איכה תפארתי מראשותי השליכו

איכה תפארתי מראשותי השליכו
מאת רבי אלעזר הקליר
אֵיכָה תִּפְאַרְתִּי מֵרַאֲשׁוֹתַי הִשְׁלִיכוּ. וּכְנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד צֶלֶם הִמְלִיכוּ. בְּחַלְּלִי תְּנַאי אֲשֶׁר חוֹזַי נִמְלָכוּ. וְנָם אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ: לָמָּה תָּרִיבוּ אֵלַי כֻּלְּכֶם. חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם. מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹאת לָכֶם: בִּלַּע שׁוֹפְטַי בְּמוֹעֲצוֹת עִוְּתָם. וּפָנִים הִסְתִּיר מֵהֶם כְּשָׁר עַוָּתָתָם. וַיּוּמַר לְאָבָק מִטְרָם לְהַבְעִיתָם. חֵלֶף וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם: סְחִי וּמָאוֹס שָׂמַנִי. כִּלָּה בְאַפּוֹ וַיִּשְׂטְמֵנִי. נִחוּמָיו מְהֵרָה יְשַׁעְשְׁעוּנִי: גָּדַע רוֹם קַרְנָם וַעֲלוּמָם הִקְצִיר. וּבְאִבְחַת חֶרֶב שַׁעֲרֵיהֶם הֵצִיר. מְזֵי רָעָב עָשׂ בַּקָּצִיר. תְּמוּר וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר: דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וְכִלָּה בְחֶרֶץ. וְכַבַּרְזֶל עִפֵּל שְׁמֵי עֶרֶץ. פְּרָצַנִי שְׁלָשׁ עֶשְׂרֵה פָּרֶץ. תַּחַת וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ: הָיָה צוּרְכֶם וּמָעֻזְּכֶם וּמִשְׂגַּבְּכֶם. הָפַךְ לְאַכְזָר וְנִלְחַם בָּכֶם. הַנּוֹצַרְכֶם רִחַקְכֶם, חוֹשַׁקְכֶם תִּעַבְכֶם. וְאַיֵּה הַבְטָחַת וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם: וַיַּחְמֹס פִּנַּת צֶדֶק מְלֵאָה. כִּי בְּמַשְׂכִּיּוֹתָהּ מָצָא כָּל טֻמְאָה. וּמְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כְּדָוָה מְטֻמָּאָה. בְּשִׁנּוּי וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה: זָנַח עֶלְיוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵיכֶם. וְהֶאֱבִיל שַׁעֲרֵי חֵל עֲמִידַת רַגְלֵיכֶם. מִי בִקֶּשׁ זֹאת פָּץ וְהִגְלְכֶם. וְגָמַר אֹמֶר וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם: חָשַׁב שְׂנֹא אוֹם לֻקַּט כַּשּׁוֹשָׁן. וּמֵחֵלֶב עוֹלָלֶיהָ אוֹתָהּ דִּשַּׁן. קִיטוֹר חֻפָּתָהּ הֹעֲלָה כַּכִּבְשָׁן. וְשָׁאֲלוּ אַיֵּה דָגָן תְּמוּר וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן: טָבְעוּ נִכְסוּ רוֹבְדֵי דּוּכָנִי. בְּגֵיא חֲמָת כְּנִקְטַל מְכַהֲנִי. הֲרֵי כַּמֶּה שָׁנִים גָּלָה יְסוֹד מְכוֹנִי. וְסָע מִתּוֹכִי אֹמֶר וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי: יָשְׁבוּ מְבַכִּים מִנַּאַק מֵתֵיכֶם. בְּאַרְבַּע מִיתוֹת הִפִּיל מְתֵיכֶם. חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה וָדֶבֶר שִׁחַתְכֶם. כְּסָר צִלָּם פָּץ וְהִתְהַלַּכְתִּי בְתוֹכְכֶם: כָּלוּ לְשׁוֹד כְּרֶגַע אָהֳלֵיכֶם. וּבָכֶם נִשְׁבְּעוּ מְהוֹלְלֵיכֶם. לְחֵיקְכֶם נִשְׁפְּכוּ נַפְשׁוֹת עוֹלְלֵיכֶם. בְּמָאָסְכֶם שִׂיחַ אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם: לְאִמּוֹתָם כִּלְכּוּל אָנָּא שִׁוְּעוּ. וְצוּר לְמַלְאָכָיו שָׂח מֶנִי שְׁעוּ. אֶרֶץ הַכַּרְמֶל הֲבֵאתִים וְשֻׁעַשְׁעוּ. וְשָׂנְאוּ מוֹכִיחַ וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ: מָה אֲעִידֵךְ, יְשִׁישַׁיִךְ עִם גּוּרַיִךְ בּוֹסָסוּ. אוֹמְרִים עַל סוּס נָנוּס עַל כֵּן נָסוּ. נִלְאֵיתִי נְשׂׂא עֲוֹנוֹתֵיכֶם כְּהֻעֲמָסוּ. וָאֲיַסֶּרְכֶם כְּנַמְתִּי אִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ: נְבִיאַיִךְ תָּעוּ תַּרְמִית שָׁוְא חֲזוֹת. וָאֶדְרֹשׁ לִסְלֹחַ וּפַצְתִּי אִי לָזֹאת. פִּתִּיתִים וּכְנֶגְדִּי הֵשִׁיבוּ עַזּוֹת. וְאָנַפְתִּי וְשַׂחְתִּי אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת: סָפְקוּ חָרְקוּ שָׁרְקוּ מוֹנַי. מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ לְהַצְמִית אֱמוּנַי. כִּי בְּנֵי זֵדִים חִלְּלוּ צְפוּנַי. לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה נָם וְנָתַתִּי פָנַי: פָּצוּ זֵדִים: לִפְנֵי מִי תְּחַלֶּה? עַם כֶּבֶד עָוֹן פָּקַד וַיִּלְאֶה. לֹא תְּחַכּוּ עוֹד אוֹת וּמוֹפֵת וָפֶלֶא. אָנַף וְנָסַע וְנָם וְאִם עַד אֵלֶּה: עָשָׂה וַיָּרֶם קָדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן. וְדָמִי שִׁכְּרַנִי בְּגֵיא צִמָּאוֹן. וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הוֹסִיף יָגוֹן עַל אוֹן. מֵעֵת כָּעַס וְנָם וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן: צָעַק הוֹי הוֹי וְאַשְׁפָּתוֹ הֵרִיק. מִפֹּה וּמִפֹּה הֵבִיא עָלַי מַעֲרִיק. וּבְלַעֲגֵי מָעוֹג שִׁנֵּי צָר הֶחֱרִיק. וְכִלָּה כֹּחִי בִּנְאֻם וְתַם לָרִיק: קוּמִי דָּפְקִי שַׁוְּעִי אַל דֳּמִי. וּתְנִי כָאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וָדוֹמִי. מֵי רוֹשׁ הִשְׁקַנִי וְהִדְמִי. וְחָשַׁךְ הִלּוּכִי בִּנְאֻם וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי: רְאֵה גּוֹרָל אִוִּיתָ הוּשַׂם לְרוֹעִים לְעָיַת. וְלִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי דְּמוּיַת. גּוֹלָה גְּנוּיַת וְסוּרָה כְּנוּיַת. בְּשָׁמְעִי וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת: שָׁכְבוּ בְּעִלּוּף כְּתוֹא מִכְמָר וְאֵין דּוֹלֶה. הַמְלֵאִים גַּעַר וְאֵין מַרְפֵּא עוֹלֶה. הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים הֲמָמַנִי לְהִתְכַּלֶּה. אֲנוּשִׁים בְּוִכּוּחַ וְאִם בְּאֵלֶּה: תִּקְרָא אֵיד עוֹלַלְתָּ עַל אַדְמוֹנִי. לְסָחֳפוֹ וּלְשַׁסְּפוֹ שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹנִי. תָּהֹם צָרַי בְּצֵאת קוֹל מֵאַרְמוֹנִי. כְּנֶהֱמַמְתִּי בְּרִיב וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי: אַף אֲנִי לֻכַּד בְּיֹקֶשׁ שִׁכָּרוֹן. עָרְבָה שִׂמְחָה וְהִשְׁבִּית חָרוֹן. לָאָרֶץ אֵשֵׁב וְאֶהְגֶּה בְגָרוֹן. אֵיכָה יָשְׁבָה חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן:

אֵיכָה תִּפְאַרְתִּי מֵרַאֲשׁוֹתַי הִשְׁלִיכוּ היא קינה לתשעה באב, שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר. הקינה נאמרת על פי מנהג אשכנז. בקינה מעורר המקונן על כך שהתממשו בעם ישראל הקללות שבפרשת בחוקותי.

תוכן הקינה

הקינה מיוסדת על הברכות והקללות שבפרשת בחוקותי, ומתארת את הקללות והיפך הברכות שבאו על עם ישראל, עקב כך שלא שמע בקול הבורא.

בהתחלה ישנה הקדמה בה עם ישראל קובל לפני הקב"ה על העונש, ולאחריה מגיע חרוז נוסף בו הקב"ה עונה לעמו כי זה בעוונם, לאחר מכן מתקצרים הבתים וכל בית נסמך על אחד מפסוקי בחוקותי ומבארו.

מבנה הקינה

הקינה משורשרת עם קודמתה אאדה עד חוג שמים. המילה הראשונה בכל בית, היא המילה הראשונה מפסוק מקביל במגילת איכה פרק ב. המילה השנייה בכל בית מסודרת באקרוסטיכון לפי סדר תשר"ק. השורה האחרונה בכל חרוז מצטטת פסוק מפסוקי פרשת בחוקותי לפי הסדר עד הפסוק "והלכתי אף אני". המשך הפסוקים מפרשת בחוקותי, מובאים בקינת איכה אשפתו, אף היא של הקליר.

לאחר סיום הבית האחרון, מופיע קטע נוסף המתחיל "אף אני לכוד ביוקש שכרון", המסתיים במילים "איכה ישבה חבצלת השרון", ומקשר בין הקינה הנוכחית לקינה הבאה הפותחת במילים "איכה ישבה חבצלת השרון".

פירושים לקינה

• ערוגות הבושם
• ראשוני אשכנז
• קדמוני צרפת

קישורים חיצוניים

איכה תפארתי מראשותי השליכו, באתר שיתופתא

איכה תפארתי מראשותי השליכו, באתר ויקיטקסט

• איכה תפארתי מראשותי השליכו, באתר ספריא.
• כתב יד של הקינה, באתר הספרייה הלאומית.