העיירה בוערת
אונדזער שטעטל ברענט! ("ס'ברענט!")
|
|---|
|
חזרה לתרגום
העיירה בוערת ("שרפה, אחים, שרפה!") מאת מרדכי גבירטיג שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה! |
| (הבית הראשון של השיר) |
אונדזער שטעטל ברענט! ("ס'ברענט!")
|
|---|
|
מאת מרדכי גבירטיג ס'ברענט! ברידערלעך, ס'ברענט! העיירה בוערת ("שרפה, אחים, שרפה!") שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה! |
| (הבית הראשון של השיר) |
העיירה בוערת (במקור ביידיש: אונדזער שטעטל ברענט!, 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שרפה, אחים, שרפה![2] (ביידיש: ס'ברענט!, 'שריפה!'),[3] הוא שיר יידי מאת המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג, איש קרקוב, שנכתב בשנת 1938 כתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין לאחר מות פּילסוּדסקי, שכללה בין היתר פוגרומים; מקובל כי האירוע שהצית את כתיבת השיר היה פוגרום פּשִיטִיק, אשר אירע במרץ 1936. השיר נחשב לשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת.
זהו שירו המפורסם ביותר של גבירטיג, כמו גם אחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה. במלחמה הוא הושר בגטאות ובמחתרות היהודיות, ולאחריה הפך לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד המנון הפרטיזנים היהודים של הירש גליק. בעברית הוא מוכר בעיקר בתרגומו של אברהם לוינסון, שהתפרסם ב-1945.
תולדות השיר וקבלתו
השיר "העיירה בוערת" נתחבר על רקע סדרת הפוגרומים שנערכו ביהודי פולין בשנים 1935–1937 בעשרות ערים ועיירות, ובפרט בפשיטיק, במינסק מזובייצקי[4] ובבריסק.[5][6] איש התיאטרון והממואריסט יוֹנָס טורקוב סיפר שגבירטיג עבד על השיר במשך זמן רב.[5] גבירטיג עצמו העיד כי בכה כמו תינוק בעת כתיבת השיר.[7] השיר היה מוכר בקרב הקהילה היהודית בקרקוב עוד טרם המלחמה, על אף שהשלטונות הפולניים ראו בשיר פרובוקציה ואסרו על השמעתו.[8] יצחק טורקוב-גרוּדברג (אחיו הצעיר של יונס) סיפר בזיכרונותיו כי שמע את השיר בקרקוב באביב 1939 (מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה), בבית הקפה הספרותי-אמנותי היהודי "שמאטֶה" (שמאַטע). לדבריו, כל קהל בית הקפה – סופרים, אמנים ועסקני ציבור – כבר הכיר אז את השיר.[9]
אלי ויזל, במבט לאחור, העיר כי השיר "נשמע כמו פעמוני האשכבה (אנ') של השטעטל ושל אלף שנות חיים יהודיים בפולין".[10] יונס טורקוב כתב כי בשירו זה היה גבירטיג "הראשון שזיהה את הסכנה המאיימת וקרא להתייצב כנגדה, קרא להילחם", וחזה באופן נבואי כל כך את הכליה הממשמשת ובאה.[11] ישראל חיים בילצקי כתב:
- כלהבה בלילה חשוך פרץ שירו: "עס ברענט יידעלעך עס ברענט". העיירה בוערת. והרי השיר הזה נכתב והושר בכל רחבי העיירות היהודיות עוד ב-1938, והיתה זו אזהרה, כי שרפה גדולה מתקרבת ובאה. הוא הלביש את הזעקה שלו לקראת המתרחש בשיר, שיש בו קריאה לקדם בגבורה את פני המפולת. ניצוץ שברשות הרוח העליונה מהלך בשיר זה, שורות הנאחזות בשורש החיים. הנה המבעיר את הבערה והוא עומד מאחורי כתלנו ואין אנו משגיחים בו.[12]
יחד עם זאת, לדברי דוד לאזר, "ניתנה האמת להיאמר, כי גם אותו שיר של גבירטיג – שיר חרדה ואזעקה, נבואית כמעט, על מה שצפוי ליהדות פולין [...] גם שיר זה לא מצא את דרכו אל חוגי האינטליגנציה, ורק מעטים יחסית ידעו להכיר ולהעריך את ערכו ומשמעותו, כאות אזהרה קודר לקראת הבאות".[13]
השיר – הקורא להתמרדות, להתקוממות, להתמודדות אקטיבית עם דיכוי וחורבן ("רַק בְּיַדְכֶם בִּלְבַד הִיא הָעֶזְרָה. / חִישׁ הוֹשִׁיטוּ יָד אוֹהֶבֶת / וְהַצִּילוּ מֵהַמָּוֶת, / בְּדַמְכֶם כַּבּוּ שַׁלְהֶבֶת, / חִישׁ כַּבּוּ בְּדָם.")[14] – היה בתקופת המלחמה להמנון עממי יהודי בפולין ומחוצה לה, בגטאות ובמחנות הפרטיזנים במזרח אירופה.[15] לדברי משה בסוק, "השיר חרג מתחומיו הראשונים, קיבל משמעות עמוקה של ראיה למרחוק ואזעקה, לבש רוח של מרי ומרד".[16] גבירטיג נודע כמי שחזה את השואה (שבה נספה הוא עצמו באקציה של גטו קרקוב ביוני 1942).
השיר שימש כהמנון המחתרת היהודית בקרקוב, שלוחמיה שרו את השיר גם בהיותם בכלא הנאצי.[17] ברומניה הוא הושר בפי מקהלת הנוער הציוני (ששימשה כסות לפגישות חברי התנועה, באמתלה של "מקהלת בית כנסת") והיה ללהיט.[18] כיאה לשיר עם, הוא נודע בכמה גרסאות, אך בשינויים קלים ביותר; על פי משה פרגר, "ריבוי הגירסאות מוכיח רק על השטחים הנרחבים של חדירתו והשתלטותו".[19] לדברי יצחק טורקוב-גרודברג, גבירטיג עצמו, בהיותו בגטו, ערך בשיר כמה שינויים קלים וחסרי חשיבות.[20] פרגר כתב כי "עדי-ראיה מספרים, איך נדד המשורר העממי מרדכי גבירטיג ממקום למקום, מבית-מדרש נסתר לבית-מדרש נסתר, בגיטו של קראקא, כדי ללמד ליהודים המתפללים את חרוזי שיר-המרד שלו. המחבר עצמו היה שר אחר-כך במקהלה, עם כל הקהל, את החרוז הקורא ומעורר: 'עס ברענט, ברידערלעך, עס ברענט'".[21]
עוד בתקופת המלחמה, ב-5 בינואר 1945, קרא המשורר ה' לייוויק את השיר בפתיחת הוועידה השנתית ה-19 של ייִוואָ (YIVO, המכון המדעי היהודי) בניו יורק במסגרת "שירים מהגטו" (תחת הרושם המוטעה שהשיר נכתב בגטו קרקוב ב-1942) לצד שירו של אברהם סוצקבר מגטו וילנה "פֿרילינג" (אביב). נוסח השיר, שאותו שלח לייִוואָ הקורספונדנט מאיר וייל מבית אלפא, נדפס בגיליון הראשון של "ייִוואָ בלעטער לשנת 1945.[22] בחודש פברואר התקבל בייִוואָ נוסח נוסף, מאת כתבים אחרים מארץ ישראל, עוזר וגרשון פּיפּע (פִּיפֶּה), ששמעו אותו מפי שלושה נערים מקרקוב. וכך, בגיליון הבא של כתב העת נדפס "נוסח מתוקן", שהותקן על פי שני הנוסחים (תוך ציון חילופי נוסחים), ותווים, שגם אותם שלחו האחים פיפע.[23]
בי"א בטבת תש"ה (סוף דצמבר 1944) פרסם ב"יומן גבעת ברנר" שלמה יפה מבית אלפא נוסח של השיר ששמע מפי עולה צעירה מטרנסניסטריה;[24] נוסח זה נדפס שוב בסוף שנת 1945, בגיליון הראשון של כתב העת המחודש לפולקלור ולאתנוגרפיה "רשומות" (שם הובא לצדו תרגום עברי מאת יוסף אחאי).[25]
לאחר המלחמה נפוץ השיר ברחבי העולם היהודי כזכר לשואה. כבר בשנת 1945, חודשים מספר לאחר תום המלחמה, הושר השיר בארץ ישראל, בקיבוץ אפיקים, בפי חברי "קיבוץ בוכנוואלד" – קבוצת ההכשרה הראשונה שקמה מבין שארית הפליטה בגרמניה לאחר השואה.[26] בשנת 1946 הוציאה הוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית של יהודי פולין בקרקוב קובץ ובו השירים שחיבר גבירטיג בימי המלחמה – מ-1939 ועד הירצחו בגטו קרקוב ב-1942. הקובץ, שערכו מיכאל בּוֹרְביץ', נֶלָה רוסט ויוסף וולף, נקרא "ס'ברענט", כלל כמובן גם את השיר.[27] בשנת 1947 הופיע השיר בקובץ "אונדזער געזאַנג" (זמרתנו), שהוציא בוורשה הוועד המרכזי של יהודי פולין ואשר היה האנתולוגיה הראשונה של שירים יהודיים שפורסמה בפולין שלאחר המלחמה.[28] ב-1948 נדפס השיר באנתולוגיה "לידער פֿון די געטאָס און לאֲגערן" (שירים מן הגטאות והמחנות) שערכו שמֶרקֶה קצ'רגינסקי וה' לייוויק והופיעה בהוצאת ציקאָ (CYCO) בניו יורק.[29]
בתוך כך, כבר בשנת 1945 התפרסם בארץ ישראל תרגומו העברי של אברהם לוינסון, "העיירה בוערת", בשני שירונים שערך המוזיקאי ישעיהו שפירא[30] – תחילה בשירון "שיר ומזמור לחייל" (=חיילי היישוב בצבא הבריטי, ובפרט בבריגדה היהודית), שהופיע בהוצאת הוועד הארצי למען החייל היהודי, ובסוף אותה שנה בקובץ "שירי עבודה ומולדת", שהוציא המרכז לתרבות של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל לרגל חצי יובל להסתדרות.[31]
בהמשך נדפס השיר, בגרסתו היידית והעברית, בקבצים רבים, ובפרט באנתולוגיות של שירי עם ושל שירי השואה. "העיירה בוערת" מושמע רבות ברחבי העולם בעצרות הנצחת השואה. בשנת 1970 כלל יצחק ארצי את השיר ברפרטואר של מקהלת ילדים שארגן בבוקרשט בירת רומניה הקומוניסטית, ועל מנת למנוע בעיות עם הצנזורה, נתן לשיר את השם "שיר מכבי האש". בעת ביצוע השיר נעמד כל הקהל באופן ספונטני עד תומו.[8][32]
מילות השיר
|
המקור (כתיב יידיש תקני) |
תעתיק לטיני (הגיית יידיש תקנית) |
השיר בכתב יד
|
|
|
|
תוכן ופרשנות
השיר בן ארבעה בתים (בחלק מהגרסאות מושמט בית ב')[33] זהֵי משקל הנחלקים ל-6 ו-4 טורים, שהאחרונים שבהם מהווים מעין פזמון חוזר. בשיר שני תכנים עיקריים: תיאור השרפה וההרס (בית א') והעתיד הנורא, ההשמדה (בית ב'); וקריאה לעזרה (בסיפא של הבתים או ה"פזמון", ובבית האחרון). הקריאה לעזרה שמפנה הדובר בשיר לאחיו לנוכח החורבן מתכתבת באופן מובהק עם הציווי המקראי "לא תעמוד על דם רעך". אֶרמז זה בולט במיוחד בפזמון: "וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה." (בתים א'–ב'); "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!" (הבית האחרון).
כבר בשורה הראשונה מפנה הדובר את זעקתו לעזרה ל"אחים". מחלוקת נתעוררה סביב הכוונה של גבירטיג במילה זו: היו שטענו שהכוונה הייתה לגויים מסביב אשר חובקים ידיים בלי להושיט עזרה; אולם אחרים טענו שבמצב המתוח בין יהודים לפולנים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה, היו רק יהודים מעטים שהיו מתייחסים לגויים כאל אחים שניתן לקרוא להם לעזרה, והמשורר בוודאי לא היה אחד מהם.[8]
הדובר, המתאר באריכות את האסון ואת החורבן האנושי המוחלט הקרוב ("קְרוֹבָה, חַס וְחָלִילָה, הַשָּׁעָה, / כִּי הַלְּהָבוֹת יַתְמִידוּ, / אֶת כֻּלָּנוּ פֹּה יַשְׁמִידוּ, / רַק שְׂרִידֵי קִירוֹת יָעִידוּ / מַה שֶּׁפֹּה הָיָה"), אינו מזכיר ולא ברמז את הגורמים לו, לא כל שכן את זהותם – כך שללא הֶקשר ניתן היה לחשוב שמדובר באסון טבע או בתאונה ולא בפרעות מכוּונות מעשה ידי אדם. חִצי הביקורת שלו מופנים דווקא אל ה"אחים", ה"חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה, / בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב, / אֵשׁ הָעֲיָרָה", ושלהם הוא קורא לפעולה: "מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ, / כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה. / אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם, / הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!".
השיר מהווה מעין אזהרה נבואית; מובעת בו הרגשת אסון האורב ליישוב היהודי בפולין וקריאה לקדם את פניו.[34]
הלחן
השיר נכתב בסול מינור פריגיש (סולם מינור המאפיין את המוזיקה היהודית של מזרח אירופה, ואשר ניחן בביטוי סוער של רגשות – במקרה זה, עצב ומצוקה). הוא כתוב במשקל זוגי ובמפעם איטי יחסית (Andante). מבחינת הקו המלודי: השיר נפתח בקַדמה (אנ'), בקפיצה מהדומיננטה לטוניקה, הנשמעת כקריאה ובכך מתאימה לפתיחת הבית: "ס'ברענט!" ("שרפה!").
הקריאה "ס'ברענט!" חוזרת בהמשך אותו טור שירי, ומותאמת לה שוב אותה קפיצה עצמה. בשני המקרים הצליל השני מוארך, ובכך מעצים את הרגשת המתח. על פי שרה רוזן, שתי התיבות הראשונות מדמות למעשה את צליל הסירנות של הכבאיות של קרקוב, שכל תושב קרקוב היה מזהה מיד.[35] צלילים מוארכים מופיעים גם בסוף הטור השני (שבשני הבתים הראשונים במקור מסתיים אף הוא בקריאה "ברענט!") והטור השישי (שהוא סוף חלקו הראשון של הבית), וכן בסוף הטור השמיני, שהוא כעין התייפחות מרה ("וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם / בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה"), ובטור העשירי והאחרון (שבבתים הראשון והשלישי באות בו המילים "אונדזער שטעטל ברענט!" – "עיירתנו בוערת!"). חלקו הראשון של הבית מסתיים (בטור השישי) בדומיננטה (הדרגה בעלת המתח הרב ביותר בסולם), כלומר בהַמתנה הטעונה פתרון. בסוף החלק הראשון, כמו בסוף הבית כולו (בטור העשירי), באה פֶרמָטָה (שהי), התורמת עוד לעוצמת הביטוי הרגשי. הקו המלודי בשיר הוא קו עדין, פעמים רבות של צלילים עוקבים. הוא עולה ויורד בצורה האופיינית למוזיקה היהודית, ומחדיר במאזין הרגשת תוגה ויגון.
תרגום
תרגומי השיר לעברית
השיר תורגם לעברית על ידי מספר מתרגמים. התרגום המקובל ביותר הוא זה של אברהם לוינסון ("העיירה בוערת"), שהתפרסם כאמור כבר ב-1945.[31] תרגומים נוספים הם מאת יוסף אחאי (1945);[25] שלמה סקולסקי ("בוער, אוי אחים, בוער!", 1946);[36] צבי ברמאיר ("עיירתנו בוערת", 1945;[37] תרגום שאינו תואם למנגינה);[25] אלכסנדר מלכיאל (1946);[38] משה בסוק (1963);[39] ומרדכי אמיתי (1967).[40]
להלן כמה מתרגומי הבית הראשון של השיר:
|
תרגום מילולי[41] |
העיירה בוערת (אברהם לוינסון) |
העיירה בוערת (משה בסוק) |
העיירה בוערת (מרדכי אמיתי) |
בוער, אוי אחים, בוער! (שלמה סקולסקי) |
עיירתנו בוערת (צבי ברמאיר) |
תרגומים לשפות נוספות
השיר תורגם לפולנית עוד במהלך המלחמה על ידי גוסטה דוידזון-דרנגר, מקימי המחתרת בגטו קרקוב, שנאסרה על ידי הגסטאפו וכתבה יומן בכלא.[17][42] אחרי המלחמה תורגם השיר שוב לפולנית, על ידי המשורר נתן גרוס, עבור אנתולוגיה בשפה הפולנית של שירים יהודיים שנכתבו תחת הכיבוש הגרמני בשם Pieśń ujdzie cało (השיר ישרוד ללא פגע), שערך של מיכאל בּוֹרְביץ' והתפרסמה ב-1947 בהוצאת הוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית של יהודי פולין.[43]
השיר תורגם לרוסית והתפרסם בסמיזדאט יהודי.[44]
לאנגלית תורגם השיר מספר פעמים: על ידי ג'וזף לפטוויץ (אנ') ("Our Town Is Burning");[45] על ידי רוזְלין ברֶזניק פֶּרי (Roslyn Bresnick Perry) ("It burns, brothers, it burns")[46] על ידי גרטרוד שניידר ושרה רוזן ("It Burns")[47] ועל ידי שמחה (סם) שמחוביץ ("Our Town Is Burning").[48]
ביצועים
שירו של גבירטיג נכנס עד מהרה לקאנון של שירי העם היהודיים, והופיע כדרך קבע ברפרטואר של מבצעי השיר העממי היהודי ביידיש ובעברית, זמרים וחזנים, בעיקר במוקדים היהודיים הגדולים – ארצות הברית וישראל ואף ברית המועצות. הוא היה לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד "המנון הפרטיזנים היהודים" של הירש גליק ו"ופונאר" של אלכסנדר (אלק) וולקוביסקי (תמיר) ושמֶרקֶה קצ'רגינסקי. ככזה, הוא זכה לביצועים רבים.[49] בין המבצעים שהקליטו את השיר בשנות ה-50: אפרים די זהב,[50] אמה שייוור (Schaver),[51] יהודית מורצקה,[52] בינה לנדאו,[53] רמה סמסונוב; בשנות ה-60: יאן פירס,[54] שרה גורבי[55] שושנה דמארי (ביידיש),[56] המקהלה ותזמורת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר;[57] סידור בלרסקי, פריידלה ליפשיץ;[58] בשנות ה-70: נחמה ליפשיץ, דורית ראובני; ובשנות ה-90: הזמר הגרמני מנפרד לם,[59] הזמר הגרמני דניאל קֶמפּין (גר') והזמרת היידית בנטה קאהאן.
הביצוע של סיילם
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
בשנת 1994 בוצע השיר בגרסתו העברית על ידי להקת המטאל הישראלית Salem. השיר עובד בסגנון דום מטאל, ולוּוה בווידאו קליפ המורכב מסרטונים שצולמו במחנות השמדה. השיר גרר אחריו בזמנו גל גדול של מחאה בשל העובדה שהלהקה שרה ומנגנת על השואה תוך שימוש בדיסטורשן ובצרחות. הקליפ שודר בטלוויזיה וגרר אחריו כתבת מחאה בעיתון "הארץ". יושב ראש הכנסת דב שילנסקי, ניצול השואה בעצמו, שקרא את הכתבה, התעמת בשידור חי במסגרת התוכנית "ערב חדש" מול חברי להקת Salem זאב טננבוים ואמיר נויבך.
הכנסת קראה לאסור על שידור הקליפ. הנושא עלה בשנית לדיון ציבורי ושוב הוזמן דב שילנסקי לתוכנית הערב, הפעם לצדו של חבר הכנסת שבח וייס, אף הוא ניצול השואה, שבאופן מפתיע שיבח את השיר והוסיף כי "הקליפ מצוין והמוזיקה עושה צמרמורת". יומיים לאחר מכן הוסר איסור ההקרנה והקליפ חזר להופיע על גבי המסכים.
השיר מופיע בשם "Ha'ayara Bo'eret" באלבום "קדיש", העוסק כולו בזכר השואה, בביצועו של אמיר נויבך וכן בגרסה מאוחרת יותר המשלבת שירה נשית נקייה של כריסטין וואלאס-נקב עם שירתו של טננבוים, בליווי רביעיית כלי המיתר הישראלית "הרביעייה העכשווית" באלבום "Strings Attached".
לקריאה נוספת
- נ.[חמן] ב.[לומנטל], "למען הדיוק" (סעיף ג': "'עס ברענט' לגבירטיג"), דפים לחקר השואה והמרד, א (תשי"א 1951), עמ' 216–217.
- נתן גראָס, "זיי זענען נישט געשטאַנען מיט פֿאַרלייגטע הענט: דער פּאָגראָם אין פּשיטיק און דאָס ליד 'ס'ברענט', די גאָלדענע קייט 139 (1994), 164–165. (ביידיש)
קישורים חיצוניים
העיירה בוערת (ביידיש), באתר ויקיטקסט- Sara Rosen, "The Life of Mordechai Gebirtig," in: Gertrude Schneider (ed.), Mordechai Gebirtig: His Poetic and Musical Legacy, Westport, Conn.: Praeger, 2000, pp. 33–35
- עס ברענט - שרפה, בתערוכה "מיתרי הלב: מוסיקה מתקופת השואה", אתר יד ושם
- אוריאל פיינרמן, העיירה פשיטיק בוערת, באתר מינהל חברה ונוער
- רשימת פרסומים וביצועים בקטלוג הספרייה הלאומית
השיר בדפוס:
- מרדכי געבירטיג, אונדזער שטעטל ברענט, ס'ברענט: (1939–1942), קרקוב: צענטראַלע ייִדישע היסטאָרישע קאָמיסיע ביים צ. ק. פֿון פּוילישע ייִדן אָפּט, 1946, עמ' 33–35, בארכיון האינטרנט (עם תווים)
- מ. געבירטיק, עס ברענט, ברידערלעלך, עס ברענט, ייִוואָ בלעטער, 25,1 (ינואר–פברואר 1945), 152–153, באתר היברובוקס
- מ. וו., מרדכי געבירטיקס "עס ברענט, ברידערלעלך...", ייִוואָ בלעטער, 25,2 (מרץ–אפריל 1945), עמ' 310–311, באתר היברובוקס
- ס'ברענט, בתוך: אונדזער געזאַנג, ורשה: צענטראַל-קאָמיטעט פֿון די יידן אין פּוילן – אָפּטיילונג פֿאַר קולטור און פּראָפּאַגאַנדע, 1947, עמ' 56–58, בארכיון האינטרנט
- מרדכי געבירטיג, אונדזער שטעטל ברענט, געקליבענע לידער: (מיט נאָטן), בואנוס איירס: א' שפּריצער, 1954, עמ' 83–85, בארכיון האינטרנט (השיר החותם את המבחר)
- עס ברענט, בתוך: עמיל סעקולעץ, יִידישע פֿאָלקס-לידער, בוקרשט: מוזיק-פֿאַרלאַג פֿון דעם קאָמפּאָזיטאָרן-פֿאַרבאַנד פֿון דער ר.פּ.ר., 1959, עמ' 215–216, בארכיון האינטרנט
- מרדכי געבירטיג, אונדזער שטעטל ברענט, מרדכי געבירטיג זינגט, עורך י.[אָסל] פריידקעס, בואנוס איירס: פֿאַרלאַג איקוף, 1963, עמ' 120–121, בארכיון האינטרנט (עם תווים; ובתעתיק לטיני: עמ' 40–41)
- עס ברענט, בתוך: חנה מלאָטעק און מלכה גאָטליב (עורכות), מיר זיינען דאָ: לידער פֿון די געטאָס און לאַגערן / We Are Here: Songs of the Holocaust, ניו יורק: בילדונגס קאָמיטעט פֿון אַרבעטער-רינג, 1983, עמ' 12–13, בארכיון האינטרנט (עם תעתיק לטיני ועם תרגום לאנגלית מאת רוזְלין ברֶזניק פֶּרי)
ביצועים:
מקהלת רינת (יידיש ועברית), סרטון באתר יוטיוב- בנטה קאהאן, סרטון באתר יוטיוב (בנטה קאהאן מבצעת את השיר ביידיש באירוע לציון 50 שנה לסוף מלחמת העולם השנייה בבית העיירה בסטוקהולם, 1995) (לביצוע נוסף של קאהאן ראו כאן, סרטון באתר יוטיוב)
- מירה זכאי, סרטון באתר יוטיוב (זמרת האלט מירה זכאי מבצעת את השיר ביידיש באירוע לציון 50 שנה לליל הבדולח שהתקיים ביוזמת גארי ברתיני ב"אלטה אופר" בפרנקפורט, 1988; מתוך התוכנית "אינטרמצו עם אריק", הטלוויזיה החינוכית הישראלית)
- שרה כספי, סרטון באתר יוטיוב (כספי)
- האנסמבל של תמנע בראואר ואלי מאירי, סרטון באתר יוטיוב (יידיש)
- צבי כספי, סרטון באתר יוטיוב (יידיש)
- החזן יעקב למר ונחמן רוזן, סרטון באתר יוטיוב
- קטע מהקליפ של סיילם
הערות שוליים
- ^ לספר ראו מרדכי געבירטיג, ס'ברענט, קרקוב: צענטראַלע ייִדישע היסטאָרישע קאָמיסיע ביים צ ק. פֿון פּוילישע ייִדן אָפּט, 1946, בארכיון האינטרנט.
- ^ זהו התרגום העברי המקובל, מאת אברהם לוינסון. ראו על תרגומי השיר לעברית להלן.
- ^ "ס'ברענט" (בצורתו הארוכה: "עס ברענט"), בתרגום תחבירי מילולי, פירושו "זה נשרף/בוער".
- ^ ישראל אַשענדאָרף, און ס'איז געווען אַ יִיד אַ פּשוטער..., בתוך: מ. געבירטיג, מיַינע לידער, פריז: דווקא, 1949, עמ' 15, בארכיון האינטרנט.
- ^ 5.0 5.1 יאָנאס טורקאָוו, "מרדכי געבירטיק", פֿארלאָשנענע שטערן, כרך 1, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 95), תשי"ד 1953, עמ' 228–234, בארכיון האינטרנט.
- ^ סדרת הפרעות החלה ביוני 1935 והסתיימה בספטמבר 1937. לרשימת היישובים והתאריכים שבהם אירעו הפרעות ראו הערת העורכים בתוך Emmanuel Ringelblum, Polish-Jewish Relations During the Second World War, [translated from Polish by Dafna Allon, Danuta Dabrowska, Dana Keren], edited and footnotes by Joseph Kermish, Shmuel Krakowski, Jerusalem: Yad Vashem, 1974, footnote 2, pp. 11–12. כאמור, מקובל כי הפוגרום שהצית את כתיבת השיר היה פוגרום פּשִיטִיק (מרץ 1936); ראו לדוגמה יששכר פאטר, מוסיקה יהודית בפולין בין שתי מלחמות עולם, [תרגם מיידיש אליעזר אסתרין], תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1992, עמ' 62.
- ^ Richard S. Hollander, Christopher R. Browning, Nechama Tec, Every Day Lasts a Year: A Jewish Family's Correspondence from Poland, Cambridge University Press, 2007, p. 74.
- ^ 8.0 8.1 8.2 Sara Rosen, "The Life of Mordechai Gebirtig," in: Gertrude Schneider (ed.), Mordechai Gebirtig: His Poetic and Musical Legacy, Westport, Conn.: Praeger, 2000, pp. 34–35.
- ^ יצחק טורקאָוו-גרודבערג, מרדכי געבירטיג, אויף מיַין וועג: (שריַיבער און קינסטלער): דערמאָנונגען און אָפּשאַצונגען, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 173), תשכ"ד 1964, עמ' 81, בארכיון האינטרנט. טורקוב-גרודברג סיפר שם כי הוא עוד זוכר את "האש שבעיניו" של גבירטיג כשהוא שר את השיר, וכי "באותו רגע ששמעתי אותו שר את 'ס'ברענט', ראיתי לנגד עיניי באמת נביא" (שם, עמ' 82).
- ^ Elie Wiesel, "The Holocaust as Literary Inspiration," in: Dimensions of the Holocaust: Lectures at Northwestern University, 2nd ed., Evanston, Ill.: Northwestern University Press, 1990, p. 68.
- ^ יאָנאס טורקאָוו, "מרדכי געבירטיק", פֿארלאָשנענע שטערן, כרך 1, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 95), תשי"ד 1953, עמ' 232, בארכיון האינטרנט.
- ^ י"ח בילצקי, אוצרות יידיש, תל אביב: פפירוס, 1989, עמ' 154.
- ^ דוד לזר, "יש קונה עולמו...": על מרדכי גבירטיג, משורר הגיטו, על המשמר, 12 באפריל 1968 (נדפס שוב בספרו מסה ומריבה: פיליטונים ספרותיים, תל אביב: המנורה, תשל"א 1971, עמ' 139).
- ^ כל המובאות מהשיר הן בתרגום לוינסון.
- ^ אריה באומינגר, תנועת המרי בגיטו קרקוב, תל אביב: מורשת, 1995, עמ' 29.
- ^ משה בסוק (עורך), מבחר שירת יידיש: למן י"ל פרץ עד ימינו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ג, עמ' 4.
- ^ 17.0 17.1 יעל פלד (מרגולין), קרקוב היהודית, 1939–1943: עמידה, מחתרת, מאבק, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות, תשנ"ג 1993, עמ' 236.
- ^ יעקב גלר, "העמידה היהודית בשואה: תיאטרון, תזמורת סימפונית, בתי-ספר למוסיקה ולאמנויות ברומניה, 1941–1944", משואה, טז (תשמ"ח), עמ' 113 (נדפס שוב בספרו העמידה הרוחנית של יהודי רומניה בתקופת השואה 1940–1944, לוד: אורות יהדות המגרב, תשס"ג, עמ' 280). בחנוכה תש"ד (1943) ביצעה מקהלת הנוער הציוני תוכנית בבית הכנסת הגדול של בוקרשט, שכללה שירים ציוניים ושירי מרד (שהופיעו בתוכנייה כ"המנוני תפילה"), בפני קהל של אלפי יהודים (אחד הסולנים היה איציו הֶרציג, לימים יצחק ארצי). "ס'ברענט" "במשך שנה תמימה היה לשלאגר המפורסם ביותר בתנועה" (ש.[מעיה] אבני, גאולים מיד צר, תל אביב: רשפים, תשל"ח 1978, עמ' 87).
- ^ משה פרגר (אסף והקדים מבוא), מן המצר קראתי: שירי הגיטאות, מחנות העבדות, חצרות המוות, הפרטיזנים, הנקם והקרב, במקורם ובתרגומם העברי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו.
- ^ יצחק טורקאָוו-גרודבערג, מרדכי געבירטיג, אויף מיַין וועג: (שריַיבער און קינסטלער): דערמאָנונגען און אָפּשאַצונגען, בואנוס איירס: צענטראַל-פֿאַרבאַנד פֿון פּוילישע יִידן אין אַרגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום', 173), תשכ"ד 1964, עמ' 82, בארכיון האינטרנט.
- ^ משה פרגר, "שירי עם גווע: (על השירה העממית בגיטאות ובמחנות)", שנתון דבר תש"ו (4) (תש"ז), עמ' 314; מובא בתוך: נ.[חמן] ב.[לומנטל], "למען הדיוק", דפים לחקר השואה והמרד, א (תשי"א 1951), עמ' 217.
- ^ מ. געבירטיק, עס ברענט, ברידערלעלך, עס ברענט, ייִוואָ בלעטער, 25,1 (תש"ה, ינואר–פברואר 1945), עמ' 152–153, באתר היברובוקס.
- ^ מ. וו., מרדכי געבירטיקס "עס ברענט, ברידערלעלך...", ייִוואָ בלעטער, 25,2 (מרץ–אפריל 1945), עמ' 310–311, באתר היברובוקס.
- ^ ב"יומן גבעת ברנר" נכתב בטעות כי המחבר הוא אלמוני מקולומיאה.
- ^ 25.0 25.1 25.2 רשומות: מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל, א (1945), עמ' 222.
- ^ א., קיבוץ בוכנוואלד באפיקים, דבר, 1 באוקטובר 1945. חברי הקבוצה ייסדו את קיבוץ נצר סרני. ראו יהודית באומל תידור, קיבוץ בוכנוולד בארץ ישראל 1945–1948, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, בשביל הזיכרון, 27 (1998).
- ^ ראו מרדכי געבירטיג, אונדזער שטעטל ברענט, ס'ברענט: (1939–1942), קרקוב: צענטראַלע ייִדישע היסטאָרישע קאָמיסיע ביים צ. ק. פֿון פּוילישע ייִדן אָפּט, 1946, עמ' 33–35, בארכיון האינטרנט.
- ^ ס'ברענט, בתוך: אונדזער געזאַנג, ורשה: צענטראַל-קאָמיטעט פֿון די יידן אין פּוילן – אָפּטיילונג פֿאַר קולטור און פּראָפּאַגאַנדע, 1947, עמ' 56–58, בארכיון האינטרנט. זהו השיר הראשון במדור שירי הפרטיזנים; המדורים האחרים הם: המנונים ושירי פועלים; שירי גטאות; שירי ילדים; ושירים בסגנון מסורתי (שטייגער-לידער). את הספר ערך שמֶרקֶה קצ'רגינסקי בלודז' (שמרקה קצ'רגינסקי וההקלטות של הוועדה ההיסטורית היהודית המרכזית, מינכן 1946, בתערוכה "מיתרי הלב: מוסיקה מתקופת השואה", באתר יד ושם).
- ^ ש. קאַטשערגינסקי, ה. לייוויק (עורכים), לידער פֿון די געטאָס און לאֲגערן, ניו יורק: ציקאָ, 1948, עמ' 330 (מילים), 424 (תווים). נוסח השיר שנדפס בקובץ נמסר על ידי שלמה ישונר, עד שמיעה; דבר זה מוזר במקצת, שכן שבאותה אנתולוגיה הובאו שני שירים אחרים של גבירטיג מתוך קובץ שיריו הנ"ל, "ס'ברענט", בעריכת בּוֹרְביץ', רוסט ווולף, שהופיע ב-1946 בקרקוב.
- ^ עליו ראו דוד תדהר (עורך), "ד"ר ישעיהו שפירא", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1632; דוד תדהר (עורך), "ד"ר ישעיהו שפירא", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5661.
- ^ 31.0 31.1 הפרסומים הראשונים של תרגומו העברי של אברהם לוינסון, בשנת 1945: ישעיהו שפירא (עורך), שיר ומזמור לחייל, תל אביב: הועד הארצי למען החייל היהודי, 1945, עמ' 74 (השיר נדפס במדור "שירי גולה", ובו שלושה שירים נוספים, בהם "שיר הפרטיזנים היהודים"); ישעיהו שפירא (עורך), שירי עבודה ומולדת: לחג חצי-היובל של ההסתדרות, תל אביב: הסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל – הוצאת המרכז לתרבות, 1945, עמ' 34 (במדור "שירי הזמן", לצד "אשרי הגפרור", "נצעדה באון" של הבריגדה, "שיר המעפילים", "שיר הפרטיזנים" ועוד. המדורים האחרים בקובץ הם "המנונים" – "התקווה", "תחזקנה" ו"האינטרנציונל" – "שירי העליות" ו"שירי עבודה ומולדת"). בתוך זמן קצר נדפס השיר גם בתוך משה ברונזפט (עורך), שירו שיר: שירים חדשים לזמרה בצבור ולמקהלה, ירושלים: קרית ספר, תש"ו, עמ' 30. בהמשך נדפס ב"ספר המועדים": מרדכי גבירטיג, העירה בוערת, ספר המועדים, מהדורה ב, כרך ח: ימי מועד וזכרון: מחורבן לחורבן, זכר לחורבן אחרון, חג העצמאות; לוקט ונערך ע"י יום-טוב לוינסקי, תל אביב: אגודת עונג שבת – אהל שם; דביר, תשי"ג 1952, עמ' 131; וכונס בכתבי אברהם לוינסון, תל אביב: עם עובד, תשט"ז–תשי"ט.
- ^ השיר שלא זכה בפרס, מעריב, 31 במאי 1970. למרבה העניין, השיר נכלל בשנת 1959 באנתולוגיה "יִידישע פֿאָלקס-לידער" (שירי-עם יהודיים) שערך האתנומוזיקולוג היהודי-רומני אמיל סֶקוּלֶץ והופיעה בבוקרשט (עס ברענט, בתוך: עמיל סעקולעץ, יִידישע פֿאָלקס-לידער, בוקרשט: מוזיק-פֿאַרלאַג פֿון דעם קאָמפּאָזיטאָרן-פֿאַרבאַנד פֿון דער ר.פּ.ר., 1959, עמ' 215–216, בארכיון האינטרנט).
- ^ כך גם בתרגומו של לוינסון.
- ^ מנשה גפן, מתחת לעריסה עומדת גדיה: בנתיבי הזמר היהודי: מסות ומחקרים, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ו 1986. וראו גם זלמן שזר, גלויות מן הדרך, דבר, טור 1, 14 ביולי 1947.
- ^ Sara Rosen, "The Life of Mordechai Gebirtig," in: Gertrude Schneider (ed.), Mordechai Gebirtig: His Poetic and Musical Legacy, Westport, Conn.: Praeger, 2000, pp. 34. המחברת היא ילידת קרקוב.
- ^ התפרסם ב"המשקיף" (מרדכי גבירטיק, בוער, אוי אחים, בוער!, המשקיף, תרגם: ש. סקולסקי, 25 באוקטובר 1946) ולאחר מכן ב"חרות" (מרדכי גבירטיק, בוער, אחים, בוער, חרות, תרגם: ש. סקולסקי, 26 באפריל 1951.
- ^ התפרסם ב"דבר" (מרדכי גבירטיג, "הריהי בוערת, רחימאים, הריהי בוערת!"; תרגם: צבי ברמאיר, דבר, מהדורת צהריים, 20 באפריל 1945, עמ' 2) (על פי: "גבירטיג, מרדכי", פריט מס' 161127 בתוך: מ. פייקאז' (עורך), בהשתתפות ב.צ. אופיר ו. ארד, השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית: ביבליוגרפיה, כרך ג, ירושלים: יד-ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ניו יורק: ייווא – מכון למחקר יהודי – מפעלי תיעוד משותפים, תשכ"ז 1966, עמ' 909). נדפס שוב באנתולוגיה: משה פרגר (אסף והקדים מבוא), מן המצר קראתי: שירי הגיטאות, מחנות העבדות, חצרות המוות, הפרטיזנים, הנקם והקרב, במקורם ובתרגומם העברי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו, עמ' 194. פרסום נוסף: מרדכי גבירטיג, "עירתנו בוערת"; מיידיש: צ. ברמאיר, בתוך: יצחק אלפרוביץ (עורך), ספר גורזד (ליטא): עיירה בחייה ובכליונה, תל אביב: ארגון יוצאי גורזד בישראל, תש"מ 1980, עמ' 339 (ספר יזכור לקהילת גורזד, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 343).
- ^ זרעים יא, ג (עב) (ניסן תש"ו), עמ' 14 (על פי: "גבירטיג, מרדכי", פריט מס' 161127 בתוך: מ. פייקאז' (עורך), בהשתתפות ב.צ. אופיר ו. ארד, השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית: ביבליוגרפיה, כרך ג, ירושלים: יד-ושם, רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ניו יורק: ייווא – מכון למחקר יהודי – מפעלי תיעוד משותפים, תשכ"ז 1966, עמ' 909).
- ^ בתוך: משה בסוק (עורך), מבחר שירת יידיש: למן י"ל פרץ עד ימינו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ג, עמ' 46–47.
- ^ בתוך: מרדכי גבירטיג, העירה בוערת / אונדזער שטעטל ברענט; עברית: מרדכי אמיתי; עיטור ועריכה גרפית: שרגא ווייל, תל אביב: מורשת וספרית פועלים, תשכ"ז, עמ' 8–11 (הוצאה מיוחדת ומהודרת של שיריו האחרונים של גבירטיג במהדורה דו-לשונית, יידיש (בכתב יד) ועברית. לתרגום זה ראו דף הספר באתר הוצאת מורשת.
- ^ מתוך: רשומות: מאסף לדברי זכרונות, לאתנוגרפיה ולפולקלור בישראל, א (1945), עמ' 223.
- ^ לדברי לייב שפיזמן, שיר זה התחבב במיוחד על חברותיה למאסר (לייב שפיזמן (עורך), חלוצים במחתרת ובקרב: פרקי מרי וגבורה של יהודים בימי שלטון הנאצים באירופה, תרגום, עיבוד ועריכה עברית בידי משה הורביץ, ירושלים: קרית-ספר, תשכ"ד, עמ' 304). ראו גם הלה רופאייזן-שיפר, פרידה ממילא 18: סיפורה של קשרית, תל אביב: בית לוחמי הגיטאות; הקיבוץ המאוחד, 1990, עמ' 51.
- ^ Michał M. Borwicz (ed.), Pieśń ujdzie cało...: antologia wierszy o żydach pod okupacją niemiecką, Warsaw: Centralna Żydowska Komisja Historyczna w Polsce, 1947. על שירי הקובץ ראו Frieda W. Aaron, Bearing the Unbearable: Yiddish and Polish Poetry in the Ghettos and Concentration Camps, Albany, NY: State University of New York Press (Suny Series in Modern Jewish Literature and Culture), 1990. בורביץ', כזכור, היה אחד מעורכי קובץ שיריו של גבירטיג מימי המלחמה, "ס'ברענט", שהוציאה הוועדה ההיסטורית היהודית ב-1946. נתן גרוס, שעבד לאחר המלחמה בוועדה ההיסטורית, תרגם את השיר לבקשתו של בורביץ' אף על פי שלא דבר יידיש; ראו עדותו בריאיון שנערך חודשים אחדים לפני מותו: נתן גרוס מספר על מרדכי גבירטיג, סרטון באתר YouTube.
- ^ М. Гебиртиг, "Горит, братцы, горит", Еврейский самиздат, 5–7 (Иерусалим : Еврейский университет, Центр документации восточно-европейского еврейства, 1974), p. 173.
- ^ התפרסם בתוך: Jacob Glatstein, Israel Knox, Samuel Margoshes (eds.), Anthology of Holocaust Literature, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1969, pp. 38–39.
- ^ נדפס בין היתר בתוך: חנה מלאָטעק און מלכה גאָטליב (עורכות), מיר זיינען דאָ: לידער פֿון די געטאָס און לאַגערן / We Are Here: Songs of the Holocaust, ניו יורק: בילדונגס קאָמיטעט פֿון אַרבעטער-רינג, 1983, עמ' 12–13, בארכיון האינטרנט.
- ^ "Es brent / It Burns," in: Gertrude Schneider (ed.), Mordecai Gebirtig: His Poetic and Musical Legacy, Westport, Conn.: Praeger, 2000, p. 77.
- ^ The Song that Never Died: The Poetry of Mordecai Gebirtig, trans. Simcha Simchovich, Oakville, Ont.: Mosaic Press, 2001, pp. 150–151.
- ^ ראו רשימת פרסומים וביצועים בקטלוג הספרייה הלאומית.
- ^ הקלטה ב"קול ישראל", בליווי אריה זקס, 10 באוגוסט 1951 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית; ולהאזנה).
- ^ הקלטה ב"קול ישראל", עם מקהלת קול ציון לגולה ותזמורת קול ישראל בניצוח מרק לברי, 12 באוגוסט 1955 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית; ולהאזנה).
- ^ הקלטה ב"קול ישראל", בליווי מרק לברי, 18 במרץ 1956 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית; ולהאזנה).
- ^ 21 באפריל 1957 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית).
- ^ בתקליטו Jan Peerce sings Yiddish Folk Songs (דף התקליט באוסף Recorded Sound Archives (RSA), האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה).
- ^ בתקליטה Les chants du Ghetto (שירי הגטו) (דף התקליט באוסף Recorded Sound Archives (RSA), האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה).
- ^ בתקליטה Shoshana! (דף התקליט באוסף Recorded Sound Archives (RSA), האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה).
- ^ הקלטה ב"קול ישראל", 29 בדצמבר 1963 (רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית; ולהאזנה).
- ^ בתקליטה Freidele Lipshitz Sings Mordecai Gebirtig (דף התקליט באוסף Recorded Sound Archives (RSA), האוניברסיטה האטלנטית של פלורידה).
- ^ בתקליטו Der singer fun nojt (1991).
28030721העיירה בוערת