עינת וילף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עינת וילף
לידה י"ג בכסלו ה'תשל"א (גיל: 54)
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה דוקטור למדע המדינה: אוניברסיטת קיימברידג', INSEAD, אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאית, סופרת
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית, מפלגת העצמאות
חברת הכנסת
10 בינואר 2010 – 5 בפברואר 2013
(3 שנים)
כנסות 18
תפקידים בולטים נוספים

עינת וִילְף (, י"ג בכסלו ה'תשל"א) היא דוקטור למדע המדינה שכיהנה כחברת הכנסת ה-18, מטעם סיעות "העבודה" ו"העצמאות", וכיושבת ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט. מגדירה את עצמה מבחינה פוליטית כשמאל מרכז ניצי דמוי מפא"י.[1]

ביוגרפיה

וילף היא בוגרת התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, ושירתה בצה"ל כקצינה ביחידה 8200. בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותולדות האמנות מאוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית, תואר שני במנהל עסקים מ-INSEAD שבצרפת, ותואר דוקטור במדע המדינה מאוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה. בשנים 2006-2002 שימשה כיועצת מדינית למשנה לראש הממשלה, שמעון פרס. הייתה יועצת אסטרטגית בנושא קרנות השקעות בתאגיד הייעוץ הבין-לאומי מקינזי, ולאחר מכן שותפה מנהלת בקרן ההון סיכון של "כור תעשיות". עד חברותה בכנסת הייתה עמיתת מחקר במכון לתכנון מדיניות העם היהודי.

קריירה פוליטית

וילף היא כותבת קבועה של מאמרי דעה בעברית ובאנגלית בעיתונים בישראל ובעולם ומרצה בישראל ובעולם בנושאי חברה ופוליטיקה בישראל. בענייני החברה הישראלית כתבה שני ספרים: בשנת 2003 יצא לאור ספרה הראשון "מקימים, לוחמים ואנחנו - הדור הצעיר והמאבק הבא על דמותה של מדינת ישראל", בליווי הקדמה של שמעון פרס. בשנת 2008 יצא לאור ספרה השני "בחזרה לאלף-בית - הדרך להצלת החינוך בישראל (ללא תוספת תקציב)", אותו כתבה יחד עם אמה, מירי וילף, מורה ומחנכת ותיקה. הספר עוסק במשבר הפוקד את מערכת החינוך בישראל ובפתרונות כוללים למשבר זה.

בשנת 2002 התמודדה על מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ברשימה הארצית[2]. ודורגה במקום ה-39 ברשימת העבודה-מימד בבחירות לכנסת השש עשרה[3] לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה דורגה במקום ה-35 ברשימת "העבודה" לכנסת[4]. ובבחירות לכנסת ה-18 מוקמה במקום ה-14 ברשימת המפלגה, אשר קיבלה 13 מושבים[5].

ב-11 בינואר 2010, לאחר התפטרותו של חבר הכנסת אופיר פינס מכהונתו, החלה וילף לכהן כחברת כנסת. ב-17 בינואר 2011 פרשה ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון אהוד ברק, והקימה עמם את מפלגת העצמאות[6].

בדצמבר 2011 מונתה ליושבת-ראש ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לענייני קשרי ישראל והעם היהודי[7]. וילף שימשה כיו"ר סיעת העצמאות עד יוני 2012, עת מונתה ליושבת-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.

במהלך כהונתה בכנסת יזמה וילף, יחד עם זהבה גלאון, ציפי חוטובלי ודב חנין, תיקון לחוק הבטחת הכנסה המקנה לנשים השוהות במעון לנשים מוכות תקופה העולה על 30 ימים זכות לקבלת קצבת הכנסה.

בדצמבר 2012, עת הגיע המועד האחרון להגשת רשימות המועמדים של המפלגות השונות לקראת הבחירות לכנסת ה-19, הודיעו חברי "העצמאות" וביניהם עינת וילף, שלא יתמודדו על מקום בכנסת הבאה[8].

באוגוסט 2013 וילף הצטרפה לוועד המייעץ של ארגון NGO Monitor‏[9].

חיים אישיים

וילף נשואה מאז 2007 לעיתונאי הגרמני ריכרד גוטיאר (Gutjahr) (גר')[10], המתגורר בגרמניה[11], ולהם שלושה ילדים. וילף מתגוררת בתל אביב-יפו[12][13].

בשנת 2019, עינת וילף הצטרפה לבנה לטיול שנתי של כיתה א'. הורים של ילד אחר התלוננו על וילף במשטרה בטענה שהיא הכתה את ילדם[14][15][16][17]. וילף זומנה לחקירה[18]. היא טענה כי הותקפה על ידי הילד ואף נסחטה על ידי הוריו[19].

עמדות ציבוריות

ב-28 באוקטובר 2008 השיקה וילף קמפיין ציבורי בשם "תנו למורים ללמד", הקורא לרפורמה חינוכית ללא עלות תקציבית שבמרכזה מתן סמכות רחבה יותר למורים ולמנהלים בנושאים הבאים: הרחקת תלמידים מפריעים מהשיעור, הורדת ציון בגלל התנהגות מפריעה או אלימה בכיתה, הגבלת יכולתם של הורים להיות במגע ישיר ויומיומי עם המורים והענקת גיבוי למורים על ידי מנהלים וארגון המורים. במאי 2010 הגישה וילף הצעה לבטל את חוק זכויות התלמיד[20] בטענה ש"חוק זכויות התלמיד, למרות הכוונות הטובות הגלומות בשמו, גרם נזק במבחן המציאות". ההצעה עוררה התנגדות חריפה ביותר מצד חברי מועצת התלמידים והנוער הארצית, שטענו שווילף פתחה "במלחמה נגד הנוער", ואף התבטאו בחריפות נגד מינויה ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, על ידי שליחת מכתב לראש הממשלה, המוחה על המינוי[21].

וילף תומכת בלגליזציה של סמים קלים בנימוק שהמצב הנוכחי גורם לפשיעה גבוהה[22].

ביולי 2010 החלה לקדם הצעת חוק לפיה יוטל שיעור מס זהה על חלוקת דיבידנדים לבעלי שליטה ולבעלי המניות מהציבור[23]. זאת כחלק מהמאבק נגד הריכוזיות במשק הישראלי[24].

על פי וילף לב הסכסוך בין ישראל לפלסטינים אינו הסכסוך הטריטוריאלי אלא סוגיית הפליטים, ועד שלא יימצא פתרון לעניין זה הסכסוך לא ייפתר[25]. לדבריה השיבה הוא לא רעיון תמים של געגוע לבית של הסבתא רבתא והמפתח שעובר במשפחה מדור לדור. אלא רעיון פוליטי שיש בו מרכיב של ניצחון אלים על המדינה היהודית ולא ערגה תמימה לאדמה. וכן טוענת שחמאס הוא מייצג את הפלסטינים[26].

וילף התבטאה פעמים רבות בנושא הצורך לפעול באו"ם לביטול אונר"א, על מנת לסיים את הנצחת הפליטות הפלסטינית[27][28]. בתקופת מבצע צוק איתן הופיעה וילף בתקשורת פעמים רבות וכתבה מספר מאמרים על הסכנה שבארגון אונר"א ועל כך שלא מדובר בארגון הומניטרי אלא "ארגון פלסטיני עוין הפועל להנצחת חלום השיבה"[29].

ב-2011 פרסמה מאמר התומך בהצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי ונימקה את יתרונותיה[30].

ב-2018 יצא לאור הספר "מלחמת זכות השיבה", שנכתב על ידי עינת וילף יחד עם עדי שוורץ, חוקר, מרצה ועיתונאי[31]. בראיון למעריב ב-24.2.2024 אמרה וילף[32] כי "אין ספק שהברוטליות והברבריות המפלצתית שהחזירו אותנו לפוגרומים של העיירות היהודיות בגולה הם מסוג הדברים שמוטטו את כל האמונות התמימות. גם החדווה שבה ביצעו את הטבח, ותגובות השמחה בעזה ובגדה גרמו לכל ההסברים של מי שעוד נותר במחנה השלום לקרוס". מאז ה-7 באוקטובר וילף פעילה בהסברה הישראלית בחו"ל.

לדבריה, ההתנגדות לרפורמה המשפטית נובעת מהתפישה לפיה לימין בישראל אין לגיטימיות למשול, גם כאשר מבחינה פורמלית יש לו את הרוב הדמוקרטי הנדרש[33].

בראיון אינטרנטי משנת 2024, וילף סיפרה שלאחר שיחות קמפ דייוויד והצעת אהוד ברק לפתרון הסכסוך באמצעות פירוק ההתנחלויות, סיום הכיבוש, חלוקת ירושלים והקמת מדינה פלסטינית, היא החלה להרהר מדוע הפלסטינים דחו את ההצעה. לאחר חקירה בנושא מסקנותיה היו שהזהות הפלסטינית לא התפתחה על בסיס הרצון להקמת מדינה פלסטינית אלא על שלילת הריבונות היהודית ובעקבות כך החלה לגבש דעות ניציות. לטענתה ישראל מעולם לא היוותה מכשול לשלום מכיוון שהיהודים הם מיעוט בתוך מרחב ערבי ולכן כאשר המרחב הערבי ירצה שלום המיעוט הישראלי יהיה חייב לקבל זאת. וילף מציינת את המונח "צדק היסטורי" בו הפלסטינים משתמשים כדי לתאר חזרה של כל פליטי 48 לתחומי ישראל מהים ועד הירדן כהוכחה שאין לערבים רצון להכיר בקיום ריבונות ישראלית. היעדר שיח ערבי בו דנים בצדקת הישראלים לריבונות, נותן לדבריה את ההצדקה לקבוע כהכללה, שעד שהמרחב הערבי לא יכיר בזכותו השווה של העם היהודי להגדרה עצמית במולדתו ההיסטורית, לא ייתכן שלום, מכיוון שאי אפשר להגיע לפשרה טריטוריאלית מול טיעון של שלילת זכות זו.[1]

לדברי וילף ישראל חייבת להתנהל במצוינות תמידית מכיוון שהיא מתקיימת במרחב עוין, אשר ברגע של החלשות תושמד על ידי הסובבים אותה. לכן המדינה חייבת להתקיים כמדינה מגויסת הזקוקה להגנה תמידית ומסיבה זו היא בעד ביטול זכות הבחירה למי שלא מוכן להשתתף בהגנה על המדינה.[1]

השפעת מלחמת חרבות ברזל

בעקבות מתקפת הפתע על ישראל, וילף, שהתבססה בעבר על ראייה אופטימית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מצאה את עצמה מתמודדת עם התגלית שהאמונה באפשרות של שלום מבוסס על ויתורים טריטוריאליים אינה מספיקה. במאמר שפרסמה במעריב קראה וילף לשינוי דרמטי בתפיסה כלפי הסכסוך, דרישה עמידה בתנאים ברורים מצד הפלסטינים לפני התקדמות כלשהי, והדגישה את הצורך בהגנה עקבית וחזקה על ישראל, תוך קריאה לאומה להתאחד בפני האתגרים הניצבים בפניה[32].

לדבריה עד ל-7 באוקטובר נהגה להימנע מביקורת כנגד בנימין נתניהו מכיוון שתמכה בעמדותיו וכיבדה את רצון הציבור הגדול שבחר בו, אך מאז הבינה שלמרות שאמר את הדברים הנכונים הוא פעל לפרק את כל מרכיבי העוצמה הישראלים.[1]

מחקרים

מאמרי דעה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: עינת וילף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ד"ר עינת וילף: שלום, אנטישמיות, קונגרס ארה״ב והתפקחות התודעה הבינלאומית | הפודקאסט של דניאל דושי 71#, סרטון בערוץ "הפודקאסט של דניאל דושי", באתר יוטיוב (אורך: 01:20:49)
  2. ^ סמדר שמואלי, הפריימריסטים, חלק א', באתר ynet, 3 בדצמבר 2002
  3. ^ הכנסת השש עשרה, הרשימות המתמודדות, העבודה - מימד, באתר הכנסת
  4. ^ רשימת מועמדי מפלגת העבודה-מימד לכנסת ה-17, באתר הכנסת
  5. ^ מרב דוד, תוצאות סופיות בעבודה: הרצוג פינס וברוורמן בראש, באתר nrg‏, 5 בדצמבר 2008
  6. ^ ח"כ וילף הפורשת: עכשיו חברי העבודה יוכלו לעזוב את הממשלה, באתר ynet, 17 בינואר 2011
  7. ^ אטילה שומפלבי ורוני סופר, 4 תיקים ל-5 ח"כים של ברק; היום הכרעה בעבודה, באתר ynet, 18 בינואר 2011
  8. ^ אריק בנדר ודליה מזורי, חברי העצמאות הודיעו: לא נרוץ לכנסת הקרובה, באתר nrg‏, 6 בדצמבר 2012
  9. ^ "ר עינת וילף הצטרפה לוועד המייעץ הבינלאומי של NGO Monitor
  10. ^ בני טוקר, מנכ"ל ארגון להב"ה בנצי גופשטיין סבור, שמינויה של ח"כ עינת וילף ליו"ר ועדת החינוך זה יום שחור לכנסת., באתר ערוץ 7, 19 ביוני 2012
  11. ^ ישי פרידמן, ‏אחרי בר רפאלי גם ח"כ וילף על הכוונת של מרזל, באתר "סרוגים", 10 במרץ 2010
  12. ^ אלי ציפורי, ‏מה חיפשה עינת וילף בגרמניה, באתר גלובס, 24 באוגוסט 2010
  13. ^ צבי זרחיה, אפרת נוימן, רותם שטרקמן, לא חברה של אף אחד, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2010
  14. ^ חן זנדר, עינת וילף היא חברת הכנסת לשעבר החשודה שתקפה ילד בכיתה א', באתר חדשות 13, 4 בדצמבר 2019
  15. ^ הח"כית לשעבר מהעבודה תקפה ילד, מקורביה: סחיטה, באתר "סרוגים", 1 בדצמבר 2019
  16. ^ הח"כית שנטען שגרמה זעזוע מוח לילד: "סוחטים אותי", קובי ברקת, ג' כסלו תש"פ 01/12/2019, חדרי חרדים
  17. ^ אלי סניור, תלונה במשטרה: ח"כית לשעבר תקפה תלמיד כיתה א', באתר ynet, 30 בנובמבר 2019
  18. ^ לירן לוי‏, הותר לפרסום: עינת וילף היא הח"כית לשעבר שנחקרה בגין תלונה על תקיפת ילד, באתר וואלה!‏, 4 בדצמבר 2019
  19. ^ הותר לפרסום: עינת וילף חשודה בתקיפת קטין, אבי כהן, 04.12.2019, ישראל היום
  20. ^ הצעת החוק לביטול חוק זכויות התלמיד
  21. ^ תומר ולמר, התלמידים נגד ח"כ וילף: "יצאה למלחמה בנוער", באתר ynet, 20 בינואר 2011
  22. ^ עינת וילף: אני בעד לגליזציה של סמים קלים, באתר "עבודה שחורה", 21 בינואר 2010
  23. ^ צבי זרחיה, החוק נגד הריכוזיות הוגש בכנסת: 15 ח"כים חתמו על הצעה להגברת התחרות במשק, באתר TheMarker‏, 4 ביולי 2010
  24. ^ ח"כ עינת וילף, קולות מהמזנון, באתר "העוקץ", 25 באוגוסט 2010
  25. ^ לדבר על סוגיית הפליטים, באתר מעריב, 3 בנובמבר 2014
  26. ^ שרי מקובר-בליקוב, ‏"נביאת ההתפכחות" מהשמאל טוענת: "הטבח הוא מה שהפלסטינים רוצים", באתר מעריב אונליין, 20 בפברואר 2024
  27. ^ לנצל את ספטמבר לטובתנו – פורסם בעיתון "ישראל היום", באתר של עינת וילף, 19 במאי 2011
  28. ^ עינת וילף, ‏לפרק את תעשיית הטרור וההסתה של אונר"א, באתר ‏מאקו‏‏, ‏5 בפברואר 2024‏
  29. ^ ד"ר עינת וילף, לחשוף את הבלוף של אונר"א, באתר ישראל היום, 31 באוגוסט 2014
  30. ^ חברת הכנסת ד"ר עינת וילף, הצעת חוק היסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי
  31. ^ נדב שרגאי, ‏ישראל היא המגן העיקרי לדרישה הפלשתינאית לשיבה, באתר ישראל היום, 25 במאי 2018
  32. ^ 32.0 32.1 שרי מקובר-בליקוב, ‏"השבעה באוקטובר הוא חזון השיבה הפלסטיני": ד"ר ענת וילף מתפכחת מרעיונות השמאל, באתר מעריב אונליין, 24 בפברואר 2024
  33. ^ ציוץ ברשת אקס, משנת 2024


יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת
יושבי ראש ועדת החינוך והתרבות (2003-1949) שושנה פרסיץ • אלימלך-שמעון רימלט • משה קול • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אברהם שכטרמן • אהרן ידלין • אורה נמיר • נחמן רז • מיכאל בר-זוהר • דליה איציק • אברהם בורג • עמנואל זיסמן • זבולון אורלב
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט (מ-2003) מלי פולישוק-בלוך • אברהם פורז • אילן שלגי • מיכאל מלכיאור • זבולון אורלב • אלכס מילר • עינת וילף • עמרם מצנע • יעקב מרגי • ניצן הורוביץ • רם שפע • שרן השכל • יוסי טייב

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39524406עינת וילף

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עינת_וילף&oldid=2686017"