לקיחת הברכות

סיפור לקיחת הברָכות מופיע בסוף פרשת תולדות, פרק כ"ז, בספר בראשית. לעת זקנתו, קורא יצחק לעשו בנו הגדול ומבקש ממנו להכין לו מטעמים מצֵידו על מנת שיוכל לברכו לפני מותו. רבקה שומעת זאת, והיא פועלת במהירות, כדי שיעקב, יזכה בברכות. בהוראתה ובהדרכתה מתחזה יעקב לעשו אחיו התאום, ובכך גונב את דעתו של אביו, שמחמת כהות עיניו סבר שבנו עשו עומד לפניו, והוא אכן מברך אותו.

הסיפור

הסיפור נפתח במעין תיאור רקע על קשיי הראייה של יצחק הזקן. הוא מבקש מעשו בנו הגדול, והאהוב עליו, שיצא לשדה לצוד עבורו ציד ולהכין ממנו מטעמים כאשר אהב, ומבאר שהוא חש שקרבה שעתו למות והוא חפץ לברך את בכורו טרם מותו. כמו ביהדות, למעמדו וירושתו של הבן הבכור, נודעה חשיבות יתרה בתרבויות המזרח התיכון הקדום.

רבקה שומעת את בקשתו של יצחק וממהרת להזהיר את יעקב, הבן המועדף עליה, על כוונתו של אביו להעביר את הברכה החשובה לעשו. ייתכן, שרבקה, כאם הבנים, מודעת לעובדה שעשו מכר את הבכורה ליעקב תמורת נזיד (בסיפור מכירת הבכורה). בנוסף, קיימת הבטחתו של ה' לרבקה בעת הריונה: ” ויֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר”.  היא מורה ליעקב להתחזות לעשו בפני אביו כבד הראייה, ולהביא לו מטעמים שהיא עצמה תכין לו מהצאן אשר במקנה שלהם. את חששו של יעקב, שעשו שעיר ויצחק עלול למוש אותו, היא פותרת בכך, שהיא נותנת ליעקב את בגדי החמודות של עשו ומכסה את ידיו וצווארו בעורות גדיי העזים השעירים. יעקב עושה כדבריה, מעמיד פני עשו ומבקש את ברכתו מהאב הסומא. יצחק תמה על המהירות שבה חזר עשו משליחותו, ויעקב מתרץ זאת בכך שהשם עזר לו. האב אמנם חושד בזהותו של בנו, באומרו: ”הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב – וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”, אך לאחר שחזר ושאל אותו מספר פעמים על זהותו, גם מישש והריח אותו, הוא מתרצה, ומעביר לו את ברכתו. הברכה מעניקה ליעקב שפע כלכלי ושליטה על עמים אחרים, והסתיימה במילים: ”יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ; אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.”

מיד לאחר שיצא יעקב מעל פני יצחק, חוזר עשו מהציד וממהר להכין לאביו מטעמים כאשר אהב. הוא ניגש אל אביו עם מטעמיו והאב הנדהם שואל לזהותו. "אני בנך בכורך עשו", עונה לו הבן. "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד", והוא שואל בכאב מי הוא זה שהקדים את עשו והביא לו מטעמיו והוא אכן גם בירך אותו.

עשו מגיב בזעם רב ובבכי ומתחנן לאביו שיברך גם אותו. בתוך כך מספר עשיו לאביו על מכירת בכורתו ליעקב. יצחק נעתר לתחינתו של בנו ומברך גם אותו בשפע כלכלי, אך מסיים בסוג של נבואה: ”וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ”. עשו, שנטר מאד לאחיו על מה שהוא ראה כגניבת ברכתו שלו, נשבע להורגו לאחר מות האב. רבקה שומעת את שבועתו של עשו, והיא מדברת על לבו של יצחק שישלחו את בנם יעקב לחרן, מקום מושבו של אחיה, לבן הארמי – שם ימצא אישה טובה יותר מבנות חת שבקרבם הם מתגוררים.

פרשנות בדרך הפשט

אבן עזרא מקבל את דברי הפסוק כפשוטו, ומנמק זאת בכך "כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הא', שליח במצות (כמו משה ואהרן); והחלק השני נביאי העתיד, ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק. רק השליח לא ייתכן שיכזב כלל...". אליבא דאבן עזרא, הנצמד ללשון המקרא, ניתן להסביר את מעשהו בדרך הפשט: יש שני סוגים של נביאים, הסוג של משה ואהרן, שהיו מעבירים אלינו את מצוות ה' בזמן אמת, והסוג השני הוא נביאי העתיד – אלו שמתנבאים על העתיד. הקבוצה הראשונה מחויבת תמיד לאמת. הקבוצה השנייה יכולה במקרים מיוחדים לשקר עבור מטרה טובה. משמע, לדברי אבן עזרא, כפי שעולה מהפסוק "בא אחיך במרמה", יעקב לא דיבר אמת; אך הוא עשה זאת למטרה טובה.

בפשוטו של מקרא עשו איננו מצויר כרוצח, אלא כצייד חם מזג. הוא אינו מתנהג כפושע, ויחסו אל אביו הוא מלא כבוד ורגישות. יצחק אוהב את עשו ”כִּי צַיִד בְּפִיו” - מפני שהיה מביא לו מבשר הציד ומכין את מאכליו - ולכן רצה לברכו. לעומתו רבקה, אוהבת את יעקב יושב האוהלים, העדיף גם בעיני ה'. רבקה מצווה על יעקב לקחת את הברכה, והוא אמנם מתנגד פרגמטית לפעולה, אבל לא מביע התנגדות ערכית.

בעקבות מרמה זו חי יעקב בפחד מעשו מאותו יום ואילך, וסיפור פגישתם לאחר 20 שנה רק ממחיש את המצב; יעקב משתחווה בפניו שבע פעמים בפגישתם המחודשת, ואילו לבן מרמה את יעקב. לדברי אוריאל סימון ניתן לומר כי מאורעות אלו ואחרים היו המחיר למעשה המרמה. גם על דעתה של רבקה לא עלתה האפשרות של 20 שנות גלות לבנה המועדף, יעקב, שאותו לא תפגוש מעתה לעולם; היא הרי אמרה לו: ”וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים”. נמצא אפוא כי אהבת עשו סנוורה את יצחק, ואהבת יעקב סנוורה את רבקה.

גם חז"ל, שנוטים אחר המדרש בפרשנותם את הסיפור, מעלים נקודה התואמת את פשוטם של דברים: הם מספרים כי לאחר ששיתפה לאה פעולה עם אביה לבן הארמי להינשא ברמאות ליעקב תחת רחל אחותה, הוכיח אותה יעקב על מעשה הרמאות, והיא טענה כנגדו, כי אף הוא עצמו רימה את אביו בגניבת הברכות. המדרש נעזר כאן במילה המנחה – "רמאות" – שמופיעה בשני האירועים ומקשרת בין החטא ועונשו. גם אם, לדעת המדרש, הגיעה הברכה ליעקב – ראשית, כי כך הודיע ה' לרבקה בהריונה, ושנית, עשו הרי מכר את בכורתו ליעקב בנזיד עדשים – בכל זאת, לא תהא תפארתו על דרך קבלת הברכה, והוא קיבל את גמולו בדרך של מידה כנגד מידה. כתוצאה מסיפור הגניבה והשלכותיו, חייו של יעקב היו מלאי תלאות: כפי שהוא עצמו העיד, הוא חי בפחד מתמיד מאחיו עשו, אהובתו הוחלפה בליל חופתם, בנו האהוב יוסף - שבל קנאת אחיו הגדולים בו - נחטף ונמכר, ואף רבקה אמו לא זכתה לראות אותו לאחר סיפור הברכות.

שיטת המילה המנחה, שהולכים בה חז"ל, מיושמת גם בפירושם בבראשית רבה לתבנית "ימים אחדים" שמופיעה גם בהצעתה של רבקה ליעקב שיברח מנקמתו של עשו אל אחיה: ”וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים” לעומת הפסוק ”וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.”. אך למחרת משתה החתונה הסתבר לו שהיא לאה. גם כאן חוזר המושג בסיפור המרמה ובסיפור העונש כאחד.

פרשנות בדרך הדרש

מדרש תנחומא (ובעקבותיו מספר פרשנים, ובהם רש"י), מפרש את דברי יעקב כך: ”ואף על פי שאתם אומרים 'שיקר יעקב', לא שיקר! בלעם אמר: 'לא הביט און ביעקב', אלא [אמר]: אנכי יעקב; עשו [הוא] בכורך"” וכפי שמבאר רש"י: "אנוכי המביא לך [את המטעמים המבוקשים], ועשו הוא בכורך". משמע, בתשובה לשאלת אביו: "מי אתה בני?", מזדהה יעקב במילה "אנוכי" ובנוסף מאשר את העובדה שעשו הוא בכורו.

בדברי חז"ל, לאורך כל הסיפור, מוצג יעקב באור חיובי, ואילו עשו באור שלילי. כך במדרש על הפסוק נאמר: "בא אחיך במרמה" – "רבי יוחנן אמר: בא בחכמת תורתו"., גם אונקלוס מתרגם "במרמה" – בחכמה. את הפסוק: ”הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם” – מפרש המדרש, בהטעמת המילה "הכי": "ריש לקיש אמר: התחיל מחכך בגרונו, כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו"., משחק המילים של עשו על המילה "יעקב" מקבל בפירושו של המדרש תיאור מלגלג ומזלזל על דרך דיבורו של עשו. אין המדרש מסתיר את דעתו השלילית על עשו. עם כל זאת, את יחסו המכבד של עשו לאביו מציין המדרש כסמל לכיבוד הורים.

יתרה על כך, במדרש נאמר כי יעקב אף קיבל גיבוי משמים על מעשהו בכך שמלאך עיכב את עשו: "כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך? אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות".

הפרשנות של המדרש היא טיפולוגית פעמים רבות; הגיבורים אינם מייצגים אנשים פרטיים, אלא הם אב-טיפוסים של עמים ושל לאומים. יעקב מייצג את עם ישראל ועשו את אדום, או לחלופין התנהגות טיפוסית של חייל רומאי, כפי שטענו חלק מהמפרשים. לכך מסייע גם הטקסט כפשוטו: כאשר מתקשה רבקה בהריונה, מציין הכתוב ”וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר”. משמע, אין הקורא אמור לבחון את הגיבורים בקני מידה אנושיים פשוטים, כפרט, אלא כאב-טיפוס המסמל ערך גדול יותר. בהתאם לרוח זו, מובנות יותר הפרשנויות המדרשיות למילה "ויתרוצצו": רבי יוחנן מסביר: זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה, ואילו ריש לקיש אומר: זה מתיר ציוויו של זה וזה מתיר ציוויו של זה – איבה אמיתית פיזית, לצד איבה תאולוגית בין ישראל והעמים.

ראו גם

• מכירת הבכורה
• בכור

לקריאה נוספת

• עירית אמינוף, עשו אחי, אבי אדום ורומי; עיון במקורות התלמוד והמדרש של ארץ-ישראל בתקופת התנאים והאמוראים, ראובן מס, 2015
• יהונתן יעקבס, "סיפורי יעקב ", מידה כנגד מידה בסיפור המקראי, תבונות, תשס"ו, עמ' 169–173
• נחמה ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, ההסתדרות הציונית העולמית, מהדורה שנייה, תשכ"ט, עמ' 185–196.
• מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 496–502.

• Avivah Gottlieb Zornberg, The Beginning of Desire: Reflections on Genesis, Doubleday, 1995, pp. 144–179.

קישורים חיצוניים

• ספר בראשית פרק כ"ז‏, באתר מקראות גדולות הכתר
• נחמה ליבוביץ, "ברכת יצחק ליעקב", (מביאה את מאמרו של שד"ל) גיליונות נחמה
• יצחק בר זאב, "על פרשת תולדות", בית הכנסת הגדול, תל אביב
• הרב יהודה גלעד, "תעתועי ברכה ובכורה", מעגלים ו (תש"ע)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24108113גנבת הברכות