מעגנית המלח
מעגנית המלח (בערבית: רוג'ם אל בחר, רוגם הים) היה חצי אי בצפון ים המלח ועליו שרידי מגדל ושרידי יישוב מתקופות שונות. זיהוי המעגנית אינו ודאי, היו שהציעו לזהותה עם "בית הערבה" המקראית, זיהוי נוסף שהוצע הוא עם "עיר המלח"- אחת משש ערי המדבר של שבט יהודה. מהממצאים הארכאולוגים במעגנית ניתן ללמוד על אופי ים המלח ובפרט על תכונתו לשינוי קיצוני במפלס, על פי מזג האוויר. כמו כן ניתן ללמוד על שינויים שהיו בעבר בגאוגרפיה ובאקלים.
התנודות המשמעותיות במפלס ים המלח במאות השנים האחרונות הביאו לתיאורים שונים של המעגנית על ידי נוסעים, חוקרים ותיירים שעברו באזור, ביניהם תיאורו של בנימין מטודלה. בתקופות שעלה מפלס המים המעגנית הפכה לאי, וכאשר הים נסוג הפך המקום למעגן. היו אף שנים ברוכות גשמים שהמקום הפך לשרטון תת-ימי. בעקבות ההתייבשות שחלה באזור, נחשף כל האתר והוא מרוחק מחוף הים.[1]
בשנת 1917 אותרה המעגנית מתחת לפני הים על ידי ה' קופה (H.Koppe) שהיה קצין-מטאורולוג בצבא הגרמני. במדידות שביצע הסתבר שראש המעגנית היה בגובה 3.25 מטר לפני הים. ועומק השרטון שהוביל מהחוף אל המעגנית היה 7 מטר. בשנת 1940 במפה נוספת שהוכנה, עדיין הייתה המעגנית מתחת לפני המים. במשך השנים נחשף האי, הפך לחצי אי. בשנת 1977 הפך לתל קטן על יד שפת הים. ב-1964 החלה שאיבת המים על ידי המוביל הארצי שהשפיעה על גובה מפלס פני ים המלח. גם שאיבת המים אל בריכות האידוי של מפעלי ים המלח השפיעה על גובה המפלס.[2]
בשנים 1979-1977 נערכו במקום חפירות שבראשם עמד פסח בר אדון, ארכאולוג שחפר במדבר יהודה. במהלך החפירות התגלו ממצאים המעידים על תפקידיו של חצי האי במהלך ההיסטוריה. עם גילוי חרסים מהתקופה הישראלית, סברו החופרים שהמקום מתאים להיות בית הערבה המקראית, אחת משש ערי יהודה המדבריות (יהושע ט"ו). הממצאים בשטח הראו על שכבת חורבן. ממצא זה תואם את החורבן שנמצא בכל יישובי המדבר שחרבו כנראה בחורבן בית ראשון. יישובים אלה נושבו מחדש רק בתקופה החשמונאית.
המעגן ההלניסטי
אחד הממצאים המשמעותיים במעגנית הוא שרידי מגדל וסביבו מעגן ושובר גלים באורך 100 מטרים. המגדל בנוי מסלעים גירניים, סלע שאינו מצוי באזור זה של ים המלח, מכאן שהובא כנראה ממצוק ההעתקים שנמצא כ-4 ק"מ מערבה. בר אדון סבר שהמגדל נבנה בימיו של אלכסנדר ינאי. הוא העריך שהמגדל התנשא לגובה של 20-30 מטר, ושימש כמעגן ספינות. להערכתו איפשרו המגדל ששימש גם כמגדלור והמעגן תנועת ספנות באזור. בנוסף העריך, שתפקידו של המגדל היה גם להגן על אזור ערבות יריחו, ועל מעיין עין ג'היר שנמצא מצפון למעגנית. במאמרו על המעגנית מעלה בר אדון אפשרות שהמגדל נבנה על פי דגם מגדל פארוס, המגדלור של אלכסנדריה במצרים, שהיה אחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. המגדל לא שימש תקופה ארוכה וכנראה קרס לכיוון דרום ברעידת האדמה בשנת 31 לפנה"ס. בר אדון מעלה גם סברה שהמגדלור הראשון באתר נבנה לבימי המלך עוזיהו (שחי במחצית הראשונה של המאה השמינית לפנה"ס) ונחרב עם חורבן הבית הראשון.
באתר נמצאו ממצאים מהתקופה הישראלית, התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית והתקופה הביזנטית. בקו החוף, מדרום למבנה, נתגלו מספר קווי בנייה בגבהים שונים. בר אדון סבר שאלו הם שרידי מזחים קדומים המעידים על מפלסו המשתנה של ים המלח.
הארכאולוג עמיחי מזר חולק על חלק מהתיארוכים של בר אדון. לדבריו הממצאים בשטח אינם מאפשרים לקבל את התיארוך לימי עוזיהו. לפי ניתוחו את הממצא הארכאולוגי, ההתיישבות באזור חופו הצפוני-מערבי של ים המלח ובשולים המערביים והצפוניים של מדבר יהודה לא קדמה למאה השביעית לפנה"ס.
לקריאה נוספת
- ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש, כרך 13 מדבר יהודה, הוצאת משרד הביטחון ההוצאה לאור וכתר הוצאה לאור, 2001, עמ' 125
- פסח בר אדון, רג'ם אל בחר, עתיקות כרך ט' תש"ן
- ציפורה קליין, "שינוי המפלס של ים המלח", ים המלח ומדבר יהודה : 1967-1900 בעריכת מרדכי נאור, הוצאת יד בן צבי, 1990, עמ' 45-29
קישורים חיצוניים
- עמיחי מזר, תקופת הבית הראשון במדבר יהודה באתר "מלח הארץ" כנס ים המלח 2008
הערות שוליים
- ^ ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש, עמ' 125
- ^ ציפורה קליין, "שינוי המפלס של ים המלח", עמ' 38-33
24514776מעגנית המלח