רבי ברוך הגר (מקור ברוך)
 | |||||
| רבי ברוך הגר בעל המקור ברוך | |||||
| לידה |
ה'תרנ"ה ויז'ניץ (עיירה) | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
ב' בחשוון ה'תשכ"ד (בגיל 68 בערך) חיפה | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות שומרי שבת | ||||
| מקום פעילות | קוצמן, סירט, חיפה | ||||
| תחומי עיסוק | אגודת ישראל | ||||
| חיבוריו | מקור ברוך | ||||
| בת זוג | העני רוקח, צירל הורוביץ-אדלר | ||||
| אב | רבי ישראל הגר | ||||
| אם | הינדא | ||||
| |||||
רבי ברוך הגר (ה'תרנ"ה, 1895 - ב' בחשוון ה'תשכ"ד, 1963) היה מייסדה והאדמו"ר הראשון של חסידות סרט ויז'ניץ, וחבר מועצת גדולי התורה. מכונה על שם ספרו "מקור ברוך".
קורות חייו
נולד לרבי ישראל הגר בעל ה"אהבת ישראל" מויזניץ. נסמך לרבנות על ידי רבי מאיר אריק ורבי אברהם מנחם מנדל שטיינברג. בשנת ה'תרע"ד נישא להעני, בתו של האדמו"ר רבי ישכר דב רוקח מבעלז ממנה נולד לו בן. לאחר תקופה התגרש[1] ובשנת ה'תרפ"ד נישא בשנית לצירל אדלר אלמנת הרב מרדכי יהודה אדלר, בתו של רבי אליעזר ניסן הורוביץ מצפת[2], אמה מרים היתה נשואה בזיווג שני לרבי ישראל אביו של רבי ברוך.
בה'תרפ"ג (1923) נתמנה לרב בפוליען (חבל מרמורש), ובה'תרפ"ח (1928) לרב בקיצמן. מה'תרצ"ו (1936) שימש כרב בסירט. הרב ברוך היה רבה האחרון של העיירה סירט בבוקובינה, קודם שגירשו את תושביה היהודים לאוקראינה, בימי השואה. הקים את ישיבת "בית ישראל ותמכין דאורייתא" שבה למדו כ-50 תלמידים והתקיימו בה גם קורסים ללימוד מקצועות שונים לצרכי פרנסה.[3] פעילותו הציבורית החלה עוד ברומניה במסגרת אגודת ישראל, כאשר בין השאר נסע לבוקרשט לפני השואה בראשות משלחת, כדי לדבר על לב הממשל הרומני במטרה שיבוטל האיסור על סגירת חנויות בשבתות. נסיעה ארוכה זו באמצע החורף עלתה לו בבריאותו והשפיעה במיוחד על ריאותיו. בעקבות כך נהג לנסוע מדי קיץ לעיר הקיט דאבוס שבשווייץ.
בימי השואה הוגלה לטרנסניסטריה, וכשנתיים וחצי שהה בדז'ורין, שם הקים מטבח ליהודי הגטו, בסיוע תמיכה שנשלחה אליו מאת אחיו רבי אליעזר. בהשתדלות האחים רבי חיים מאיר ורבי אליעזר נפדה מהגטו והועבר לצ'רנוביץ ומשם לברשוב ברומניה. אחרי המלחמה הקים מחדש מוסדות יהודיים בקרב הפליטים, כמו תלמודי תורה ומקוואות. הפליטים שחזרו לסירט ביקשו ממנו לשוב ולכהן כרבם, אך הוא סירב והועיד את פניו לארץ ישראל. בשנת תש"ו שהה באנטוורפן יחד עם אחיו רבי חיים מאיר, שם פעלו לכינון מחדש של אגודת ישראל. באנטוורפן התבקש על ידי תושביה היהודים לכהן כרבם, כשלצורך כך שתי הקהילות "מחזיקי הדת" ו"שומרי הדת" אף היו מוכנים להתאחד תחת הנהגתו כרב ראשי, אך הוא סירב.
באוגוסט 1947 (קבלת הפנים הייתה בשבת, י"ג באב ה'תש"ז) עלה לארץ ישראל והתיישב בחיפה.[4] הוא פתח בית מדרש ברחוב ביל"ו, והקים את ישיבת יחל ישראל. בתחילת שנות ה-50, הגה את הרעיון להקמת "רמת ויז'ניץ" - שכונה לחסידי סרט ויז'ניץ. בשנת 1952 החלו ההכנות להקמת השכונה. שותף פעיל בהקמת המוסדות ובבניית השכונה בחיפה היה בנו-חורגו ואחיינו (חתן אחיו) רבי נפתלי חיים אדלר.
היה חבר מועצת גדולי התורה וממקימי החינוך העצמאי.
נפטר בב' בחשון תשכ"ד (1963) ונקבר באוהל אדמו"רי ויז'ניץ בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק.[5][6] חלק מדרשותיו ודברי תורתו לוקטו והודפסו בספר "מקור ברוך". על שמו נקרא רחוב מקור ברוך בחיפה.[7]
משפחתו
- בנו רבי אליעזר - מילא את מקומו כאדמו"ר מסרט ויז'ניץ, עד פטירתו בשנת ה'תשע"ה.
- ממלא מקומו הוא בנו רבי יעקב.
- בנו רבי משה, שימש כראש הישיבה.
- בנו רבי מנחם דוד, האדמו"ר משאץ ויז'ניץ בחיפה.
- בנו הרב ישראל אליעזר, רב דקהילת סערט ויז'ניץ בירושלים.
- בתו מרים (נפטרה כ"ד באייר תשע"ה) הייתה נשואה לרבי אליהו שטרנבוך, אב"ד של קהילת "מחזיקי הדת" באנטוורפן.
- בנו החורג (בן אשתו השנייה) הוא רבי נפתלי חיים אדלר, חתנו של אחיו רבי חיים מאיר הגר.
- יחיאל מיכל יעקב (כ"א בניסן ה'תרפ"ב, 1913 - י"ד באדר א' ה'תשנ"ז, 1997) בנו בכורו מזיווג ראשון. שכשעלה לארץ ישראל ב-1933 שינה את שם משפחתו לחלוץ-הגר.[8] היה מקורב לחסידות ויז'ניץ ולבעלז. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק ליד קברו של האדמו"ר משטפנשט.
לקריאה נוספת
- אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ח, בני ברק, תשמ"ט, עמ' כז-נז.
קישורים חיצוניים
- נתן אליהו רוט, "מקור ברוך" בתוך קדוש ישראל חלק ב' פרק כ"ג באתר HebrewBooks.
- אהרן סורסקי, דרך חייו של האדמו"ר ר' ברוכ'ל, בית יעקב, גיליון 165/166, תשרי תשל"ד (1973), עמ' 15–19, באתר היברובוקס
- רות בונדי, המזוזה בשערי חיפה, דבר, 5 בדצמבר 1958, המשך
הערות שוליים
- ^ הגירושין היו מאולצים, וחמיו התבטא אז: אכן אינך בעלה של בתי, אך נותרת חתני.
- ^ בנו של רבי נפתלי חיים הורוביץ
- ^ מנחם מנדל ברייאר, הישיבות ברומניה, באתר "דעת", בתוך: מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, בעריכת שמואל ק. מירסקי, הוצאת עגן, ניו יורק, תשט"ז, 1956.
- ^ האדמו"ר מויז'ניץ, דבר, 28 באוגוסט 1947.
- ^ הרב ברוך הגר, דבר 1963/10/21
- ^ הלויית הרב האגר, מעריב, 22 באוקטובר 1963.
- ^ אמציה פלד, רחוב מקור ברוך, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה.
- ^ חברא קדישא תל אביב יפו.
