אוזורקוב
 | |
| כנסייה באוזורקוב | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 לובלין |
| שטח | 15.47 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 20,571 (2006) |
| ‑ צפיפות | 1,300 נפש לקמ"ר (2006) |
| קואורדינטות | 51°58′N 19°17′E / 51.967°N 19.283°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| www.umozorkow.pl | |
אוזורקוב (בפולנית: Ozorków) היא עיר בפרובינציית לודז' בפולין ובה כ-20,000 תושבים (ה'תשס"ו). אוזורקוב היא מקום הולדתם של הרופא אהרן בראנד-אורבן והשחמטאי שמואל רשבסקי.
תולדות העיר
תיעוד ראשון לגבי קיומה של העיר נמצא בשנות הק'. היא מוזכרת בתור כפר קטן הנמצא בין יערות ובקרב ביצות בלתי עבירות, כפר המשתייך למשפחת שצ'בינסקי. ב-תקס"ז הביאו בעלי הכפר משפחות של אומנים בתחומי ייצור הבגדים מסקסוניה כדי להאיץ את התפתחותו הכלכלית של הכפר. מהגרים מאאכן שבגרמניה פיתחו את תעשיית מוצרי הצמר והכותנה במקום. התוצרת המקומית התפשטה ברחבי המחוז והיישוב הפך למרכז הטקסטיל הגדול ביותר במחוז.
עקב דיכוי "מרד ינואר" של ה'תרכ"ג - ה'תרכ"ד על ידי הכובש הרוסי נעצרה באופן זמני התפתחותה הכלכלית של העיר. לאחר מלחמת העולם הראשונה הואצה התפתחותה הכלכלית של העיר בזכות חיבור לרשת החשמל והנחת מסילת ברזל בעיר.
בתקופת הכיבוש הנאצי כונתה העיר "ברונשטט" ("Brunnstadt"). לאחר רצח יהודי העיר ורציחתם של רבים אחרים מתושבי העיר, ירד מספר התושבים בעיר לפחות מ-10,000.
לאחר המלחמה שבה תעשיית הטקסטיל לשגשג. בתקופת השלטון הקומוניסטי הולאמה תעשיית הטקסטיל בעיר. עם נפילת הקומוניזם בפולין התמוטטה תעשיית הטקסטיל המולאמת, אך מפעלי טקסטיל פרטיים החלו לפעול. כיום אוזורקוב היא עיר תעשייה ושירותים.
יהודי אוזורקוב
תולדות הקהילה
בשנת ה'תקפ"ג הוקמה בעיר קהילה עצמאית, כאשר יהודיה השתייכו קודם לכן לקהילת פאז'נצ'ב. ביוזמת רב הקהילה זאב ליפשיץ, נבנו בשנת ה'תשי"א בית כנסת ובית מדרש בעיר.
החל מראשית שנות הת"ר פעלו בעיר חסידויות קוצק, וורקא וגור, ובאמצע שנות הת"ר היוו היהודים חלק מרכזי בתעשיית הכותנה בעיר.
רבני העיר
רבה הראשון של אוזורקוב היה רבי אברהם ישכר געלבארט (שנקרא ר' בערל חסיד) מחסידי רבי מאיר מאפטא. הנ"ל לא הי' רב רשמי אלא כיהן "שלא על מנת לקבל פרס".[1] בשנת ה'תקפ"ג נתמנה רבה הרשמי הראשון של אוזרקוב רבי צבי הירש (שנקרא רבי הירש לאסקער), וכיהן עד לפטירתו ביום א' דר"ה ה'תקצ"ו.[2] אחריו כיהן רבי זאב וואלף ליפשיץ עד לשנת ה'תרכ"ד.[3] אחריו רבי שמשון אורנשטיין עד שנת ה'תרמ"ז.[4] אחריו רבי שמחה יאיר רוזנפלד עד לשנת ה'תרמ"ט.[5] אחריו רבי אלכסנדר זיסקינד הכהן ליפשיץ עד לשנת ה'תרע"ג.[6] אחריו כיהן רבי דוד בר מחבר זכר דוד עד שנהרג במלחמת העולם השניה.[7]
בין מלחמות העולם
לאחר מלחמת העולם הראשונה התגברה הפעילות הפוליטית של יהודי העיר, בבונד, באגודת ישראל ובארגונים ציוניים.
בשנות ה'תר"צ גברה האנטישמיות בעיר, והלכו ורבו תקיפות היהודים בה. בשנת ה'תרצ"ד פורסמו שמות פולנים ש"נכשלו" בקנייה אצל יהודים, בשנת ה'תרצ"ה נופצו שמשות בית הכנסת, ובשנת ה'תרצ"ו נותצו מצבות בבית העלמין היהודי. באוקטובר ה'תרצ"ז הוצבו משמרות חרם לפני חנויות ודוכני היהודים בשוק המקומי.
טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר בין 5,000 ל-5,500 יהודים.
בשואה
הגרמנים כבשו את העיר באלול תרצ"ט לאחר קרב קשה, וביום הראשון לכיבוש ירו למוות ברבים מתושביה, ובהם ב-24 יהודים. בימים הבאים שרפו את בית הכנסת ובית המדרש של העיר. היהודים נצטוו להרוס את קירותיו של בית הכנסת השרוף, והועסקו בעבודתו כפייה, בין היתר בקבורת הגוויות הרבות שבאזור העיר.
לראש היודנרט שהוקם בעיר מונה הפעיל הציוני שמעון בארצ'ינסקי. בחורף ה'ת"ש החלה הקמת גטו בעיר, אך ללא פקודה רשמית, ויהודים לא הורשו להעביר אליו את רכושם. עם הזמן הוקף הגטו בגדר תיל, אך חלק מיהודי העיר הוסיפו לגור מחוצה לו. הגרמנים הקימו בגטו כמה מפעלי ייצור, שעבדו לצורכי מפעלים ומוסדות גרמניים. היהודים עבדו גם במפעלי גרמניים מחוץ לגטו, כגון מפעל "פורשטהר אונד בונגר", אשר העסיק בכסלו תש"א כאלף יהודים.
בפורים ת"ש הובאו משפחות יהודיות רבות לחצר המשטרה בעיר, ושם אולצו לרקוד סביב שרפת ספר תורה. על אף זאת, מספר יהודים בעיר התפללו בחשאי בדירותיהם, והרב יוסף שו"ב אף הנהיג תפילת מניין קבועה בביתו.
בשנת תש"א החלו הגרמנים לשלח מאות עובדים מהגטו למחנות עבודה באזור פוזנן, שם הועבדו בתנאי קיום קשים.
בחורף של תש"ב הוצאו להורג בעיר 8 או 10 יהודים, כעונש על בריחת יהודיה מבניין בגטו. כל תושבי הגטו הובאו אל הגרדום, ואולצו להסתכל בתלייה. הגופות נשארו תלויות יומיים.
באמצע תש"ב שולחו בין 300 ל-500 יהודים "בלתי יעילים" מהעיר, לרבות ילדים רבים, למחנה ההשמדה חלמנו. בניסן תש"ב כינסה ועדת רופאים גרמנים את כל יהודי העיר, ולאחר שאולצו להתפשט, הוחתמו כולם בגופיהם, כאשר הצעירים והחזקים סומנו באות A, והיתר באות B.
באמצע סיון תש"ב כונסו היהודים במגרש שליד בית הספר בעיר, בו ערכו השוטרים הגרמנים סלקציה, תוך כדי התעללות ביהודים, והפרדת הורים מילדיהם. כ- 2,000 יהודים נשלחו לחלמנו, ונרצחו שם. יתר היהודים, כ- 2,300 איש, הושבו לעבודות כפייה בגטו שבעיר, ועד אמצע אלול תש"ב הועברו כולם לגטו לודז' בקרונות חשמליים, רובם ללא רכוש אישי.
רבים מיהודי אוזורקוב, בעיקר חייטים, הועסקו בסדנאות של גטו לודז'. יתרם שולחו זמן מועט לאחר בואם למחנות העבודה באזור פוזנן.
לאחר המלחמה שבו לאוזורקוב כ-30 יהודים בלבד, אך אלו עזבו אותה במהרה.
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת אוזורקוב, בספריית העיר ניו יורק
- רבי יהודה לייב לוין, מגילת פולין - אוזרקוב, תל אביב ה'תשכ"ז, באתר אוצר החכמה
- אוזורקוב (Ozorków), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אוזורקוב באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- אוזורקוב באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ עיר לסק וחכמיה, עמ' עח; מגילת פולין - אוזרקוב, עמ' 80
- ^ רבי זאב ליפשיץ, עמ' מו; מגילת פולין - אוזרקוב, עמ' 11
- ^ רבי זאב ליפשיץ; מגילת פולין - אוזרקוב, פרק ב
- ^ רבי זאב ליפשיץ, עמ' מו; מגילת פולין - אוזרקוב, פרק ג
- ^ רבי זאב ליפשיץ, עמ' מז; מגילת פולין - אוזרקוב, עמ' 26-28
- ^ רבי זאב ליפשיץ, עמ' מז; מגילת פולין - אוזרקוב, עמ' 29-32
- ^ מגילת פולין - אוזרקוב, עמ' מח