מצרית
 | |
| מדינות | מצרים העתיקה |
|---|---|
| אזורים | צפון אפריקה והמזרח התיכון |
| דוברים | נכחדה |
| שפת אם | נכחדה |
| כתב | חרטומים, היראטי, דמוטי, קופטי |
| משפחה | |
| לאום | אינה שפה רשמית של מדינה כלשהי |
| ארגון | אין |
| מוסד | אין |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
השפה המצרית היא שפה אפרו-אסיאתית אשר דוברה במצרים העתיקה. הטקסט בעל המשמעות המוקדם ביותר בשפה זו שנמצא בידינו מתוארך לשנת 2680 לפנה"ס לערך, דבר שהופך את השפה המצרית לאחת השפות העתיקות ביותר שמתועדות בכתב לצידה של השומרית. השפה דוברה בגלגולים שונים עד שלהי המאה ה-17, אז הופסק השימוש בניב המאוחר ביותר של השפה, הקופטית. השפה הרשמית במצרים כיום היא ערבית, והיא כרסמה במעמדה של הקופטית כשפה מדוברת מאז הכיבוש הערבי של מצרים. כיום הקופטית משמשת אך ורק כשפה ליטורגית של הכנסייה האורתודוקסית הקופטית במצרים, ומאות בודדות בלבד של אנשים דוברים אותה באופן שוטף.
סיווג
המצרית משתייכת למשפחת השפות האפרו-אסייתיות. בין המאפיינים הטיפוסיים לשפות האפרו-אסייתיות שקיימים במצרית ניתן למנות, עיצורים נחציים, מערכת תנועות שכוללת /a i u/, סיומות -at לשם עצם נקבה, m-, לשם עצם ו-ī לתארים. מתוך ענפי השפות האפרו-אסייתיות המצרית מגלה דמיון רב ביותר לשפות השמיות ובמידה פחותה לשפות הכושיות.
היסטוריה
השפה המצרית מתחלקת לשש תקופות מרכזיות:
- מצרית ארכאית (עד 2600 לפנה"ס, התקופה השושלתית הקדומה)
- מצרית קדומה (2686 – 2181 לפנה"ס, תקופת הממלכה הקדומה)
- מצרית תיכונה (2055 – 1650 לפנה"ס, התקיימה בתקופת הממלכה התיכונה)
- מצרית מאוחרת (1353 – 700 לפנה"ס, התקיימה בתקופת המעבר השלישית)
- דמוטית (המאה ה-7 לפנה"ס – המאה ה-5 לספירה, מהתקופה המאוחרת של מצרים העתיקה ועד התקופה הרומית)
- קופטית (המאה ה-1 ואילך, מהתקופה הרומית ועד ימינו)
ההירוגליפים המוקדמים ביותר מתוארכים ל-3300 לפנה"ס והם מכילים בעיקר שמות וכותרות, מעטים מאוד מתוכם מכילים טקסטים בעלי מורפולוגיה או תחביר שמוכרים מטקסטים שלמים ומאוחרים יותר. כל ההירוגליפים מתקופה זו מכונים מצרית ארכאית.
המצרית התיכונה החלה להיות מדוברת משנת 2000 לפנה"ס לערך, ושימשה כשפה כתובה עד המאות הראשונות לספירה אף על פי שכבר לא הייתה מדוברת, כמו הלטינית בימי הביניים והערבית הספרותית בימינו. הדמוטית החלה להיות מדוברת ב-650 לפנה"ס ושרדה כשפה כתובה עד המאה החמישית לספירה. הקופטית החלה להיות מדוברת במאה הראשונה ושרדה עד המאה ה-17, כאשר מלומדים אירופאים הגיעו למצרים בתקופת הרנסאנס ולמדו אותה מדוברים ילידים. הניב הבוהאירי של השפה הקופטית משמש כיום בכנסיות הקופטיות.
המצרית העתיקה, האמצעית והמאוחרת נכתבו בכתב החרטומים ובכתב ההיראטי. הדמוטית נכתבה בכתב דמוטי שהיווה גרסה מפושטת של הכתב ההיראטי. הקופטית נכתבה בכתב הקופטי שמבוסס על האלפבית היווני עם תוספות מהכתב הדמוטי לעיצורים שקיימים בקופטית אך לא ביוונית. כמו שצוין לעיל הערבית השתלטה בהדרגה על מעמדה של הקופטית וזו נשארה רק בכנסיות.
בתנ"ך ישנם מספר מילים, מונחים ושמות שייתכן שמקורם הוא מצרי, הדוגמה המוכרת לכך ביותר היא שמו של יוסף במצרים, צפנת פענח.
פונולוגיה
| שפתי | שיני | בתר-מכתשי | חכי | וילוני | ענבלי | לועי | סדקי | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אפי | m | n | |||||||
| סותם | אטום | p | t | ṯ [c] | k | *q | ʔ | ||
| קולי | b | *d | ḏ* [ɟ] | ɡ | |||||
| חוכך | אטום | f | s | š [ʃ] | ẖ [ç] | ḫ [χ] | ḥ [ħ] | h | |
| קולי | *z | ꜣ (ȝ) [ʁ] | ꜥ (ʿ) [ʕ] | ||||||
| מקורב | w | l | j | ||||||
| רוטט | r | ||||||||
* ייתכן שמדובר בעיצורים מסודקים לא קוליים.
| קדמית | אחורית | |
|---|---|---|
| סגורה | i iː | u uː |
| פתוחה | a aː | |
| קדמית | מרכזיות | אחורית | |
|---|---|---|---|
| סגורה | iː | ||
| מרכזית | e eː | ə | oː |
| פתוחה | a | ||
מורפולוגיה
תחביר
עד שלהי תקופת המצרית התיכונה מבנה המשפט הבסיסי היה VSO (קרי פועל-נושא-מושא), בדומה לשפות שמיות כגון הערבית. לדוגמה, המשפט "האיש פתח את הדלת" ייכתב כ"פתח האיש את הדלת". בניבים אלו גם לא קיים יידוע. בניבים המאוחרים יותר נזנח המבנה התחבירי VSO, וגם החלו להשתמש ביידוע כמו בשפות אפרו-אסיאתיות אחרות. המצרית בעלת שני מינים דקדוקיים, זכר ונקבה. בתחילה השתמשו במספרים הדקדוקיים, יחיד, זוגי ורבים, אך בהמשך הזוגי נעלם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
פרק 23 – דבר היום: משה ופנחס אוכלים אבטיח – על מילים מצריות בעברית בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס- מצרית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
32651152מצרית