. בתקופת המנדט הבריטי היה בית מחסיר הגדול בכפרי הרי ירושלים, והתגוררו בו 2,400 תושבים[3].
מלחמת העצמאות
במהלך מלחמת העצמאות שהו בכפר כנופיות ופלוגה של הלגיון הערבי[4], שהתקיפו את מוצבי הפלמ"ח בשער הגיא ואת התחבורה לירושלים הנצורה[5].
במסגרת מבצע מכבי לפריצת הדרך לירושלים בפיקודו של יצחק רבין, הוטלה משימת כיבוש הכפר על לוחמי חטיבת הראל. בליל 8 במאי 1948 יצאו חיילי הגדוד הרביעי[6] לכבוש את הכפר ולא הגיעו אל היעד, מחמת הערפל הכבד ששרר במקום. הם יצאו גם בלילה הבא, וגם אז לא עלה בידם לבצע את המשימה. לאחר שני הניסיונות, ב-9 במאי[7] בלילה נערכו הלוחמים בקריית ענבים להתקפה השלישית, הפעם בפיקודו של עוזי נרקיס. בצומת שואבה של היום ירד הכוח מן המשאיות והחל לצעוד לכוון בית מחסיר, הלילה היה חשוך עם ערפל כבד, הכוח נאלץ להמתין עד שהערפל יתפזר ולצאת לעבר היעד רק עם עלות השחר (10 במאי). בתוך זמן קצר נפתחה לעברו אש חזקה מכוון בית מחסיר, אחדים מחיילי הגדוד נפצעו, הכוח נעצר והתחפר במקום.
במשך כל היום נלחם הכוח מן העמדות שחפר. הגדוד ביקש סיוע אווירי, ולמקום נשלח מטוס נורסמן חד מנועי עם פצצה של 200 קילוגרם כדי להטילה על הכפר. המטוס חג סביב הכפר, הסתחרר והתרסק על פסגת דיר עמר, היום הר איתנים (חלקי מטוס זה נמצאים היום באנדרטה שבאתר ההנצחה המרכזי של חיל האוויר בהר הטייסים). עם רדת הלילה חודשה ההתקדמות ובחצות נערך הכוח להסתערות על "משלט המסרק" שבפסגת שמורת המסרק, השולט על שטחי הכפר.
בשעה 01:30 בבוקרו של יום 11 במאי 1948, בעזרת ריכוך של מרגמת "דוידקה" ממשלט סמוך, נכבש משלט המסרק. עם עלות השחר נכבש הכפר והתברר שתושביו נטשו אותו. לפנות ערב הובאו לכפר משאיות עם חומרי נפץ, ופוצצו יותר מ-100 מבתי הכפר[8].
בנאום בכנסת ב-11 ביוני 1948 אמר דוד בן-גוריון כי בקרבות בית מחסיר ושער הגיא מספר הקרבנות היה כפול מבקרבות דומים אחרים.
כיבוש בית מחסיר היווה נקודת מפנה במלחמה על הדרך לירושלים. עם כיבוש הכפר ו"המסרק" הושלמה השליטה על הרכס שמדרום לשער הגיא (משואבה של היום עד בית מחסיר). ברכס זה היה חלקה המזרחי של דרך בורמה, שנסללה בסמוך ולרגלי בית מחסיר. דרך מפותלת וצרה זו, שירדה מן הכפר אל כביש שער הגיא-הרטוב, הייתה עורק החיים של ירושלים הנצורה במשך מספר חודשים.
שמו של הכפר צוין בשירו של חיים גורי "באב אל ואד":
- פה אני עומד, ניצב ליד האבן,
- כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים.
- ערב אט יורד רוח ים נושבת,
- אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.
לאחר המלחמה
רכס עצי אורן המצוי צפונית לכפר הוכרז כשמורת טבע בשם שמורת המסרק. השם ניתן לשמורה על ידי פורצי הדרך לירושלים במלחמת העצמאות.
על חורבות הכפר הוקם ב-1950 המושב בית מאיר. במושב ניתן לראות הריסות של מספר בתים מבית מחסיר, ושרידים של טחנת קמח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ דוד גרוסמן, הכפר הערבי ובנותיו, הוצאת יד יצחק בן־צבי ירושלים, 1994 עמ' 208
- ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 146.
- ^ מקור: מרכז מידע פלמ"ח, תולדות מלחמת העצמאות, כיבוש בית מחסיר
- ^ בפקודה של מטה הפלמ"ח מדצמבר 1947 נאמר שבסיסי אויב בדרך לירושלים הם ליפתא, בית איכסא, דיר יאסין, קאלוניה, הקסטל, צובה, אבו גוש, חרבת אל-עמור, בית מחסיר, דיר איוב ולטרון. הפקודה מוסרת כי מצויים בהם מאות ערבים חמושים במקלעים, ורובים ומקלעים בינוניים. אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך שני, עמוד 98
- ^ כונה מאוחר יותר "גדוד הפורצים"
- ^ א' באייר, לילה ללא ירח
- ^ עוזי נרקיס, חייל של ירושלים, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, תל אביב 1991 עמ' 90 - 92
