ויקונן ירמיהו על יאשיהו

איכה תפארתי מראשותי השליכו
	מאת רבי אלעזר הקליר
	וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ: אֵיכָה אֱלִי קוֹנְנוּ מֵאֵלָיו. בֶּן שְׁמוֹנֶה שָׁנָה הֵחֵל לִדְרֹשׁ מֵאֱלֹהָיו. בְּנֵי חָם בְּעָבְרָם חָנוּ עָלָיו. וְלֹא הֻזְכַּר לוֹ שִׁנּוּי מִפְעָלָיו: גַּם בְּכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר קָמוּ לִגְדֹּר. לֹא קָם כָּמוֹהוּ מִימוֹת אֲבִיגְדוֹר. דָּבַק בּוֹ חֵטְא לֵיצָנֵי הַדּוֹר. אֲשֶׁר קָמוּ אַחַר הַדֶּלֶת לִסְדֹּר: הָאוֹכְלִים זֶרַע שִׁיחוֹר. כִּתְמוֹ הַטּוֹב פִּחֲמוּ מִשְּׁחוֹר. וַיִּגְדַּל עָוֹן וְהֵשִׁיב יָמִין אָחוֹר. וְעוֹד לֹא שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר: זַכּוּ אֲמָרָיו כְּנָם דָּת לְהָקִים. בִּצַּע אֶמְרָתוֹ בְּאָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים. חָשַׁךְ תָּאֳרוֹ כְּנִאֲצוּ רְחוֹקִים. בְּבֶצַע מוֹאֲסֵי דָּת וְחֻקִּים: טוֹבִים רָעִים נִקְרְאוּ בְּשָׁלְחוֹ מַלְאָךְ. מַה לִּי וָלָךְ הַיּוֹם לְתַלְּאָךְ. יְדֵי עַם הָאָרֶץ דָּמִים בְּמַלְּאָךְ. תֵּעָנֵשׁ בְּבָצְעִי אֶת פִּלְאָךְ: כִּלָּה הֲמוֹנַי לֶכֶת אֲרַם נַהֲרַיִם. לְמַעַן לֹא תַעֲבֹר חֶרֶב כָּל שֶׁהוּא בְּאֶפְרַיִם. וְלֹא שָׁמַע לְחוֹזֶה לָשׁוּב אֲחוֹרַיִם. כִּי גְּזֵרָה נִגְזְרָה לְסַכְסֵךְ מִצְרַיִם בְּמִצְרָיִם: מֵחַטֹּאת סְתִירַת מְזוּזוֹת. חֲזוֹן עַנְתוֹתִי הֵחֵלּוּ לִבְזוֹת. נָעוּ עֲנָמִים לְחוּמוֹ לְהַבְזוֹת. וְלֹא הֵסֵב פָּנָיו וְסָפְדוּ עַל זֹאת: סוּרוּ הֵעִידוּ עַד לֹא שְׁאִיָּה. וַיְמָאֲנוּ סוּר וּמָט יְסוֹד נְשִׁיָּה. פְּנֵי קְרָב כְּקָרַב וְלֹא עָלְתָה לוֹ רְטִיָּה. וַיוֹרוּ הַמּוֹרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּה: עוֹדֶנּוּ עוֹצֵם עֵינָיו בְּגֶוְיוֹ נוֹחֲצִים. חֵץ אַחַר חֵץ מוֹרִים וְלוֹחֲצִים. צָדוּהוּ וְשָׂמוּהוּ כַּמַּטָּרָה לַחִצִּים. וַיִּזְרְקוּ בּוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת חִצִּים: קַלִּים הִטּוּ אַחֲרָיו אֱזוֹן מוֹצָא פִיהוּ. וְעַד מִצּוּי נֶפֶשׁ מַעֲשָׂיו הֵפִיהוּ. רוּחַ שְׂפָתָיו הִפְצָה מִפִּיהוּ. צַדִּיק הוּא יְיָ כִּי מָרִיתִי פִּיהוּ: שִׂישִׂי נוֹף כִּי קִנֵּא זַעַם. לְשַׁלֵּם שְׁאוֹנָם בַּעֲוֹן בִּצְעָם. תַּם כֶּתֶם הַטּוֹב עַם זוּ בְּפִשְׁעָם. וַיְקוֹנֵן עָלָיו כָּל אֵיכָה יוּעַם: תַּם בְּמִקְרֶה אֶחָד כּוֹס מְגִדּוֹ לִשְׁתּוֹת. בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה כְּנָע הַקְהֵל לֶאֱתוֹת. תָּלָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם מֵהֲרֹס שָׁתוֹת. כִּי סָפְדוּ לוֹ אֵיכָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת: אוֹתוֹת קִינוֹת לֻבָּטָה מְחוֹלִי. עֵת כִּי שָׁכַחְתִּי מְחוֹלְלִי. זַמּוֹתִי כִּי לָעַד יַאֲהִילִי. רָשַׁעְתִּי וְנָסַעְתִּי וְנֻטַּשׁ אָהֳלִי:

ויקונן ירמיהו על יאשיהו, ידוע גם כאיכה אלי קוננו, היא קינה שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר, שנאמרת בשני מנהגי אשכנז בתשעה באב. הפתיח שלה מבוסס על הכתוב בדברי הימים: ”וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל, וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת” (דברי הימים ב', ל"ה, כ"ה).

חז"ל פירשו כי הקינה שקונן ירמיהו על יאשיהו, שנכתבה לאחר מכן "על הקינות", היא ”רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם” (איכה, ד', כ'), ולפי המדרש הנ"ל המשיח המתואר הוא יאשיהו המלך.^[1] על פי זה כתבו מפרשים שונים שכל הפרק הרביעי של מגילת איכה (הפותח במילים "איכה יועם זהב"^[2]) הוא קינה על יאשיהו המלך^[3]. גם רבי אלעזר בירבי קליר פירש כך, ובמחרוזת הפותחת באות ש' הזכיר "וַיְקוֹנֵן עָלָיו כָּל אֵיכָה יוּעַם".

תוכן הקינה

הקינה מתארת את מעלתו של יאשיהו המלך ואת מעשיו הטובים, ומאידך את נפילתו ומותו בקרב מגידו, ואת הסיבות המוסריות שהביאו לנפילתו. זאת על פי הפסוקים ומדרשי חז"ל, שבהם מתואר כי למרות צדקתו ופועלו - נגזרה עליו מיתה בעוונות הדור. מפני הגזירה הוטה לבבו שלא לשמוע לנביא ירמיהו בוויכוח שהיה ביניהם: יאשיהו סבר שהנבואה המבטיחה שאם תעשו את דבר ה' "חרב לא תעבור בארצכם", כוללת אף מעבר של צבא אשר פניו לשלום בדרכו למלחמה אחרת, ובהסתמכו על ההבטחה האלוקית - התעקש למנוע מצבא מצרים לעבור בארץ. ירמיהו לעומתו טען שאין מדובר אלא בהבטחה שלא תהיה מלחמה עם ישראל. הדברים נרמזים בהדגשה: "לְמַעַן לֹא תַעֲבֹר חֶרֶב כָּל שֶׁהוּא בְּאֶפְרַיִם". צבאו של יאשיהו יצא להילחם במצרים, כאשר אף ההבטחה האלוקית אינה מגינה מפניהם - שכן בני הדור עבדו עבודה זרה, מה שלא ידע יאשיהו מפני שהחוטאים היו מסתירים את אליליהם מפני שוטריו מאחורי דלתות הבתים: "דָּבַק בּוֹ חֵטְא לֵיצָנֵי הַדּוֹר. אֲשֶׁר קָמוּ אַחַר הַדֶּלֶת לִסְדֹּר"^[4].

במהלך הקרב כילו היורים המצרים את זעמם במלך יאשיהו - ונעצו בו שלוש מאות חיצים עד ש"נעשה ככברה". בנשימותיו האחרונות הצדיק עליו יאשיהו את הדין, כפי ששמעו אלו שהטו אוזן לשמוע את מלמוליו: "קַלִּים הִטּוּ אַחֲרָיו אֱזוֹן מוֹצָא פִיהוּ. וְעַד מִצּוּי נֶפֶשׁ מַעֲשָׂיו הֵפִיהוּ. רוּחַ שְׂפָתָיו הִפְצָה מִפִּיהוּ. צַדִּיק הוּא יְיָ כִּי מָרִיתִי פִּיהוּ".

מבנה הקינה

כאמור, הקינה נבנתה על בסיס מגילת איכה, פרק ד'. הקינה בנויה מ-12 מחרוזות מרובעות, וכל טור ראשון ושלישי במחרוזת פותח באחד מפסוקי איכה פרק ד'. מאחר שאיכה ד', כרוב פרקי איכה, בנויה באקרוסטיכון אלפביתי^[5], נוצר אקרוסטיכון כזה גם בקינה.

המחרוזת האחרונה אינה מגוף הקינה, אלא מחרוזת מעבר היוצרת שרשור בין הקינה לקינה הבאה אחריה. לכן, היא פותחת במילה "אותות", שבה הסתיים גוף הקינה, ומסיימת במילה "אהלי", המילה הראשונה בקינה הבאה. מחרוזת המעבר חתומה בשם הפייטן "אלעזר".