עין הרע
עין הרע הוא מושג רוחני, לפיו גורלו של אדם מושפע מרגשי הזולת כלפיו, ובפרט מרגשי קנאה, מקובלים אמצעים שונים להגנה מפני עין הרע, ובהם קמעות ותפילות.
מקורות
מושג עין הרע מופיע כבר בגמרא, שם יוחסה ליוסף סגולה שלא שולטת בו עין הרע.
האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא (מארמית: מי שבא לעיר וחושש מעין הרע)... ולימא הכי (ויאמר כך): אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא (מזרעו של יוסף אני בא) דלא שלטא ביה עינא בישא (שלא שולטת בו עין הרע). שנאמר: (בראשית מט, כב) "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" וגו' - אל תקרי 'עלי עין' אלא 'עולי עין'.[1] ר' יוסי בר' חנינא אמר: מהכא (מכאן): (בראשית מח, טז) "וידגו לרוב בקרב הארץ" - מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם.
הוגי היהדות לדורותיהם מסבירים שההשגחה העליונה משפיעה על מצבו של האדם בהתאם למעשיו ומעמדו המוסרי. לרוב כף הדין מוטה לצד החסד ודנים את האדם לכף זכות. כאשר אדם מקנא באדם אחר, הוא כביכול מערער על החלטת ההשגחה לגבי אדם זה כאומר "מדוע מגיע לו לזכות ביופי עושר חכמה וכדומה" וכך על ידי ביצוע של משפט חוזר עלול האדם הנשפט להיפגע. יוסף הוא סמל האדם שבטוח בדרכו ובאמונתו וכל יופיו וחכמתו אינם משמשים אותו לגאווה אלא להועיל לסובבים אותו. תכונה זו הופכת כל אדם שמאמץ אותה לבלתי פגיע מעין הרע.
סכנות
מחלות ואסונות מכל המינים והסוגים יוחסו לעין הרע. המחזיקים באמונה זו נוטים לחפש אנשים בעלי תכונות חיצוניות יוצאות דופן ולייחס להם כוחות מזיקים של עין הרע. למשל, באוכלוסייה שרובה בעלת עיניים שחורות מתייחסים בחשד לאנשים בעלי עיניים כחולות ולהפך. כן נוהגים להיזהר מפני פוזלים ואנשים בעלי מבט חודר.
לפי האמונה העממית, כל אדם חשוף לעין הרע, אך הסכנה עומדת במיוחד כלפי אנשים בעלי מעמד מיוחד, לגברים ונשים מצליחים או מצטיינים ביופיים או באושרם ולתינוקות. מקובל שלא להפליג בדברי שבח והתפעלות מתינוקות כדי שלא למשוך אליהם את עין הרע. בעלי הצלחה נזהרים מלהתפאר בהצלחתם, ועשירים נמנעים מלהציג לראווה את עושרם.
אמצעי גילוי
שיטה עתיקת יום לגילוי עין רע היא לנער יחד בבקבוק חצי בקבוק מים וחצי בקבוק שמן עם שתי כפות סבון כלים. את הבקבוק יש להניח ליד המיטה לפני השינה, כאשר הוא מוכסה ובבוקר אם השמן צף מעל המים אז אין עין רע[דרוש מקור].
אמצעי הגנה
יש שנעזרים במיני אמצעים להגנה מפני עין הרע. קמע נפוץ מאד בקרב היהודים, עשוי בצורת כף יד בעלת אצבעות פשוטות (חמש אצבעות ומכאן שמו - "חמסה"), כדי להגן על הבית מפני עין הרע נהגו חלק מיהודי ארצות האסלאם לצבוע את מזוזות הדלת בכחול. יהודים אשכנזים נהגו להוסיף את המילים "בלי עין הרע" כשהם מדברים בשבחו של מישהו. ואילו הספרדים נהגו לומר גם "בן פורת יוסף" (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ב), מכיון שלפי המסורת התלמודית אין העין הרעה שולטת בזרעו של יוסף.
סגולה נפוצה נוספת הייתה עריכת טקס בו מתבגרים מקבלים את סמל העין בתצורה דמוית קעקוע על מרכז הבטן, כקמע להרחקת המזל הרע מהפרט העושה את הקעקוע. הטקס נערך בקהילות יהודי עיראק, אך כיום אינו נפוץ במיוחד. סגולה יותר שכיחה כיום היא ענידת חוטים אדומים שהקיפו עימם סביב קברי צדיקים. צבע החוט שנכרך סביב הקבר שנוי במחלוקת, היו שנהגו לכרוך חוט אדום סביב הקבר, אך המקובלים התנגדו לצבע זה, והמליצו להשתמש בחוט לבן או בחוט בצבע תכלת, ונימקו זאת משתי סיבות: האחת – שהאדום הוא מצבעי האמורי, והמשתמש בו עלול לעבור על איסור חוקות הגויים, והשנייה – שהאדום אינו מתאים כצבע סגולה על פי המבוא בספר הזוהר שצבע אדום מצביע על מידת הדין, אולם בשו"ת באר משה כתב שלא לזלזל במנהג המקובל.[2] מקור המנהג להשתמש בצבע האדום לא ברור, משום שבארצות האסלאם רק צבע הטורקיז משמש כאמצעי מניעה נגד עין הרע, ואילו אצל חלק מיהודי ארצות האסלאם רק צבע הכחול משמש להגנה ושמירה מפני עין הרע. הרב יוסף דוד וייס כתב להתיר לכרוך חוט אדום למנוע עין הרע ולדעתו, צבע אדום אין בו תכונות סגוליות על טבעיות למנוע עין הרע אלא תכונות טבעיות בלבד, כי "טבע העין להסתכל על צבע אדום וממילא אין העין מסתכל על יופי התינוק".[3]
גם בקרב אומות העולם יש שנושאים מראות, המחזירות את המבטים, אחרים נושאים קמעות ממינים שונים, סרטים אדומים מגנים על ילדים, חרוזים עשויים אבן טורקיז נחשבים כאמצעים הגנה יעילים גם בארצות האסלאם, הורים שמים בכיסי ילדיהם קצת מלח או פירורי לחם. כיוון שעין הרע פוגעת גם בבהמות, תולים הערבים בצווארי הגמלים והחמורים חרוזי טורקיז, ואילו באירופה נוהגים לתלות זנב שועל בין עיני הסוס. במלטה סירות הדיג המסורתיות "לוצו" מעוטרות בחרטומן בציור או תבליט של זוג עיניים, מנהג פיניקי נגד עין הרע.
הסתייגות
לצד כל האמור לעיל, רבים מחכמי ההלכה מסתייגים מהתייחסות ממשית לעין הרע. הציטוט התלמודי השגור בפיהם הוא "מאן דלא קפיד - לא קפדין בהדיה" (פסחים ק"י ע"ב) כלומר "מי שאינו מקפיד (חושש-מעין הרע) לא מקפידים עליו (אינו ניזוק מעין הרע)". שיטה זו ננקטה על ידי רבי עובדיה יוסף ביתר שאת ביחס לסוגיית עלייה לתורה של בני משפחה בזה אחר זה (שנאסרה על ידי פוסקים רבים מחשש לעין הרע). באחד משיעוריו השבועיים הוא אמר כי "ברוך השם היום מי חושש מעין הרע? יש מעט זקנים פוחדים מעין הרע, אבל רוב בני אדם לא פוחדים מעין הרע, לכן עולים יחד שני אחים [...] ואני אומר דלא קפיד לא קפדין בהדיה, היום בדורות שלנו לא פוחדים, יש רק מעט אנשים נודניקים פוחדים מעין הרע, לכן מותר להעלות אב ובן בנו ביחד".[4]
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב אליהו נגר, מאבק הרמב"ם בעבודה זרה ובאמונות התפלות, בתוך: מסורה ליוסף. עמ' 204
קישורים חיצוניים
- עין הרע באנציקלופדיה היהודית של אתר דעת
- מאמר בנושא עין הרע, באתר הישיבה במצפה יריחו.
- פורסם ב: 19/12/07, 23:00, יהדות: מה עושים נגד עין הרע?, באתר ערוץ 7
- פרופ' אבשלום מזרחי, "בלי עין הרע", מגזין את
- "עין הרע? זה לא כל כך נורא", מאת דודו כהן, באתר mako
- שו"ת עין הרע באתר אש התורה
- בן פורת יוסף, באתר "השפה העברית"
- הרב חגי לונדין, מושגים ביהדות - עין הרע, אתר "ערוץ מאיר"
הערות שוליים
- ^ מילולית - יוסף הוא בן לעץ פורה השתול על מעיין, ועל כן בנותיו משולות לעצים המשתרגים מהחומה. כאשר פורת פורש כמורכב מהשורש פ.ר.י., ועל כן "בן פורת" הוא בן עץ פורה. עלי עיין, פורש כעל המעיין בדומה לדימוי בספר תהילים: כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ (תהילים א ג).
- ^ שטרן, שו"ת באר משה, חלק ח', סימן לו אות ג, באתר HebrewBooks
- ^ חיים יוסף דוד וייס, שו"ת ויען דוד, חלק ג סימן נד, באתר HebrewBooks
- ^ דרשתו של הרב עובדיה במוצאי שבת שמות תשע"א (25.12.2010) בנושא עין הרע בעליה לתורה וההבדל להלכה בין סכנות סגוליות לסכנות ממשיות באתר ערוץ 2000 דקה-8:40 ו-10:33.
