אז בהלוך ירמיהו
אָז בַּהֲלוֹךְ יִרְמְיָהוּ היא קינה על חורבן בית ראשון שחוברה על ידי רבי אלעזר קליר וכלולה בסדר הקינות לתשעה באב למנהג אשכנז. תוכן הקינה הוא תיאור של ירמיהו מעורר את האבות והאמהות (נשות יעקב) ומשה רבינו לזעוק לפני ה' על הגלות והחורבן, ותשובת הקב"ה וניחומו.
אז בהלוך ירמיהו
|
|---|
|
אָז בַּהֲלוֹךְ יִרְמְיָהוּ עַל קִבְרֵי אָבוֹת/ וְנָם עֲצָמוֹת חֲבִיבוֹת/ מָה אַתֶּם שׁוֹכְבוֹת : בְּנֵיכֶם גָּלוּ וּבָתֵּיהֶם חֲרֵבוֹת/ וְאַיֵּה זְכוּת אָבוֹת בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת: גָּעוּ כֻלָּם בְּקִינִים/ עַל חֶסְרוֹן בָּנִים/ דּוֹבַבוּ בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים/ פְּנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים/ וְאַיֵּה הַבְטָחַת וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשׁוֹנִים: הֵם הֵמִירוּ כְבוֹדִי בְּתֺהוּ/ וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא רָהוּ/ וָאַעְלִּים עֵינַי מֵהֶם וְלֹא נָהוּ/ וְלֹא שָׁהוּ/ וְאֵיךְ אֶתְאַפַּק עַל אֲמִירַת לֹא הוּא: זָעַק אַב הֲמוֹן בַּעֲבוּרָם/ וְחִנֵּן פְּנֵי אֵל רָם/ חִנָּם נֻסֵּיתִי עֶשֶׂר בְּחִינוֹת עֲבוּרָם/ וְהֵן חָזִיתִי שִׁבְרָם/ וְאַיֵּה הַבְטָחַת אַל תִּירָא אַבְרָם: טָעוּ לְהִזָּרוֹת/ בַּעבוֹדוֹת זָרוֹת/ יָעֲצוּ לַחְצֺב בֺּארוֹת/ בֺּארֺת נִשְׁבָּרוֹת/ וְאֵיךְ אֶתְאַפַּק עַל בִּטּוּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְרוֹת: כֺּה צָוַח יִצְחָק/ פְּנֵי שׁוֹכֵן שַׁחַק/ לַשָּׁוְא בִּי טֶּבַח הוּחַק/ וְהֵן זַרְעִי נִשְּׁחַק וְנִמְחַק/ וְאַיֵּה הַבְטָחַת וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק: מָרוּ בְּיִרְמְיָה/ וְטִמְּאוּ הַר הַמֺּרִיָּה/ נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא גְעָיָּה/ עוֹלָה לִי מִנְּשִׁיָּה/ וְאֵיךְ אֶתְאַפַּק בַּהֲרִיגַת זְכַרְיָה: סָח יֻלּד בְּתֶלֶף/ דְּמָעוֹת כְּתַנִּין זוֹלֵף/ עולָלַי שֶׁטִּפַּחְתִּי בְּעֶלֶף/ אֵיךְ גָּזוּ מֶנִּי בְּחֶלֶף/ וְאֵיךְ הָפְרַע מֶנִּי דָּמִים בְּדָמִים כַּמָּה אָלֶף: פָּץ רוֹעַה נֶאֱמָן/ כָּפוּשׁ בָּאֵפֶר וּמֻדְמָן/ צֺאן אֲשֶׁר בְּחֵיקִי הָאֳמָן/ וְאֵיךְ גָּזוּ בְּלֹא זְמָן/ וְאַיֵּה הַבְטָחַת כִּי לֹא אַלְמָן: קוֹל בְּכִי לֵאָה/ מְתוֹפֶפֶת עַל לְבָבֶהָ/ רָחֵל אֲחוֹתָהּ מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ/ זִלְפָּה מַכָּה פָּנֶיהָ/ בִּלְהָה מְקוֹנֶנֶת בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ: שׁוּבוּ תְמִימִים לִמְנוּחַתְכֶם/ מַלֵּא אֲמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם/ שֻׁלַּחְתִּי בָּבֶלָה לְמַעַנְכֶם/ הִנְנִי מְשׁוֹבֵב גָּלוּת בְּניכֶם: |
רקע
קינה זו מתבססת (עם מעט שינויים) על המדרש המספר שירמיה עורר את האבות שיזעקו עבור בניהם לפני הקב"ה.
אמר הקב"ה לירמיה... לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות... מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם עמדו שהגיע זמן שאתם מתבקשין לפני הקב"ה... עמד על שפת הירדן וקרא בן עמרם... עמוד הגיע זמן שאתה מבקש לפני הקב"ה... בא אברהם לפני הקב"ה... מפני מה הגלית את בני... והחרבת את בית המקדש מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך, אמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו... פתח יצחק ואמר ריבונו של עולם כשאמר לי אבא 'אלוקים יראה לו השה לעולה בני'[1]... נעקדתי ברצון לבי... ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני. פתח יעקב ואמר ריבונו של עולם... עמדתי בבית לבן וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני ומסרתי עצמי למיתה עליהם ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה לאחר שגידלתים... וסבלתי עליהם צער גדול בנים... ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני. פתח משה ואמר ריבונו של עולם לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם... יצתה בת קול ואמרה גזרה היא מלפני... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבונו של עולם... מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן...
תוכן
בקינה מתוארת זעקת אבות האומה לפני ה' על הגלות והחורבן[2], ותשובת הקב"ה על סיבת הענישה בתיאורים מקבילים[3].
אברהם טוען מכוח זכותו בעמידתו בעשרה נסיונות והקב"ה משיב איך יוכל להתאפק כאשר בני ישראל עוברים על עשרת הדברות[4], ויצחק טוען מכוח זכותו בהקרבת עצמו בעקידת יצחק, בתשובתו הקב"ה מאשים את עם ישראל בהריגת זכריה.
לזעקת יעקב (שמכונה "יולד בתלף") משה והאמהות (לאה, רחל, זלפה ובלהה), משיב הקב"ה ומבטיח כי ימלא את משאלתם, (בשונה מהמדרש שם רחל היחידה שתפילתה מתקבלת).
בספר הזוהר נאמר[5] ששלוש פעמים ביום, באה רוח במערת המכפילה ונושבת בקברי האבות ומתרפאים כל עצמותיהם ועומדים בשלמותם כדי שיתפללו על בני ישראל. בדומה לכך מצינו בגמרא[6] שהאבות מתעוררים ומתפללים בכל יום[7].
רבי חיים אלעזר שפירא מבאר שמכיוון שירמיהו היה כהן, הוא נשאר מחוץ לאוהל, כדי שלא יטמא[8].
מבנה הקינה
הקינה מורכבת מאחד עשר בתים, כל בית בן חמש צלעות המתחרזות ביניהן[9], הארבע קצרות והחמישית ארוכה מעט, פותחת ב'איה' או ב'איך'[10].
הקינה בצורת אקרוסטיכון של א"ב בראשי הצלעות הראשונה והשלישית[11].
אמירתה
למנהג אשכנז המערבי הקינה חותמת את סדרת הקינות הנאמרות על ידי השליח ציבור ולאחריה מתחילים היחידים לומר קינות, ולכן כהמשך לסיומה 'שובו תמימים למנוחתכם... הנני משובב גלות בניכם' ממשיכים ואומרים 'ככתוב כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב...' ועוד מספר פסוקים.
למנהג מזרח אירופה היא נאמרת לאחר קינת "מי יתן ראשי מים", קודם "אז במלאת ספק". יש שכתבו שקינה זו ממשיכה את הקינה הבאה ("אז במלאת") ומקומה לפניה[12].
יש הנוהגים לנסוע לחברון לומר במערת המכפלה קינה זו על קברי האבות[13].
לקריאה נוספת
- סנסני חיים, הרב חיים צבי אלבום, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
קישורים חיצוניים
אז בהלוך ירמיהו, בביצוע יואל קאהן, סרטון באתר יוטיוב[14].
.
הערות שוליים
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק ח'.
- ^ בעיקר בלשון "ואיה הבטחת...".
- ^ בעיקר בלשון "ואיך אתאפק...".
- ^ בשונה מהמדרש, שם טענת אברהם מבוססת על עקידת יצחק בפרט.
- ^ ספר הזוהר, פרשת ויחי, דף רכ"ה, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה .
- ^ הרב מרדכי גרוס, אדמת קודש, באתר אוצר החכמה.
- ^ דברי תורה חלק ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ מלבד הבית האחרון שיש בו ארבע צלעות.
- ^ מלבד שני הבתים האחרונים.
- ^ בבית הראשון בצלע הרביעית ובבית האחרון האותיות ש"ת בשני התיבות הראשונות.
- ^ קינות עם פירוש רבי אשר בן יוסף, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ הרב מרדכי גנוט בלוח דבר בעתו (תשעה באב).
- ^ לחן של רבי ברוך שור מחזניה המפורסמים של לבוב (מחבר הספר בכור שור עה"ת).
