רבי שמואל דוד אונגר

הרב שמואל דוד אונגר

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה
לידה	יד כסלו תרמ"ה
פטירה	ט' באדר תש"ה
השתייכות	רבני סלובקיה, רבני הונגריה
תחומי עיסוק	תורה, אגדה, הלכה, תלמוד
רבותיו	דודו רבי נוח ברוך פישר, רבי שמואל רוזנברג
תלמידיו	חתנו הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל
חיבוריו	"נאות דשא".

רבי שמואל דוד הלוי אונגר (תרמ"ה - ט' באדר תש"ה) היה ראש ישיבה ורב העיר נייטרה בסלובקיה.

קורות חייו

נולד בי"ד כסלו שנת תרמ"ה בפישצ'אן (Piešťany) בסלובקיה לרב יוסף משה אונגר רב העיר ולאמו יהודית. בגיל 14 התייתם מאביו. למד בעירו בישיבת דודו, רבי נוח ברוך פישר, ולימים נישא לבתו, מרים לאה. בגיל 17 נכנס ללמוד בישיבתו של רבי קלמן וובר רב העיר, בהמשך נסע ללמוד בישיבתו של רבי שמואל רוזנברג באונסדורף, אותו החשיב לרבו המובהק. לאחר נשואיו קיבל סמיכה מהלבושי מרדכי ממאד.

בגיל 21 התמנה למשרת הרב בקהילה היהודית הקטנה בקרומפק, בשנת תרע"א התקבל לרב בקהילת קראמפאך בסביבת העיר סעפעש, ובשנת תרע"ח נתקבל לשמש כרב בטירנוי, שם ייסד ישיבה גדולה ובאו שם מהעיירות מסביב ללמוד אצלו, כחמש עשרה שנה ישב בטירנוי ועסק בהוראה ובחינוך.

עמד בנשיאות חברת מחזיקי הדת יחד עם עוד גדולי הדור, והיה גם ממייסדי "אגודת היראים" שהיתה חבורה מיוסדת לפקח על שמירת שבת.

נבחר כנשיא מרכז הקהילות האורתודוקסיות ("לאנדעס קאנצליי") ונמנה עם הרבנים הראשונים שהצטרפו לתנועת אגודת ישראל מקרב רבני הונגריה וסלובקיה, ואף שימש כנשיא אגודת ישראל בסלובקיה. בתרצ"ה השתתף במשלחת הרבנים לארץ ישראל מטעם אגודת ישראל, שכללה בין היתר את הרב יעקב מאיר בידרמן, הרב זלמן סורוצקין והרב יוסף שלמה כהנמן. בתרצ"ז השתתף בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה במרינבאד ושימש כשליח הציבור בעצרת התפילה והזעקה שנערכה בתחילת הכינוס, והיה בין הרבנים בכינוס שהתנגדו בנחרצות לשאלת הקמת מדינה יהודית גם אם תהיה על פי תורה.

ב-ה'תרצ"ג נישאה בתו, ברכה רחל לתלמידו רבי חיים מיכאל דב ויסמנדל.

הישיבה

ערך מורחב – ישיבת נייטרה

לאחר פטירת רבי אברהם אהרן כץ בשנת תר"ץ, ביקשו יהודי נייטרה מרבי שמואל דוד אונגר, שכיהן אז רבה של טירנוי, לבוא למלא את מקומו. רבי שמואל דוד החזיק בכל מקומות רבנותו בישיבה לתלמידיו, וכדי לשכנעו לעבור לנייטרה הבטיחו לו בני הקהילה לממן מכיסם את הוצאות ישיבה. בשנת תרצ"א נעתר הרב אונגר ועבר יחד עם הישיבה לנייטרה ואיחדה עם הישיבה הקיימת מכבר בעיר. כבר בטירנא מנתה ישיבתו כ-230 תלמידים מכל רחבי אירופה, ובנייטרא גדלה הישיבה לכ-300 תלמידים.

השקפותיו על הציונות

נודע בהתגדותו לציונות, עד כדי שלא רצה לצרף למנין תלמיד חכם שהחזיק בדיעות המזרחי, וכשכמה ממנהיגי המזרחי באו במשא ומתן עם ראשי אגודת ישראל להתאחד עמם בעניינים גשמיים שאינם קשורים לדת ואין ביניהם חילוקי דעות, ורצו לייסד לשכת עבודה משותפת בין פועלי אגודת ישראל ובין פועלי המזרחי, והתעורר פולמוס שהתפרסם מעל דפי העיתונות, שיגר רבי שמואל דוד מכתב בו הוא כותב בחריפות נגד ההצעה: ”כל ענין הציונות והמזרחית ברובו הם היזוק שאינו ניכר ואינו נראה מיד להמון, "והיא היא הנותנת" לאוסרן ולהבדילן בהבדלה גמורה, כי בדיני נפשות היזוק שאינו ניכר חמור מהיזוק ניכר, ואין עושין נסיונות בדיני נפשות כאלו, ואם דברי הכל מודים דעם הציונים אסור להתחבר בכל אופן ק"ו המזרחי”. במכתב לבנו הוא כותב בהערצה על רבי אלחנן וסרמן ועל ספרו "עיקבתא דמשיחא": ”ואשרי חלקו שזכה לדבר דברים כהוייתן... מצוה גדולה לעיין בספרים אלו”.

גם סמוך לשואה כשעלה אז בלב רבים המחשבה אולי כשיהיה ליהודים מדינה משלהם לא יהיו הגוים מוטרדים כל כך עם "שאלת היהודים", חזר ודיבר שלא לחשוב שאם יהיה מדינה יהודית זה יעזור להוריד האנטישמיות, או יעזור לשמור על חיי יהודים.

תקופת השואה

רדיפת היהודים בסלובקיה החלה למעשה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מינכן ב-ה'תרצ"ט בו חולקה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות. סלובקיה בראשות הכומר יוזף טיסו הפכה למדינת חסות של גרמניה הנאצית. טיסו ואנשי משמר הלינקה פעלו נגד היהודים ומתנגדי המשטר בסלובקיה.

בניסן תש"ב החל גירוש יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה בפולין. הרב אונגר עצמו זכה במעמד מיוחד מטעם השלטונות ואף קיבל מינוי לרב ראשי ליהודי סלובקיה. ביתו והשטח מסביבו הוכרזו כשטח חסות וגם לשוטרים היה אסור להיכנס אליו. למרות זאת, לעיתים פרצו לשם אנשי משמר הלינקה, וכהגנה מפניהם נבנו במקום בונקרים בהם התקבצו פליטים יהודים רבים מפולין ומגאליציה. בחסות הרב אונגר שהו מאות תלמידים ורבנים שהצליחו להימלט לישיבתו והמשיכו ללמוד תורה עד גירושם לאושוויץ בי"ז אלול תש"ד.

כל אותה העת פעל הרב אונגר יחד עם חתנו הרב וייסמנדל להציל יהודים רבים ככל האפשר. בראשית המלחמה שלח את חתנו ללונדון כדי להשיג אישורי כניסה לקנדה למשפחות מיהודי סלובקיה, אך ללא הצלחה. מאוחר יותר היה הרב אונגר שותף לתוכניות ההצלה שיזמה קבוצת העבודה.

בעקבות המרד שפרץ בסלובקיה כנגד שלטונו של יוזף טיסו, גורשו גם תלמידי ישיבתו יחד עם אחרוני יהודי נייטרה לאושוויץ. גם בנו, בן ציון אונגר, נלקח למחנה סרד ושם נרצח. הרב אונגר ששהה באותו זמן בהרי זובור (Zobor) הסמוכים לנייטרה. בעקבות מחלתו הוא נאלץ להישאר בהרים ולהסתתר שם עם בנו, רבי שלום משה אונגר. בימים הנוראים של אותה שנה שהה בעיר באנסקה ביסטריצה. כמה שבועות אחר כך, בעקבות כיבוש העיר על ידי הגרמנים וחיסול המרד הסלובקי, ברח ליער קאלישטי. באותה תקופה הוא המשיך ללמוד תורה ברבים. כאשר הרגיש שסופו קרב אמר לבנו שיאמר לתלמידיו ללמוד בהתמדה, להתפלל בכוונה, ולהימנע מדיבור בשעת התפילה.

בט' באדר תש"ה נפטר ביער מרעב ומחולשה ונקבר שם באופן זמני. לאחר המלחמה הובא לקבורה בפישצ'אן שבה נולד, בסמוך לקברות אביו.

בין הניצולים מבני משפחתו היו בנו הרב שלום משה אונגר ששהה עם אביו במקום מחבואו, חתנו הרב וייסמנדל, ובת שנישאה לרבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שאיבד בשואה את אשתו הראשונה ו-11 ילדיו. ישיבת נייטרא הוקמה מחדש בארצות הברית.

משפחתו

בניו ובנותיו

לרבי שמואל דוד נולדו 12 ילדים שחלקם נספו בשואה. המפורסמים שביניהם:

• בנו רבי שלום משה.
• אשת רבי חיים מיכאל דב ויסמנדל.
• חיה נחמה אשת (בזוו"ש) רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם.

נכדיו

• הרב שמואל דוד אונגר (השני).
• הרב צבי אלימלך הלברשטאם.
• הרב שמואל דוד הלברשטאם.

חיבוריו

• "נאות דשא", על הגדה של פסח, מאונט קיסקו (מדינת ניו יורק בארצות הברית), נדפס בתש"י ובתשל"ד עם הוספות.
• "נאות דשא" על התורה - חידושי אגדה ודברי מוסר והתעוררות (בהוספת חידושים מאביו). עד כה יצא חלק א' על בראשית-ויקרא, מאונט קיסקו תשכ"ג (1963).
• "נאות דשא" על זמירות של שבת, מאונט קיסקו, תשס"ב (יצא עם קונטרס "דבש מסלע" - בירור הלכה בעניינים הנוגעים בהפסק שבין אכילה לאכילה או בין מצווה למצוה, ועם חידושי תורה מבן המחבר.
• "נאות דשא" לחנוכה (בהוספת ליקוטים על ענייני חנוכה וסדר הדלקת נרות חנוכה, מאונט קיסקו, תשמ"ו (1986).
• "נאות דשא" לפורים (בהוספת הלכות ולקוטים על ענייני פורים וחידושים על מגילת אסתר), מאונט קיסקו, תשמ"ו (1986).
• "חידושי נאות דשא" - על מסכתות הש"ס.

כתבי היד נעזבו במחבוא בהרי זאבאר. הם ניצלו משריפה בזכות אישה לא יהודייה ששמרה עליהם והעבירה אותם לאחר המלחמה לבנו.

מתלמידיו

• רבי חיים מיכאל דב ויסמנדל
• רבי שמואל הלוי וואזנר
• רבי דוד בן ציון קליין
• רבי יונה פורסט
• רבי יחיאל מיכל מיכלוביץ' האדמו"ר מזלוטשוב

לקריאה נוספת

• הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה ב', ניו יורק תשי"ז (1957)
• רבי שלמה רוזמן, ראשי גולת אריאל, חלק א עמ' ת"צ-תקט"ז, ניו יורק תשל"ו

קישורים חיצוניים

• הרב שמואל דוד אונגר – סלובקיה, באתר "זכור - אמונה בימי שואה"
• תמונה: ראש ישיבת נייטרה עם תלמידיו, באתר 'זכור'
• תמונה: תלמידי ישיבת נייטרא, 1932, באתר 'זכור'
• דרשת הרב אונגר בליל יום כיפורים תש"ג באתר "זכור - אמונה בימי השואה"
• רבי שמואל אונגר, באתר Tog
• הגאון מנייטרא אשר גווע ביער הפרטיזנים בתוך ירחון 'בית יעקב', גיליון 109, סיון תשכ"ח, עמ' 12
• נתיב ניטרא, תשכ"ד
• אידישע ווארט - 268 (ביידיש)
• הרב אונגר, ביאור התשובה למצה זו שאנו אוכלים על שום מה, באתר תורתך לא שכחתי

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0