רבי ברוך שמעון שניאורסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

רבי ברוך שמעון שניאורסון (כ"ה באב תרע"ג, 28 באוגוסט 1913 - כ"ה בסיוון תשס"א, 16 ביוני 2001) היה ראש ישיבת טשעבין, חבר מועצת גדולי התורה וחבר ה"וועד הפועל" של ועד הישיבות[1]. חתנו של רבי דב בריש וידנפלד, "הרב מטשעבין".

תולדותיו

נולד בפאגדוז'ע הסמוכה לקרקוב לרבי יוסף משה שניאורסון ולנחמה בתו של רבי שמעון אלתר פרנקל-תאומים רבה של פאדגוז'ע, חתנו של רבי דוד מקשאנוב ונינו של ה"ברוך טעם". היה מיוחס ארבע פעמים לבעל התניא[2], ולרבנים נוספים מגדולי החסידות.

בצעירותו למד בקרקוב אצל הרב משה שמידט, חסיד בלאז'וב, לאחר מכן למד שנה בישיבת כתר תורה ראדומסק בקרוב אצל הרב נחמיה רוזנפלד ובהמשך אצל הרב שאול זאב אטינגר ראב"ד פאדגוז'ע, מחבר ספר "אמרי שאול". לאחר מכן נסע ללמוד אצל דודו רבי חיים ענגיל רבה של רדומישלא. בשנת תרצ"א פנה לישיבת חכמי לובלין, שם קיבל מרבי מאיר שפירא, מהרב מקוז'יגלוב ומרבי שמעון מזליחוב כמו כן היה מקורב לרבי משה פרידמן האדמו"ר מבויאן קראקא שהיה מנשיאי הישיבה. רבי מאיר שפירא מינהו לבחון את הבחורים הבאים להתקבל בישיבה, תפקיד שהצריך שליטה בכל הש"ס, עקב כך שהבחינה הייתה על 200 דפים מש"ס לפי בחירת הבחור. לאחר סיום תקופת לימודיו ביח"ל, חזר לקרקוב שם למד באופן עצמאי. הוסמך להוראה על ידי רבי שמואל פירר רבה של קרסנה ועל ידי דודו רבי חיים ענגיל, ואף שימש כממלא מקום לדודו רבי יוסף טייטלבוים רבה של ניפלמיטץ בתקופות שלא שהה בעירו.

נסע לרבי חנה הלברשטאם מקולושיץ, לרבי יצחק ישעיה מטשחויב ולרבי פנחס טברסקי מאוסטילה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נמלט ללבוב ומשם ניסה להבריח את הגבול לווילנה אך נתפס ונכלא לשנה בכלא הסובייטי. לאחר שנה הוגלה לסיביר שם שוכן במחנה עבודה. אף בהיותו במאסר הקפיד לא לאכול מאכלות אסורות וחמץ בפסח[3]. לאחר שנה בסיביר שוחרר ונסע לבוכרה. בבוכרה השיג ספרי לימוד ועסק בתורה, ואף כתב מספר תשובות בהלכה[4]. בבוכרה נפגש ברבי דב בריש וידנפלד "הרב מטשעבין" שהכירו עוד מקרקוב, שלקחו לחתן. בהיותו בבוכרה חלה בטיפוס אך החלים. לאחר שהסתיימה המלחמה, הובל לצ'כיה על פי הסכם בין ממשלות רוסיה ופולין לצ'כיה ולאחר מספר שבועות חזר לקרקוב, שם הוציא ממחבוא את כתביו וכתבי סבו הברוך טעם. עקב האנטישמיות שהייתה בעיר עבר ללודז' ושהה במקלט לפליטים ולאחר מספר חודשים נסע לפריז שם שהה כשנה, לעיירה באהי שם שהה מספר חודשים, למרסיי שם שהה מספר חודשים בהמתינו לסרטיפיקט ובשנת תש"ז לאחר שקיבלו עלה לאוניית מעפילים. למעשה הסרטיפיקטים היו מזויפים ללא ידיעת הנוסעים והבריטים תפסו את האונייה ושלחוה לקפריסין. רבי ברוך שמעון הצליח להמלט מהם, אך הוצרך להתחבא מהם לאחר שהם גילו את בריחתו וחיפשו אחריו.

בשנת תשי"ב מונה לראש ישיבת תומכי תמימים של חב"ד בלוד. בשנת תשט"ז התבקש על ידי חמיו לבוא לכהן לצידו בישיבת טשיבין. לאחר פטירת חמיו בשנת תשכ"ו (1966) מונה לממלא מקומו בראשות הישיבה, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו. לאחר פטירת חמיו, המליץ ה"בית ישראל", האדמו"ר מגור, למנותו כחבר מועצת גדולי התורה על מקום חמיו. בשנת תשמ"ט, כשאגודת ישראל התפלגה, פרש מהמועצת ולא התערב במחלוקת. עם זאת נקרא על ידי שני הצדדים לפשר ביניהם[5]. כמו כן כיהן כחבר ב"וועד הפועל" של ועד הישיבות, תפקיד בו החזיק עד סוף ימיו, והשתתף בישיבות הוועד אף בימי חוליו האחרונים.

חיבר את סדרת הספרים "ברכת שמעון" על הש"ס, על התורה ודרשות. כמו כן ההדיר ספרים ישנים ובהם הרוקח, חכם צבי, ברוך טעם, כוכב מיעקב, חזון נחום והוציא את הספר "מרגניתא דר' מאיר" מתורת רבו רבי מאיר שפירא, מרשימותיו ומכתבי תלמידים נוספים.

היה מקורב לחסידות חב"ד ועמד בראש הוועדה להוצאת "ספר הצאצאים", וכן היה מקורב באופן אישי לרבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד והתקבל ליחידויות אף בשנים שהרבי הפסיק לקבל ל"יחידות".

בראש חודש אלול תשנ"ט לקה באירוע מוחי באמצע אמירת שיעור פתיחה ולאחר כשנתיים של חולי, נפטר בשבת פרשת שלח תשס"א ונקבר לצד חמיו ורבי אהרן רוקח מבעלז בחלקת הרבנים בהר המנוחות.

משפחתו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ העיתונות החרדית - כעץ על פלגי מים.
  2. ^ סבו הרב נחום זלמן שניאורסון אב"ד בצ'רקס היה נכדו של רבי יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש שהיה נכד פעמיים של האדמו"ר האמצעי, הרב נחום זלמן היה חתנו של רבי מרדכי דב מהורניסטייפול ואמו של הרב נחום זלמן הייתה נכדתו של רבי יעקב ישראל מצ'רקס.
  3. ^ על הצלחתו לאפות מצות בפסח סיפר פעם סיפור פלא, איך שכנע את מפקד המחנה להביא לו קמח לאפיית מצות. ראו כאן.
  4. ^ מודפסות בספרו ברכת שמעון על המועדים עמ' רעז.
  5. ^ זבולוני.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0