אבתיסאם מראענה
| לידה | פוריידיס, ישראל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| מפלגה | העבודה | ||||||
| בן זוג | בועז מנוחין | ||||||
| https://www.ibtisammaraana.com | |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
אִבְּתִיסָאם מראענה-מנוחין (בערבית: إبتسام مراعنة منوحين, תעתיק: אִבתִּסאם מראענה-מנוחין; נולדה ב־14 באוקטובר 1975) היא פוליטיקאית ערבייה-ישראלית וחברת כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה. בכהונתה בכנסת, עמדה בראש הוועדה המיוחדת לעובדות ועובדים זרים.
במקצועה היא תסריטאית, במאית, מפיקת קולנוע וטלוויזיה ואשת תקשורת. בעברה, הייתה מרצה לקולנוע במחלקה לצילום של מכללת בצלאל ובמכללת ספיר.
ביוגרפיה
ילדות ונעורים
נולדה בפוריידיס, ישראל, לחיתאם ולסאלח מראענה, וגדלה במשפחה ערבית-מוסלמית אדוקה, בעלת חמישה ילדים (אחת מאחיותיה, חנאן, מתה ב-1996 עקב רשלנות רפואית, בהיותה סטודנטית לפסיכולוגיה בת 22). אביה לא עבד ואמהּ כמפרנסת העיקרית במשפחה עסקה בניקוי בתים ביישוב הסמוך זכרון יעקב[1].
אמהּ של מראענה מעולם לא למדה בבית הספר וראתה בכך החמצה, ולפיכך דחפה את ילדיה ללמוד ולרכוש השכלה. ואכן, אחרי שסיימה את בית הספר היסודי בפוריידיס, למדה מראענה בבית ספר תיכון בחיפה, ובהמשך בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה בגבעת חביבה, שם סיימה את לימודיה בשנת 1997.
בד בבד עם לימודיה סייעה מראענה לפרנסת המשפחה ועסקה במשך שתים-עשרה שנים בניקוי בתים בזכרון יעקב, תחילה עם אמהּ ובהמשך בעצמה. החשיפה לחברה העשירה והמשגשת ביישוב היהודי הסמוך לביתהּ עורר במראענה כעס ותחושת אי-צדק, לנוכח היות החברה בפוריידיס לתחושתה, כבושה, מדוכאת ומודחקת. עם זאת, הכניסה לבתי היהודים בזכרון יעקב חשפה אותה למרכיבים שונים של הישראליות – לספרים, למוזיקה, לריהוט ולדפוסי זוגיות שלא הכירה – דבר שאִפשר לה לגבש אישיות משלה ולשלב בין ערביות לישראליות[2].
פעילותה בתחום הקולנוע, הטלוויזיה והתקשורת
בשנת 2000 הקימה מגמת קולנוע וטלוויזיה בתיכון בפוריידיס, והגישה תלמידים לבגרויות בתחום הקולנוע גם בתיכון בקיבוץ מזרע. ב־2010 החלה ללמד קולנוע במחלקה לאומנויות המסך והמחלקה לצילום באקדמיה לאומנות ועיצוב בבצלאל בירושלים. בשנת 2016 החלה ללמד במכללת ספיר בימוי קולנוע דוקומנטרי[3].
עיקר יצירתה הקולנועית של מראענה הם סרטים דוקומנטריים, שבהם היא נותנת ביטוי לשיח הפנימי בחברה הערבית בישראל ומציגה את מאבקם של ערביי ישראל החיים כמיעוט בארץ, אך במקביל גם מותחת ביקורת על מנהגים המושרשים בחברה הערבית ועל הדיכוי ואי-השוויון.
בשנת 2006 כתבה טור שבועי ב"עכבר העיר" בשם "בדרך לתל אביב".
ב־24 בפברואר 2009, בזמן שביתת יוצרי קולנוע, התחזתה לשליחת פיצה כדי לעבור את מנגנון האבטחה של ערוץ 10, התפרצה בשידור חי לתוכנית האקטואליה "היום שהיה" בהגשת גיא זהר, וסולקה מהמקום כעבור כמה דקות. למחרת הוגשה נגדה ונגד שתי שותפותיה תלונה למשטרת ישראל[4].
בשנים 2015–2020 הייתה חברת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות וכיהנה כיושבת ראש ועדת קולנוע, טלוויזיה וניו מדיה[5]. בשנת 2019, כאשר התעורר ויכוח ציבורי בשאלת הענקת מענק בסך 150,000 שקלים מטעם מפעל הפיס לסרט לאה צמל, עורכת דין שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב, איימה מראענה להתפטר מתפקידה.
מראענה היא הבמאית ועורכת התוכן של הסדרה "بلا مؤاخذة" (בִּלָא מוּאָכָדָה, בלי בושה) – הגרסה בערבית של "סליחה על השאלה" – המשודרת בערוץ מכאן 33 של תאגיד השידור הציבורי, מאז ראשיתה בשנת 2019. היא גם חברת הכנסת הראשונה שמקבלת במהלך כהונתה את פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה, שניתן לה על בימוי סדרה זו.
פעילות פוליטית
הנושאים בהם מטפלת מראענה בעבודתה הקולנועית הם חברתיים ופוליטיים בעיקרם, והבחירה בהם נובעת משאיפתה להציף בעיות המעסיקות אותה הן במאבק הבלתי פתור בין הישראלים והפלסטינים, דהיינו הכיבוש, והן בסוגיות מעמד הנשים והקיפוח ואי-השוויון של קבוצות חלשות בחברה, עמדות המציבות אותה באופן טבעי בצד השמאלי של המפה. מחויבותה של מראענה לנושאים הביאו אותה לפעילות מעשית כמרצה ופעילה פמיניסטית וכחברת הנהלת בארגון בצלם ולבסוף בכניסה לפעילות פוליטית במסגרת מפלגתית[6].
ניסיונה הראשון של מראענה להשתלב בפעילות פוליטית ולהיבחר לכנסת היה לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה (2009), אז הוצבה במקום ה־12 של רשימת התנועה החדשה מרצ, אולם לאחר שהמפלגה לא הביעה התנגדות נחרצת למבצע עופרת יצוקה היא הודיעה על פרישתה ממנה עוד בטרם יום הבוחר[7].
לאחר ההתנסות הזו נמנעה מראענה במשך 12 שנים מהצגת מועמדותה לכנסת, אך המשיכה להביע את דעותיה ולא הסתירה את העדפותיה. לדוגמה, בבחירות לכנסת התשע עשרה (2013) תמכה במפלגת דעם בראשות אסמא אגבארייה זחאלקה, בנימוק שבחירה במפלגה שבראשה עומדת אישה המדברת עברית וערבית זה פמיניזם וזה השמאל האמיתי[8]. בבחירות לכנסות העשרים ושתיים והעשרים ושלוש (2019–2020) תמכה ברשימה המשותפת[9], מתוך אמונה שאיחוד הכוחות הפוליטיים בחברה הערבית יהיה נקודת תפנית ויחולל בה שינוי.
בינואר 2021, לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע ולאחר שמרב מיכאלי, הידועה בעמדותיה הפמיניסטיות, נבחרה לראשות מפלגת העבודה, והרשימה המשותפת עמדה בפני פיצול, החליטה מראענה להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה[10] והגיעה למקום השביעי[11].[א].
היו מי שראו בהתמודדותה של מראענה ביטוי לתהליכי שינוי פנימי שהיא עברה, מעין "ישראליזציה"[12]. עם זאת בחירתה של מראענה כמועמדת ברשימת מפלגת העבודה עוררה פולמוס בתוך המפלגה ומחוצה לה, שהתמקד בכמה התבטאויות של מראענה שהושמעו שנים רבות לפני כן, ובעיקר דברים שכתבה ב-2013 בתגובה לפוסט בפייסבוק בהתייחסות לצפירה ביום הזיכרון: "לא עמדתי בצפירה, הייתי בנהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום. אני החלטתי להמשיך לנסוע, ואלה היו 2 דקות מופלאות בזמן הצפירה"[13]. לאחר שההתבטאות צפה שוב בשנת 2021 הביעה מראענה צער על הפוסט, אמרה שזהו סטטוס ישן ועלוב שעליו היא לא הייתה חוזרת, וביקשה את סליחת המשפחות השכולות[14].
במפלגה העבודה היו פעילים שיצאו נגד מראענה ואף פנו לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לפסול את מועמדותה, אך ראשת המפלגה מיכאלי תמכה בה[15]. בסופו של דבר לא התייצבו פעילי העבודה לדיון, כדי לא לעמוד לצידו של איתמר בן-גביר אשר ייצג את מפלגת עוצמה יהודית בעתירה דומה. ועדת הבחירות המרכזית קיבלה, על חודו של קול, את בקשת עוצמה יהודית לפסול את מועמדותה של מראענה לכנסת[16]. על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שהחליט לא לאשר את הפסילה ברוב של שמונה כנגד אחד[17].
לקראת הבחירות לכנסת ה-25, התמודדה בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, קיבלה 7996 קולות ובזכות שיטת השריון המגדרי שהופעלה במפלגה העבודה בבניית הרשימה לכנסת, שובצה במקום ה-8 ברשימה המפלגה לכנסת.
פעילות בכנסת
לאחר שמפלגת העבודה קיבלה בבחירות 7 מנדטים, נכנסה מראענה לכנסת, וב-27 באפריל 2021 נשאה את נאום הבכורה שלה במליאה. מראענה שמה לעצמה מטרה – לפעול בכנסת למען אוכלוסיות חלשות בחברה ובהם עובדים זרים, פליטים, נשים מוכות ועוד. היא מונתה ליושבת ראש הוועדה המיוחדת לעובדות ועובדים זרים, וכן לממלאת מקום בוועדת חוץ וביטחון, מינוי שעורר ביקורת רבה של אנשי הימין[18].
הצעת החוק שקידמה – חלופת מאסר לנשים ואמהות, שהגישה בעבר מרב מיכאלי – הייתה הצעת החוק הראשונה של מפלגת העבודה שאושרה בקריאה טרומית בכנסת ה-24.
במסגרת פעילותה בוועדת עובדות ועובדים זרים, הפעילה מראענה לחץ על משרד הפנים להארכת "תקופת ההתארגנות", המאפשרת הארכת אשרות של עובדות ועובדים זרים שכבר נמצאים בארץ, ובכך סייעה בהקלת המשבר שנוצר בענף הסיעוד מאז פרוץ מגפת הקורונה.
זמן קצר אחרי שפרצה המלחמה באוקראינה, בסוף פברואר 2022, החלו להגיע לישראל פליטים רבים, חלקם זכאי חוק השבות וחלקם לא. בעקבות טענות על קשיים שמערימים פקידי רשות האוכלוסין וההגירה על כניסת פליטים ארצה, ואף על מקרים שבהם פליטות וילדיהן נכלאו ולא הורשו להיפגש עם עורכי דין, ניצלה מראענה את חסינותה הפרלמנטרית, ביקרה בנתב"ג, עקבה אחרי אופן הטיפול במסורבי הכניסה ופעלה לשיפור התנאים והסרת ההגבלות[19]. במסגרת תפקידה כיו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, נאבקה מראענה לאפשר לפליטים לעבוד בארץ באופן חוקי, ובחודש מאי 2022 ניאות לכך משרד הפנים בראשות השרה איילת שקד[20].
חיים אישיים
מראענה נשואה לבועז מנוחין, איש היי-טק יהודי-ישראלי, קיבוצניק לשעבר[21]. להם בת משותפת[22]. הם מתגוררים ביפו[23].
סרטיה
מרעאנה כתבה את התסריט עבור הסרטים הבאים וביימה אותם. תפקידיה הנוספים יצוינו בסוגריים.
- להתעורר אל מולדת (تصبحون على وطن; 1997) – סרט גמר
- פארדיס, גן עדן אבוד (الفردوس المفقود; 2003) – מתחקה אחר סוד אפל בהיסטוריה של כפר הולדתה, ועוסק באופן שבו הערבי הישראלי מאמץ זהות ישראלית ומוותר על זהות פלסטינית.
- זוכה פרס ביכורים ובפרס הצילום בפסטיבל דוקאביב (2003).
- א־ג'יסר (الجسر; 2005) הצצה לחייהם של תושבי הכפר ג'יסר א-זרקא, החיים בעוני ומתלוננים על אפליה וקיפוח. הסרט מתמקד במאבק של צעירות רווקות לשינוי חברתי בכפר.
- בדל (بدل; 2006) – על תופעת נישואי ה"חליפין" – "בדל" – בחברה הערבית: אח ואחות מתחתנים עם אח ואחות אחרים, ב"עסקה" הכובלת, למעשה, את גורל הזוגות – אם אחד הזוגות יתגרש, מחויב גם הזוג השני לנהוג כך. שיטה זו היא אחת הדרכים המקובלות בחברה הערבית לחתן אדם מכוער או בעל מום. הנושא מוצג באמצעות סיפור הבנות בחצר בית דודתה של מראענה, בניסיון לשרטט את מעגל הדיכוי שמופעל בעיקר בידי נשים וכלפי נשים. הסרט שודר בשידורי קשת בערוץ 2.
- זוכה פרס "רוח החופש" בפסטיבל הקולנוע ירושלים.
- פרס ראשון בפסטיבל הוט דוקס הקנדי[24].
- פרס ערוץ RAI האיטלקי.
- פרס ראש העיר אולומואוץ שבצ'כיה.
- שלוש פעמים מגורשת (طالق بالثلاث; 2007, גם צילום) – הסרט עוסק בגורלה של אישה מרצועת עזה הנישאת לבדואי ישראלי. לאחר שנולדים להם שישה ילדים, בעלה מגרשה והוא זוכה במשמורת על הילדים, בעוד האישה – שאפילו מעמדה כתושבת ישראל אינו מובטח – נותרת בלא כלום.
- תרשום, אני ערבי (سجل أنا عربي; 2014, גם תחקיר, הפקה וצילום) – על חייו של המשורר הפלסטיני הלאומי מחמוד דרוויש[26]. הסרט שודר בyes.
- אחרייך (ورائك; 2017, הפקה בלבד) – סרטה של רנא אבו פריחה על משפחתה שעברה מתל שבע לעומר, מתמקד באם המשפחה הגוססת מסרטן ומבקשת להיקבר ביישובה. הסרט שודר בyes דוקו.
- פרס ון-ליר לבימוי לסרט תיעודי בפסטיבל הקולנוע ירושלים (2017).
- פרס הבימוי בפסטיבל הסרטים היהודיים בברלין וברנדנבורג (2018).
- פרס שולמית אלוני ליצירה ערבית-עברית (2018).
- פרס הסרט הטוב ביותר של פורום של הפורום הדוקומנטרי בישראל.
- פרס הראשון בפסטיבל נשים איטלקי (2019)[27].
הוקרה
הפרסים הרבים שקיבלה מראענה על כל אחד מסרטיה, בישראל ומחוצה לה, מפורטים בצמוד לשמות הסרטים ברשימה שלעיל. בנוסף על אלה קיבלה מראענה גם פרסים והוקרה כמפורט כאן:
פרסים נוספים:
- 2005 – "פרס אמנות הקולנוע" (לצד דוד גורפינקל ויולי כהן) בפסטיבל הקולנוע ירושלים[28][ב].
- 2008 – "הבמאית הטובה ביותר" בפסטיבל הנשים בניו דלהי.
- 2017 – עמיתת כבוד של האוניברסיטה הפתוחה[29].
- 2018 – פרס משרד החינוך לאמנות הקולנוע[30].
- 2019 – פרס סמי מיכאל לשוויון ולצדק חברתי (לצד פרופסור סמי סמוחה ונטע אלקיים)[31].
- 2020 – פרסי האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2020 על הסדרה העובדתית סליחה על השאלה בערבית (שתי העונות הראשונות)[32].
רשימות "המשפיעות":
- 2005 – חמישים המשפיעות בישראל מאת ליידי גלובס
- 2008 – ארבעים המשפיעות במדינה מאת TheMarker
- 2009 – עשר המשפיעות בישראל מאת הארץ
קישורים חיצוניים
אבתיסאם מראענה, באתר הכנסת - אבתיסאם מראענה, באתר כנסת פתוחה
- מרב יודילוביץ', קשת תשקיע 60 אלף דולר בסרטה של אבתיסאם מראענה, 15 במאי 2006
- ורד לי ואלכס ליבק, איבתיסאם מרעאנה, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007
- לילך וולך, 77 מדורי גיהינום: על הסרט "77 מדרגות" של אבתיסאם מראענה, באתר וואלה!, 3 באוגוסט 2010
- צפי סער, שושלת נשית, איבתיסאם מראענה על אמה, באתר הארץ, 7 במרץ 2012
- אבתיסאם מראענה, אני נשאית הווירוס, באתר הארץ, 14 ביוני 2012
- אבתיסאם מראענה, מגדר לפני לאום, באתר הארץ, 19 ביולי 2012
תרשום, אני ערבי – سجل أنا عربي 2014, קדימון הסרט בערוץ "אבתיסאם מראענה", באתר יוטיוב (אורך: 2:27), 13 באפריל 2014- חוצה ישראל עם קובי מידן – אבתיסאם מראענה מנוחין, סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב (אורך: 28:46), 8 במאי 2014
- מירון רפופורט, דרוויש: האיש מכאן והאיש משם, באתר "העוקץ", 12 במאי 2014
שי פוגלמן, ינאי יחיאל, ענייני פנים, אבתיסאם מראענה, באתר הארץ, 24 אוגוסט 2014- נועה בורשטיין-חדד, בלבול ואובדן זהות הם מתנה לנשים, באתר "העוקץ", 22 בינואר 2018
- קובי מידן, אנשים בלילה: אבתיסאם מראענה, באתר PodLink, 5 בדצמבר 2019
- הקול הערבי שרוצה שינוי – ריאיון עם יוצרת הקולנוע אבתיסאם מראענה, סרטון בערוץ "ארגון דרכנו", באתר יוטיוב (אורך: 13:42), 1 בפברואר 2021
- נאום הבכורה של אבתיסאם מראענה בכנסת, 27 באפריל 2021 (באתר הכנסת)
- קובי ניב, מושיטה יד וחוטפת זאפטה, באתר שלו, 3 במאי 2021
ביאורים
- ^ מראענה הגיעה למקום ה־7 אחרי היו"ר (כלומר מקום 8 ברשימה) עם 6,269 קולות – 32.62% מהמצביעים, וקודמה במקום אחד בשל הבטחת ייצוג שוויוני מגדרית.
- ^ באותה תקופה הפרס הוענק על ידי סינמטק ירושלים, כי חוק הקולנוע לא אִפשר העברתו מתקציב משרד התרבות
הערות שוליים
- ^ מתוך נאום הבכורה של אבתיסאם מראענה בכנסת, 27 באפריל 2021.
- ^ ריאיון עם יואב אתיאל, 18 בספטמבר 2008.
- ^ סגל המחלקה לתואר ראשון באמנויות הקול והמסך באתר מכללת ספיר
- ^ לי-אור אברבך, ערוץ 10 הגיש תלונה נגד היוצרות שהתפרצו לשידור "היום שהיה", באתר nrg, 25 בפברואר 2009
- ^ בן בירון, ארכיון הסרטים הישראלי: לראות את ההיסטוריה של הקולנוע באיכות 4K, באתר מאקו, 14 באוקטובר 2020
- ^ הפסקת פעילותה של מראענה במפעל הפיס ובארגון בצלם בעקבות כניסתה לפוליטיקה בטוויטר של עטרה גרמן, 16 בפברואר 2021.
- ^ אלי סניור, בשל המבצע בעזה: מספר 12 במרצ פורשת, באתר ynet, 1 בינואר 2009
- ^ הקול שלי הולך לאישה, למפלגה שבראש שלה עומדת אישה, והיא מדברת ערבית ועברית. זה פמיניזם, וזה השמאל האמיתי., בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 13 בינואר 2013
- ^ גלגל ההצלה לקיומנו הוא הבחירה ברשימה המשותפת, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 11 בספטמבר 2019
17:30 ביפו (בערבית), בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 17 בספטמבר 2019
חולה מתה, רק ״המשותפת״ הוציאה אותי מהבית, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 2 במרץ 2020 - ^ למה החלטתי להתפקד למפלגת העבודה?, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 29 בינואר 2021
נעים להכיר فرصة سعيدة, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 31 בינואר 2021 - ^ תוצאות- פריימריז מפלגת העבודה
- ^ דימיטרי שומסקי, הישראליזציה של אבתיסאם מרעאנה, באתר הארץ, 3 במארס 2021
- ^ לא עמדתי בצפירה, הייתי בנהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום, תגובה מדף הפייסבוק של אבתיסאם מראענה (הפוסט המקורי הוסר לאחר פרסומו ב־2021)
- ^
יוסי מזרחי, בלעדי: אבתיסאם מראענה מהעבודה מתנצלת בדמעות על הזלזול ביום הזיכרון, באתר מאקו, החל מדקה 2:18
- ^ מיכאלי מגיבה להתבטאויות של המועמדת הערבייה: "לי זה קשה, אבל זה לא פוסלת אותה", באתר אייס, 3 בפברואר 2021
- ^ ליאור קינן, ועדת הבחירות פסלה את מועמדותה של אבתיסאם מראענה מהעבודה, באתר חדשות 13, 17 בפברואר 2021
- ^ פסק דין בתיק א"ב 1156/21, 28 בפברואר 2021.
- ^ יקי אדמקר, מראענה מונתה לממלאת מקום בוועדת החוץ והביטחון, בימין תקפו, באתר וואלה!, 13 ביולי 2021
- ^ מאשה אברבוך, שקרים, כליאה ללא סיבה והתעלמות מהחלטות שיפוטיות: כך פועלת רשות ההגירה, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 6 באפריל 2022
- ^ בעקבות דרישת יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני העובדים הזרים ח"כ מראענה, שרת הפנים תאפשר לפליטות ולפליטים מאוקראינה לעבוד, אתר הכנסת, 23 במאי 2022
- ^ יוסי מזרחי, אבתיסאם מראענה מהעבודה מתנצלת בדמעות על הזלזול ביום הזיכרון, באתר מאקו, 13 בפברואר 2021
- ^ אלדד יניב, הגזענים היהודים בחיים לא יתנצלו. שהערבייה תתנצל, באתר מאקו, 14 בפברואר 2021
- ^ שי פוגלמן וינאי יחיאל, אבתיסאם מראענה, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2014
- ^ מרב יודילוביץ', הסרט "בדל" זכה במקום הראשון בפסטיבל HotDocs, באתר ynet, 5 במאי 2006
- ^ נירית אנדרמן, הפרס הראשון ב"דוקאביב" ל"שלוש פעמים מגורשת", באתר הארץ, 19 במרץ 2007
- ^ דף הסרט
- ^ הסרט "אחרייך" זוכה הערב בפרס הראשון בפסטיבל הנשים הראשון באיטליה, בעמוד הפייסבוק של אבתיסאם מראענה, 27 באוקטובר 2019
- ^ גואל פינטו, משרד התרבות: מהשנה הבאה לא יקופחו יוצרי הקולנוע בפרסי ההתפנות, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2005
- ^ אתר האוניברסיטה הפתוחה
- ^ נירית אנדרמן, בין הזוכים בפרס אמנות הקולנוע: אבי נשר, שלומי אלקבץ, טליה לביא ותומר הימן, באתר הארץ, 26 ביולי 2018
- ^ טקס פרס סמי מיכאל, 10 בדצמבר 2019
- ^ רועי רובינשטיין, "חזרות" היא הזוכה הגדולה של פרסי האקדמיה לטלוויזיה 2020, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2032
| יושבי ראש הוועדה המיוחדת לעובדים זרים של הכנסת | |
|---|---|
|
35066610אבתיסאם מראענה
- דפים שמשתמשים בפרמטרים כפולים בקריאות לתבניות
- רשימת חברי הכנסת
- תסריטאיות קולנוע ישראליות
- תסריטאי קולנוע ישראלים
- תסריטאיות טלוויזיה ישראליות
- תסריטאי טלוויזיה ישראלים
- במאי טלוויזיה ישראלים
- סגל בצלאל
- במאיות קולנוע ערביות ישראליות
- במאי קולנוע ערבים ישראלים
- פמיניסטיות ערביות ישראליות
- פעילות מרצ
- חברות הכנסת מטעם העבודה
- חברי הכנסת מטעם העבודה
- ישראליות זוכות פרסים
- חברות הכנסת העשרים וארבע
- חברי הכנסת העשרים וארבע
- חברי כנסת ערבים
- חברות הכנסת ערביות
- ישראליות שנולדו ב-1975
- ישראלים שנולדו ב-1975
- מוסלמים