מי יתן ראשי מים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מילות הקינה

מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר נוֹזְלַי,
וְאֶבְכֶּה כָּל יְמוֹתַי וְלֵילַי,
עַל חַלְלַי טַפַּי וְעוֹלָלַי,
וִישִׁישֵׁי קְהָלַי,
וְאַתֶּם עֲנוּ אֲבוֹי וְאוֹי וְאַלְלַי,
וּבְכֵן בָּכֹה בֶכֶה רַב וְהֶרֶב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב

וְדָמוֹעַ תִּדְמַע עֵינִי וְאֵלְכָה לִי שְׂדֵה בוֹכִים,
וַאֲבַכֶּה עִמִּי מָרֵי לֵבָב הַנְּבוֹכִים,
עַל בְּתוּלוֹת הַיָּפוֹת וִילָדִים הָרַכִּים
בְּסִפְרֵיהֶם נִכְרָכִים,
וְלַטֶּבַח נִמְשָׁכִים,
אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּירִים וְנוֹפְכִים,
כְּמוֹ טִיט חוּצוֹת נִדָּשִׁים וְנִשְׁלָכִים,
סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ מִלְּקָרֵב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.

וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה וְאֵילִילָה וְאָנוּדָה,
וְלִבְכִי וְלַחֲגֹר שַׂק אֶקְרָא לְהַסְפִּידָה,
מִפָּז יְקָרָה וְזָהָב חֲמוּדָה,
פְּנִימָה כְּבוּדָהּ
כְּבוֹד כָּל כְּלִי חֶמְדָּה,
רָאוּהָ קְרוּעָה שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה,
הַתּוֹרָה הַמִּקְרָא הַמִּשְׁנָה וְהָאַגָּדָה,
עֲנוּ וְקוֹנְנוּ זֹאת לְהַגִּידָה,
אֵי תוֹרָה תַּלְמִיד וְהַלּוֹמְדָהּ,
הֲלֹא מָקוֹם מֵאֵין יוֹשֵׁב חָרֵב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.

וְעַפְעַפַּי יִזְּלוּ מַיִם דֶּמַע לְהַגִירָה,
וַאֲקוֹנֵן מַר עֲלֵי הֲרוּגֵי אַשְׁפִּירָה,
בַּשֵּׁנִי - בִּשְׁמוֹנָה בוֹ, בְּיוֹם מַרְגּוֹעַ הוּקְרָה,
מַרְגּוֹעַ לִרְגּוֹעַ נֶחְלְפוּ לְהַבְעִירָה,
נֶהֶרְגוּ בַּחוּרֵי חֶמֶד וִישִׁישֵׁי הַדָּרָה,
נֶאֶסְפוּ יַחַד נַפְשָׁם הִשְׁלִימוּ בְּמוֹרָא,
עַל יִחוּד שֵׁם מְיֻחָד יִחֲדוּ שֵׁם בִּגְבוּרָה,
גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לְמַהֲרָה,
וְכֹהֲנַי וַעֲלָמַי נִגְוְעוּ כֻּלְּהֶם עֲשָׂרָה,

וּבְמַר יְגוֹנִי וְעָצְבִי יֶלֶל אַחְבִּירָה,
קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ הֲרִיגָתָם הַיּוֹם בְּזָכְרָה,
קְהַל וָרְמַיְזָא בְּחוּנָה וּבְחוּרָה,
גְּאוֹנֵי אֶרֶץ וּנְקִיֵּי טָהֳרָה,
פַּעֲמַיִם קִדְּשׁוּ שֵׁם הַמְּיֻחָד בְּמוֹרָא,
וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּחֹדֶשׁ זִיו לְטָהֳרָה,
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בִּקְרִיאַת הַלֵּל לְשׁוֹרְרָה,
הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם בְּאַהֲבָה קְשׁוּרָה,
אָהִימָה עֲלֵיהֶם בִּבְכִי יֶלֶל לְחַשְּׁרָה,
כְּלוּלֵי כֶתֶר עַל רֹאשָׁם לַעֲטָרָה,

וְעַל אַדִּירֵי קְהַל מַגֶּנְצָא הַהֲדוּרָה.
מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת לְהִתְגַּבְּרָה,
הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם עַל יִחוּד שֵׁם הַנּוֹרָא,
וַעֲלֵיהֶם זַעֲקַת שֶׁבֶר אֶשְׂעָרָה,
עַל שְׁנֵי מִקְדָּשַׁי יְסוֹדָם כְּהַיּוֹם עֻרְעֲרָה,
וְעַל חָרְבוֹת מְעַט מִקְדָּשַׁי וּמִדְרְשֵׁי הַתּוֹרָה,
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בַּשְּׁלִישִׁי נוֹסַף לְדַאֲבוֹן וּמְאִירָה,
הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְיָגוֹן וְצָרָה,
בְּיוֹם מַתַּן דָּת סָבַרְתִּי לְהִתְאַשְּׁרָה,
וּבְיוֹם נְתִינָתָהּ כְּמוֹ כֵּן אָז חָזְרָה,
עָלְתָה לָהּ לַמָּרוֹם לִמְקוֹם מְדוֹרָהּ,
עִם תִּיקָהּ וְנַרְתִּיקָהּ וְהַדּוֹרְשָׁהּ וְחוֹקְרָהּ,
לוֹמְדֶיהָ וְשׁוֹנֶיהָ בְּאִישׁוֹן כְּמוֹ בָאוֹרָה,

שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה,
כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה,
כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹקינוּ הָאוּלָם וְהַבִּירָה,
וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה,
וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ,
תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה,
וְאֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה וְאֶבְכֶּה בְּנֶפֶשׁ מָרָה,
וְאַנְחָתִי כָּבְדָה מִבֹּקֶר עַד עָרֶב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב

וְעַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה וְלִבִּי נֹהֵם נְהִימוֹת,
וְאֶקְרָא לַמְקוֹנְנוֹת וְאֶל הַחֲכָמוֹת,
אֱלִי וְאֶלְיָה כֻּלָּם הוֹמוֹת,
הֲיֵשׁ מַכְאוֹב לְמַכְאוֹבִי לְדַמּוֹת,
מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימוֹת,
חֲלָלַי חַלְלֵי חֶרֶב מֻטָּלִים עֲרֻמִּים וְעֲרֻמּוֹת,
נִבְלָתָם כְּסוּחָה לְחַיַּת אֶרֶץ וּבְהֵמוֹת,
יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה עֲלָמִים וַעֲלָמוֹת,
מְתַעְתְּעִים בָּמוֹ מוֹנַי וּמַרְבִּים כְּלִמּוֹת,
אַיֵּה אֱלֹהֵימוֹ אָמְרוּ צוּר חָסָיוּ בוֹ עַד מוֹת,
יָבֹא וְיוֹשִׁיעַ וְיַחֲזִיר נְשָׁמוֹת,
חֲסִין יָהּ מִי כָמוֹךָ נוֹשֵׂא אֲלֻמּוֹת,
תֶּחֱשֶׁה וְתִתְאַפַּק וְלֹא תַּחְגֹּר חֵמוֹת,
בֶּאֱמֹר אֵלַי מַלְעִיגַי וְאִם אֱלֹהִים הוּא יָרֶב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב.

וְעֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַיִם כִּי נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְשׁוֹרֵר,
וְעֻגָבִי לְקֹל בּוֹכִים לַהֲפֹךְ וּלְקָרֵר
מִי יָנוּד לִי וּמִי מַחֲזִיק לְהִתְעוֹרֵר,
חֵמָה בִי יָצְאָה וְסַעַר מִתְגּוֹרֵר,
אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי הַצַּר הַצּוֹרֵר,
שִׁבַּר עַצְמוֹתַי זוֹרֵר וּמְפֹרֵר,
סִלָּה כָּל אַבִּירַי הַטַּבּוּר וְהַשָׁרֵר,
רְטִיָּה וּמָזוֹן אֵין לְבָרֵר,
מַכָּתִי אֲנוּשָׁה בְּאֵין מַתְעִיל וּמְזוֹרֵר,
עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מֶנִּי אֲמָרֵר,
בִּבְכִי דִמְעָתִי עַל לֶחֱיִי לְצָרֵב.
עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם יְיָ כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:

מי יתן ראשי מים היא קינה שנכתבה על חורבן קהילות שו"ם בגזירות תתנ"ו, שאירעו במסגרת מסע הצלב הראשון. מחבר הקינה הוא קלונימוס בן יהודה.

קינה זו נאמרת כחלק מקינות תשעה באב לפי כל מנהגי אשכנז.

תוכן הקינה

הקינה פותחת במילים "מי יתן ראשי מים ועיני מקור נוזלי" בהתבסס על קינתו של ירמיהו[1] ובמשחק מלים עם שם נהר הריין ולורליי נערת הסירנה הבוכה על הסלע בברך הנהר שבין מגנצא וקולון. הקינה מורכבת ממספר קטעים שכל אחד מהם מסתיים ברפרן "על בית ישראל ועל עם יי כי נפלו בחרב".

בתחילה מופיעה קינה כללית על החללים ועל ספרי התורה ושאר ספרי הקודש הקרועים. בהמשך מופיעים תיאורים מעין היסטוריים על מעשי הטבח בקהילות:

  • בני קהילת אשפירה או "שפירא" לפי חלק מכתבי היד, שנהרגו בשבת, ח' באייר ד'תתנ"ו, [2] 9 במאי 1096. יתכן לפרש שעשרה "כוהנים ועלמים", כלומר זקנים ותלמידיהם, התאבדו.
  • בני קהילת וורמייזא שנהרגו שבועיים אחר כך, בכ"ג באייר 24 במאי, ונוספים כעבור עוד שבוע, בראש חודש סיוון 31 במאי.[3]
  • ולבסוף קינה על קהילת מגנצא שנחרבה בג' בסיוון, 2 ביוני 1096, ביום "מתן דת" – תחילת שלושת ימי הגבלה, כנראה עם בני ישיבה ובראשם הרב.[4]

בבתים האחרונים בקינה, משווה הפייטן את חורבן הקהילות לחורבן בית המקדש[5] ומביע את תפילתו לגאולה.

יתכן שבשיר רמוזים מקומות נוספים בסביבה (קולוניה היא קלן, בון, קובלנץ ועוד), וכן שמות של אישים שהיו ממנהיגי הקהילות.

נוסח הקינה

לקינה נוספו קטעים על ידי מחברים מאוחרים יותר, המתארים גזירות שאירעו בשנים הבאות: רבי יואל הלוי מבונא (אביו של ראבי"ה) חיבר תוספת המתארת את גזירת קולוניה במסע הצלב השני בשנת ד'תתק"ז. ומחבר אחר חיבר קינה על גזירות פרנקפורט בי"ג בסיוון ה'א' (1241). קטעים אלה מופיעים בכמה מקורות והתקבלו לאוסף הקינות במנהג אשכנז המערבי, אך לא במנהג אשכנז המזרחי. מאידך, הקטעים על וורמייזא ומגנצא חסרים בכמה כתבי יד וייתכן שגם הן תוספות של פייטן אחר[6].

אין להוסיף מועד שבר ותבערה

בקינה כתוב שלמרות שחורבן הקהילות הוא דומה לחורבן המקדש, בכל זאת לא קבעו יום צום על חורבן הקהילות, משום שאין להוסיף עוד מועד על ימי הצומות שכבר תיקנו חז"ל. בקטע זה השתמשו חלק מהרבנים להסביר מדוע אינם קובעים יום צום על אסון השואה[7]. מאידך, יש שהקשו על כך מקביעת תענית כ' בסיוון[8].

קישורים חיצוניים

  • שיתופתא מי יתן ראשי מים, באתר שיתופתא
  • ויקיטקסט מי יתן ראשי מים, באתר ויקיטקסט

    הערות שוליים

    1. ^ ספר ירמיהו, פרק ח', פסוק כ"ג.
    2. ^ הרצח בשפירא: "בשני בשמונה בו" כלומר בחודש השני לפי הלוח המקראי המתחיל בניסן
    3. ^ הפרעות בוורמס: "עשרים ושלושה בחודש זיו", "בחדש השלישי בקריאת ההלל"
    4. ^ טבח מגנצא: ג' סיוון - "בחודש השלישי בשלישי". הרמיזה לרב ותלמידיו, בתיאור ספר התורה הנשרף עם הנרתיק שלו ועם הדורש והחוקר אותו.
    5. ^ כמאמר חז"ל: "קשה הוא סילוקן של צדיקים... מחרבן בית המקדש" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד ב').
    6. ^ דניאל גולדשמידט, סדר הקינות לתשעה באב, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשס"ב, עמ' יג
    7. ^ חצר הקודש ערלוי - גליון מ, עמ' 4-8
    8. ^ הרב אשר וויס, מנחת אשר - אמונה וביטחון, עמ' קצג-קצה

    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0

    34439599מי יתן ראשי מים