רבי דוד בורנשטיין
 | |||||
| רבי דוד בורנשטיין | |||||
| לידה |
ה'תרל"ו נאשלסק | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ח' בכסלו תש"ג (בגיל 66 בערך) ורשה | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי בוורשה | ||||
| מקום פעילות | וישוגרוד, לודז', סוכטשוב, ורשה | ||||
| רבותיו | סבו, רבי אברהם בורנשטיין | ||||
| חיבוריו | "חסדי דוד" | ||||
| אב | רבי שמואל בורנשטיין | ||||
| |||||
רבי דוד בורנשטיין (תרל"ו-ח' בכסלו ה'תש"ג[1]) היה האדמו"ר השלישי של חסידות סוכטשוב וממנהיגי יהדות פולין קודם השואה. יסד את רשת ישיבות "בית אברהם" שפעלה בפולין עד השואה. בתקופת השואה היה ממנהיגי הציבור בגטו ורשה.
קורות חייו
שנותיו הראשונות
נולד בראש חודש אלול תרל"ו, בנאשלסק. בנו הגדול של רבי שמואל בורנשטיין, נכדו של רבי אברהם בורנשטיין ונינו של רבי מנחם מנדל מקוצק. בנעוריו למד אצל סבו והיה קשור אליו באופן מיוחד. גם לאחר נישואיו בגיל 17 בשנת תרנ"ג המשיך ללמוד ולהתגורר בבית סבו.
פעילות ציבורית
ב-ה'תרס"ו בהיותו כבן שלשים ואחת שנים, החל לכהן כרב בעיירה וישוגרוד ופתח שם ישיבה, בעיירה זו כיהן שבע שנים בלבד. במלחמת העולם הראשונה עבר ללודז'. בשנות ה-20 עבר להתגורר בטומשוב מזובייצקי והתמודד מטעם אגודת ישראל על תפקיד רב העיר, אך הפסיד למועמד המזרחי, הרב שמואל ברוט. ב-ה'תרפ"ו נפטר אביו, ה"שם משמואל" והוא החל לשמש כאדמו"ר. את מקומו קבע בעיר לודז'. וברוב חודשי הקיץ שהה בעיירה קאלאמנע (Kolumna) השוכנת דרומית מערבית ללודז'. הוא הקים רשת ישיבות בשם "בית אברהם" על שם סבו, וכן הוציא ירחון בשם זהה במטרה להפיץ את שיטת הלימוד המיוחדת של חסידות סוכטשוב. היה חבר באגודת הרבנים בפולין. היה חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, והשתתף בכינוסי התנועה.
בשנת ה'תרצ"ד נשא בוועידת אגודת ישראל בפולין נאום נלהב לחיזוק יישוב ארץ ישראל, וטען "כי מארץ ישראל תבוא תחיית ישראל עד עולם - עד ימות המשיח".[2] בכנסייה הגדולה השלישית כחבר מועצת גדולי התורה דיבר בחריפות כנגד תוכנית החלוקה. הוא עצמו ביקר פעמיים בארץ, בשנים ה'תרצ"ד ו-ה'תרצ"ה. בביקורו הראשון אף רכש שטח אדמה וקרא לחסידיו לנהוג כמוהו ולרכוש קרקעות בארץ. לא פעם הביע את צערו על כך שאינו יכול להתיישב בארץ כי חסידיו אינם נותנים לו לעזוב.[3] לימים, כאשר הגיעו ימי השואה אמר לתלמידו, הרב יהושע משה אהרונסון: ”אני מהרהר, הייתי בארץ ישראל ודעתי הייתה להתיישב שם, דווקא באותו זמן שאפשר היה לשבת בגולה, ובכל זאת לא זכיתי אז לקבוע את דירתי בארצנו הקדושה. עכשיו, כאשר אין כל אפשרות לשבת כאן, כלום זכאי אני לעלות לארץ ישראל”.
תקופת השואה
ב-ה'ת"ש נכנסו הגרמנים ללודז', וכעבור זמן קצר הגיעו גם לביתו של האדמו"ר, הכו אותו וגזזו את זקנו. כאשר גברה הסכנה לחייו, הבריחו אותו חסידיו על ידי הלבשתו בבגדים אחרים וציודו בניירות מזויפים. הוא הגיע בחשאי לוורשה, שם עבד בבית החרושת שולץ.[4] בביתו בגטו התקיימו התייעציות ואסיפות שונות. הוא קיים שיעורים ומנייני תפילה בביתו ועודד את תלמידיו להמשיך בעצמם את לימודי התורה. בין חסידיו היה הרב אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב, מראשי ישיבת חכמי לובלין, שהיו מראשי מלמדי התורה במחתרת בגטו ורשה. לפני ראש השנה תש"א הוציא קול קורא מודפס שכלל דברי התחזקות והתעוררות לתשובה.
באחד ממכתביו תיאר הלל זיידמן: ”בכל פעם היה ביתו מלא מפה לפה, באו אנשים רבים, ביניהם רבנים ועסקנים לשאול עצה, לשמוע דברי התחזקות, והוא זצ"ל עסק בתורה ועבודה ימים כלילות, והיה מקור של התחזקות, תחת השפעתו הרוחנית עמדו הקיבוצים של לומדי התורה בגטו שראשיהם היו חסידיו: הרב אברהמ'לי וינברג והרב אריה פרומר מקוזליגלוב... וככה עסקו בתורה כמה מאות בני ישיבות 'שם משמואל', שתי ישיבות כאלה התקיימו בגליל נבלקי, ואחת בגליל גז'יבוב”. באופן דומה תיאר עד אחר: ”לביתו הגיעו אז רבים מגדולי התורה שטרם שולחו מן העיר, ועמם סתם 'עמך', יהודים שחפשו מילת עידוד ונחמה פורתא”.[5]
הרב אהרונסון סיפר[6] שעוד בתחילת המלחמה נכנס אל האדמו"ר, כדי שזה יבהיר לו על שום מה מתרגשות הצרות על עם ישראל, ותשובותו הייתה: ”מן הפרשה הראשונה שבתורה למדנו זאת, הבל הצדיק וקין הרשע. והנה הבל הצדיק, דמו נשפך כמים, בעוד קין הרוצח חי ומתהלך בעולם”. לדברי הרב אהרונסון: ”האדמו"ר הוסיף דברים, אך איני יכול להעלותם על הכתב. ביציאתי מחדר קודשו - ידעתי כי עליי להתכונן לגרוע מכל"”
באדר תש"ב נודע לרב אהרונסון שבינתיים ברח לסאניק על מטרת הנאצים להרוג את יהודי פולין, והוא שלח מכתב לרבו, רבי דוד בורנשטיין, בו הודיע לו על הגזירה. במכתבו כתב בלשון רמז: "הדודה אסתר מרחוב מגילה בית 7 דירה 4 באה", כאשר כוונתו לפסוק הרביעי בפרק השביעי במגילת אסתר בו נאמר "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד". בחודש סיוון הגיע מכתב התשובה, אף הוא ברמיזה, בו ביקשו רבי דוד להתחזק ולנגן את יצירתו של הסבא יצירה 23 קטע 4, ברמזו בכך לפסוק הרביעי במזמור כ"ג בתהילים: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי". ייתכן כי המידע הזה היה הסיבה לכך שרבי דוד בורנשטיין היה מן המנהיגים הראשונים בורשה שהתריעו מפני השילוחים הקרבים.[7]
ניצול השואה, יהודה אריה פיינגולד העיד כי ”זמן מסוים לפני המשלוחים היה הרבי מסוכטשוב הראשון שהזעיק את הציבוריות היהודית שגזרה רעה מתרגשת ובאה על כלל ישראל הוא ז"ל אמר, שאת הגזרה יוציאו לפועל אנשי ס.ס. מלובלין, שעונדים לשרווליהם סרטים עם כתובת פערניכטונגס-קאמאנדא ("פלוגת השמדה"). אדם צ'ירניקוב פנה בעניין זה למושלים לייסט ופישר, לקומיסא הגטו אאורסוואלד ולראש הגסטפו בראנד ימ"ש. הם לא ידעו מהגזרה החדשה אבל הרבי מסוכטשוב לא נח, הזעיק אנשים, דרש להתכנס להתייעצויות. בביתו היו נערכים כינוסים בעניין המרד...”[8]
בחג הסוכות האחרון לחייו בתש"ג התאספו לביתו יהודים ופליטים שהגיעו לגטו. אחד הנוכחים תיאר את החג במחיצתו של הרבי: ”הוזמנתי לשולחנו של הרבי והשתתפתי בסעודה. לאיש אחר נהפכתי באותו חג סוכות. באותם רגעים נגוזו ממוחי צוקות העיתים. עברתי לעולם אחר, מזוקק מהגשמיות. עדיין עולות באוזני נעימותיו בשוררו את פסוקי ספר קהלת, והוא מדגיש כל מילה ומתרגמה ליידיש. במשך החג השמיע את תורותיו ואמרותיו החסידיות, כאילו הוא שקוע בענייני שמיא בלבד”.[9]
לאחר האקציה הגדולה הועבר לדירת מסתור, ונפטר בגטו ב-ח' בכסלו תש"ג כתוצאה משבץ לב. בלווייתו השתתפו כ-300 צועדים בדרך מהגטו למקום עבודתם הסמוך לבית הקברות, תחת עינם הפקוחה של הנאצים, כשרק למניין יהודים התירו השומרים הנאצים להיכנס לבית הקברות לצורך הקבורה, בין המלווים היו אדמו"רים שעדיין חיו בגטו. הלווייתו הייתה אחת הלוויות האחרונות ואולי האחרונה ממש שנערכו בבית העלמין ברחוב גנשה,[10] אבל כיוון שלא הוקמה מצבה על קברו לא התאפשר לאתר את קברו לאחר המלחמה, ורק נמסר בעל פה שהוא נקבר ליד אוהל ה"חמדת שלמה" קרוב לכניסה לבית העלמין.[11] מצבה לזכרו נמצאת באוהל בו קבורים אביו וסבו בבית העלמין בסוכוטשוב. בני משפחתו כולם, למעט בן אחד, נספו בשואה.
רבי דוד בורנשטיין הִרבה לכתוב חידושי תורה, אך רוב כתבי היד נשמדו בשואה, ורק אחדים מהם שרדו והודפסו על ידי אחיו רבי חנוך העניך בספר "חסדי דוד", גם בהגדה של פסח "שם משמואל" מופיעים רבים מדברי תורתו בשם "חסדי דוד" וכן בספר "נאות הדש"א" שהודפס על ידי אחיו למחצה, ר' אהרן ישראל בורנשטיין, וכולל גם מתורת סבו, אביו ואחיו (הד"שא ראשי תיבות של שמותיהם: הניך, דוד, שמואל, אברהם).
חסידים בולטים
- הרב יהושע משה אהרונסון
- הרב אריה צבי פרומר
- הרב שלמה זאב צווייגענהאפט
לקריאה נוספת
- מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, מוסד הרב קוק, ירושלים. תשס"ז, 2007.
- אהרן ישראל בורנשטיין, מראה הדשא
- ישראל ארליך, אבירי הרועים
- זילברברג, יהושע עוזיאל, מלכות בית דוד, תולדות חייו, [...] של כ"ק [...] האדמו"ר רבי דוד בורנשטיין זצוקללה"ה מסוכטשוב, בעל חסדי דוד. בני ברק, תשנ"א.
- הרב ר' דוד בורנשטיין - אדמו"ר מסוכטשוב, בתוך: הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, חלק ראשון, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשט"ז, עמ' 150–157
קישורים חיצוניים
- הרב אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' דוד בארנשטיין זצ"ל הי"ד", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 7, באתר HebrewBooks
- הרב דוד בורנשטיין באתר 'זכור'
- הרב יהושע משה אהרונסון, הרב דוד בורנשטיין, ב"חומרי ההדרכה של יפה זהבי" שבבלוג של זהבי
- הגדה של פסח 'שם משמואל' עם ליקוטים מרבי דוד בורנשטיין, באתר היברובוקס.
- בית אברהם גיליון ראשון, בית אברהם גיליון שני, באתר היברובוקס.
- רבי דוד בורנשטיין מסוכוטשוב, ב"ר שמואל, באתר אגודת אהלי צדיקים
- אודות רבי דוד ומכתבים ממנו (עמ: 116-119)
דוד בן שמואל בורנשטיין (1876-1942), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ייתכן שנולד בתרל"ח
- ^ בתוך ירחון 'בית אברהם' גיליון שני.
- ^ אדמו"רים שניספו בשואה, מנשה אונגר, עמ' 79.
- ^ ראו: הנתיב האחרון של גדולי התורה בגיטו ווארשה, בית יעקב, גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 8, באתר היברובוקס
- ^ אסתר פרבשטין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 101
- ^ הרב יהושע משה אהרונסון, עלי מרורות שו"ת והגות בשואה, הוצאה פרטית, בני ברק תשנ"ו, עמ' 259
- ^ בסתר רעם, עמ' 26 ועמ' 101
- ^ הרב אהרונסון
- ^ בסתר רעם, שם
- ^ ד"ר פנינה מייזליש, רבנים שנספו בשואה
- ^ לתיאור מפורט של פטירתו וההלוויה, ראו: יעקב מארוקו, שאגת מעונה, בני ברק תשנ"ח, עמ' 132–134.
דוד בורנשטיין35663718Q2896371