רבי מאיר דן פלוצקי
הרב מאיר דן רפאל פְּלוֹצְקִי (תרכ"ו, 1866 – ו' בניסן ה'תרפ"ח, 1928), היה מרבני יהדות פולין בתחילת המאה ה-20, ממייסדי אגודת ישראל בפולין וחבר מועצת גדולי התורה, מחבר הספר "כלי חמדה" על התורה.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
נולד בשנת תרכ"ו (1866) לגעלה ולחיים יצחק, שהיה מחסידיו של רבי חנוך העניך מאלכסנדר. כבר מגיל צעיר ניכרו כשרונותיו והתמדתו. בגיל 9 נשלח לבית מדרשו של רבי חיים אלעזר וואקס בקאליש. אחרי שנתיים שלחו רבי חיים אלעזר ללמוד אצל חותנו, רבי ישראל יהושע מקוטנא. במחיצתו למד כשנתיים ולאחריהם עבר ללמוד בסוכטשוב אצל רבי אברהם בורנשטיין האדמו"ר מסוכטשוב. על רבו זה אמר: "האיר עיני בדרך לימוד בתורה הקדושה והתחלתי לטעום אצלו נועם מתיקות תורתנו הקדושה".[1]
בתרמ"ב (1882) נשא אישה בעיר דווארט. הורי אשתו קנו עבורו ספרייה גדולה ופרנסו את הזוג במשך עשר שנים רצופות. היה מחסידי אדמו"רי גור: השפת אמת ובנו האמרי אמת.
דווארט
ב-1891, בהיותו כבן 25 בלבד, החל לכהן כרבה של העיר דווארט בפולין. ב-1903 הוציא לאור את ספרו הראשון "חמדת ישראל", וב-1906 את חלקו הראשון של ספרו "כלי חמדה". פעל לחשיפת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קודשים שנתפרסם בשנת ה'תרס"ז על ידי שלמה פרידלנדר שטען כי מצא את כתב היד המקורי שלא התגלה מעולם. הזיוף זכה בהתחלה להסכמותיהם של כמה רבנים, אולם בהמשך נתגלתה התרמית, לא מעט בזכות פעילותו של הרב פלוצקי.[2] כמו כן פרסם מאמרים, בעיתונות החרדית של אגודת ישראל, כנגד כתבים חדשים שזייפו מכתבים מהבעש"ט ותלמידיו. ב-1912 ביקר בארץ ישראל בשליחות כולל פולין כדי לעמוד מקרוב על בעיות שונות שהתעוררו בניהול ענייני הכולל בארץ ישראל.
אוסטרוב מזובייצק
ב-1918 אחרי 27 שנות רבנות בדווארט הוכתר כרב העיר אוסטרוב מזובייצק במקומו של רבי יוסף קאליש שהתמנה לאדמו"ר מאמשינוב. בשנת 1920 היה שותף לפרסום הירחון הרבני "דגל התורה" בעריכתו של רבי מנחם מנדל כשר ובהשתתפות רבי יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב, רבי מנחם זמבה ורבי יעקב מאיר בידרמן.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנת ה'תרפ"א (1921), עמד בראש משלחת רבנים שנסעה לאנגליה, בלגיה וארצות הברית במטרה להקים סניפים מקומיים של אגודת ישראל, אשר יעמדו בזיקה עם הסניפים המרכזיים בפולין.[3] בחזרתו לפולין המשיך לעסוק בענייני הציבור, לפסוק תשובות ולהכריע בסוגיות סבוכות בחיים הציבוריים של יהודי פולין. הוא השתתף בכל כינוסיה של אגודת ישראל. בשנת 1922 נשא דרשה נלהבת בכינוס הארצי של אגודת ישראל בפולין. דרשה זו עשתה רושם רב על הנאספים ואף הודפסה בחלק החמישי של ספרו "כלי חמדה". באותה שנה התמנה ליושב ראש אגודת הרבנים בפולין. באותה תקופה עסק בהתרת נשים עגונות מעגינותן. בעיה שהתעוררה בעקבות מלחמת העולם שזה עתה הסתיימה.
ב-1926 נסע פעם נוספת לארצות הברית על מנת לגייס כספים ל"מתיבתא" בוורשה.[4] בשובו מהמסע עזב את עירו ועבר לוורשה במטרה ללמד ב"מתיבתא", אולם לאחר כמה חודשים הוא לקה בסרטן ונפל למשכב עד לפטירתו בו' בניסן ה'תרפ"ח (1928), בהיותו בן כ-62. הוא נטמן בהלוויה בהשתתפות המונים בוורשה.[5]
משפחתו
החל מט"ו בשבט ה'תר"ץ (1930) מילא את מקומו ברבנות העיר חתנו, הרב יעקב שרגא זינגר.[6] בנו, הרב ישראל נתן פלוצקי, שימש כדיין ומורה צדק בעיר. שניהם נספו עם בני משפחתם בשואה.[7]
משנתו
חרף עמדותיו הציוניות, הסתייג הרב פלוצקי משותפות עם התנועה הציונית משתי סיבות עיקריות: 1. הוא איננו יודע אם היא תצליח. 2. העבירות הכרוכות בפעילות הציונית הממוסדת כמו ערבוב בין גברים ונשים, ופרסום דברי ביזוי על רבנים.[8]
סבר כי אין חילוק מהותי בין מצוות בין אדם לחברו למצוות בין אדם למקום, ושני חלקים אלו שותפים גם במגמה האלוקית לתיקון העולם בשלום.[9]
הרב פלוצקי תמך בגיור קטנים שנולדו מנישואי תערובת, למרות שלא ישמרו מצוות, כי עצם הכניסה ליהדות היא זכות, ואולי צאצאיהם של קטינים אלו ישמרו מצוות ו"ברא מזכיה אבא". והוא מעיד שכך נעשה באלפי מקרים על ידי רבנים באמריקה בה ביקר, והוא סבור שהם יזכו לשכר גדול על גיורים אלו.[10]
ספריו
- חמדת ישראל – על שם סבו, רבי ישראל פלאצקי. חלק א' מכיל חידושים על ספר המצוות של הרמב"ם. בחלק ב' ישנם חידושים על התלמוד והשולחן ערוך. זכה להסכמותיהם של מורו הרב אברהם מסוכטשוב, וכן הרבנים אליהו חיים מייזל, חיים הלוי סולובייצ'יק ואליהו דוד רבינוביץ' תאומים. החלק הראשון יצא לאור בשנת תרס"ג (1903). לספר נלווה קונטרס "בית יהודא" מאת בנו אלעזר יהודה שנפטר בהיותו בן 18 בלבד.
- כלי חמדה – פירוש על התורה. החלק הראשון יצא לאור בשנת תרס"ו (1906) ונתחבב במהירות על תלמידי החכמים בפולין וזכה למספר רב של מהדורות. דרכו של רבי מאיר דן בספר זה לפרש את פסוקי התורה בדרך של פלפול הלכתי-תלמודי. שם הספר לקוח מדברי המשנה: "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה" (אבות פרק ב'). מתואר שעל שולחנו של הרב קוק, בסעודה שלישית, היו מונחים בשבתות שלושה ספרים: לקוטי תורה לאדמו"ר הזקן, שפת אמת ו"כלי חמדה".[11]
- שאלו שלום ירושלים – חיבור להוכחת זיופו של תלמוד ירושלמי על סדר קודשים שנתפרסם באותה העת וזכה בתחילה להסכמותיהם של כמה רבנים. בהמשך נתגלתה התרמית, לא מעט בזכות פעילותו של הרב פלוצקי
- תולדות רבנו חיים בן עטר בעל "אור החיים" – עם קונטרס "נצוצי אור", הערות והגהות מאת הרב פלוצקי, לבוב תרפ"ו
לקריאה נוספת
- אוסטרוב מזוביצק: ספר קהילה, ירושלים תש"כ, עמ' 27–28
- אליעזר אסתרין, 'ר' מאיר דן פלוצקי ז"ל', בתוך: דווארט – ספר קהילה, ישראל תשל"ד, עמ' 182–190
- אהרן סורסקי, בתוך: דמויות הוד, חלק ב, ירושלים תשל"ח, עמ' ה-כו; מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ג, בני ברק, תשמ"ז, עמ' צט–קמט; כלי חמדה, מהדורת מכון אבני שהם, כרך א – בראשית, עמ' 9–38
קישורים חיצוניים
- חמדת ישראל, באתר היברובוקס
- כלי חמדה, באתר היברובוקס
- שאלו שלום ירושלים, באתר היברובוקס
- פרטים על הספר "חמדת ישראל"
- קובץ "אור המאיר" שיצא לזכרו של ה"כלי חמדה" בשנת תרצ"ו (כולל מאמרים על אישיותו), באתר היברובוקס
- אשכול לזכרו בפורום אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ הקדמה לספר "חמדת ישראל"
- ^ קונטרס שאלו שלום ירושלים
- ^ יעקב רוזנהיים, זכרונות, בני ברק תשל"ט, עמ' רעא, רעד
- ^ על ה"מתיבתא" בורשה - בספר מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, מאת הרב שמואל קלמן מירסקי
- ^ פטירתו של הרב מאוסטרוב ז"ל, הצפירה, 28 במרץ 1928; הגאון ר' מאיר דן פלוצקי זצ"ל, הנאמן, 20 מאי 1928
- ^ על אודותיו ראו: 'הרב ר' יעקב שרגא זינגר – אוסטרוב־מאזובייצק', אלה אזכרה, כרך ז, ניו יורק תשכ"ה, עמ' 62–67
- ^ אוסטרוב מזוביצק, ירושלים תש"כ, עמ' 29–31, 36
- ^ אברהם ברוך שטינברג, דעת הרבנים, עמוד 42
- ^ כלי חמדה דברים, עמוד רכח
- ^ חמדת ישראל חלק א, מפתחות והוספות עמוד יט
- ^ הרב משה צבי נריה, מועדי הרא"ה, עמ' י'
33685562מאיר דן פלוצקי