דרך בורמה (ישראל)
דרך בּוּרְמָה הישרְאלית היא דרך עוקפת ששימשה מַעבר לכוחות צבא ישראלים ואספקה מאזור קיבוץ חולדה לירושלים.
דרך בורמה נסללה כדרך עפר במהלך מלחמת העצמאות מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא. נקראה על שם דרך בורמה ההיסטורית המקורית, שהייתה ציר אספקה בין בורמה לסין במלחמת סין–יפן השנייה.
דרך בורמה התחילה ממזרח לכפר דיר מוחיסין (היום מושב בקוע), שעל כביש מסמיה - לטרון (היום כביש 3) עברה סמוך לכפרים בית ג'יז ובית סוסין (היו ממוקמים צפונית לקיבוץ הראל). הדרך התפתלה ועלתה לרכס ממזרח לבית סוסין ואחר כך ירדה וחצתה את כביש הר-טוב - שער הגיא (היום כביש 38 מצומת שמשון לשער הגיא). שם עלתה לבית מחסיר (היום בית מאיר) ושמורת המסרק. משם המשיכה לסאריס (היום שורש ושואבה) שם התחברה לכביש לירושלים[1]. יש מקורות בהם נקראת הדרך בשם "דרך 7" או "כביש 7" (ראו תמונה) וזאת על שם חטיבה 7 שהייתה אחראית על מרחב הלחימה של הדרך.
המצור על ירושלים
במהלך החלק הראשון של מלחמת העצמאות (מ-29 בנובמבר 1947 עד 15 במאי 1948) הצליחו הכוחות הערבים המקומיים להשתלט על גבעות שחלשו על כביש הגישה לירושלים מ"באב אל וואד" (שער הגיא) ועד הקסטל וירו על כלי רכב ישראלים שניסו לעבור בכביש, שהיה עורק התחבורה היחיד שקישר את ירושלים ומישור החוף. למעשה, הם הטילו מצור על היישוב היהודי בירושלים. השיירות לירושלים, שהכילו נשק ומזון ספגו אבדות כבדות, ובמקרים רבים אף לא הצליחו להגיע ליעדן. במהלך מבצעי נחשון, הראל ומכבי נתפסו הכפרים הערביים בתווך שבין שער הגיא וירושלים והדרך נפתחה לכל ארכה. תחנת המשטרה בלטרון הייתה תפוסה בתקופה זו על ידי כוחות בריטיים.
אור ל-15 במאי 1948 נטשו הבריטים את תחנת המשטרה בלטרון וזו נתפסה על ידי כוחות פלמ"ח הראל, לאחר שהועברה שיירת אספקה נסוגו כוחות הפלמ"ח ושבו ועלו למשטרה בלילה הבא. אולם בליל ה-18 במאי נתפסה המשטרה על ידי כוחות הלגיון, שפלשו מירדן. מנקודה זו ואילך נכשלו כל ניסיונות הצד הישראלי לתפיסת הנקודה השולטת על הציר לירושלים.
הצורך ההולך וגובר באספקה חדשה של ציוד לחימה ומזון בחלקים היהודים של ירושלים, יחד עם חשש גדול שירושלים כולה תיפול לידי הלגיון הירדני, בעוד "פקק לטרון" מנע אפשרות להעביר ציוד ונשק לעיר, העלו צורך דחוף בדרך נסתרת עוקפת.
פריצת דרך בורמה
ב-21 במאי 1948 הוחלט על מציאת דרך עוקפת נסתרת[2]. ב-25 במאי 1948 התרחשה התבוסה הגדולה במבצע בן נון א', לכיבוש לטרון. כלקח מפעולה כושלת זו הוחלט לכבוש את הכפרים בית ג'יז ובית סוסין, פעולה שהסתיימה בהצלחה ב-26 במאי. כך נפתחה אפשרות לעבור בדרך מקרית ענבים ועד חולדה באמצעות ג'יפים.
לא ברור מי מצא את קטע המעבר שדרכו תיסלל לימים דרך בורמה, הגרסה הרווחת מספרת על שלושה לוחמי הגדוד השישי של חטיבת פלמ"ח-הראל, אריה עמית (טפר), יאיר מונדלק ושלמה בן שלום ששהו בקיבוץ קריית ענבים והיו חייבים לרדת לשפלה. בליל ה-27 במאי הם ניווטו בדרך מסאריס (שורש) ועד חולדה, הם עשו זאת ברגל ובחשיכה וכך לא התגלו על ידי שוכני הכפרים שבדרך (כלומר בית ג'יז ובית סוסין כיוון שבית מחסיר ודיר מוחיסין, כבר נכבשו במבצעים קודמים) אך גם על פי עדותו של אריה טפר הם הלכו בדרך לא דרך, ואת הדרך המוכרת היום, גילה משה (מוסה) אשד שהיה סייר וקצין מודיעין מחטיבת גבעתי שנקלע לירושלים ורצה לרדת חזרה ליחידתו, ושני לוחמים שיצאו עמו בליל ה-28 במאי. אשד, אשר היה מומחה לג'יפים, זיהה שזאת דרך שבה יכולים לעבור ג'יפים בדרך לירושלים והוא מיהר לדווח על כך למפקדה[3].
את הג'יפ הראשון שפרץ את 'דרך בורמה' הובילו אליהו סלע ("רעננה") קצין המבצעים של חטיבת 'הראל' ואברהם שוטלנד - הנהג קצין התחבורה של חטיבת הראל, ולאחר מכן מפקד שיירות הג'יפים (על שיירת הג'יפים הראשונה פיקד עמוס חורב). בלילה שבין ה-29 במאי וה-30 במאי יצאו 11 חברי פלמ"ח וביניהם שלמה שמיר מפקד חטיבה 7, שהיה מהנדס במקצועו, וסיירי הפלמ"ח עמוס חורב וגבריאל רפפורט ("גברוש") בג'יפ מכיוון חולדה במטרה לבדוק אם ניתן להגיע עד אחרי שער הגיא בתוואי היוצא מדיר מוחיסין והאם ניתן להרחיבו עבור תנועת משאיות. ג'יפ שני יצא לסיור מקריית ענבים, ללא תיאום מראש, ובו אליהו סלע, קצין המבצעים של הראל. להפתעתם הרבה נפגשו שני צוותי הפלמ"ח כאשר אלו שהגיעו ממערב נמצאים בתחילת עליה גדולה ואילו אלו שבאו ממזרח נמצאים בסופה. למעשה, 8 ק"מ (ארבעה ק"מ לכל כיוון, כלומר ממערב: מדיר מוחיסין ועד העלייה וממזרח: מבית מחסיר ועד העלייה) מתוך 10 הק"מ של הדרך היו עבירים ללא קושי מיוחד עבור ג'יפים. הבעיה הייתה לגשר על קטע העלייה של שני ק"מ.
עמוס חורב ואליהו סלע הבינו שיש דרך לירושלים, אשר נסתרת מהלגיון הירדני. הם נסעו מיד למטה הכללי ודיווחו על כך ליגאל ידין. הם קיבלו אישור וטיפלו בגיוס 13 ג'יפים, דבר שהתאפשר בהתערבות בן-גוריון. הניסיון הראשון להעביר אספקה עם ג'יפים לירושלים על דרך בורמה כשל. אחד הג'יפים התהפך, וכדי להימנע מחשיפה באור יום ללגיון הירדני בלטרון, נסוגה השיירה.[4]
יום לאחר מכן נשלחה שיירת ג'יפים נושאי קמח ותחמושת מתל אביב ומולה יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד לאן שיכלו ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה על גבם, צינור שהותקן במקביל שימש להעברת דלק, שהורק לתוך הצינור בצד אחד והתקבל בצידו האחר. בכך הוקל מיידית מצב ירושלים הנצורה. אחר כך אורגנו שיירות ממחנה ביל"ו ליד כפר ביל"ו ומשם כשהן נושאות בעיקר מצרכי מזון היו מגיעות עד לאותו מקום שאותו צריך היה לעבור ברגל שם היו מעמיסים הכל על גבם של סבלים, חלק מן הסבלים הגיעו עם המשאיות מנמל תל אביב. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, פרדות וגמלים כשבמקביל מתבצעות העבודות ההנדסיות לפריצה ולסלילת הדרך[5].
'דרך בורמה' של הג'יפים הייתה בנסיעה על פני גבעה סלעית בשטח ההפקר שבין הכוח הישראלי ללגיון הערבי ובכך עקפה את מחסום לטרון. לנסיעה הזו נדרשה מיומנות נהיגה גבוהה ביותר, ואברהם שוטלנד שכינויו בפלמ"ח היה אברהם חן, היה עובר מג'יפ אחד לשני ומקפיץ אותם על הסלעים. שיירות הג'יפים פעלו מדי לילה במשך כשלושה שבועות עד שנכנסה לתוקף ההפוגה הראשונה ואז הורחבה הדרך למעבר משאיות, ונסתיים תפקידן של שיירות הג'יפים[6].
לאחר גילוי המעבר החלו חיל המהנדסים[7] ועובדים מ"סולל בונה" להכשיר את הדרך, בגלל מחסור בציוד חפרו אף בידיים חשופות. חלק ממאמצי הפריצה נעשו באמצעות חומרי נפץ, דבר שגרר הפגזות ארטילריות לעבר הפורצים וחייב את הכוחות הישראלים לאבטח את העבודות. בעבודות הפריצה והסלילה נעשה גם שימוש בציוד מכני הנדסי דוגמת דחפורים ומשאבות כדי להכשיר את הדרך במהירות המרבית. בשלב הראשון הדרך הייתה עדיין קשה למעבר והתבצעה בעזרת כלי רכב מתאימים, אך בהמשך המלחמה שופצה הדרך. על העלייה הונחו רשתות כדי לאפשר מעבר משאיות והיו משאיות שנדחפו באמצעות טרקטור בעליה.
לפריצתה של 'דרך בורמה' הייתה חשיבות מורלית אדירה ליישוב בארץ. היא הוכיחה את קיום הקשר עם ירושלים הנצורה על אף מחסום לטרון.
השימוש בדרך
שיירת המשאיות הראשונה עברה בדרך ב-10 ביוני 1948 ובכך למעשה ביטלה את חשיבותו של "פקק לטרון" ושיחררה את ירושלים מהמצור. יממה לאחר מכן נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה. לפי ההסכם נמנעו פעולות סלילה של דרכים חדשות וכמו כן נאסרה הובלת תחמושת לירושלים. ב-14 ביוני אישר האו"ם את קיומה של דרך בורמה ולמחרת נערך טקס רשמי וחגיגי לכבוד פתיחת דרך בורמה[8]. אולם נציגי האו"ם לא ידעו שהדרך אינה מגיעה רק עד שער הגיא אלא עוקפת את שער הגיא וממשיכה עד בית מחסיר. לפיכך, התאפשרה הובלת מזון דרך נקודת הביקורת של האו"ם בשער הגיא ללא מפריע והובלת תחמושת נעשתה בדרך שעקפה את שער הגיא והתחברה אל הכביש הראשי בבית מחסיר.
באוקטובר 1948 נכבש הרכס שמדרום לדרך בורמה, במבצע ההר, דבר שאיפשר את סלילת "כביש הגבורה" (בתוואי כביש 44 מצומת נחשון לצומת שמשון וכביש 38 עד שער הגיא), דרך זו שימשה ככביש הראשי לירושלים עד 1967.
למעשה שימשה דרך בורמה באופן פעיל כחצי שנה בלבד, אך היא הצילה את העיר ירושלים וחסכה הקזת דם בניסיונות החוזרים ונשנים לכיבוש לטרון
שם הדרך
חטיבת הראל קראה לדרך "דרך הראל" או "דרך הגברושים" (על שם גבריאל רפפורט שפיקד על פעולת הפריצה של הדרך). חטיבה שבע ביקשה לקרוא לה "דרך שבע" על שם החטיבה ולכבודו של שלמה שמיר, המח"ט שגילה אותה (לשיטתם). שם נוסף היה "דרך הג'יפים". אולם העיתונאי קנת בילבי נתן לה את הכינוי "דרך בורמה", על שם הדרך שנפרצה במזרח אסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה בידי צבאות ארצות הברית ובריטניה, שעקפה את האזור שבשליטת היפנים, ושימשה להעברת אספקה לצבא סין.
מפעל השילוח
ערך מורחב – קו השילוח
במקביל ל"דרך בורמה" הוקם "מפעל השילוח" (קו צינורות עם שתי תחנות שאיבה, שעקף את לטרון מבריכה ליד חולדה ועד שער הגיא), שאיפשר הזרמת מים לירושלים הנצורה, ואשר תוכנן על ידי מהנדס המים שמחה בלאס ובוצע על ידי חברת "מקורות". הצינורות ששימשו לצורך המפעל נרכשו על ידי בלאס בסוף 1945 בארצות הברית ובאין קונה (הרכישה לא אושרה על ידי המוסדות) שילם בנק אנגלו-פלשתינה (בנק לאומי) בעד הצינורות והם היו משועבדים לו. מספר ימים ארכה ההתדיינות בין הגורמים השונים (הבנק, האוצר, עיריית ירושלים וחברת "מקורות") על התשלום בעד הצינורות, עד שהם שוחררו מן השיעבוד וניתן היה להתחיל בעבודה.
דיווח והנצחה
לאחר פריצת המצור דיווחו עיתונים רבים ברחבי העולם על יצירתה של "דרך בורמה הישראלית" אשר הצליחה לפרוץ את המצור על ירושלים.
פריצת הדרך לירושלים הונצחה באנדרטת ה"רְמָחִים" שהוקמה בדרך העולה משער הגיא וכן באנדרטת "דרך הגבורה" סמוך ליער חולדה (יער הרצל).
בתרבות ובספרות
- נתן אלתרמן פרסם בטור השביעי, ב-10 בדצמבר 1948 את השיר "דבר מבקיעי הדרך"
- בשבועון "דבר לילדים" הופיע בשנת 1967 הסיפור המצויר בהמשכים "דרך בורמה"[9], מאת מרדכי אלון.
שבילי טיול
הוועדה לשבילי ישראל של החברה להגנת הטבע סימנה את דרך בורמה כנתיב הליכה ארוך. אורכו של המסלול, המסומן בצבע אדום, הוא 18 ק"מ, אותם ניתן לבצע ביום הליכה מאומץ של כ-10 שעות או לחלקו ליומיים (עם עצירת לילה במסילת ציון). חלק ניכר מן השביל חופף לשביל ישראל. הטיול מומלץ לעונות הסתיו והאביב, כשבקיץ חם מידי לעשותו ובחורף תנאי האדמה אינם מאפשרים זאת. בנוסף, ניתן לעשות את המסלול ברכיבה על אופניים או אופנועי שטח.
לקריאה נוספת
- מנחם תלמי, הנתיב החדש, מחלקת התרבות של צה"ל, 1948 (ספריית כיס לחיל העברי)
- שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, מסדה, 1973
- אריה יצחקי, דרך בורמה, הוצאת "תמוז", תל אביב, 1988
- אריה יצחקי, לטרון, ירושלים 1982, עמודים 269 - 282
- שלמה שמיר, בכל מחיר - לירושלים, הוצאת מערכות, תל אביב, 1994
- אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך רביעי: ממשבר להכרעה
- יהודה ואלך, לא על מגש של כסף, הוצאת כרטא ומשרד הביטחון
- רפי מן, לא יעלה על הדעת – ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון, הד ארצי הוצאה לאור, 1998, הערך "דרך בורמה", עמ' 77
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דרך בורמה |
- דרך בורמה באתר הפלמ"ח
- חנוכת כביש הגבורה באתר היו טיוב של ארכיון צה"ל
- בחזרה לדרך בורמה, אלי אשד על פרויקט "מסע"
- 'דרך בורמה', מאת יהודה זיו
- הדרכים לירושלים במלחמת העצמאות (מפה), באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
סנדלים תנ"כיים: בעקבות הלוחמים בדרך בורמה -ערוץ אורות, סרטון באתר יוטיוב- דרך בורמה(הקישור אינו פעיל), באתר "ההגנה"
- אלי אשד, האיש שגילה את דרך בורמה, גרסה שונה למציאת הדרך, כולל מילות שירו של אלתרמן דבר מבקיעי הדרך
- אלי אשד, פורץ דרך בורמה
אבשלום קור, דרך בורמה(הקישור אינו פעיל), גלי צה"ל, באופן מילולי, 1 ביולי 2010- אורי מילשטיין, 70 שנה לפריצת דרך בורמה: המהלך ההיסטורי בדרך לבירה הנצורה, באתר מעריב אונליין, 1 ביוני 2018
נטע לסקה מזרחי, טיול בדרך בורמה, באתר הארץ, 8 במאי 2019
הערות שוליים
- ^ שלמה שמיר, בכל מחיר - לירושלים, הוצאת מערכות, תל אביב, 1994, עמ' 417, 418.
- ^ דייויד סלע, נפרצה דרך בורמה לירושלים הנצורה, באתר ישראל היום, 15 יוני 2018
- ^ כיום יש בנקודת הדרכה בדרך בורמה לוח ציון מיוחד למשה אשד כאחד ממגלי דרך בורמה שהוצב בידי קק"ל ב-2010. ראו סרטון יוטיוב המתאר את הקמת לוח הציון ואת תיאור גילוי הדרך
- ^ תמיר בן דוד (2016-08-30), פריצת דרך בורמה, נבדק ב-2018-06-12
- ^ שלמה שמיר, בכל מחיר - לירושלים, הוצאת מערכות, תל אביב, 1994, עמ' 422 עד 427
- ^ סימוכין לנ"ל: ג'רוזלם פוסט - Convoy of heroes " 13.5.1988 " - ריאיון עם גיבורי תש"ח במפגש של שתי חטיבות 'הראל' : תש"ח / ששת הימים. "הדף הירוק " "הפלמ"חניק שפרץ את "דרך בורמה " - כתבתה של אורית פראג 17.5.2001 ארכיון יגאל אלון וארכיון "ההגנה" - ריאיון עם אברהם שוטלנד על ידי איזה שדה 31.1.2004 "ספר לוחמי גדוד "הפורצים" (הגדוד הרביעי בחטיבת 'הראל' עמ' 134 - כיצד נפרצה 'דרך בורמה' מפי אברהם חן - שוטלנד 2004 יומן עין חרוד : ריאיון עם אברהם שוטלנד 3.5.1987
- ^ שם עמ' 452, בפקודת יום של הרמטכ"ל יעקב דורי לפתיחת כביש הגבורה לירושלים ביום 10 בדצמבר 1948:"...חיל התחבורה, חיל המהנדסים, חיל התותחנים והמרגמות,..."
- ^ ישראל 50, בעמוד על יוני 1948
- ^ דרך בורמה באתר יקום תרבות. הסיפור הופיע ב-14 חלקים בגיליונות 37-51 של "דבר לילדים", בין ה-23 במאי וה-29 באוגוסט 1967.
_landing_at_London_Heathrow_Airport.jpg)
32530342דרך בורמה (ישראל)