התחנה המרכזית הישנה של תל אביב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
התחנה המרכזית הישנה של תל אביב
מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, פברואר 2008
מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב,
פברואר 2008
תקופת הפעילות דצמבר 194131 ביולי 2009 (כ־67 שנים)
מיקום מצפון מערב לשכונת נווה שאנן, תל אביב יפו
שירות אוטובוסים התחנה אינה פעילה
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
התחנה המרכזית הישנה
התחנה המרכזית הישנה

ישנן 3 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

התחנה המרכזית הישנה של תל אביב שימשה במשך 52 שנים כתחנת האוטובוסים המרכזית של תל אביב, ממנה יצאו אוטובוסים לנסיעות עירוניות ובין-עירוניות. בתחנה פעלו גם תחנות מוניות, והיא שימשה כמרכז מסחרי הומה. ב-18 באוגוסט 1993 עברה פעילות האוטובוסים והמוניות לתחנה המרכזית החדשה, ושמה של התחנה המרכזית שונה לשמה הנוכחי "התחנה המרכזית הישנה של תל אביב".

ב-31 ביולי 2009, לאחר יותר מ-60 שנות פעילות, הפסיקה "אגד" את פעילות הקווים שעוד נותרו בתחנה והעבירה אותם לתחנה המרכזית החדשה ולתחנות אחרות. באופן זה, סיים המקום את תפקודו כתחנת אוטובוסים. ב-2 באוגוסט 2009 נהרסו חלק מהתחנות שנותרו על הרציפים בתחנה.

היסטוריה

ב-21 במרץ 1938 התקבלה החלטה בעיריית תל אביב לפתוח בשטח הגובל מצפון מערב לשכונת הפועלים "נווה שאנן" תחנת אוטובוסים מרכזית ראשונה בתל אביב. התחנה נועדה להחליף את מסופי האוטובוסים שהיו מפוזרים ברחבי העיר, ובייחוד את המסוף הגדול של אגד, שהיה בקצה המערבי של שדרות רוטשילד. המיקום החדש נבחר גם בין השאר בשל הקרבה לתחנת הרכבת תל אביב דרום. המניע העיקרי להקמת התחנה בשטח זה היה העובדה שהאוטובוסים העירוניים חנו באזור זה ממילא באותן שנים, שכן כיכר המושבות הסמוכה היוותה צומת תחבורתי שבו עברו וחנו חלק ניכר מן האוטובוסים בעיר.

בינואר 1940 נבנו רציפי התחנה לצד בניין מודרניסטי, שתכננו האדריכלים נחום זלקינד וורנר יוסף ויטקובר. בניית התחנה הושלמה בדצמבר 1941 והיא החלה לפעול במאי 1942. היא נחשבה אז לתחנה המרכזית המתקדמת בארץ, וכללה מבני שירות מתקדמים, מעברים תת-קרקעיים בין הרציפים ושירותים ציבוריים שנמצאים באזור הטרמינל. עם השנים, נוספו עוד קווי אוטובוס ונוצר גודש תחבורתי באתר התחנה. מסיבה זאת, התפשטו תחנות האוטובוסים אל הרחובות הסמוכים למבנה התחנה. כך הפך כל האזור למרכז תחבורתי עמוס.

ב-1947 הוטל על התחנה עוצר למשך יום אחד. במלחמת העצמאות שימשה התחנה נקודת היציאה לשיירות לירושלים ואף הופצצה על ידי מטוסים מצריים ב-18 במאי 1948[1][2] בהפצצה נהרגו 42 אנשים.

ב-1963 החל להתגבש הפרויקט היזמי הידוע כמתחם "התחנה המרכזית החדשה של תל אביב". לאחר פתיחת התחנה המרכזית החדשה ב-18 באוגוסט 1993, רוב תנועת האוטובוסים והמוניות עברה ממנה. בתחנה נשארו מספר קווים של דן ושל אגד, אך גם פעילות זו הצטמצמה בהדרגה לטובת התחנה המרכזית החדשה. לאחר מכן הפך רובו של המתחם לחניון לאוטובוסים ולמכוניות. בנוסף, המשרדים בתחנה הוסבו למשרדים של חברת האוטובוסים "אגד", וב-2001 נהרסו שלושה רציפים של התחנה. אזור התחנה הפך למרכז מסחרי שוקק חיים של עובדים זרים[3].

ביולי 2009 שלחה עיריית תל אביב-יפו בולדוזרים בכוונה להרוס את רציפי התחנה המרכזית ולמחוק את המבנה ההיסטורי שלה מעל פני האדמה. הבניין ניצל והריסתו נמנעה בעקבות צו מניעה שהוציאו בעלי חנות עיתונים שהייתה ממוקמת במנהרה התת-קרקעית שמתחת לרציפים.[4]

ב-31 ביולי 2009 נסגרה התחנה המרכזית הישנה בתל אביב באופן סופי, לאחר שקווי האוטובוסים האחרונים של אגד שעוד יצאו ממנה עד אז (קווים 83, 84, 85 לראשון לציון דרך בת ים, 90, 91, 97 לחולון וקו 96 לאזור) הועברו לתחנה המרכזית החדשה, מסוף וולפסון בחולון ומסוף ארלוזורוב בתל אביב.

באוגוסט 2009 פורסמה תוכנית להקמת מבנה חדש לבית הספר "מנשר לאמנות" בבניין ששימש בתור המשרדים של התחנה המרכזית הישנה וכיום מיועד לשימור בתור מבנה באוהאוס.[5].

מאז ינואר 2011 פועלת במבנה התחנה וברחבת הרציפים, זירה של מפגשי תרבות המכונה "המרכזית". הזירה הוקמה על ידי קבוצת האמנים "שביל החלב" שהמשיכה את פעולתה במקום תחת השם "המרכזית". הקבוצה מקיימת במקום פעילות קהילתית ואמנותית מתמשכת ממנה נוצרו שני אירועי תרבות בהם לקחו חלק מאות יוצרים ואלפי מבקרים: "פתוחה לרגל שיפוצים" ו"הסלון העצמאי - טאבו"[6].

באזור התחנה נמצא "בית רוק", בית באר מן המאה ה-19[7].

פיגועים בתחנה

התחנה המרכזית הישנה, שכאמור הייתה מתחם הומה, הייתה מטרה למספר פיגועי טרור:

  • 4 בספטמבר 1968: שלוש פצצות שהוטמנו בידי מחבלים, שתיים בתחנה המרכזית ואחת ליד קולנוע מרכז הסמוך התפוצצו. נרצח בן 65 מכפר סבא, ושניים נפצעו קשה.[8][9].
  • 6 בנובמבר 1970: נהרג צעיר תושב בני ברק מפיצוץ רימון שהוטמן בפח אשפה ליד מסעדה בידי מחבלים.[10]
  • 11 ביולי 1972: 11 נפצעו קל מפיצוץ מטען שהוטמן ליד חלון בשירותי הנשים בתחנה המרכזית.[11]
  • 25 בינואר 2002: פצוע קשה ועשרה קל בניסיון לפיגוע התאבדות במסעדה במתחם התחנה המרכזית הישנה לשעבר. המחבל נהרג.[12]
  • 17 ביולי 2002 ליל תשעה באב תשס"ב: שני מחבלים מתאבדים פוצצו עצמם ליד מסעדה ברחוב נווה שאנן סמוך למתחם התחנה המרכזית הישנה, בתקופה רוויית פעולות איבה ופיגועים. שניים נהרגו במקום, ישראלי ופועל זמני מסין, ועוד שלושה מהפצועים הרבים מתו מפצעיהם לאחר כשבוע - פועל נוסף מסין, פועל מרומניה וישראלי נוסף.[13][14]
  • 5 בינואר 2003: פיגוע התאבדות כפול בתחנה, אשר גבה 23 קורבנות.

בתרבות

  • בשנת 1983, עפרה חזה פרסמה מאמר במעריב על תחושת הגועל והפחד האוחזים בה במעבר במתחם התחנה המרכזית, תחת שלטי ה XXX ופרסומות התועבה ובתוך הסחי, הביוב, הפיח והלכלוך השורים בכל.[15]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הפצצה כבדה בתל אביב, באתר חיל האוויר הישראלי
    התחלת ההתקפה הערבית על תל אביב במלחמת העצמאות, באתר עיריית תל אביב-יפו
  2. ^ מזכרת מהתחנה המרכזית הישנה, באתר דן (המועד המצוין באתר זה שגוי. הפצצת התחנה התקיימה שלושה ימים לאחר המועד המוזכר.)
  3. ^ זהרה רון, ‏תל אביב -עובדים זרים בנווה שאנן, "מסע אחר", 139
  4. ^ ת"א: דוכן העיתונים המיתולוגי בסכנת הריסה
  5. ^ רז סמולסקי, לאחר הגסיסה האטית: התחנה המרכזית הישנה בת"א תיהרס - ובמקומה תיבנה מכללה לאמנות, באתר TheMarker‏, 3 באוגוסט 2009
  6. ^ ‫איילה חננאל‏, אמנים וזונות יצילו את התחנה המרכזית בת"א?, באתר וואלה!‏, 6 במרץ 2011‬
  7. ^ יונתן שטיין, מירב גזית ועמית עמיהוד, "בית הבאר של משפחת רוק", 2007
  8. ^ איש אחד נהרג ו-59 נפצעו בהתפוצצות בתחנה המרכזית בת"א ובהתפרעויות שאחריהן, דבר, 5 בספטמבר 1968
  9. ^ על אליהו גולומב, ההרוג בפיגוע, אתר נפגעי פעולות איבה
  10. ^ על יחזקאל חמרה ההרוג ועל הפיגוע, אתר בית התפוצות
  11. ^ עצורים בעקבות הפיצוץ מעריב, יום למחרת. בעקבות רישום שגוי בוויקיפדיה, דיווח על 11 הרוגים בכמה אתרים העוסקים בתזכורות היסטוריות על פי התאריך הלועזי.
  12. ^ פיגוע התאבדות בתל אביב, אין הרוגים, 20 בינואר 2006 (כ' בטבת תשס"ו, אתר מעריב)
  13. ^ סיפורם של דמיטרי פונדיקוב שמת מפצעיו כעבור שבוע, ובוריס שאמס שנהרג במקום. אתר נפגעי פעולות איבה.
  14. ^ קסיו הנגיונג הפועל מסין שנהרג במקום ואיתו אדריאן אנדס מרומניה, ובין לי מסין שמת מפצעיו כעבור זמן
  15. ^ אקורד נוסף, מעריב, 6 ביוני 1983