ל"ו צדיקים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

על-פי המסורת, בכל דור ודור קיימים ל"ו (36) צדיקים נסתרים שבזכותם קיים העולם. בהשפעת היידיש הם קרויים "למד-ווניקים".

מקורות בתורה

מקור הענין של צדיקים שקיומם מאפשר באופן רוחני את המשך קיומו של מקום מסוים נמצא כבר בתורה בסיפור הפיכת סדום ועמורה, שבו אברהם אבינו מבקש להציל את סדום אם יהיה בה מספר מסוים של צדיקים. כמו כן בספר משלי (ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ה), באמירה "צדיק יסוד עולם". בגמרא מוזכרים בהקשרים שונים 30 צדיקים ו-45 צדיקים.

בדברי הזוהר (ח"א רנה,א) מובא סיפור שרשב"י ראה פעם מלאך שבא להחריב את העולם, ואמר לו שישוב אל הקב"ה ויאמר לו שירחם על העולם בזכות הצדיקים. בהמשך הסיפור הוא מונה כמה דרגות בצדיקים, "שלושים צדיקים", "עשרים צדיקים", עד שהוא מסיים שהקב"ה צריך לרחם על העולם בזכות שני צדיקים שיש בעולם - הוא ובנו; ואם אין גם שני צדיקים - "הא אית חד, ואנא הוא (=הרי יש אחד, ואני הוא), דכתיב 'וצדיק יסוד עולם'".

קיומם של 36 צדיקים מוזכר לראשונה בדברי האמורא אביי: "לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר "אשרי כל חוכי לו" - לו בגימטריא תלתין ושיתא"" (מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב'), שתרגומם: "אין בעולם פחות משלושים וששה צדיקים, המקבלים פני השכינה בכל דור, שנאמר: 'אשרֵי כל חוֹכֵי לוֹ' (ישעיה ל' יח) - לו בגימטריה הם 36".

לעומת זאת במסכת חולין צב א, מובא שהעולם מתקיים בזכות ארבעים וחמישה צדיקים, שלושים בארץ ישראל וחמישה עשר בבבל. מפרשי הגמרא יישבו את הסתירה בכך שמדובר בשני סוגי צדיקים[1].

ל"ו צדיקים בסיפורי חסידים

בחסידות מוכר המושג ל"ו צדיקים גם כצדיקים נסתרים. מושג זה משמש בסיפורי חסידים כמוטיב החוזר על עצמו. כאשר אחת הדמויות נדמית בסיפור כנחותה ומתגלית כדמות בעלת דרגה רוחנית גבוהה והאדם מתגלה כאחד מ"ל"ו צדיקים". בסיפורי חסידים לרוב כוונת המושג "ל"ו צדיקים" מדברת על צדיקים נסתרים. לפי המסורת החסידית רבי לייב שרה'ס היה מפרנס את הצדיקים הנסתרים, כמו כן מקובל על רבי מנחם נחום מטשרנוביל שעסק בכך רבות.

לפי חלק מגדולי החסידות קיים רמז בל"ו (36) מעבר למספר הצדיקים המתקשר למשמעות הסמלית של ל"ו צדיקים. רמז אחד לדוגמה הוא ל"ו נרות חנוכה (ללא נרות ה"שמש").

גרשם שלום מספר:

ידועים לנו לפחות שני ספרי קבלה מן המאה הי"ח, שעל מחבריהם סֻפּר שצדיקים נסתרים היו: ר' נטע משינַאווה ור' אייזיק, שחי בכפר הקטן זויַאביץ ליד פשמישל והתפרנס שם מן השחיטה. ספריהם נדפסו כמובן לאחר שהלכו לעולמם. במבואות הספרים מספרים המהדירים בני הדור על השמועות שהתהלכו בקרב הציבור באשר לאופים האמיתי.

גרשם שלום, "ל"ו צדיקים נסתרים במסורת ישראל"

צדיק הדור

בנוסף לאמונה בל"ו צדיקים, קיימת אמונה, בעיקר בקרב חסידים, שיש בכל דור ראש לצדיקים המכונה "צדיק הדור". אמונה זו מבוססת על דברי הזוהר: "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". חלק מן החסידים, פירשו את הזוהר שישנו בכל דור צדיק שנשמתו היא נשמת משה רבנו. זהו לא הפירוש הפשוט לדברי הזוהר והזוהר עצמו ככל הנראה מדבר על מדרגה גבוהה בנפש האדם שהיא התפשטות משה בכל אדם ובכל דור וגם מקרב החסידים יש שפירשו כך.[2] האמונה החסידית גורסת שבזכות צדיק זה כל העולם מתקיים, וכך פירש הבעל שם טוב[3] את דברי הגמרא על רבי חנינא בן דוסא: "בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת",[4] ב"שביל" כלומר שלכל צדיק יש שביל בינו לשמיים, ובשביל של רבי חנינא יורד השפע לעולם. השערות שונות הועלו במהלך הדורות בקשר לצדיק הדור. במהלך השנים היו אימרות מפורסמות של אדמו"רים לגבי זהותו של "צדיק הדור"[5].

ראו גם

הערות שוליים

  1. מהרש"א סוכה מה, ב. וערוך לנר שם.
  2. רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מאור עיניים, קהת
  3. ספר מאור ושמש פרשת וישלח ד"ה 'עוד', צפנת פענח פרשת תרומה דף צ"ד.
  4. מסכת ברכות, דף י"ז, עמוד ב'; מסכת תענית, דף כ"ד, עמוד ב'
  5. לדוגמה, רבי שמואל מקמינקא אמר בדורו (סביבות התק"פ, 1820) שצדיק הדור הוא רבי אברהם יהושע השיל מאפטא (המבשר, מוסף ערב שבת י"ט באייר תשע"ב). בנוסף אמר שמנהיג הדור הוא רבי משה צבי גוטרמן מסאווראן ו"צדיק יסוד עולם" הוא רבי מרדכי מצ'רנוביל. הרב שלמה גולדמן מזוויהל אמר (בספר "צדיק יסוד עולם") לחסיד ששאלו למה הוא מתנהג בפשטות ודחקות לעומת רבי אהרן רוקח מבעלז שמתגורר בהרחבה, שזו עבודה של צדיק יסוד עולם, שהוא חי בדחקות ועניינו הוא סיגופים וצער, לעומת צדיק הדור שהוא צריך לחיות בהרחבה. בהזדמנות אחרת הוסיף על רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין שהוא "מלך ישראל".
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0