רבי ישראל מאיר הכהן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אהבת חסד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים)
לידה 26 בינואר 1839
י"א בשבט ה'תקצ"ט
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ז'טל, האימפריה הרוסית
פטירה 15 בספטמבר 1933 (בגיל 94)
כ"ד באלול ה'תרצ"ג
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה ראדין, הרפובליקה הפולנית השנייה
כינוי ה"חפץ חיים"
השתייכות יהדות אורתודוקסית
תחומי עיסוק הלכה, גאולה, צבא, תשובה, מוסר, מקרא, אגדה, סדר קדשים
רבותיו רבי נחומקה מהורדנא
תלמידיו רשימה חלקית
חיבוריו משנה ברורה, חפץ חיים, שמירת הלשון, אהבת חסד, בית ישראל, מחנה ישראל, ליקוטי הלכות, נדחי ישראל ועוד

רבי ישראל מאיר הכהן[1] מראדין (י"א בשבט ה'תקצ"ח, 6 בפברואר 1838[2] – כ"ד באלול ה'תרצ"ג, 15 בספטמבר 1933) המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, היה מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה, מייסד ישיבת ראדין ומחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים.

תולדותיו

נולד בעיירה ז'טל בפלך גרודנו של האימפריה הרוסית (היום בבלארוס) לר' אריה זאב ולרבנית דובורושה.
אין ודאות מוחלטת לגבי שנת לידתו. הרב נתן קמנצקי, בספרו "עשייתו של גדול" מסיק מתאריכי הלידה בבקשתו של החפץ חיים להגר לארץ ישראל, שהוא חי 94 שנים,[3] כלומר נולד בשנת ה'תקצ"ט (1839). גם לפי הערכת בנו הוא נולד בשנת ה'תקצ"ט.[4] לפי הרב שמואל ברוך שולמן נולד בשנת ה'ת"ר,[5] לפי אחד הביוגרפים שלו משה מאיר ישר, הוא נולד בשנת 1838,[6] לפי היברייסקיה אנציקלופדיה הוא נולד בשנת 1833.[6]
אביו היה חנווני. אמו הייתה אשתו השנייה של אביו, בנישואיו הראשונים היה אביו נשוי לאחותה, מרים, וממנה נולדו שלושה ילדים: ריזל, משה ואהרן. בסביבות גיל עשר עבר ללמוד תורה ב"פרנס קלויז" בווילנה, שם נודע כעילוי. אביו ורבו שבקלויז היו מתלמידי רבי חיים מוולוז'ין[7]. בווילנה גם הושפע מאוד מהמגידים המקומיים ומסגנון דרשותיהם ששילבו משלים[8]. בגיל ארבע עשרה[9] נפטר אביו, וכעבור כשנתיים נישאה אמו מחדש לאדם בשם שמעון. על פי עדותו, בתקופת לימודיו בווילנה ניסה אד"ם הכהן להשפיע עליו שיצטרף לחוג המשכילים, אך החפץ חיים סירב. בגיל שבע עשרה, בהתאם לרצונו של אביו החורג, ולמרות התנגדותה של אמו, נשא לאישה את אחותו החורגת, פרידא, כדי שלא ייווצר קרע בנישואי אמו. לאחר חתונתם התגוררו בראדין, הסמוכה לווילנה, שם גר אביו החורג, ובשנים הראשונות לאחר נישואיהם אכלו על שולחנו. לאחר שהלה נקלע לקשיים כספיים, פתחה אשתו חנות מכולת קטנה שהניבה להם פרנסה בדוחק. הודות לפרנוסו על ידי אשתו, יצא ללמוד לתקופות ממושכות בעיירות שסביב ראדין, ובחלקן גם לימד קבוצות שונות של בחורים, בחלק מהמקרים גם תמורת תשלום. תקופה קצרה כיהן כרב העיירה ראדין, אולם התפטר מתפקידו עקב אי עמידתם של אנשי העיר בתנאים שקבע כשנכנס לתפקיד.[10] בשנת תרכ"ט הקים בראדין ישיבה בשם "ישיבת ראדין", עמד בראשה ובשנותיה הראשונות אף ניהל אותה ודאג לכל צרכיה.

בשנת תרס"ג (1903) מתה פרידא אשתו, ולאחר כשנתיים נשא לאישה את מרים פריידא ביתו של ר' הלל מלאפיס שהייתה צעירה ממנו ביותר משלושים שנה. מנישואין אלו נולדו בנו רבי אהרן קגן, ובתו פייגל חיה זקס. מרים פריידא הגיעה עם בנה רבי אהרן למונטריאול דרך סיביר ויפן בשנת 1942, ונפטרה בניו יורק ב-1946.

החפץ חיים הושפע מרבי נחומקה מהורדנה (שלמד בישיבת וולוז'ין) ומרבי ישראל מסלנט. בשנת 1873 הוציא את ספרו הראשון, "חפץ חיים", העוסק בהלכות איסור לשון הרע. ב-1884 הוציא לאור את חלקו הראשון של ספרו משנה ברורה. התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו, ואת פרנסתו מצא בחנות מכולת שהייתה בבעלותו ובמכירת ספריו בעילום שם. הוא עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד אגודת ישראל ותמך בשרה שנירר בהקמת רשת בתי הספר לבנות בית יעקב.

משנתו

מפעלו הציבורי הראשון היה בתחום שמירת הלשון, לשם כך חיבר את ספריו 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון'. נודע כמי שיישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע. הדגיש באופן כללי את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, ולשם כך כתב את ספרו 'אהבת חסד' וספרים נוספים.

חיבורו הגדול והמקיף ביותר הוא הספר 'משנה ברורה', שהוציא בשישה כרכים בין השנים ה'תרמ"ד-ה'תרס"ז. זהו חיבור הלכתי על סדר אורח חיים של השולחן ערוך, שמסכם את חידושי ההלכה בספרים שהתחברו אחרי השולחן ערוך, ובמידת הצורך מכריע במחלוקות ביניהם, על פי סוגיות התלמוד וכתבי הראשונים. במקרי ספק שאין בהם הכרעה ברורה הוא ממליץ לרוב להחמיר, אך אינו מחייב. עם השנים הפך הספר לקודקס ההלכתי החשוב ביותר של הציבור האשכנזי (ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח). על אף שחיבורו הגדול ביותר הוא המשנה ברורה, אשר לקח לרב לחברו 22 שנים, נודע הרב ישראל בציבור כמחבר ה"חפץ חיים" וזאת מכיוון שרצה להדגיש את חשיבותם של הלכות לשון הרע וליידע את הציבור שאין לזלזל בהן.

הוא דגל בחיבוריו באמונה הפשוטה והתמימה של פשטי המקראות והמדרשים וללא מערכת תאולוגיה כלשהי, אך בחיבורו האחרון 'ספר מצוות קצר' הוא חרג ממנהגו והביא את דברי הרמב"ם לגבי מצוות אהבת ה': "ואין אדם אוהב להקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעת תהיה האהבה, אם מעט - מעט, ואם הרבה - הרבה. לפיכך צריך האדם לייחס עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ובתבונות המודיעים כבוד קונו, כפי כח שיש באדם להבין ולהשכיל".[11]

החפץ חיים השקיע זמן רב כדי לוודא שספריו מודפסים כראוי, כדי שלא יהיה חשש גזל של הקונים. הוא שילם למגיהים שיבדקו כל כרך לפגמים.[12]. החפץ חיים אף ויתר על זכויות היוצרים בספרים הבולטים, והתיר לכל המעוניין להפיצם באופן זהה למקור בתנאי ש-4% מהספרים יתרמו לבית כנסת[13]. .

הוא כתב שדווקא בזמן התלמוד שהייתה אווירה שבה "קבלת האבות הייתה חזקה מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו בו אבותיו" ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא בהתבוננות בנעשה בבית לא היה צורך במוסדות חינוך לבנות שילמדו תורה. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן שאם הדבר לא ייעשה, כתב החפץ חיים, ”עלול שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו”[14] ולכן הוא פסק שמכיוון שאיסור התלמוד לגבי לימוד תורה לנשים הוא בעיקרו בלימוד התורה שבע"פ (התלמוד), אבל לגבי התורה שבכתב האיסור אינו קיים בדיעבד ולכן נשים יכולות בדיעבד ללמוד תורה שבכתב כדי להתחזק ביהדות. הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר לבנות בשם "בית יעקב", מיסודה של שרה שנירר, ובה למדו תנ"ך, אך לא למדו תורה שבעל-פה.

החפץ חיים היה ככל הנראה הראשון שכתב ספר הלכה ומוסר לחיילים ("מחנה ישראל") ולמהגרים ("נדחי ישראל"), וזאת על אף שהביע התנגדות חריפה להגירה לאמריקה, ואף כתב על כך חוברת ("נפוצות ישראל"). הוא גם כתב ספר הלכה ומוסר לנשים ("גדר עולם"). הוא הקדיש פרקי הלכה ומוסר לאיסור הלנת שכר.[15]

החפץ חיים נודע גם בציפייתו לגאולה, ובמסגרת זו הוא עודד כהנים ואחרים ללמוד את הלכות עבודת הקרבנות וסדר קדשים. לשם כך חיבר את הספר "ליקוטי הלכות" ואף ייסד כולל מיוחד בישיבתו ("כולל קדשים") שעסק בכך. הוא התעסק בהכנות לביאת המשיח כי האמין שהימים הם ימי עקבתא דמשיחא והתקיימו כל סימני הגאולה הנזכרים בתלמוד,[16] לכן יסד 'כולל קודשים' על מנת לחדש את תורת הקרבנות ולהכשרת כוהנים לעבודת המקדש.[17] אהב מאוד את תלמידי 'כולל קודשים', ואמר: "אני אוהב את כל היהודים. את בני הישיבות אני אוהב יותר, ומי שלומד "קדשים" אני אוהב יותר".[18] חיבר קונטרס "צפית לישועה" לחיזוק אמונת ישראל בביאת המשיח.[19]

קיימות עדויות שהרב חזה את השואה ומראותיה, ולפיכך זרז לתשובה ומעשים טובים כדי למנוע את רוע הגזרה.[20] הרב התמצא במאורעות הלאומיים והבין-לאומיים, ואף שילבם בדרשות פרשת השבוע.[21] הוא האמין שעם ישראל יחזור לארצו בליווי ניסים גלויים, ונבואות הגאולה יתגשמו כפשוטן.[22] כאשר סיפרו לו בצהלה על הצהרת בלפור - הוא בכה מעצב כי האמין שמהלך זה הוא זעיר ביחס לגאולה שציפה: "אבל אני יודע שהקב"ה יש לו לשלם, והוא ישלם הכול, לא תיפול שערה מכל מה שהבטיח [ניסים ונפלאות], ואם כן – מה לי ולהצהרת בלפור?!".[23]

פעילותו הציבורית

ספר מכתבי החפץ חיים, מספר זה ניתן ללמוד רבות על פעליו הציבוריים הרבים

החפץ חיים היה מהמייסדים של תנועת אגודת ישראל[24] ואף הופיע בכנסייה הגדולה הראשונה של תנועה זו.[25]

החפץ חיים עסק רבות בעניינים ציבוריים, ונחשב לאחד מהמעצבים והמשפיעים על אופיו של הציבור החרדי בתחילת המאה העשרים. הוא חתום על הרבה חידושים ותקנות שמשפיעות עד היום על הצביון של הציבור החרדי.

  • הסכים להקמת תנועת בית יעקב בידי שרה שנירר לתת חינוך תורני לבנות, דבר שהיווה חידוש גדול ומעורר התנגדות בימים ההם.[26]
  • דאג לשמירת שבת של יהודים במקומות עבודה שונים. פעל לטובת פועלי בתי חרושת יהודים שלא יצטרכו לחלל את השבת,[27]. פעל גם בבלגיה למען סגירת הבורסה באנטוורפן ביום השבת, עקב היות רוב סוחריה יהודים.[28]
  • הקים מערך של הספקת מזון כשר להמוני החיילים היהודים בצבא הפולני בכל מקומותיהם, בין שתי מלחמות העולם.[29]
  • פעל רבות להחדרת שמירת טהרת המשפחה בקרב נשות ישראל, וייחד רבות מאגרותיו[30] לשם כך. הוא דרש בפני נשים רבות שהתכנסו לשומעו בבית הכנסת הגדול של וילנה ואף הוציא ספר על כך בשם "טהרת הבית".
  • סירב לבקשות רבנים לעלות לארץ ישראל, וניסה לחזק את עולם התורה באירופה.[31] פעל רבות למען עליית יהודים דתיים לארץ ישראל[דרוש מקור] ואף רצה לעלות בעצמו בערוב ימיו, אולם ללא הצלחה.[32]
  • פעל להשקטת המריבה בירושלים בין תלמידי הרב קוק לבין תלמידי הרב זוננפלד,[33] וסלד כנראה מן ההכפשות נגד הרב קוק שאותו הכיר משחר ימיו. יש הטוענים כי סייע לו להשיג את משרת הרבנות הראשונה שלו.[34]
  • התנגד להתחברות עם התנועה הציונית והסוכנות, ואף סירב להקים איתם גוש פרלמנטי יהודי מאוחד כנגד הרשימות הפולניות. הוא הסתייג מדרכה של תנועת המזרחי ומוסדותיה[35] ואף ניסה לשכנע את הרב יצחק יעקב ריינס לחזור בו מתמיכתו בציונות, אך לא נמנע בשל כך מלהשתתף בהספדים עליו.[36]
  • סירב להכנסת לימודי חול ושפת מדינה בסדרי החינוך בעולם הישיבות כי חשש להתבוללות ולהתערות עם יתר תושבי המדינה. בשנת תר"ץ פעל בקרב נשיא פולין ושריו לביטול הגזירה לחייב רבנים במבחנים על לימודי חול ובקבלת סמיכה מ"קולעגיום" רבני.[37]
  • הקים יחד עם רבי חיים עוזר גרודזנסקי את ועד הישיבות, לדאוג לקיומם החומרי של הישיבות.[38]
  • דרש להקים תלמודי תורה ובתי ספר חרדיים לבנים בעירם.[39]
  • פעל במרץ למען יהודי רוסיה בשיתוף פעולה עם גדולי ישראל מכל החוגים. התבטאויותיו על ה "יבסקים" היהודים ששיתפו פעולה עם השלטון הקומוניסטי בברית המועצות לעקירת הדת היהודית, היו חמורות ביותר ואף הביע חרטה בזקנותו על שלא יצא למלחמה פיזית בהם כמבואר בספר "קובץ מאמרים" של תלמידו רבי אלחנן וסרמן. יזם עם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, אדמו"רי בית ליובאוויטש ורבנים נוספים, מכתבי קול קורא הקוראים ליהודי התפוצות לסייע ליהודי רוסיה.[40][41][42]
קול קורא לתענית ציבור בשנת ה'תרפ"ט עליו חתום החפץ חיים יחד עם הרב חיים עוזר גרודזינסקי ואדמו"ר הריי"ץ

בני משפחתו

מנישואיו הראשונים:

מנישואיו השניים:

הנצחתו

רחוב בירושלים על שם ספרו "חפץ חיים".

על שמו קרויים רחובות רבים בישראל. כמו כן הקיבוץ הדתי חפץ חיים (ותחנת קליטת המים הסמוכה אליו).

בשנות ה-40 פעלה בכפר סבא ישיבת חפץ חיים, בראשות רבי אהרן יהודה לייב שטינמן. אחיינו, רבי חיים דוד ליבוביץ, הקים בארצות הברית את ישיבת חפץ חיים.

מספריו

החפץ חיים בלימוד, עטור טלית ותפילין
  • משנה ברורה, (ששה כרכים), פירוש על חלק "אורח חיים" של השולחן ערוך. ספרו זה נפוץ במהירות ומקובל אצל רוב שומרי ההלכה.
  • ביאור הלכה, מודפס ביחד עם משנה ברורה שבו מבאר בהרחבה את כל הדעות בהלכות מורכבות שמוזכרות במשנה ברורה.
  • שער הציון, מודפס ביחד עם משנה ברורה וביאור הלכה שבו מציין בקצרה המקורות של ההלכה שהביא במשנה ברורה.
  • חפץ חיים, שמירת הלשון, זכור למרים', חובת השמירה, שפת תמים, כבוד שמיים ועוד ספרים על איסור לשון הרע ושמירת הפה.
  • אהבת חסד, מעניין מצוות שבין אדם לחברו (הלוואה, איסורי ריבית, הכנסת אורחים, ניחום אבלים ועוד)
  • חפץ חיים על התורה, ביאורים ופירושים על חמשה חומשי תורה, בעריכת הרב שמואל גריינימן.
  • חפץ חיים על אגדות הש"ס, ליקוט דבריו משאר ספריו, בעריכת הרב שמואל חרל"פ.
  • חפץ חיים על מסכת אבות, ליקוט דבריו משאר ספריו, בעריכת הרב שמואל חרל"פ, וכן "מסכת אבות עם פרושי הח"ח", בעריכת הרב דוד זריצקי.
  • חפץ חיים על הנ"ך, ליקוט דבריו משאר ספריו, בעריכת הרב שמואל חרל"פ.
  • אפתחה במשל פי, ליקוטי משלים משאר ספריו,
  • ילקוט משלי הח"ח, ליקוטי משלים משאר ספריו, בעריכת הרב שבתי שינפלד.
  • ילקוט עצות והדרכות, עצות והדרכות בעבודת השם מלוקטים משאר ספריו,
  • טהרת ישראל, ספר מוסר והלכה בענייני טהרה וטבילה.
  • קונטרס מאמר קדישין, על סדר קדימות בקדישין ותפלות באבלים.
  • אהבת ישראל, הלכות איסור שנאה.
  • תורת כהנים עם הגהות הגר"א מכת"י ופירוש חדש.
  • ליקוטי הלכות (שלשה כרכים), ספר הערוך כמו פירוש הרי"ף על מסכתות בתלמוד שעליהם לא חיבר הרי"ף (סדר קדשים, וחלקים מסדר נזיקין וסדר מועד.)
  • ציפית לישועה, קובץ מאמרים על הציפייה לגאולה. הספר מעורר על החיוב לצפות לביאת המשיח יום יום בכל עת ובכל זמן, לצפות לישועת ה' למרות ירידת הדורות ועל לימוד ענייני קדשים.
  • תורה אור, אגדות חז"ל מהתלמוד, ממדרשים ומספר הזוהר, המעוררות ומזכירות על לימוד התורה ובמיוחד על לימוד סדר 'קדשים' "שבזה נחשב כאלו נבנה בית המקדש בימיו ומקריב עליו קרבנות וגם מקרב בזה את הגאולה ועוד כמה מעלות קדושות הנמצאות בזה" (מתוך דף השער)-נדפס בתור פתיחה לאספת זקנים.
  • דבר בעתו, על מאכלות אסורות
  • גדר עולם על הלכות כיסוי ראש לנשים
  • חומת הדת, ספר מוסר, קריאה לכל איש ישראל להתחזק בעצמו ולחזק אחרים בלימוד התורה ובקיום המצוות.
  • מחנה ישראל, העוסק בדילמות של התנהגות חיילים יהודים בצבא נכרי
  • נדחי ישראל, מיועד למתגוררים באזורים שמקשים על קיום חיים יהודיים
  • נפוצות ישראל, המביע התנגדות להגירה לאמריקה
  • ספר המצוות הקצר, המצוות הנוהגות בזמננו בקצור נמרץ
  • קונטרס תפארת אדם, בעניין הקפת הראש והשחתת הזקן
  • שם עולם, חלק ראשון על שמירת שבת, עשיית חסד והחזקת לומדי תורה; חלק שני על התחזקות בעבודת ה'.
  • תורת הבית בו יבואר גודל חיוב האדם ללמוד תורה בביתו בכל עת שהוא פנוי ממלאכתו ומעסקיו וגודל שכרו עבור זה ובסופו מאמר עלבונה של תורה.
  • בית ישראל "בו יבוארו הרבה עניינים נחוצים לכלל ישראל"
  • אגרות החפץ חיים (שני כרכים)

כמו כן הוציא לאור את הספר 'גבורת ארי' של רבי אריה לייב גינצבורג (ה'שאגת אריה') על מסכתות: יומא, תענית, מכות, ביצה ונזיר.

  • אספת זקנים-אספה של פירושים מגאונים קדמונים על רוב המסכתות מסדר קדשים.
  • ליקוטי מאמרים
  • ספר המצוות הקצר זהו הספר האחרון שחיבר החפץ חיים באחרית ימיו הוא מקבץ בספר זה את כל המצוות המעשיות בימינו ופירוש הנהגתם

מתלמידיו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ישראל מאיר הכהן
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: מחבר:ישראל מאיר הכהן

חיבורי וכתבי החפץ חיים

הערות שוליים

  1. ^ הוא לא עשה שימוש בשם משפחה; שמו "כהן" תועתק בהגייה רוסית כַּגָן ודבק כשם משפחה בחלק מילדיו. במסמכים רשמיים הופיע בשם פּוּפּקוֹ, שאותו אימץ גם בנו הגדול. ראו עוד: ראובן אליצור, דגל מחנה ראובן, בני ברק תשע"ב, עמ' שעו-שעז. המכתב המקורי מצולם אצל ראובן דב דסלר, שנות דור ודור, א, ירושלים תש"ס, עמ' רצב-רצג.
  2. ^ שנת לידתו מצויה במחלוקת. ראו בהמשך
  3. ^ Making of a Godol, pp. 1106-1108
  4. ^ בספר תולדות וקורות חייו של בעל החפץ חיים בנו הוא גם המקור היחיד לתאריך לידתו - י"א בשבט.
  5. ^ שמואל ברוך שולמן, אורחינו הגדולים, לקראת בואו של ה„חפץ חיים” לא"י, דואר היום, 12 באפריל 1931
  6. ^ 6.0 6.1 ישר עמוד כה הערה 1
  7. ^ "מאיר עיני ישראל", ח"א, עמוד 176-7 (שם מצוין שבגיל 13 למד בווילנה)
  8. ^ "מאיר עיני ישראל", ח"א, עמוד 172
  9. ^ ראו לעיל דיון על שנת הולדתו. המקור למידע הוא עדות בנו (תולדות החפץ חיים עמוד ב), אולם ייתכן שמה שמדויק שם זו דווקא השנה, תרי"ג, ולא הגיל. הרב מאיר ישר מעיד לעומתו שאביו נפטר בשנת תר"ט (עמוד כט).
  10. ^ כשנכנס לתפקידו התנה עם אנשי העיר שלשה תנאים. 1. שלא יקבל משכורת. 2. שאנשי העיר ימחלו לו במקרה של טעות בדין או אם יפגע בהם. 3. שאנשי העיר יתחייבו לציית לו. בעקבות סירוב של שני סוחרים לציית לפסק דינו, התפטר מתפקידו. (ישר עמוד מו). לפי דב כ"ץ זה אירע בתקופה מאוחרת יותר, בשנת תרמ"א (כ"ץ תנועות המוסר 25)
  11. ^ רי"מ, ספר מצוות קצר, עשין ג. ראה ה'בעל בית': ר' ישראל מאיר הכהן, ה'חפץ חיים', בנימין בראון, עמ' 145-144, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון ונסים ליאון, ירושלים 2017.
  12. ^ עדות בנו בספר תולדות וקורות חייו של בעל החפץ חיים
  13. ^ פרופ' נחום רקובר, זכות היוצרים במקורות היהודיים תנאיו של החפץ חיים למדפיסי המשנה ברורה והחפץ חיים, 102. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"א-1991
  14. ^ חפץ חיים, לקוטי הלכות - סוטה, פרק ג, עמ' 21–22. דברים דומים כתב החפץ חיים במכתבו בנוגע לייסוד בית יעקב: "עניין גדול ונחוץ הוא בימינו אלה, אשר זרם הכפירה ר"ל שורר בכל תקפו. וכל החששים והפקפוקים מאיסור ללמד את בתו תורה אין שום בית מיחוש לזה בימינו אלה. כי לא כדורות הראשונים דורותינו, אשר בדורות הקודמים היה לכל בית ישראל מסורת אבות ואמהות לילך בדרך התורה והדת ולקרות בספר צאינה וראינה בכל שבת קודש. מה שאין כן בעוונותינו הרבים בדורותינו אלה" (מצוטט אצל א' גרינבאום, 'החנוך הדתי לבנות בישראל', בתוך: שבילי החינוך, עמ' 35).
  15. ^ 17) 'הלנת שכר בפסיקת החפץ חיים: לקראת מודרניזציה של דיני העבודה ההלכתיים?' בתוך: תרביץ – רבעון למדעי היהדות, שנה עה (ניסן-אלול תשס"ו), עמ' 501–538.
  16. ^ ראה מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל, מאת בנו, עמ' כז. ראה גם שם עמ' טו, טו, לב, לז, נא, סג, קו, קעו. פוליטיקה ומסורת אגודת ישראל בפולין, 1939-1916, גרשון בקון, ירושלים 2005, עמ' 61.
  17. ^ ראה אור אלחנן, כרך א, עמ' נב. מאיר עיני ישראל, כרך א, עמ' 423.
  18. ^ מאיר עיני ישראל, כרך א, עמ' 423.
  19. ^ מאיר עיני ישראל, כרך ג, עמ' 551. מאיר עיני ישראל, כרך ה, עמ' 561.
  20. ^ מאיר עיני ישראל, כרך א', עמ' 34, 435. מאיר עיני ישראל, כרך ה, עמ' 285, 287. מאיר עיני ישראל, כרך ב, עמ' 21, 40. חפץ חיים על התורה, עמ' קס"ה. ראה גם השואה : לקט דברים בנושא חורבן יהדות אירופה ת"ש-תש"ה מתוך אספקלריה של תורה, הרב יואל שוורץ והרב יצחק גולדשטיין, עמ' 66-67
  21. ^ מאיר עיני ישראל, כרך ה, עמ' 296.
  22. ^ מכתבי הרב החפץ חיים, בעריכת בנו, עמ' 78.
  23. ^ מאיר עיני ישראל, כרך ב, עמ' 476.
  24. ^ ActivePaper Archive, www.jpress.nli.org.il
  25. ^ מידע על הכנסיות הגדולות של אגודת ישראל(הקישור אינו פעיל, 10.3.2021) כמו כן בספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתב קכ
  26. ^ מידע על הקמת בית יעקב בברכת ועידוד ה"חפץ חיים"
  27. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתבים קז קח ועוד
  28. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתב נד
  29. ^ ספר "מכתבי הרב חפץ חיים זצ"ל" - ורשא תרצ"ז מכתבים עט צא קיד
  30. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים טו סו עז ועוד
  31. ^ מאיר עיני ישראל, כרך ג, עמ' 649–650. ראה קונטרס עקבתא דמשיחא, על פי עדות תלמידו הרב אלחנן וסרמן, עמ' 55-54.
  32. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתב סד, וספר "קובץ אגרות החפץ חיים" - בני ברק תשמ"ו מכתבים רבים ממכתב קכז עד מכתב קלז
  33. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתב קכב, וספר "קובץ אגרות החפץ חיים" - בני ברק תשמ"ו מכתבים קמה וקמו
  34. ^ בנימין בראון, ה'בעל בית', ר' ישראל מאיר הכהן, ה'חפץ חיים', עמ' 151, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון, נסים ליאון, ירושלים 2017.
  35. ^ מרא דארעא ישראל, מנחם מענדיל גערליץ, עמ' ריח. מאיר עיני ישראל, כרך ב, עמ' 482–486, 647, 509.
  36. ^ בנימין בראון, ה'בעל בית', ר' ישראל מאיר הכהן, ה'חפץ חיים', עמ' 149 הערה 225, בתוך הספר הגדולים: אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל, עורכים בנימין בראון ונסים ליאון, ירושלים 2017.
  37. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים מט פט צב צג צד קד קה קט ועוד. מאיר עיני ישראל', כרך ב, עמ' 41–49, 483, 489-488. שם כרך ד, עמ' 403.
  38. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים נא נב עא
  39. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים לח מג מד ועוד
  40. ^ ספר מכתביו הנ"ל מכתבים כב כג נח עח
  41. ^ אגרות קודש לאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש כרך ב' עמודים קסח-קסט
  42. ^ הריי"ץ מליובאוויטש כרך ב' עמודים קפג - קפה
  43. ^ ראו אודותיו באתר אישי ישראל
  44. ^ משנה ברורה, באור הלכה, סימן של"ב, סוף ד"ה "ואם הוא ספק"
  45. ^ השם "חיה" נוסף לה על ידי אביה לאחר שחלתה בצעירותה בטיפוס (לדבריה ב"מאיר עיני ישראל", ח"א, עמ' 44)


אחרונים
חכמי יהדות אשכנז
ראשוני האחרונים הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא (מהרש"ל) • מהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא) • רבי מרדכי יפה (לבוש) • רבי יהושע פלק כץ (סמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (מהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז)
אחרונים רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (מגן אברהם) • רבי יעקב יהושע פלק (פני יהושע) • רבי אריה לייב גינצבורג (שאגת אריה) • רבי נתנאל וייל (קרבן נתנאל) • רבי יוסף תאומים (פרי מגדים) • רבי יחזקאל לנדא (נודע ביהודה) • הגאון מווילנה (הגר"א) • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (קצות החושן) • רבי אברהם דנציג (חיי אדם) • רבי יעקב לורברבוים (נתיבות המשפט) • רבי עקיבא איגר • החת"ם סופר • רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) • רבי שלמה קלוגר • רבי יוסף שאול נתנזון • רבי יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם) • רבי חיים הלברשטאם (דברי חיים) • רבי שלמה גאנצפריד (קיצור שלחן ערוך) • רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מהרי"ל דיסקין) • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן) • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (משנה ברורה) • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי מאיר שמחה הכהן (אור שמח) • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (חזון איש)
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי יוסף קורקוס • רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי רפאל יוסף חזן (חקרי לב) • רבי חיים פלאג'י • רבי חיים חזקיהו מדיני (שדי חמד) • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח)

וח|ישראל מאיר הכהן}} 36941040ישראל מאיר הכהן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_ישראל_מאיר_הכהן&oldid=2709274#מספריו"