שבת סורו מני

שבת סורו מני
שָׁבַת סוּרוּ מֶנִּי שִׁמְעוּנִי עוֹבְרַי. סְחִי וּמָאוֹס הֱשִׂימוּנִי בְּעֶדְרֵי חֲבֵרַי. סַכּוֹתָה מִשְׁכָּן מִסְּכוֹת דְּבִירַי. סַכּוֹתָ וְהֻבְלָגוּ גִּבּוֹרַי. סָפְקוּ כַף וּמָעֲדוּ אֵבָרַי. כְּסִלָּה כָל אַבִּירַי: נָפְלָה עוֹדֵינוּ בְּצוּל דְּכוּיָה. עֵינִי חִכְּתָה לַחֲזוֹן בֶּן בֶּרֶכְיָה. עַד פִּלְאֵי גִּלְגָּל חֲבוּיָה. עֵינִי מְעוֹלֶלֶת בִּיוָנִית נְכוּיָה. עָשָׂה וְנִחַם וַיִּקְרָא לַבְּכִיָּה. וְנָם עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה: עַל פְּנֵי פְרָת נֻפְּצוּ חֲסִידֶיהָ. פַּלְגֵי סוּף זָכְרָה כְּעָרוּ יְסוֹדֶיהָ. פַּחַד חֵטְא שִׁילֹה תָּכַף סוֹדֶיהָ. פָּצוּ חֲזִירֵי יַעַר אַיֵּה חֲסִידֶיהָ. פָּצוּ מַעֲשֵׂה עֶרְיָה לְנִדֶּיהָ. פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ: עַל הַר צִיּוֹן צָדוּ שְׁאוֹנֵי מְדָנַי. צָפוּ עַל רֹאשִׁי זְדוֹנַי. צָמְתוּ בְנֹב לַעֲמֹד זְדוֹנַי. צֹד נָצַרְתָּ לְעוֹרֵר מְדָנַי. צָעַק עַמִּי בִּימֵי בֶן דִּינַי. צַדִּיק הוּא יְיָ: אַתָּה קַלִּים הִכְבַּדְתָּ וּמֵעֶדְיִי עֵרְמוּנִי. קֵרַבְתָּ בֹּא אֵלַי וַיַּחֲרִימוּנִי. קָרָאתִי לְיוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן עוֹד הֵם זֵרְמוּנִי. קוֹלִי לְהַשְׁמִיעַ בַּעֲרָב הִגְרִימוּנִי. קוּמִי עֲבוֹרִי בְּהָתֵל הֶעֱרִימוּנִי. קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי: לָמָּה רוּחַ אַפֵּינוּ לָטֶבַח שָׁמָרוּ. רָאִיתָ כִּי כְתַנּוּר עוֹרֵנוּ כָּמָרוּ. רָאִיתָ כִּי עָמָל וָכַעַס בְּאִוּוּיָךְ גָּמָרוּ. רַבְתָּ בְּיַד יְחֶזְקֵאל לִנְקֹם כְּמוֹ מָרוּ. רְאֵה וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי אָמָרוּ. רְאֵה יְיָ כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ: הֲשִׁיבֵנוּ שִׂישִׂי שִׁמַּע לְגוֹי צֵאָנִי. שִׁבְתָּם רְמוֹס חֲצֵרַי לְהַדְכִּיאֵנִי. שִׂפְתֵי מְשׁוֹרְרֵי דְבִיר דָּמְמוּ לְהַדְאִיבֵנִי. שָׁמַעְתָּ זְמוֹרוֹת אַף הֵכִין לְטַאְטְאֵנִי. שָׁכְבוּ וְנָדוּ חָצָץ לְהַבְרִיאֵנִי. שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי: כִּי תָּם חַקְתָּ בְּכֵס אוֹפַנֶּיךָ. תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל כְּאָז חֲזוֹת פָּנֶיךָ. תִּרְדּוֹף לְצַלְמוֹן יוֹעֲצֵי (רַע) עַל צְפוּנֶיךָ. תִּתֵּן לְהַבְהַב נוֹתְצֵי פְּנִינֶיךָ. תִּקְרָא לְשַׁכְּרָם כּוֹס כָּמוּס בְּפָנֶיךָ. תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ: תָּבֹא אֶל צַר אֲשֶׁר כִּלָּנוּ. לִמְבוֹא חֲמָת בְּחֵמָה נִהֲלָנוּ. עַד לַחֲלַח וְחָבוֹר הִגְלָנוּ. זָקֵן וּבָחוּר וּבְתוּלָה כְּבָלָנוּ. רָם הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻּלָּנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

שָׁבַת סוּרוּ מֶנִּי היא קינה לתשעה באב, שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר. הקינה פותחת את סדר הקינות ליום תשעה באב לפי מנהג אשכנז.

תוכן הקינה

הקינה עוסקת בצער ואבילות על כבוד עם ישראל, שהושפל על ידי מעשי האויבים ולעגם, ועל כך שהקדוש ברוך הוא התרחק ממנו בחטאיו.

בתחילת הקינה מתוארת השפלת עם ישראל, לאחר מכן מתואר איך שגבר האויב ולא יכלו להימלט ובסיומה יש בקשה מה' לנקמה מהאויבים.

מבנה הקינה

הקינה היא חלקה השני של קרובת "זכור" לתפילת שמונה עשרה שחוברה אף היא על ידי רבי אלעזר הקליר, ובנויה כאקרוסטיכון אלפביתי. מכיון שהקרובות מגיעות עד האות נ, הקינה מתחילה באות ס, עד תום האלף בית. רבי פינחס מקוריץ באר את העניין שהקינות מתחילות דווקא באות ס, מפני שאז מתיישבים על הארץ, וצריכים סמיכה, לכן מתחילים עם האות סמך המרמזת ל"סומך ה' לכל הנופלים".

הקינה מבוססת על פסוקי מגילת איכה כשסדר הפרקים מהסוף להתחלה, כאשר המילה הראשונה שבת היא המילה הפותחת את הפסוק הט"ו של פרק ה, מהמילה השניה סורו היא המילה הפותחת את פסוק ט"ו של פרק ד, המילים הפותחות את שלושת המשפטים הבאים סחי סכותה וסכות הם המילים הפותחות את שלושת הפסוקים של האות ס' בפרק ג', ספקו הוא כנגד הפסוק בפרק ב. והסיומת כסלה כל אבירי היא מפרק א. וכן על זה הדרך עד האות ת. והקטע האחרון מסיים בפסוק מתחילת פרק ה "זכור ה' מה היה לנו".

בפיוט מרומזים שבע המקדשות (כולל מקומות המשכן) שנחרבו, כאשר בכל חרוז מופיע שם אחד מהם: משכן, גלגל, שילה, נב, גבעון, איווי, דביר.

בנוסף בכל קטע מרומזת אחת ממשמרות הכהונה, כאשר בקינה מופיעים שמותיהם של העשר האחרונות, והקודמות להן נרמזו בקרובת "זכור".

הקינה פותחת במילים "שבת סורו מני שמעוני עוברי", בגימטריה "מני אלעזר קליר מקריית ספר".

קישורים חיצוניים

• שבת סורו מני, באתר ספריא.
• כתב יד של הקינה, באתר הספרייה הלאומית.