ועידת שפרדסטאון

ועידת שפרדסטאון הייתה ועידת שלום בין ישראל לסוריה בחסות הממשל האמריקאי, שכונסה בעיירה שפרדסטאון, מערב וירג'יניה, ארצות הברית. הוועידה התקיימה בין 3 בינואר ל-11 בינואר 2000. בראש המשלחת הישראלית לשיחות עמד ראש הממשלה אהוד ברק, והיא כללה בין היתר את השרים דוד לוי ואמנון ליפקין-שחק ואת ראש אמ"ן לשעבר אורי שגיא. בראש המשלחת הסורית עמד שר החוץ פארוק א-שרע. הצד האמריקאי, שמילא את תפקיד המתווך, יוצג על ידי הנשיא ביל קלינטון, שנכח במעמד פתיחת הוועידה, ועל ידי מזכירת המדינה מדליין אולברייט.

ועידת שפרדסטאון הייתה חלק ממכלול מהלכים שנועדו להשיב את תהליך השלום שהחל עם הסכם אוסלו בימי ממשלת רבין. המגעים עם הסורים הופסקו אז על רקע גל של פיגועי התאבדות שפקד את הארץ בשנת 1996, עם התקדמות שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים.

תוכנית הוועידה

על פי תוכנית העבודה של מחלקת המדינה האמריקאית, היו אמורות לידון בוועידה סוגיות מרכזיות בנוגע להסדר שלום עתידי בין ישראל לסוריה. הנחת העבודה האמריקאית הייתה כי הסורים יירצו להשיב לידיהם את הריבונות על רמת הגולן, שנחשבת לשטח בעל חשיבות אסטרטגית, להסיר את תחנות הבקרה הישראליות בחרמון, ולדון בסוגיות שקשורות למקורות המים. לגבי הצד הישראלי, הנחת העבודה הייתה שיידרשו הסדרי ביטחון נאותים לשלב שלאחר הנסיגה, מתן מענה ל-17,000 תושבי רמת הגולן שיאלצו להתפנות מבתיהם, הסרת החסות הסורית מארגוני הטרור היושבים בדמשק, והסדרת הגישה למקורות המים בכלל ושל הכנרת בפרט.

השיחות התקיימו במלון "קלריון" שבשולי העיירה הקטנה שפרדסטאון. תושביה, המונים כ-800 נפש, התרגלו במהרה לנוכחותם של קרוב ל-1,000 עיתונאים, צוותי חדשות ופקידי ממשל אמריקאים. סמיכות מועד קיום השיחות לציון השנה האזרחית החדשה הביא לתפילה משולבת של נוצרים, יהודים ומוסלמים בכנסייה המקומית למען הצלחת השיחות.

תוצאות הוועידה

בפועל, נקודת המחלוקת המרכזית נסבה על מיקום קו הגבול בין המדינות. בעוד הסורים התעקשו על קו הגבול שהיה קיים עד פרוץ מלחמת ששת הימים, ישראל דרשה להסתמך על קו הגבול הבינלאומי. חזרה לקווי הגבול של טרום מלחמת ששת הימים הייתה מאפשרת לסורים גישה ישירה למי הכנרת. קו הגבול הבינלאומי, לעומת זאת, עובר כמה מאות מטרים מזרחית לכנרת.

עמדתם של הסורים הייתה שעל השיחות להתחיל מהנקודה שבה הופסקו בימי ממשלת רבין השנייה, שבה, לטענתם, הסכים ראש הממשלה יצחק רבין באופן עקרוני לסגת לקווי הגבול של טרום מלחמת ששת הימים. הצד הישראלי שב וקשר את עומק הנסיגה לעומק השלום ולהסדרי הביטחון הנלווים. למעשה, התעקשותה של סוריה להתחיל מהנקודה שבה הופסק המשא ומתן בסבב הקודם, מנעה את התקדמות השיחות.

התקווה של הצד הישראלי, ובעיקר של ראש הממשלה אהוד ברק, הייתה שהחסות הישירה של הנשיא האמריקאי, והמפגש הישיר פנים אל פנים, יצליח להפשיר את הקיפאון המדיני ולקדם את התהליך.בנוסף, עם תחילת כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה, הוא הבטיח לצאת מלבנון בתום שנת כהונתו הראשונה. הגעה להבנות עם סוריה, שלה יש השפעה ישירה על הנעשה בלבנון, הייתה אף היא אמורה לקדם את המהלך.

חרף המאמצים והניסיונות של המתווכים האמריקאים, לא הביא סבב השיחות להתקדמות כלשהי, וב-11 בינואר הסתיימה הוועידה תוך הצהרה של שני הצדדים לשוב ולהיפגש. אלא שפרוץ מהומות אוקטובר והאינתיפאדה השנייה כחצי שנה לאחר מכן, סתמו את הגולל על המשך המגעים.