כפייה דתית
ערך זה עוסק בכפייה דתית באופן כללי. אם התכוונתם לתופעה במדינת ישראל, באופן ספציפי, ראו כפייה דתית הינה מושג המבטא הטלת חיובים שמקורם דתי על כלל הציבור באופן המנוגד למצפונם ולחופש בחירתם. הביטוי "כפייה דתית" יכול להיאמר גם כשנעשה בדרכים חוקיות בחקיקה דמוקרטית, בהסכמים קואלציוניים, ואפילו בשמירה על מעמד סטטוס קוו ישן.
הביטוי המקביל למושג זה הוא כפייה חילונית, המבטא הטלת חיובים חילוניים בניגוד למצפון הדתי ציבורי.
הבסיס החוקי לטענות כאלו נובע מהפרת חוקי המדינה בנושאי חופש דת.
מאפייני הכפייה
במשטר דמוקרטי, חקיקה נעשית על ידי בית הנבחרים או על ידי מי שהוסמך לכך. ולכן חקיקה חוקית-ממשלתית המבוססת על נורמות דת, איננה שונה בתהליך קבלתה, מכל חקיקה אחרת, ומבחינה זו אין בה כפייה יותר מאשר בחקיקה שמקורותיה אינם דתיים. המשען החוקי לראיית חקיקה ככפייה דתית נובעת מפאת פגיעתה בחוקי זכויות חופש הדת.
בנוסף מתקיים קונפליקט ביחס להתנהגות הנאותה במרחב הציבורי, שהגישות החילוניות והדתיות מציבות דרישות בנוגע אליו. בעניינים אלו (כמו חלוקי השקפות שבכל עניין) מתקיים קונפליקט מובנה בין העדפותיו של האדם החילוני ובין העדפותיו של הדתי. מנקודת מבטו של הדתי קונפליקט זה עשוי להתפרש ככפייה חילונית, או ככפיה אנטי דתית. ומנקודת מבטו של החילוני הוא עשוי להתפרש ככפייה דתית.
לא כל חקיקה שמקורה בדת ובכתבי הקודש היא בהכרח חקיקה שיש בה כפייה דתית. חוק לא תעמוד על דם רעך, למשל, יונק את שמו ואת מהותו מפסוק בספר ויקרא, אך העיקרון שהוא מציג, של חובת סיוע לזולת בעת שהוא שרוי בסכנת חיים, הוא עיקרון אוניברסלי המקובל גם מחוץ לעולמה של הדת.
הכפייה בדתות שונות
דתות מסוימות כוללות גם כיום חיובים על ציבור אתני שלם כלשהו או אף חיוב כלל עולמי, משכן, צוויים כאלו מחייבים על פי אותה דת, את בני אותה דת שאינם מקפידים במצוותיה ואף בני דתות אחרות. דוגמאות:
- באסלאם נכלל הג'יהאד, ובו מאמץ צבאי, ואף מלחמה, נגד פגאנים (עובדי אלילים) כדי שיקבלו על עצמם את דת האסלאם. מקור התוקף באסלאם לקיום מלחמת ג'יהאד נגד לא-מוסלמים מצוי בקוראן: "הרגו את המְשַתפים בכל מקום אשר בו תמצאום" (סורה 9, פסוק 5, תרגום אורי רובין). פסוק זה נקרא "פסוק החרב" (בערבית: آية السيف) ועל פי הפרשנות המוסלמית הוא נחשב כמבטל כל פסוק אחר בקוראן שמשתמעת ממנו מתינות כלפי לא-מוסלמים ("המְשַתפים" הם לא-מוסלמים שאינם יהודים או נוצרים).
- בנצרות פועל המיסיון להמרת דתם של לא נוצרים לנצרות. בעבר גם בכוח החרב. במהלך מסעי הצלב נרצחו עשרות אלפי יהודים ומוסלמים שסירבו להמיר את דתם לנצרות.
- ביהדות ספרי ההלכה מצהירים, כי ביצוע פעילות מסיונרית בבני דתות ולאומים אחרים, נחשב מעולם כדבר שלילי וכל שכן בכפייה כוחנית. למעט שבע מצוות אשר העבירה עליהן משחיתה את ישוב העולם, והן: עבודה זרה, רצח, גילוי עריות, גניבה, אכילת איברי בהמה שנלקחו בחייה, זלזול באלוקי ישראל, ואי העמדת מערכות משפט. לא נודע מעולם על כפיה מעשית של חוקים אלו, ובזמננו נחלקו הפוסקים בדבר הפצת רעיון המצוות בין האומות[1].
- באשר ליהודים, היהדות ראתה מעלה בחקיקת חוקים שלטוניים הכופים ומעודדים את קיום המצוות, ומחובתו של בית הדין לכפות את קיום המצוות אם יש כח בידו לעשות כן. אך רבני היהדות החרדית מצהירים שכיום אין שאיפה לכינון מדינת הלכה הכופה חיובי דת על הפרט, מטעמים שונים[2].
היסטוריה
בימי השלטון המונרכי, הייתה מקובלת השלטת השקפתו הדתית של השליט על הציבור, בדומה לכלל רצונותיו, ובהתאם ליחס סבלנות דתיותו.
החוקרים חלוקים על ממלכות עובדות אלילים שונות, האם התקיים בהם כפיית עבודת אליל מסוים כלפי העמים השונים שהוגלו בתוכה, למשל אשור. קיימת הסברא שבערי בבל בדרך כלל לא נהגה כפייה דתית.[3] עם זאת, בספר דניאל מתואר אירוע בו דרש המלך נבוכדנצר מכל נתיניו להשתחוות לפסלו. באירוע זה, חנניה מישאל ועזריה ניצלו בנס כשהוכנסו לכבשן האש.
בתנ"ך מתוארת כפיה שלטונית דתית לכל אורכו. החל מימי משה רבינו ועד ממלכת יהודה ובממלכת ישראל, אם מצד איזבל הרודפת את נביאי ה', ואם, להבדיל, מצד יאשיהו המבער את פולחן האלילים מממלכת יהודה. ועד נחמיה המשתמש בסמכויותיו השלטוניות על מנת לכפות שמירת מצוות, כמו הימנעות מנישואי תערובת ומסחר בשבת.
החל מזמן בית המקדש השני, מתוארים אירועים הפוכים בהם היהודים מנסים לקבל עצמאות וחופש פולחן בתוך ארצם שלהם[4].
במהלך ימי הביניים, האינקוויזיציה חקרה והענישה נוצרים אשר נתפסו מאמינים בדת אחרת. בשלום וסטפליה שכונן לאחר מלחמות הדת של מלחמת שלושים השנה נקבעה הזכות להגר למדינה אחרת למי שאינו מקבל את דת השליט במדינתו. שלום וסטפליה לא מנע כפיית דת, אולם הניח את היסודות לכך שמדינות רשאיות לבחור את דתן ולהכרה ההדדית בין מדינות של זרמים דתיים שונים.[5]
כפיות דת נמשכו כנורמות חברתיות חוקיות, גם לתוך המאה ה-20. באוסטריה בשנות ה-30 של המאה ה-20 עוד נדרשו כל הילדים להשתתף בלימודי דת בבית הספר ופרישה מהדת בגיל צעיר נאסרה.[6]
ראו גם
- כפייה אנטי-דתית
- חופש דת
- חקיקה דתית
- כפייה דתית בישראל
- כפייה לקיום מצוות
- ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קע"ו
הערות שוליים
- ^ ראה הפצת שבע מצוות בני נח.
- ^ ישנה הסכמה בין פוסקי ההלכה, על בסיס דברי החזון איש (יורה דעה, הלכות שחיטה, ב, טז), שיש להימנע מכפייה דתית אלימה בימינו. ראה ערך מדינת הלכה.
- ^ בוסתני עודד, ישראל רונן, ממלכת יהודה: יחידות 10-12, האוניברסיטה הפתוחה, 2008, עמוד 452
- ^ ראה מלחמות היהודים, מכבים ועוד.
- ^ Micheline Ishay, The History of Human Rights, pages 77-78
- ^ קרבן כפיה דתית, דבר, 18 בדצמבר 1932
